תפריט חיפוש

ת"א 6020/99 בן שבת חוה נ' עיריית נהריה

בית משפט השלום

ת"א 6020/99

בית משפט השלום עכו

22/02/2006

כב' השופטת פיינסוד-כהן שושנה

בן שבת חוה

התובעת

ע"י ב"כ עו"ד מואיד ג'ראח

נ ג ד

1 . עיריית נהריה

2 . מגדל חברה לביטוח בע"מ

3 . מועצה איזורית מטה אשר

4 . ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית

הנתבעות

ע"י ב"כ עו"ד

מרכזית בע"מ

ניר עמוס בשם נתבעת מס' 1

הוד יוסף בשם נתבעת מס' 2.

סוקול דלית בשם נתבעת מס' 3

פסק דין

1. תביעה זו עניינה נזקי גוף שנגרמו לתובת ביום 01/2/98 שעה בה החלכה בשביל המוביל מביתה שברח' שפרינצק בנהרייה לעבר היציאה משכונתה. התובעת נתקלה בקטע דרך בו השביל נחסם ע"י צמחיה. התובעת נאלצה לסטות מן השביל, רגלה נתקעה בבור והיא נפלה ונחבלה (להלן: "התאונה").

2. ביום 04/7/05 ניתן פס"ד חלקי עפ"י הוראות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט בשאלת גובה הנזק בלבד. שאלת חלוקת האחריות בין הנתבעות או הטלת האחריות על מי מהן נותרה לבירור באמצעות ראיות.

3. הנתבעת מס' 1 הינה עיריית נהריה (להלן: "העירייה"), הרשות המקומית בה התגוררה התובעת באותה העת.

הנתבעת מס' 2 הינה מבטחת של העירייה.

הנתבעת מס' 3 מועצה אזורית מטה אשר (להלן: "המועצה האזורית"), הינה רשות מקומית אשר שטח שיפוטה גובל בשטח שיפוט עיריית נהריה.

הנתבעת מס' 4 הינה מבטחת של המועצה האזורית.

4. בין הנתבעות התעוררה מחלוקת, בתחום שיפוטה של איזו רשות מקומית התרחשה התאונה. העידו לפניי עדים שונים אשר הציגו מפות ותשריטים וכן נשמעו עדויות שונות של עובדי הרשויות ושל התובעת, בעלה וחוקר. עניינן של העדויות, מי מהרשויות המקומיות ביצעה את עבודות התחזוקה בשטח ונהגה במקום מנהג בעלים.

5. מן העדויות שנשמעו לפניי והמפות אשר הוצגו, הובהר כי קיים משולש אדמה, שטח שלא נוצל לצורך בנייה, גינון או עבודה חקלאית, אשר היה בתחום שיפוטה של המועצה האזורית, אך חדר כמו חצי אי לתוך שטח שיפוטה של העירייה. שטח זה יקרא להלן "המגרש".

אין חולק כי המגרש היה בתחום שיפוטה של המועצה האזורית. עובדי המועצה האזורית העידו לפניי כי לא היו מודעים לכך ולאחר שהובהר העניין, הוגשה בקשה לתיקון גבולות וכיום השטח מצוי בתחום שיפוטה של העירייה.

6. התאונה אירעה כאמור על גבי שביל, או צמוד לצידו של שביל. אין חולק כי שביל זה תוחם את המגרש באחת מפאותיו. עפ"י המפות שהוצגו לפניי ועדויות העדים, הנני קובעת כי שביל זה מצוי בגבול תחום השיפוט של שתי הרשויות. קו הגבול המשורטט במפות הינו בעל רוחב משלו, ומכסה את השטח בו התרחשה התאונה. לפיכך, אין בידי לקבוע האם השיח שגדל פרא, השביל והמכשול שלצידו הינם כולם או כל אחד מהם בנפרד בתחום שיפוטה של מי מבין הרשויות המקומיות הנתבעות.

לעניין זה ראה למשל עדותו של מנהל מחלקת תכנון בעירית נהריה בתחתית עמ' 6 ובעמ' 7 לפרוטוקול במיחד באמצע העמוד, עדותה של סגנית ראש המועצה האזורית בעמ' 10 לפרוטוקול.

7. סעיף 49א לחוק המקרקעין, תשכ"ט 1969 המצוי בסימן ד' "מחוברים אשר במיצר" קובע-

"(א) קירות, גדרות, עצים, ומחוברים כיוצא באלה הנמצאים במיצר של מקרקעין שכנים (להלן- מחוברים שבמיצר), יראום כנכסים בבעלות משותפת של בעלי המקרקעין השכנים, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.
(ב) מחוברים שבמיצר רשאי כל אחד מבעלי המקרקעין להשתמש בהם למטרה אשר לשמה הוקמו, וחייב הוא להשתתף בהוצאות הדרושות כדי להחזיקם במצב תקין עלפי שעיור שהוסכם ביניהם, ובאין הסכם כזה- בחלקים שווים, זולת אם מידת השימוש בהם הייתה שונה."

8. הנתבעות אינן בהכרח בעלות זכות הבעלות במקרקעין. עניין זה לא נדון לפני. אולם הן מהוות רשויות מקומיות אשר מקרקעין אלו מצויים בתחום שיפוטן. יתכן וסעיף חוק זה לא חל על המקרה שלפני באופן ישיר אולם יש לדידי ללמוד ממנו על דרך ההיקש על הדין באשר למקרה שלפני. הצדדים לא טענו לקיום הוראת דין שעניינה מחוברים שבמיצר בין שטח שיפוט רשויות מקומיות.

9. כל העדים אשר התייחסו לשימושים שנעשו בשביל שבמיצר לא ציינו כל שימוש שעשתה בו המועצה האזורית. מן העדויות שנשמעו ומן המפות אשר הוצגו לפני למדתי כי בתי המגורים היחידים המצויים לצידו של השביל או שהשביל מוביל אליהם ומהם והלאה הם בתי מגורים של תושבי העירייה. לא מצאתי כל עדות לכך כי בסמוך לשביל מצויים בתי מגורים של תושבי המועצה האזורית, או מתקנים שלה אשר השביל מוביל את ההולכים אליהם או מהם והלאה. לפיכך, הנני קובעת כי השביל שימש את תושבי העירייה ואת הבאים בשעריה ולא מצאתי כל עדות לשימוש בשביל של תושבי המועצה האזורית או הבאים בשעריה או הנדרשים לשרותיה.

10. על כן, על פי הרעיון הגלום בסעיף 49 א (ב) לחוק המקרקעין המוחל על דרך ההיקש, הנשיאה בהוצאות ההחזקה היא באחריות הרשות המקומית אשר עשתה את מירב השימוש, אם לא את כולו, במחוברים אשר במיצר, קרי בשביל. לפיכך יש להטיל את האחריות לנשיאה בהוצאות הכרוכות בהחזקה לקויה הנושאת בחובה אחריות לנזק, על העירייה.

11. אומנם נחקרו העדים שלפני ארוכות באשר לזהות הגורם אשר נטל על עצמו את הטיפול והתחזוקה במקום, אולם לא מצאתי כל ראיה קבילה וחד משמעית לעניין זה.

12. לאור האמור לעיל הנני קובעת כי הנתבעות 1 ו-2 הן הנושאות באחריות לנזקיה של התובעת על פי פסק הדין החלקי מיום 4.7.05.

13. הנתבעות 1 ו-2 ישלמו לתובעת יחד ולחוד סך של 64,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15% מן הסך האמור בתוספת מע"מ והחזר הוצאות בסך 600 ₪.

כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום וישאו תוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 4.7.05 ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעות 1 ו-2 ישאו יחד ולחוד בהוצאות הנתבעות 3ו-4 בגין שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 בתוספת מע"מ. הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום כ"ד בשבט, תשס"ו (22 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

שושנה פיינסוד-כהן, שופטת

פסק דין זה מופיע עוד ב:

-  *** מחוברים שבמיצר