תפריט חיפוש

חוות דעת מנופחת – או פסק דין מצומק?

ד"ר אברהם בן עזרא

לא בכל מקרה בו פסק הדין הוא מצומצם ומצומק, המסקנה היא כי חוות הדעת עליה התבססה התביעה היא מנופחת. פסקי דין מצומצמים לא צריכים לפגוע בעושים במלאכה לשמירת איכות הבנייה במדינת ישראל.

לעתים עולה טענה נגד מומחה כי חוות הדעת שלו מנופחת, והטוענים כך - אומרים כלפיו: הא ראייה, פסק הדין לא אישר את רוב הממצאים הנכללים בחוות הדעת, והזיכוי הכספי של התביעה היה באותו תיק - חלקי ביותר. במקרה כזה, עומד מצד אחד המומחה, אשר בדק את הנכס וקבע, לפי הבנתו המקצועית, מהם הליקויים ומהן עלויות תיקוניהם, ובצד השני ניצב השופט, אשר לאור יתר הראיות בתיק, מחליט החלטות ובורר מה נכון ומוצדק, לשיטתו, ומה לא עומד במבחן בית המשפט. והשאלה היא - כאשר קיים פער ניכר בין חוות הדעת של מומחה התביעה לבין פסק הדין - האומנם חוות הדעת מנופחת, או שמא פסק הדין מצומק?

האם המסר המועבר למומחה באותו תיק הוא כי עליו לשנות את עמדותיו המקצועיות ולהסתגל למתווה המוכתב על ידי בית המשפט, או על המומחה להישאר ולחוות דעה מקצועית ללא פניות וללא התחשבות בדעות שיפוטיות, אשר הן תוצאה של גורמים רבים ותלויות במכלול של נסיבות?

ושמא פסק הדין בו מדובר שגוי - בין אם מוגש עליו ערעור ובין אם לא, ובמקרה שמוגש ערעור, בין אם הערעור נדון לגופו ובין אם הוא נדחה בשל חוסר עניין לציבור או חוסר רצונו של בית המשפט שבערעור להתעמק בסוגיה השנויה במחלוקת?

דוגמא אחת היא אדן חלון משיש, אשר צריך להיות מוחדר לקיר בצדדים, וזאת - בהתאם לפרט ההנדסי הכלול במפרט הבינמשרדי לעבודות בניה בהוצאת משרד הביטחון. כך דרוש בבנייה קונבנציונאלית, בבנייה הטרומית וגם בבניין מחופה אבן או בנוי אבן. כאשר לא מבצעים את הפרט הנכון, יש סיכוי לחדירת רטיבות לדירה דרך קצות האדן בשני צידי החלון.

והנה, לאור ריבוי חוות הדעת הנוגדות זו את זו, יכול בית המשפט לקבוע כי אין חובה לבנות בהתאמה למפרט הבינמשרדי, ויכול בית המשפט להכשיר בניה פגומה תוך אימוץ חוות דעת אחרת, הגורסת ביצוע איטום בסיליקון [מטעמי חיסכון כספי] במקום התקנת אדני חלונות בהתאמה למפרט.

האומנם צריך מומחה להנדסה אזרחית, במקרה כזה, לחזור בו מדעתו המקצועית, שהיא במקרה גם דעתם של מחברי המפרט הבינמשרדי - ואולי מהם הוא למד, ולהתעלם מליקויים דומים בעתיד?!

האם יהא זה נכון לקבל תכתיבים של בית המשפט בדוגמא זו - או שמא ראוי להמשיך לחוות דעה מקצועית נכונה ומבוססת, ללא כל קשר לתוצאה המשפטית, על אף ה"אשמה" שבפתח כי אותו מומחה עורך חוות דעת מנופחות?!

דוגמא שנייה הוא חלון בחדר בית שימוש ששטחו 60x40 סמ"ר = 0.24 מ"ר, כאשר מודדים את שטחו לפי פנים מסגרת האלומיניום [שטח אוויר ואור - שני גורמים שעבורם נבנה החלון].

במדידת החלון לפי הבלוקים - אותם כבר איש לא רואה - השטח הינו, בערך, 48x68 סמ"ר = 0.326 מ"ר. מדובר בחלון חדר בית שימוש ששטחו כנדרש בתקנות הבנייה צריך להיות [מידות בבנייה] לכל הפחות 0.3 מ"ר.

לאמור, שיטת המדידה במקרה זה היא קריטית, שכן לפי מדידת החלון בבדיקת שטח אוויר ואור - החלון קטן ב- 20% מהדרישה, ואילו לפי מדידת החלון בשיטה השנייה - החלון תקין.

הטענה למען הבדיקה בשיטה הראשונה היא כי הדיירים מקבלים את גודל החלון נטו, לפי שטח אוויר ואור, וכי מסגרת האלומיניום אף היא חומר בניה, ושיטה זו כבר נפסקה בת"א 922/95 שמואל סולומון נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, בית המשפט המחוזי בתל אביב, שופטת: צפורה ברון [ערעור אשר הוגש על ידי הנתבעת לבית המשפט העליון - לא התקבל. לשון אחר - מדובר בהלכה פסוקה].

והשאלה: האם בעקבות טעות של בית משפט [שלום או מחוזי] הפוסק בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון בעניין זה - אמור המומחה שלא לכלול בחוות דעתו חלון בעל שטח קטן מהדרישות, על מנת שחוות דעתו לא מוגדר כמנופחת?!

אכן, יש פסקי דין מצומצמים ומצומקים לרוב, ויש גם חוות דעת מקצועיות מנופחות, אולם כאשר פסק הדין מצומק - אין הדבר מלמד כי באותו תיק - חוות דעת המומחה שעליו נשענה התביעה היא חוות דעת מנופחת.