תפריט חיפוש

בנייני דריינוף בבית אל

ד"ר אברהם בן עזרא

יממה אחת אחרי הריסת בנייני דריינוף – הספיקה כדי לירות את אבן הפינה של בנייני דריינוף החדשים, ותחת ההריסות – יוקמו בנייני מגורים חדשים בהיקף יותר משמעותי.

צו ההריסה שניתן על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק ניתן לא רק בניגוד להיגיון הבריא, אלא גם בניגוד לכללי הצדק ולאינטרס המדיני.

הכלל הוא שלא ראוי שייהרסו מבנים רק בגלל העובדה שנבנו ללא היתר בניה או בניגוד להיתר. צריך להבחין לאיזו קטגוריה משתייכים הבניינים בהם מדובר:

קטגוריה אחת – כוללת מבנים שדינם להריסה, עקב זאת שאין דרך משפטית-תכנונית לקבל לגביהם היתר בניה, וקטגוריה שניה – כוללת את הבניינים שאומנם נבנו ללא היתר או הניגוד להיתר, אך במתכונתם ניתן לקבל לגביהם היתר בניה, שכן אין מניעה משפטית או תכנונית לקבלת ההיתר.

פעולת ההריסה היא אקט תכנוני מובהק ואין בה מרכיב של ענישה. אם מאן דהוא בנה ללא היתר בניין שראוי כי יקבל היתר, והוא הגיש בקשה לקבלת ההיתר, הרי בקשתו תאושר, ולא תינקט נגדו ענישה בגלל שבנה ללא היתר. הריסת בתים במצב זה היא מעשה איוולת מהבחינה ההגיונית-תכנונית ומחטף זריז מהבחינה המשפטית.

דווקא בג"ץ היה צריך לעמוד בפרץ ולמנוע את המחטף.

לבג"ץ צריכה להיות ראייה רחבה ועליו לשקול את כל השיקולים טרם חתימה על פסק דין הגוזר את דינם של הבניינים להריסה.

בתי דריינוף ייבנו מחדש, אך הדיון במחטף שנעשה בין כותלי בג"ץ צריך להתקיים ללא קשר עם אירוע מסוים.

ברע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית קרית אונו, פסק השופט מישאל חשין [בהסכמת חבריו לכס השיפוט: טובה שטרסברג-כהן ומרים נאור] כי צו ההריסה יידחה על אף שדובר, באותו מקרה, בעבריין בניה, אשר בנה ללא היתר, היה צריך להרוס את מה שבנה על פי צו - ולא עשה כן.

השופט חשין הסביר בפסק דינו כי אין לערב את העבירה של אי ציות לבית המשפט בשיקול דעת בנושא ההריסה. בגין העבירה, העבריין ייענש, ואילו ההחלטה האם להיעתר לבקשה לקבלת אורכה להסדרת הרישוי – תתקבל ללא שיקולים זרים.

השיקול של מניעת עבירות בניה יכול להיות חשוב ואפילו לבוא אל סיפוקו ומיצויו באמצעות ענישה ישירה – אך לא על חשבון הבניינים, ובמיוחד בניינים שנבנים לפי הכללים וראויים להיתר, כבנייני דריינוף..