תפריט חיפוש

כולם חברים כולם

ד"ר אברהם בן עזרא

החלטת ההחלטה על המשך ישיבתו של בית משפט, כאשר השופט ידידו של מומחה צד לדיון, או העברת הסכסוך לשופט אחר - אינה צריכה להגיע לפתחו של צד לדיון, אלא להתקבל על ידי בית המשפט עצמו, מיוזמתו, על פי ידיעותיו, על פי צו מצפונו ועל אחריותו.

בפסק דין שניתן לאחרונה, מגלה בית המשפט כי היא ידיד של מומחה צד לדיון אך הודיע על כך מראש לצדדים, ומכיוון שלא הייתה תגובה - נשאר על כנו ועל כהונתו וראה עצמו מתאים לתת פסק דין על אף הידידות.

בעניין זה, יש לדעת כי מי שמכיר את רמת הידידות בין השניים, השופט מזה והמומחה מזה, הוא השופט עצמו, ורק הוא אמור לקבוע בינו לבין עצמו האם הידידות הזו תהיה לרועץ בדרך אל פסק דין אובייקטיבי.

כך הם הדברים לגבי מהות הצדק - ומה באשר למראיתו?

כאן הנושא כבר הרבה יותר מורכב, ובית המשפט צריך להיות הרבה יותר זהיר, כי במצב בו השופט מצהיר על חברות או על ידידות בינו לבין מומחה צד לדיון, ספק אם פני הצדק נראים, וספק האם ההסתפקות בתגובות הצדדים לדיון היא הבסיס הנכון להחלטה האם להישאר ולכהן בתיק או להניחו לשופט אחר.

המניעים של צד לדיון אינם יכולים להיות מושתתים על אמת עובדתית, כי אותה אמת - דרגת הידידות - לא נחשפה בפניו. המניעים של צד לדיון גם לא רלוונטיים באשר להיראות פני הצדק, כי זה עניינו - בראש ובראשונה - של בית המשפט.

לפיכך, החלטת ההחלטה על המשך ישיבתו של בית משפט כאשר השופט ידידו של מומחה צד לדיון, או העברת הסכסוך לשופט אחר אינה צריכה להגיע לפתחו של צד לדיון, אלא להתקבל על ידי בית המשפט עצמו, מיוזמתו, על פי ידיעותיו, על פי צו מצפונו ועל אחריותו.