תפריט חיפוש

שיטת הברגים בחיזוקי מעטפת חיפויי אבן בבניינים

9 דצמבר, 2018

דיון בנושא שיטת תיקון מקובלת של חיפויי אבן בבניינים.

א. מבוא

הקיבוע הרטוב של חיפויי אבן בבניינים, כולל מערכת שלמה של אביזרי מתכת (פלדה מגלוונת) הסמויים מן העין.

יש לדעת כי פלדה מגלוונת אינה ערובה לכך, שלא יתקיים בה תהליך של חמצון  - קורוזיה, כל אימת שרכיבי המתכת הם במגע עם מים ועם חמצן.

בסביבת מים וחמצן - נוצר תהליך החלדה, ואם מדובר במעטפת חיפויי אבן האמורה להישרד כמו קיים הבניין, וזאת בהתאם לתקנים מסדרת 2378 - ברי כי ככל שלא מקפידים על הוראת התקנים 466 וכן גם תקן 2378, החיפויים ינשרו זמן רב לפני תום תקופת קיים הבניינים, בגלל קורוזיה; יוער כי קיים הבניין הבנוי בשיטה הקונבנציונאלית משלד בטון מזוין - אינו רק 50 שנה כפי שמקובל לטעון, אלא זמן רב יותר במאות אחוזים, ועינינו רואות כי בנייני בטון מזויין הם בני 80 שנה ויותר - ועדיין יציבים, בני שימוש וללא סדקים.

ב. אי התאמה לתקן 466.1

תקן 466.1 מתייחס, בין היתר, לעובי שכבת הכיסוי של הברזל הקונסטרוקטיבי ע"י בטון. על פי התקן, בתנאי חשיפה לאוויר חוץ נדרש כיסוי בטון לפלדה בעובי מינימאלי של  2.5 ס"מ ובתנאים מיוחדים של קרבה לים, או קרבה למפעלים כימיים הפולטים חומרים מזרזי קורוזיה - עובי הכיסוי הנדרש הוא לפחות 3 ס"מ.

כאשר כיסוי הבטון לא עומד בדרישות, הן מבחינת הוראת התקן לעניין מידת עובי הכיסוי והן מבחינת הרכב הבטון, הברזל עובר תהליך קורוזיה שהוא חמצון. בסופו של תהליך רב-שלבים זה, המתאפשר בנוכחות מים ואוויר אשר חודרים ומגיעים אל הברזל, מתקיימת הריאקציה הבאה:

4Fe + 3 O2 = 2 Fe2 O3  

(המים H2O - לא כלולים במשוואה, כי המשוואה מתארת רק את התוצאה הסופית של התהליך, ולא את שלבי הביניים).

מתוך עיון במשוואה, ברור גם טרם חישוב מפורט (שהוא בתחום הכימיה האנליטית) כי תהליך ההחלדה כרוך בהגדלת נפח - מנפח הברזל [Fe], לנפח התחמוצת הברזלית שהיא החלודה [Fe2 O3].

מדובר בהגדלת הנפח במאות אחוזים.

במצב זה, ללא כל קשר לאביזרי המתכת בין אם ישנם (בשיטה המתועשת ובשיטת הקיבוע הרטוב) ובין אם לא (בשיטת ההדבקה), הגדלת הנפח דוחקת את אבני החיפוי כלפי חוץ, וגורמת לנשירה.

כל תיקון שהוא - (ובכלל זה "תיקון" ע"י החדרת ברגי עיגון) - שאינו מבטל את הגנת הזיון הפגומה - אינו יעיל, אלא לטווח קצר.

זאת ועוד, הברגים מן הסתם יוצרים ערוצים נוספים, חדשים, לחדירת רטיבות אל אותה שכבת כיסוי קלוקלת וממנה אל הברזל....

ג. אי התאמה לסדרת תקני 2378

כפי שנאמר, תקני 2378 המתייחסים לשיטת הקיבוע הרטוב ולשיטה המתועשת, כוללים כחלק מהפתרון אביזרי פלדה מגלוונת, ובהם - סרגלי מתכת לתמיכת שורה תחתונה, רשת בכל שטח החיפוי, חיבור לרשת על ידי עוגני מתכת אל קיר הבניין וחיבור אבני החיפוי אל הרשת באמצעות ווי פלדה.

כאשר אביזרי הפלדה עוברים תהליך של קורוזיה, דבר העלול לגרום לנשירת אבני החיפוי מהטעמים שפורטו לעיל, משמע שנגרמה הגדלת נפח של הפלדה אשר דחתה כלפי חוץ את אבני החיפוי - וחלודה זו אשר נוצרה בגלל מגע עם חמצן האוויר ועם מים, נותרה כפי שהייתה טרם יישום "תיקון" של חיפויי האבן על ידי ברגים. לשון אחר, ה"תיקון" באמצעות הברגים - לא מבטל את הקורוזיה ואם התנאים להיווצרותה.

בתיקון ע"י ברגים לא רק שלא מסירים את הרכיבים החלודים, אלא גם לא מטפלים בערוצים (סדקים, מישקים פתוחים, התפוררות אבני חיפוי וספיחת מים) - לא מטפלים בערוצים שאפשרו וגרמו לחדירת רטיבות אל רכיבי המתכת.

הפרקטיקה הנקוטה בדרך זו של טיפול בחיפויי אבן, מצטמצמת להברגת ברגים כדי ליצור חוזק הידבקות תקני של חיפויי האבן.

בפרקטיקה זו, נותרים כפי שהיו כל ערוצי המעבר של הרטיבות - פנימה, ואף נוספו להם קידוחי ההברגה...

בכך נותרו הרכיבים החלודים סמויים מן העין, אך שרירים וקיימים בין חיפויי האבן לקיר הבניין, ובכך גם נותרו ערוצי המעבר של הרטיבות, כך שהקורוזיה תמשיך ותתקיים, כפי שהיה טרם ביצוע "התיקון" באמצעות הברגה.

ד. בדיקת תקן

ראוי לקבל את שיטת ההברגה בתיקוני אבני חיפוי, רק אם בדיקת מעבדה מאושרת תקבע כדלקמן:

  • עובי כיסוי הבטון על הזיון הקונסטרוקטיבי הוא תקין.

  • אין רכיבים חלודים בין קיר הבניין לבין פני מעטפת החיפוי.

  • בבדיקת שליפה הוכח כי חוזק ההידבקות תקני.

  • המישקים הם כנדרש בתקנים, שכן מישקים בניגוד לתקן יוצרים בשל התפשטות תרמית - דבר שגורר סדיקה וחדירת רטיבות.

  • עובי אבני החיפוי, כמו גם סוג ועובי שכבות הביניים והדבק ככל שישנו - הוא מתאים לדרישות התקן.

לא די ביצירת מעטפת חיפוי העומדת במועד הבדיקה לדרישות התקן מבחינת חוזק הידבקות.  

ככל שמדלגים על בדיקה מהבדיקות הנ"ל, עלולים לאשר חיפוי מסוכן ולקוי שאינו מתאים לתקן, על כל הכרוך בכך מבחינת קיים החיפוי והסיכון של נשירת אריחים גם לאחר התיקון.