תפריט חיפוש

מה יכול המינוי לגרום למומחה?

ד"ר אברהם בן עזרא

קצרה בינתי מלהבין מה קורה לחלק נכבד מן המומחים, כשהם מקבלים מינוי מטעם בית המשפט.

מומחה פלוני, אשר התבטאויותיו בכמה תחומים מקצועיים ידועים ומפורסמים בקרב הציבור העוסק בתחום התכנון והבניה, בעל נטייה ברורה ואיתנה לטובת איכות המגורים ורמת הבניה במדינת ישראל, מקבל מינוי – וזונח את תלמודו.

לפתע הוא "הופך את עורו", שוכח את משנתו – ונוטה לכיוון אחר, ללא שום הצדקה מקצועית; אולי עקב הצדקה תועלתית.

לאור ה"קסם" הנלווה אל "המעמד הרם והנישא" של "מומחה מטעם בית המשפט", שהוא קסם שווא, חסר תשתית מקצועית וללא יתרון מבחינת הכרה, לפעמים מי שמקבל את המינוי – נשבה בכך ומגיב בהתאם.

יש לדעת כי המינוי לא הופך את המומחה לאישיות אחרת, ולא משנה כהוא זה את רמת ידיעותיו.

ינסה נא מומחה בית המשפט לחדש דבר בתחום המקצוע ולפתח נושא שישפיע על האיכות והרמה של תחום מומחיותו.

ינסה נא הממונה לחבר חיבור שיתקבל בביטאון נחשב.

בניסיונות אלו – יגלה עד מהרה מהי מידת החשיבות של מינויו.

הקביעה כי המינוי הוא "קסם שווא, חסר תשתית מקצועית וללא יתרון מבחינת הכרה", מושתתת על העובדה שההכרה והמינוי ניתנים על ידי גוף שאינו אקדמי בתחום המומחיות המבוקשת ואינו מקצועי; אותו מומחה עם "הילת בית המשפט" – לא נבחן ע"י מי שממנה אותו, כי אין בידיו כלים מתאימים לבחינה ולבחירה, ובנוסף לכך, הקריטריונים של בית המשפט בהעדפת מומחים אינם חופפים לידיעותיהם של המומחים ולמידת התעמקותם בנושאי המומחיות, אלא הם קריטריונים כוללים יותר, ובהם גם שיקולים זרים, כגון, סיוע לבית המשפט לסגור דיון באופן מהיר, או: כושר המומחה להציג חוות דעת "מגשרת" ו "מפשרת".

כמובן שמבחינת המומחיות – אלה שיקולים זרים, כי מומחה אמור לתת חוות דעת ללא פניות, ולהותיר לבית המשפט – לנתב את דרכו [הקצרה או המגשרת].

מומחה צריך לדעת כי הוא יכול להישאר נאמן לתפישתו ההנדסית, גם לאחר קבלת מינוי מטעם בית המשפט, וכי נטייתו לצד מסוים – היא נטייה לגיטימית. המומחה אינו צריך להצטייר בעיני בית המשפט כמגשר בין שתי גישות, כאילו עליו להכריע בין שני צדדים ניצים ולגרום לכך ש"זה נהנה וזה לא חסר".

להלן התייחסות לסוגיה זו ע"י השופט צבי א' טל, בעת שכיהן בבית המשפט המחוזי בירושלים, טרם מינויו לביהמ"ש העליון, בת"א 469/88 זעפרני ואח' נ' ר.מ.ט. בע"מ (פורסם בפדאור):

"מהנדס הנוטה לצד הדייר יאמר: אם החיסרון מהווה פגם אסתטי ואקוסטי, כי אז יש למלאו ולתקנו גם אם "זה לא כתוב בשום מקום". במובן זה ברגמן נוטה – כעדות עצמו – לצד הדיירים ונטייתו זו מקובלת גם עלי. לא הכל ניתן להיכתב ושום תקנות ושום מיפרטים טכניים אינם מסוגלים לפרוט הכל. (כמדומני שאין המיפרט או התקנות מפרטות מנעולים ומפתחות בדלתות, או זגוגיות בחלונות או סיוד הקירות).

כמו ברגמן סבור גם אני, שהקונה זכאי לקבל מוצר מוגמר כראוי, בלי פגמים אסתטיים, אקוסטיים ואחרים, גם אם אין לכך ביטוי בתקנים.

התקנים נועדו שלא יפחתו מהם, אבל אין הם פוטרים את הבונה על פיהם מתיקון פגמים שלא נימנו.

דוגמא אחרת היא דיפון האמבטיה, אמבטיה העשויה פח (בניגוד לברזל יצוק) משמיעה רעשים בשעת השימוש כדרך פח על גבי מקום חלול וגם צורתה עלולה להתעוות והאמייל שמצפה אותה עלול להינזק. תקנה של אמבטיה כזו – דיפון וסתימת החלל בחול. זוהי הוצאה קלה בשעת הבניה, אך יקרה יחסית לאחר גמר הבניה.

והנה לא המפרט ולא התקן מחייבים דיפון האמבטיה, והמהנדס שדעתו קרובה אל הקבלן יאמר שאין כאן חיסרון. אבל בפועל המיפגע הוא מיפגע. ברגמן איננו רואה מדוע על הדייר להשלים עם המיפגע הזה. במובן זה הוא נוטה לצד הדייר, וכאמור, אני מקבל את נטייתו.

לא מצאתי שנטייתו זו מוציאה אותו מכלל אובייקטיביות בהערכת אומדן הנזקים.

מכל הטעמים הללו, קיבלתי ברוב המקרים, את הערכתו של ברגמן. אף על פי כן, ולשם זהירות, החלטתי לנכות מהערכותיו של ברגמן ניכוי גלובלי של 10%, מפני שאומדן אינו מדע מדוייק, ושמא, וכמומחה מטעם התובעים, אומדנו נוטה קצת כלפי מעלה".

נוכחתי במומחים ששינו את תפישתם בעת שמונו ע"י ביהמ"ש עד לבלי הכר, ועל ידי כך איבדו את הנכס הכי חשוב שיש למומחה – האמת המקצועית שלו.