תפריט חיפוש

ת"א 782/93 פרץ שלמה ואח' נ' יפרח בנין ופיתוח בע"מ ואח'

בית המשפט המחוזי

בבית המשפט המחוזי בחיפה

ת"א 782/93

בפני: כב' השופט ד"ר ד. ביין

התובעים:

פרץ שלמה ויפה ואח' 

ע"י בא כוחם עוה"ד א. הכהן ואח'

נגד

הנתבעים:

1. יפרח בנין ופיתוח יפרח אברהם בע"מ 

ע"י ב"כ עו"ד א. גולדהמר ואח'.

2. אורית גלעדי

 ע"י ב"כ עו"ד בלטר, גוט אלוני ושות'

3. אילוז ציון משרד שירותי הנדסה 

ע"י ב"כ עו"ד ברנט ו/או סתיו

4. רצף תעשיות מוצרי בנין בע"מ 

ע"י ב"כ עו"ד ישראל הרפז

פסק דין (בתביעה העיקרית)

ההליך

זו היא תביעה כספית ע"ס 870,000 ₪. התובעים הינם בעלי דירות במספר בנינים משותפים סמוכים שנבנו ע"י הנתבעת 1 (להלן: "חברת יפרח").

לטענת התובעים נתגלו ליקויים חמורים בדירותיהם והם מבקשים, כי יפוצו על נזקיהם עקב אותם הליקויים.

התביעה הוגשה לא רק נגד חברת יפרח, אלא גם נגד הנתבעת 2 (להלן: "גלעדי") שהיא אדריכלית אשר תכננה את המבנים בו נמצאים דירות התובעים.

הנתבעת מס' 3 (להלן: "אילוז") הינו המהנדס שפיקח על עבודת השלד וגמר המבנים.

הנתבעת 4 (להלן: "רצף"), הינה יצרנית ריצוף אשר סיפקה את המרצפות שהונחו בדירות התובעים ושחלק חשוב של הליקויים הנטענים מתייחס אליהן.

חברת יפרח הגישה שורה של הודעות צד ג'. בין היתר לרצף, לגלעדי ולאילוז, אך גם לשורה של גורמים נוספים כמפורט בהודעת צד ג'.

שמואל קושמרו (להלן: "קושמרו") כמי שביצע את עבודות האיטום והבידוד;

חטיב ראיד פרחאן ושות' (להלן: "חטיב"), כמי שביצע את עבודות טיח הפנים ועבודות הריצוף.

חכמון דוד (להלן "דוד") וחכמון יצחק (להלן: "יצחק") כמי שביצעו את עבודות טיח החוץ;

פ.א. כוכב בע"מ (להלן: "כוכב") כמי שביצעה את עבודות האלומיניום;

"חוסם" (להלן: "חוסם") כמי שסיפקה את דלתות הכניסה לדירות.

התובעים צירפו לתביעתם חוות דעת של האינג' בן עזרא ואילו חברת יפרח הגישה חוות דעת של המומחה, דן ברלינר.

ביום 21.9.95 החלטתי על מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש המהנדס רפאל גיל.

המומחה לא היה מוסכם על כל הצדדים.

המומחה נתן חוות דעתו והצדדים הציגו לו שאלות הבהרה במספר שלבים והוא השיב על כולן.

הוחלט על ידי, כי ינתן קודם פס"ד בתביעה העיקרית ורק לאחר מכן אם יהיה צורך בכך אכריע בהודעות צד ג'.

על אף שלא כל הצדדים הסכימו למינוי המומחה, אני נותן משקל רב ביותר לחוות דעתו שהיא מעמיקה ורצינית ולכל הצדדים ניתנה כאמור האפשרות להבהיר ולחלוק על חלקים של חוות דעתו. המומחה התייחס לכל שאלה ברצינות הראויה.

בטרם אכנס לדיון בפריטי הליקויים השונים, עלי להכריע במספר שאלות עקרוניות המועלות בסיכומי הצדדים ואלה הן השאלות:

האם יש לאפשר לחברת יפרח לבצע תיקונים במקום לשלם פיצויים?

האם יש לתובעים זכות לקבל פיצוי גם על סטיות בלתי משמעותיות?

האם ניתן להתייחס לאמור בחוות דעת אחרות פרט לזו של מומחה ביהמ"ש?

קיימות גם שאלות הנוגעות לאחריותם של כ"א מהנתבעים וחלוקת האחריות ביניהם. אלא ידונו בהמשך.

א. שאלות עקרוניות

האם יש לאפשר לחברת יפרח לבצע תיקונים בעצמה?

הנימוקים שמביאה חברת יפרח לדרישתה לתיקון הליקויים על ידה, עם אלה:

זו היא הדרך היעילה והנוחה ביותר. ראשית, מאחר וחברת יפרח תבצע בבת אחת את התיקונים בכל הדירות. ושנית, בהיותה עוסק מורשה היא תוכל לקזז את מס התשומות.

לחברת יפרח חוזים עם קבלני המשנה בכ"א מהתחומים בהם נתגלעו הליקויים שבהם יש סעיפי אחריות. שלילת אפשרות ביצוע התיקונים תמנע מחברת יפרח את האפשרות לממש את זכויותיה לפי החוזים האמורים.

התובעים התחייבו כלפי חברת יפרח בחוזי המכר שחתמו עמה לאפשר לה לבצע תיקון ליקויים.

סעיף 3(א) לחוק חוזה קבלנות מחייב מתן הזדמנות לקבלן לתקן פגמים. הוראות דומות מצויות בסעיף 28 לחוק המכר וסעיף 4א' לחוק המכר (דירות) התשל"ג – 1973, ובסעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה).

התובעים מתנגדים לביצוע התיקונים על ידי יפרח, אלא דורשים כי הם יפוצו בכסף.

לדעתי, דין דרישתה של הנתבעת לבצע תיקונים בעצמה – להדחות, ואלה נימוקי:

כפי שנפסק בע"א 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה נפסק מפי השופט צ' טל, כי "הזכות לתקן נתונה למוכר המודה בליקוי ומוכן לתקנו. ספק רב – אם זכות זו עומדת למוכר המכחיש את עצם הליקויים–".

עוד צוין ש"בבתי המשפט בארץ רווחת פסיקת פיצוי על ליקויי בניה" ובימ"ש העליון אישר פסיקה זו לא אחת.

בע"א 4445/90 עמיגור נ' יצחק מאיוסט דינים עליון כרך ל"ד ע' 611 נאמר ע"י כב' השופט י. זמיר בפיסקה 13, כי "הדבר נתון לשיקול הדעת של בית המשפט קמא, אם ראוי, בנסיבות המקרה לתת לצד הנפגע סעד של אכיפה או סעד של פיצויים".

במקרה הנדון, הנתבעת מכחישה את חבותה מכל וכל (ראה האמור בסעיף 19 לכתב ההגנה המתוקן בסוגריים).

יתר על כן, ביצוע העבודה על ידי הנתבעת יגרור צורך בבדיקה אם הליקויים תוקנו כדבעי והדבר עלול להביא לויכוחים ולדיונים נוספים.

לבסוף, לא כל הליקויים ניתנים בכלל לתיקון או שהתיקון בפועל יביא לאי נוחות ויש לתת בידי התובעים את האופציה לבחור בין תיקון בפועל לבין קבלת פיצוי בגין ירידת הערך הנובעת מהפגם.

ב. סטיות בלתי מהותיות

ב"כ יפרח טוען, כי בכל מקרה שהמומחה בחוות דעתו התייחס לסטיות וליקויים שאינם מחייבים תיקון, אין לפצות עליהם את התובעים. לעניין זה הוא מסתמך על פסק דין של כב' השופט בן דוד בביהמ"ש המחוזי בנצרת בת"א 365/90, כי מקום שהתובעים אינם מתעתדים לבצע עבודות תיקונים ושיפוצים, אין מקום לפצות אותם ועל פסק דין של כב' השופטת שטרסברג-כהן בת"א (חי') 934/85 בעניין ורדי נ' מליבו.

כמו כן, הוא מפנה גם לסעיף 3.1 לחוזים בין התובעים לחברת יפרח בהם נאמר, כי:

"הפרשים או סטיות בלתי משמעותיים בכמויות ו/או במידות של פרטי הדירה בין המצוין במפרט ו/או בתכניות ובין הבניה בפועל, לא יחשבו לאי התאמה ולא יהוו הפרת התחיבות כלשהי ו/או הפרת חוזה מצד החברה".

בגוף החוזים, יחד עם האמור במפרט שצורף לחוזי הרכישה בע' השני תחת הכותרת "תאורה בנין, המבנה, הדירה, ציודה ואביזריה", נקבע כי:

"סטיות בשיעור של 2% בין מידות הבנין המופיעות בתכנית ובין המידות למעשה וכן סטיות בשיעור של 5% בין כמויות ומידות האביזרים במפרט והכמויות ומידות למעשה, הן סבירות ולא יחשבו כסטיה מתאור זה ולא תחשבנה סטיה משטח הבית".

משנקבעו הוראות כאמור בחוזה, יש לתת להן תוקף, כל עוד אינן פוגעות בהוראות חוק קוגנטיות כלשהן. עם זאת, בבואנו לפרש הוראות אלה, יש להביא בחשבון את השיקולים הבאים:

בכל מקרה, אין היתר הסטיה מתייחס לסטיה מתקנים, שכן בהמשך המפרט נאמר קטיגורית, כי "כל המוצרים והמלאכות יהיו לפי דרישות התקן הישראלי כאשר יש כזה". מאחר ולא דובר במפרט על תקן רשמי, יש לפרש את האמור כחל על כל תקן שהוצא על ידי מכון התקנים בישראל, בין אם הוא תקן זמני (ס' 7א' לחוק התקנים) ותקין אם הוא תקן רשמי (ס' 8 לחוק הנ"ל).

בכל מקרה, אין ההתנאה החוזית יכולה להתנגש בהוראות קוגנטיות, כגון הסטנדרטים שבחוק התכנון והבניה והתקנות על פיו.

הדבר עולה מפורשות מהוראות סעיף 4(א) (1) לחוק המכר (דירות) התשל"ג – 1973 הנחשב להוראה קוגנטית (השווה ע"א 167/88 משה"ב נ' שטרן פד"י מ"ד – (2) עמ' 742 סעיף 9 בע' 748; ע"א 660/77; 659 פד"י ל"ה – (1) מ"ז – (4) 49 בע' 62).

יתכן על כן, חלק ניכר מהחוזים נערך אחרי תיקון מס' 3 לחוק המכר שפורסם ביום 2.8.90 וסעיף 7א' שהוכנס בתיקון זה קובע, כי "אין להתנות על הוראות חוק זה, אלא לטובת הקונה".

יש לדייק ולקבוע שהסטיות המותרות נוגעות לכמויות ומידות בלבד והדגש הוא על המילה בלבד. משמעות הדברים היא שסעיף פטור זה בא למנוע העלאת טענות הנוגעות לכמויות ומידות, כל עוד אין בסטיות אלה משום נזק מעבר לכך. במידה והסטיה גרמה לאיזשהו נזק, לא תוכל הטענה להשמע.

אדגים את האמור: נניח שקיימת סטייה במידות של דלת לעומת המשקוף במספר מילמטרים, אך הסטיה שהיא לכאורה במידה מזערית בלבד תגרום לקשיים בסגירת הדלת, הרי לדעתי הסטיה תחשב מהותית והקבלן לא יוכל להנות מהפטור.

לבסוף יוער, שהוראות הפטור שבחוזה פועלת רק ביחסים שבין התובעים ליפרח ואין הן משליכות בהכרח על האחריות הנזיקית של יתר הנתבעים.

אשר לפסיקת דינו של כב' השופט בן דוד בת"א (נצ') 365/90, הרי דעתי היא שאין זה חשוב כלל אם התובעים מתכוונים להשתמש בכספי הפיצוי כדי לבצע תיקונים בפועל, אם לאו. כשם שאין זה מעלה או מוריד אם מי שסבל נזקי גוף ישתמש הלכה למעשה בכספי הפיצויים שנפסקו לו או יבחר להפקיד אותם בחשבונו בבנק.

ב"כ הקבלן מסתמך גם על פסק הדין שניתן בת"א 934/85 (יח') בענין ורדי נ' מליבו בע"מ ע"י כב' השופטת שטרסברג-כהן, בע' 14 פיסקה י', כי לא כל סטיה מצדיקה פיצוי. מסכים אני כי תתכנה סטיות שהן כה קלות ערך, עד כי חל עליהן העקרון של "זוטי דברים".

(De minimis non curat praetor; וראה גם סעיף 4 לפקודת הנזיקין), אך אם המומחה קבע פיצוי בשל פריט מסוים, חזקה עליו שהוא ראה בכך ליקוי של ממש שיש לו משמעות כלכלית וניתן להעריכו בכסף.

יצויין, שגם כב' השופטת שטרסברג-כהן באותו מקרה פסקה פיצוי, מקום שחיוב בפיצוי עלה מחוות דעת המומחה.

לכן מקום שהמומחה קבע פיצוי בגין ליקוי מסוים, משמעות הדבר היא שאין מדובר ב"זוטי דברים" והתובעים זכאים לפיצוי.

מאידך, מקום שהמומחה לא קבע פיצוי, משמע שהסטיה היא כה מינימלית עד כי ניתן להתעלם ממנה.

ג. האם ניתן להתייחס לאמור בחוות דעת אחרות פרט למומחה ביהמ"ש

אמנם מומחה ביהמ"ש המהנדס גיל, מונה שלא בהסכמה ולכן עקרונית ניתן היה אולי להזקק לחוות הדעת של המומחה בן עזרא, אך אני סבור שבנסיבות המיוחדות של המקרה, אין מקום לעשות כן. חוות הדעת של בן עזרא הובאה בפני המהנדס גיל והוא התייחס אליה. בן עזרא עצמו לא נחקר בפני על האמור בחוות דעתו. מאידך, המהנדס גיל נשאל שאלות הבהרה מקיפות וענה עליהן.

לפיכך, לא אתייחס לחוות דעתו של בן עזרא כעומדת בפני עצמה, אלא רק בהקשר לבדיקת סבירות חוות דעתו של מר גיל, ככל שהוא מתעמת עם חוות הדעת של בן עזרא.

ד. האם יש עילת תביעה נגד גלעדי

(1) הליקויים הנטענים כלפי גלעדי הם אלה:

ליקויי איוורור, אחריות ביחד ולחוד עם נתבעת מס' 1, הנתבעים מס' 3 בכפוף לכך שבתוכנית העבודה מצויה מדרגה כזו.

מתקני תברואה אחריות ביחד ולחוד עם נתבעת מס' 1 ונתבע מס' 3.

פרוזדור צר, אחריות ביחד ולחוד עם נתבעת מס' 1 ונתבע מס' 3, בכפוף לקיומו של הפרוזדור הצר בתוכניות האדריכלות.

ליקויי טיח וצבע, אחריות ביחד ולחוד עם נתבעת מס' 1 ונתבעים מס' 3, 4.

ליקויי בידוד, אחריות ביחד ולחוד עם נתבעת מס' 1 בכפוף למצויין בתוכניות ביצוע.

ב"כ גלעדי טוען, כי יפרח התקשרה עם גלעדי לתכנון המבנים בלבד ולא לצורך פיקוח על הפרוייקט. עבודות הפיקוח הוטלו על אילוז.

(2) עוד נטען, כי לא הובאו ראיות לביסוס טענת התובעים, כי התוכניות אשר הוכנו על ידי גלעדי סוטות מהוראות חוק התכנון והבניה והתקנות.

נראה לי, כי עקרונית קיימת חובת זהירות מושגית של אדריכל כלפי רוכשי הדירות. אמנם במישור החוזי נשכר האדריכל ע"י הקבלן, אך אין ספק שהאדריכל המתכנן לא רק יכול וחייב לצפות, אלא גם צופה בפועל שמי שישא בתוצאות תכנון לקוי יהיה לא רק הקבלן, אלא גם רוכשי הדירות הבודדות (השוה לענין זה אייל זמיר, חוזה קבלנות ע' 197 סעיף 112 ובעיקר ע"א 867/86 שרון נ' שיכון עובדים פד"י מ"ה – 30) 617, 622 סעיף 11; וראה גם ע"א 684/76; 692; 697 אייל נ' פוקסמן פד"י ל"א – (3) 349 בע' 359 מול ו').

הבעיה היא בכל מקרה, להראות שאמנם הופרה חובת הזהירות הקונקרטית. יהיה מקום לבדוק אם אכן הליקוי נובע מתכנון לקוי להבדיל מליקויים בביצוע או בפיקוח. שאלה זו תבדק לגבי כ"א מהליקויים הנטענים.

ה.  האחריות של אילוז

לגבי אילוז, נטענים הליקויים הבאים:

דלת לקויות, אחריות ביחד ולחוד עם נתבעת מס' 1.

אדני חלונות, אחריות ביחד ולחוד עם נתבע מס' 1.

מדרגה בודדה, אחריות ביחד ולחוד עם נתבעות מס' 2-1.

מתקני תברואה, אחריות ביחד ולחוד עם נתבעות מס' 2-1 .

פרוזדור צר, אחריות ביחד ולחוד עם נתבעות מס' 2-1.

אטימות, אחריות ביחד ולחוד עם נתבעת מס' 1.

ליקויי טיח וצבע, אחריות ביחד ולחוד עם נתבעים מס' 1, 2-5.

ליקויים שונים, אחריות ביחד ולחוד עם נתבעת מס' 1.

אין לי ספק, שקיימת חובת זהירות מושגית מצד אילוז כמי שפיקח בפועל על ביצוע עבודות השלד וגמר המבנים מאותם טעמים שפורטו לעיל לגבי האדריכל.

ושוב, השאלה הנשאלת, היא אם הוכחה חובת הזהירות הקונקרטית. שאלה זו תיבחן לגבי כל פריט נזק, כאשר תעשה אבחנה בין ליקויים בתכנון וליקויים בביצוע. כל ליקוי בביצוע יוחס גם לאילוז, שכן יש להניח שליקוי בביצוע ניתן היה למנוע אותו לו הפיקוח היה נעשה כדבעי.

ו. אחריות "רצף"

לגבי רצף, נטען שהיא יצרה וספקה רצוף שאינו מתאים לשמש כריצוף בדירות מגורים ואשר אינו עומד בדרישות התקן הישראלי.

אינני נדרש להכריע כאן בשאלה העקרונית הנוגעת לאחריות יצרן לנזקי רכוש בשל העובדה שהוא יצר מוצר פגום גם כאשר אין קשר חוזי בינו לבין הנפגע, שכן נראה לי שלעיצומו של ענין נוכח קביעת מכון התקנים לאחר שעבר זמן מאז התקנת הריצוף ועד לבדיקה, לא ניתן בשלב זה לקבוע אם המרצפות עמדו או שלא עמדו בדרישות התקן. לא הוכחה עילת התביעה נגד רצף עד כמה שהיא נוגעת לסטיות מהתקן. עם זאת, במידה ומדובר בליקויים אחרים, תהיה רצף אחראית.

ז. פריטי הליקויים השונים

א. ריצוף

בנושא זה מיחסים התובעים אחריות לחברת יפרח, לרצף, לאילוז, אך לא לגלעדי (ראה סעיף 18 לתביעה המתוקנת.

(1) בהקשר לריצוף קבע המומחה שקיימים ליקויים בריצוף בדירות של התובעים השונים. הליקויים מתבטאים בכתמים על פני האריחים, באריחים שקועים או בולטים. בכמה מקרים נתגלו חרירים או שברים וחורים.

כאן מתעוררות מספר שאלות:

א. האם האשמה בדבר הליקויים מוטלת על כתפי היצרן בשל איכות פגומה של האריחים, או שמא תלוי הדבר בטיב העבודה של הנחת האריחים, או שמא יש להטיל האחריות על דרך הטיפול של בעלי הדירות באריחים:

הליקויים מתבטאים בכתמים על פני האריחים, באריחים שקועים או בולטים, במה מקרים נתגלו חרירים או שברים וחורים.

ב. מתי יש להורות על פיצוי בגין אותן מרצפות שבהן יש ליקויים בפועל ומתי יש להורות על החלפת הריצוף בכללותו.

אשר לשאלה הראשונה – כפי שציינו כבר, המומחה בפתח חוות דעתו אומר, כי לא ניתן לבצע בדיקה חזותית של אריחים לפי תקן ישראל מס' 6, שכן התקן מתייחס למצב האריחים לפני השימוש.

לפיכך, דחיתי התביעה נגד רצף עד כמה שמדובר בסטיה מהתקן והשאלה היא רק אם אחראית יפרח.

באשר לפגמים שהם כתוצאה מרטיבות כלואה תחת הריצוף אומר המומחה, כי תופעות רטיבות מצע הריצוף יכולה להתרחש בכל קומה בבניין ובכל מקום בדירה, ללא שום קשר למקור המים הנובעים מגשמים. הליקוי יכול לבוא לידי ביטוי ע"י כתמים על פני הריצוף, התקלפויות טיח וצבע בתחתית קירות וריקבון מלבנים. אין אפשרות לבדוק את מקור התופעה כאשר הבדיקה מבוצעת מספר שנים לאחר איכלוס הדירה, אם הביעה אינה דליפה ממערכת האינסטלציה של המבנה.

התופעה יכולה לנובע מרטיבות הנוצרת בחול המילוי בעיקר משטיפת רצפות "בשיטת ההצפה". בזמן ניקוי הדירה, בזמן ביצוע ניקוי יסודי והברקה, או אפילו כששוטפים את הרצפות על ידי שפיכת דליי מים וסילוקם במגב.

מאידך, יכולה התופעה לנבוע כאשר חול המילוי מיושם רטוב, לפני ביצוע עבודות הריצוף.

לא ניתן לקבוע בוודאות, בעיקר מספר שנים לאחר מסירת החזקה במבנה לשימוש הדיירים, מהו מקור הרטיבות של חול המילוי, על אף שהתופעה אכן קיימת במספר דירות שנבדקו.

אי לכך, לא ניתן לייחס את הליקוי לקבלן, שכן לא ניתן לדעת מיהו הגורם האשם בהחדרת רטיבות זו (אלא אם כן יוכח אחרת ע"י אחד מהצדדים).

היות ומספר משקופים נפגעו ונרקבו כתוצאה מרטיבות זו, לא ניתן לייחס גם את עלות תיקון המשקופים שהיא תוצאה ישירה מהרטיבות בחול המילוי, לקבלן.

לאור זאת, דו"ח מכון התקנים שבוצע בבית מש' שחר אינו נותן מענה כלל לתלונת הדייר.

מדו"ח בדיקת מאמץ השבר (חוזק כפיפה), שבוצע על אריחים שנמסרו על ידי המתלונת והמתיחסים למש' פרי, לא ניתן להסיק מסקנות על טיב האריחים שסופקו לדירות. הסיבה לכך כתובה כפירוט בסעיף 10 בחוות דעתו של ד"ר א. קורין, ראש אגף הבדיקות במכון הלאומי לחקר הבניה במוסד הטכניון.

באריחים בעלי כתמים אדומים, יש להחליף אריח ולנקות את חול המילוי באזור האריח, הפגוע מגורמים אורגניים.

בהתאם לחוות דעתו של ד"ר א. קורין, ראש האגף לבדיקות במוסד הטכניון המצורפת לחוות הדעת של גיל, הרי האחריות הנוגעת לשקעים וקילופים באריחים מוטלת על היצרן והאחריות בנושא שקיעות ושברים במקצועות והופעת כתמים מוטלת על הקבלן (סעיף 4 בע' 8 לתשובות הצדדים סבב שאלות שני מיום 29.6.96).

את הליקויים הנובעים משקיעות הריצוף ניתן אולי ליחס לרטיבות כמו גם את נושא הכתמים. הסיבה לפגמים שנתגלו נעוצה בכך שחול המילוי המושם רטוב לפני ביצוע עבודות הריצוף, שכן הסבר זה תואם את הצהרות הדיירים על תהליך נמשך ומתגבר של הופעת הכתמים מעת הכניסה לדירה.

הוא שולל את האפשרות שהפגמים נובעים מאופן שטיפת הרצפה, שכן אופן ניקוי המרצפות ושטיפת הרצפה, אינו שונה באתר זה ממקומות אחרים.

(2) לטענת יפרח מאחר ולא ניתן לקבוע את מקור הרטיבות ולפחות אחת הסיבות שהמומחה מאזכר היא שטיפת רצפות בשיטת ההצפה בזמן ניקוי הדירה, בזמן ניקוי יסודי והברקה, או אפילו כששוטפים את הרצפות על ידי שפיכת דליי מים וסילוקם במגב, הרי אין ליחס לה ליקוי זה.

(3) אילוז מסתמכת על תשובת המומחה בע' 8 לתשובותיו ל"סבב שאלות שני" בו נאמר:

"פיקוח סביר של המפקח לא היה יכול למנוע את ליקויי האטימות, במידה והליקוי נגרם כתוצאה מחבלה או מפגיעה מקרית. הפיקוח היה יכול למנוע ליקוי זה, במידה והאיטום לא בוצע כנדרש ובבדיקת ההצפה של המרפסת לפני הריצוף היו יכולים לגלות נושא זה.

לטענת אילוז מאחר ולא הוכח מה גרם לליקוי האטימות אין אילוז אחראי לנזקים הכרוכים בכך.

(4) אני סבור, שהראיות שהוגשו עד כה אין די בהן כדי להוכיח את אחריות אילוז כלפי התובעים בנושא הריצוף. אין כאמור כדי להביע עמדה סופית לענין האחריות של אילוז כלפי חברת יפרח במסגרת הודעת צד ג' ששיגרה חברת יפרח לאילוז.

(5) אשר לחלוקת האחריות לפיצוי בגין הריצוף בין חברת יפרח ורצף, מקובלת עלי החלוקה שנעשתה ע"י מומחה ביהמ"ש בטבלה שצורפה לתשובות לשאלות עו"ד הרפז מטעם רצף מתאריך 28.1.96.

(6) בכל הנוגע לטענת התובעים, כי יש מקום להחליף את כל המרצפות במקום שנפגמו חלק מהן, הרי סבורני שאין מקום במקרה זה להזדקק לשאלה העקרונית, האם בכל מקרה של פגם במרצפת אחת יש לקבוע פיצוי בגין נזק לריצוף בכללותו, או מהו האחוז המינימלי של הבלטות הפגומות המצדיקה החלפה כוללת, והכל בשים לב לכך שעם מעבר הזמן ובשים לב לשוני האינהרנטי בין סדרות שונות של מרצפות – לא ניתן לרכוש מרצפות זהות לאלה הקיימות. הטעם לכך שאין מקום להזקק לשאלות אלה כאן, נעוצה בכך שהמומחה הציע דרך להתגבר על הבעיה שבשוני בין סדרות שונות ע"י פירוק ריצוף במרפסת המטבח, או בחדר שינה אחד על מנת להשאיל אריחי ריצוף מאזור ריצוף זה לכל שאר חלקי הדירה לצורף החלפת הריצוף הפגוע. באזור שממנו נלקח הריצוף, חושבה עלות ריצוף חדשה על כל שטח המרפסת או החדר, ריצוף שיהיה דומה ככל האפשר לריצוף שהיה קודם" (ע' 6 לתשובות לשאלות עו"ד אלי הכהן  מטעם התובעים מיום 18.2.96).

אשר על כן, אני פוסק בגין ריצוף את הסכומים המצוינים בטבלה שצורפה לתשובות לשאלות רצף מיום 28.1.96 ומחלק את העלות בין חברת יפרח לבין רצף לפי הקבוע באותה טבלה.

ח. אוורור חדר השירותים

בענין זה קבע המומחה בתשובותיו לשאלות ב"כ התובעים, כי חלונות חדרי השירות פונים אל מרפסת פתוחה בהתאם לתכנון. למרפסת אין חלון והיא פתוחה לאויר החוץ. במידה ודייר החליט לסגור המרפסת, לא ניתן להאשים את הקבלן בליקוי אוורור.

אינני רואה על כן לנכון לחייב מי מהנתבעים בגין הוצאות מאוורר מיכני.

ט. אוורור חדר מחסן

המומחה הצביע על כך שבחלק מן הדירות לא הותקן חלון במחסן, אלא בפתח שהיה מיועד לחלון הותקנו לבני זכוכית ולמחסן לא נותר פתח אוורור ולכן קבע שיש לפסוק לתובעים פיצוי בסכום השווה לעלות התקנת חלון עם סורג.

ההנמקה שנתן המומחה לקביעתו זו היתה כדלקמן:

במפרט הדירה נכתב, כי "כל חלונות האלמוניום עם זכוכית שקופה ממוסגרת עם אלומיניום צבוע כמות בפתיחה לפי תכנית".

בהתאם לתכנית שניתנה לדייר במעמד חתימת החוזה, ניתן היה להבין שגם במחסן יש חלון, שכן הסימון המופיע בפתח החלון במחסן, זהה לסימון שהופיע בכל שאר חלונות החדרים בדירה.

בפועל, במקום חלון אלומיניום הותקנו בפתח שהיה מיועד לחלון, לבני זכוכית.

לדעתו, ניתן לראות במחסן ,חדר שירות", שכן בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 כולל חדר שירות "מזווה" ומחסן נכנס לגדר מזווה. לענין זה מפנה המומחה (בתשובותיו לשאלות הצדדים מיום 27.6.96) למילון אבן שושן, שבו מוגד מזווה "מחסן למזון או לתבואה" ומאחר ואין שליטה על מה שיאוחסן במחסן, הרי ההגדרה מתאימה גם למחסן.

תקנות התכנון והבניה דורשות ששטח החלון שיותקן באזור זה, יהיה לפחות 10% משטח הריצפה.

לדעתו, יש לפרק את כל לבני הזכוכית ולהתקין במקומן חלון במידות 1.60/0.40 מ'.

ט. הסורג נדרש בשים לב למיקום החלון.

לטענת ב"כ יפרח, טעה המומחה בקבעו דינו של המחסן כדין "חדר שירות".

השאלה שעלי להכריע בה, היא האם יש לראות מחסן כמזווה בכל הנוגע לנושא האוורור.

לדעתי, אין לקבל את הנמקת המומחה בנקודה זו, האוורר הנדרש בחדר האמבטיה ובחדר השירותים, נובע מהשימוש הספציפי לו הם נועדו, שימוש המצריך אוורור, אם לסילוק ריחות רעים, או למניעת עובש או ריקבון.

מחסן מטבעו אינו נועד למטרה ספציפית, אלא למטרות רבות ושונות, אך העובדה שניתן ליעד אותו גם למטרות שאותן משמש מזווה, אין די בה כדי להחיל אל מחסן דין של מזווה.

עם זאת, נראית לי ההנמקה האחרת המובאת על ידי המומחה לגבי מה שניתן היה להבין מהתכנית, נראה לי, שדי בכך כדי לחייב את חברת יפרח גם בנושא התקנת החלון וגם בנושא המיגון. אינני סבור שיש להטיל אחריות על גלעדי בנושא זה, שכן אין מדובר בליקוי בתכנון, אלא בליקוי בביצוע.

לפיכך, אני אינני מחייב את גלעדי בגין פריט זה. ממילא אין גם צורך בשאלת המיגון של חלון כזה.

י. אדני חלונות

המומחה קבע, כי לאדני החלונות העשויים שיש, נוספים לכל רוחבם באופן אחיד רצועת שיש אשר הודבקה לאדניות, זאת על מנת להבטיח את הרחקת המים הנשפכים ממשטח האדן מקיר המבנה. במספר דירות נמצא שרצועת השיש הזו נפרדת מהאדן.

גימור האדנים נראה סביר, גם לאחר הוספת רצועת השיש. ע"מ לשפר את החיבור שבין האדן לרצועת השיש, יש לבצע שני חיבורים מכניים לעיגון ע"י החדרת בורג בין החלקים. לאחר החדרת הבורג, יש לאטום ולסגור בדבק שיש המכיל שיש גרוס, את מיקום ראש הבורג שיושקע בשיש ע"מ שלא ליצור טלאי באזור זה.

בכמה דירות קבע המומחה שיש צורך בהשלמת רצועת שיש פגומה בחלון המטבח.

בכמה דירות הורה המומחה על החלפת רצועת השיש בחלונות מסוימים מאחר והם פגומים או שהחיבור בוצע באורח בלתי מקצועי. הויכוח בין הצדדים הוא, האם יש צורך להחליף את רצועות השיש בכל הדירות, או די בחיבור מכני בין רצועת השיש לבין אדני החלונות.

לדעתי, אין מקום להחלפה גורפת של כל רצועות השיש, אלא באותם המקרים שהמומחה קובע זאת בחוות דעתו העיקרית מיום 28.1.96.

האחריות לפיצוי חלה על חברת יפרח.

בהתאם לקביעת המומחה מיום 28.2.96, אני פוטר את האדריכלית גלעדי מאחריות לליקוי זה.

אשר לאחריות אילוז, קובע המומחה בתשובה לשאלות חברת יפרח מיום 9.6.96, כי פיקוח סביר היה רואה את הליקוי האסתטי הקטן, אך לא היה יודע שקיימת בעיית ניתוק הסף, דבר שנתברר רק לאחר זמן. בהתחשב באמור, אני סבור שעל אילוז לשאת כלפי התובעים ב- 10% מהפיצוי בגין אדני החלונות ואילו חברת יפרח תשא ב- 90% מההוצאות האמורות.

יא. פרוזדור

המומחה מפנה לסימן ב' לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל-1970 העוסק בגדלם של חלקי בנין ובאופן ספציפי וסעיף 2.05 הקובע מידות מינימליות של רוחבי פרוזדורים. עם זאת, מציין המומחה שהתקנות אינן קובעות האם המידות שנקבעו בתקנות הן מידות בניה או מידה הנמדדת בין ציפויי הטיח על קירות המסדרון.

לאחר שהוא מצביע על כך שהמדידה של הרוחב המינימלי בתקנות בבתי השימוש ובחדרי הרחצה המכילים אסלה הוא בין הציפויים של הקירות (סעיף 2.04 באותו חלק של התקנות) ואין הוראה דומה לגבי יתר חלקי הבנין, הוא מסיק מכך שמדובר במידות בנייה ללא ציפויים. ובכל מקרה, אם ניתן לפרש את המידות בשני אופנים, יש לבחור בצורת חישוב המקלה עם הקבלן.

לאור קריטריון זה, נמצא שהקבלן לא סטה ככל שהדבר נוגע לרוחב, מן התקן.

ב"כ התובעים תוקף מסקנה זו של המומחה והוא מפנה בענין זה לע.א. 101/88 אנדס תכנון והנדסה נ' אילוז סד"י מ"ד – (2) 582, אך אין הנידון דומה לראיה. באותו פסק דין נידונה פרשנות של תוכנית שצורפה לחוזה המכר בין הצדדים לענין רוחבו של חדר המדרגות ונקבע כי התכנית מתארת את חדר המדרגות לאחר הטיוח והציפוי.

ביהמ"ש הפנה לתקנה 3.35 לתוספת השניה לתקנות שבו נאמר במפורש שהמדידות תעשנה ממישורי הציפוי. מדובר איפוא, בהוראה מיוחדת לגבי מדרגות שכמוה כהוראה אליה התיחס המומחה לענין בתי השימוש, אך לענין פרוזדורים, אין לנו הוראה דומה בתקנות ולכן אין ללמוד דבר מפסק הדין הנ"ל.

נראית לי עמדת המומחה באשר לפרשנות המקלה עם הקבלן. קביעה זו, עולה בקנה אחד עם הכלל שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. לו היה המומחה סבור שהפרשנות המקילה, דהיינו של מדידה מבלוק לבלוק – אינה סבירה ונוגדת את המקובל בענף הבניה, היה מקום לאמץ את הפרשנות ה"מחמירה" עם הקבלן, אך כשמדובר בשתי פרשנויות סבירות, יש להעדיף את זו המקילה.

לפיכך, נדחית התביעה עד כמה שהיא נוגעת לרוחב הפרוזדורים.

יב. מדרגה בודדה

המומחה בתשובותיו לשאלות חברת יפרח מיום 20.5.96 ע' 26, קבע שאין ליקוי בנושא זה.

יג. מתקני תברואה, ליקויי צבע וטיח וליקויי בידוד

ליקויים אלה אינם קשורים בתכנון ואין לחייב בהם את גלעדי. בשלב זה תשא חברת יפרח בתשלום בגין ליקויים אלה. באשר לחלוקת האחריות בין חברת יפרח ואילוז בנושא זה, חסרים לי נתונים מספיקים בשלב זה והשאלה תוכרע בשלב השני.

יד. דלתות

דלתות הפלדה שהותקנו בכניסה לדירות הן דלתות העשויות ממלבן פלדה ומכנף פלדה מתוצרת חברת חוסם.

המומחה קבע בחוות דעתו העיקרית, שלדלתות הפלדה אין תקן בישראל, למעט מפרט מכון התקנים 27 שאינו קובע מידת רוחב. התקנים הדנים בדלתות עץ ובמלבני מתכת לדלתות עץ, אינם חלים על דלתות פלדה.

רוחב הדלת שהותקנה מתאים לפתח הבניה על פי התקנות.

עם זאת מציין המומחה, כי תקן ישראלי 1161 הדן במלבני מתכת לדלת עץ, יש דרישה לגובה מתחתית המשקוף ועד למפלס פני הריצוף 1.9888 מ'.

בתקן ישראלי 23 חלק 2 הדן במלבני עץ, יש דרישה שגובה תחתית המשקוף מפני הריצוף, יהיה 1,986 מ'. גובה זה נקבע לאחר שקלול הסטיות המותרות בתקן (ראה תשובות לשאלות חברת יפרח מ- 7.6.96).

לכן לדעתו, על אף שאין תקן לדלתות פלדה, יש לדעתו להתייחס לגובה של 1,986 מ' כגובה המינימלי בין תחתית המשקוף לפני הריצוף.

בכמה דירות מצא המומחה סטיות שונות ממידה זו, חלק זעירות ומתבטאות ב-2 מ"מ ולדעתו בלתי משמעותיות ובחלקן גדולות יותר.

בתשובה לשאלות חוסם מיום 4.6.96, אומר המומחה, כי הבעיה של גובה מלבן נמוך יכולה לנבוע מהגבהת הריצוף מעל לגובה המתוכנן או כתוצאה מהתקנת המלבן בגובה נמוך מהדרוש.

במידה והריצוף הוגבה, האחריות חלה על הקבלן הראשי האחראי לנושא הריצוף ולתיאום בין הקבלנים השונים.

במידה והמלבן הותקן נמוך מהדרוש, אזי חלה האחריות על מתקין המלבן. ברור שגם במקרה זה, יש לקבלן אחריות כמי שהיה אמור לפקח על עבודות כל קבלני המשנה.

לפיכך, אני קובע שכלפי התובעת חייבת אילוז בתשלום לגבי הדלתות לפי קביעת המומחה כל קבלני המשנה.

לפיכך, אני קובע שכלפי התובעת חייבת אילוז בתשלום לגבי הדלתות לפי קביעת המומחה לגבי כל דירה ודירה.

בשאלה של השיפוי מצד חוסם, אדון בשלב השני של בירור הודעות צד ג'.

אשר לדלתות הפנימיות העשויות עץ, חל תקן ישראלי מס' 23 חלק 2 הקובע מידות אורך ורוחב ואוסר קיומם של סדקים.

יש לחייב את חברת יפרח לשלם בגין סטיות מהתקן וליקויים אחרים בדלתות אלה לפי קביעות המומחה.

טו. דיפון אמבט

האמבט שהותקן בדירות עשוי פח. המומחה קבע לגבי מספר דירות, כי לא מולא המרווח שבין תחתית האמבט לבין רצפת הביטון על מנת למנוע שקיעות בפח והפרדות הציפוי ועל מנת למנוע את תופעת "תיפוף" המים בנפילה על קרקעית האמבט.

מאידך, אין דרישה בתקן למלא את החלל שבין דפנות הקירות סביב האמבט.

בכמה מקרים נמצא חלל באזור האחורי של האמבט על פני תחתית המשטח ויש לפתוח מקומית אזור זה ולשפר את מילוי התחתיות.

נראה, שאין יסוד לדרישת ב"כ התובעים בסיכומיו, כי יש להחליף האמבט בשלמותו, או לדפנו בשלמותו, אלא יש רק לבצע אותן עבודות שקבע המומחה בחוות דעתו.

טז. מע"מ

יש להוסיף מע"מ למחירים שננקבו ע"י המומחה, שכן אלא נקבעו ללא מע"מ.

יז. תוספת בגין ביצוע ע"י קבלן אחר

המומחה ציין שהמחירים שהוא עקב מתייחסים לביצוע ע"י חברת יפרח ובמידה והעבודות יבוצעו על ידי קבלן אחר, יש להוסיף 30%. מאחר שקבעתי שהעבודות יבוצעו על ידי קבלן אחר ולא ע"י חברת יפרח, יש להוסיף 50% למחיר העבודות שקבע המומחה.

יח. הוצאות פיקוח הנדסי

אינני סבור שיש מקום לחייב את הנתבעים בהוצאות פיקוח הנדסי כאשר העבודות אינן מבוצעות ע"י חברת יפרח, אלא ע"י גורם אחר שהתובעים יבחרו בו לפי שיקול דעתם.

כמו כן, מדובר בעבודות ספציפיות ומוגדרות מראש ולא באיזה פרוייקט כולל ומורכב.

התובעים יוכלו להבטיח עצמם בחוזה עם אותו גורם לגבי כל ליקוי בביצוע התיקונים למשל ולא על ידי מתן ערבויות מתאימות על ידי הקבלן.

יט. שריון תקציב

המומחה קבע, כי יש ל"שריין תקציב", הן באשר לנושא האיטום והן בנושא הריצוף.

באשר לאיטום, שוריין תקציב למקרה של גילוי רטיבות בעתיד, כאשר למרות תלונות התובעים, לא נמצאה רטיבות בבדיקה.

מאחר והחלטתי, כי במקרה הנדון לא יבוצע תיקון הליקויים ע"י חברת יפרח, אלא ישולם פיצוי כספי, הריני סבור שאין מקום לשריון תקציב. לא ניתן לחייב את הנתבעים ע"ס טענות שלא בוססו במסגרת מסכת הראיות, או על סמך ספקולציות על אפשרויות עתידיות.

באשר לנושא הריצוף, קובע המומחה לגבי מספר דירות, כי הטיפול בבעיית הרטיבות הוא טיפול הדרגתי (פירוק מבוקר עד הגעת לחול מילוי יבש). לא ניתן בשלב זה לדעת מהי עלות העבודה המדוייקת.

יש לבדיל לענין שריון תקציב בין נושא האיטום לבין נושא הריצוף.

בנושא הראשון יש ספק אם בכלל קיים הנזק ולכן כאמור אין הצדקה לשריון. בנושא הריצוף, ברור שהנזק קיים וקיים ספק לגבי עלות הטיפול. מאחר ואני סבור, כי נושא השריון אינו מעשי מבחינת הביצוע, אני מורה, כי מחצית הסכום שהמומחה סבר שיש לשרינו לעניין הריצוף, ישולם כחלק מהפיצוי לאותם תובעים שלגביהם נקבע הצורך בשריון.

כ' גבול מגרש צידי (דירה מס' 2 – ברנשטיין)

המומחה ציין, כי לא קיבל תכניות מסודרות. אין לי ספק שהתוכניות מצויות בידי חברת יפרח.

אני מורה לחברת יפרח למסור התכניות למומחה תוך 15 יום והמומחה ישלים חוות דעתו בנקודה זו תוך 30 יום נוספים.

אם לא יומצאו התכניות למומחה תוך המועד האמור, יפסק לברנשטיין הסכום המופיע בחוות הדעת של בן עזרא.

כא שערוך

כל הסכומים בחוות הדעת בכפול לקביעותי בפסק הדין, יוצמדו למדד המחירים לצרכן מיום מתן חוות הדעת המרכזית (28.1.96) ועד למתן פסה"ד לפי מדד תשומות הבניה והם ישאו ריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום פסה"ד. כמו כן הם ישאו הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית מיום פסה"ד ועד לתשלום.

כב פיצוי בגין עגמת נפש ועו'

בהתחשב בסוג הליקויים אני קובע שלכל דירה ישולמו ע"י חברת יפרח פיצויים בגין עגמת נפש, אפשרות של צורך לפנות הדירה בזמן ביצוע התיקונים או לפחות לא לעשות שימוש בחלק מהדירה בסכום של 4,000 ₪ לדירה.

כג. החיוב

חברת יפרח תשלום בשלב זה את כל הסכומים שבחוות הדעת בכפוף לקביעותי דלעיל ובכפוף לחיובים שהוטלו כבר בשלב זה על נתבעים אחרים.

המומחה יערוך סיכום חדש של הפיצוי לכל התובעים לפי הנחיות פסק דין זה.

כד. הוצאות שכ"ט עו"ד

אני פוסק לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום השווה ל- 15% מהסכום הכולל (לרבות מע"מ) שנפסק בפס"ד זה אשר ישולמו בשלב זה על ידי חברת יפרח.

בסוף הדיון אקבע אם יש מקום להשתתפות של יתר הצדדים (לרבות צדדים שלישיים) בהוצאות אלה.

נקבע להמשך דיון לענין הוצאות צד ג' ליום 11.9.97   8.05.

ניתן היום 23.6.97 בהעדר הצדדים.

ד"ר ד' ביין

שופט