תפריט חיפוש

תסכול מומחים בעדותם בבית המשפט

ד"ר אברהם בן עזרא

מומחה אשר כותב חוות דעת מקצועית, פותח חזית למאבקים נצפים ובלתי נצפים, אשר רק בחלקם של מאבקים אלו יש לו מעמד לומר את דברו ולהבהיר את חוות דעתו. זאת ועוד, הוא גם חשוף לדברי ביקורת נגדו, בין ביקורת מוצדקת ובין ביקורת בלתי מוצדקת הנובעת מחוסר הבנה של בית המשפט, מהוצאת דברים מהקשרם וממגמה חטובת צד לדיון ממניעים שלא קשורים כלל לחוות דעתו.

האם הליקוי יבוטל – או יונצח?

כשמומחה רואה ליקוי בדירה נבדקת, ראשית דבר הוא מחליט האם הליקוי הוא בר תיקון, ואם כן הוא אומד את עלות התיקון, מתוך מחשבה שהליקוי בו מדובר יתבטל. גישה זו היא גישה מועדפת בתחום התכנון והבניה, כי הדירה אינה אמורה לשמש רק את הצד המתדיין, אלא גם את השכנים, האורחים, היורשים או הקונים, ולמעשה היא כנכס דלא ניידי מנציחה איכות מגורים, טובה או רעה.

גישה זו עלולה להידחות על ידי בית המשפט, בין בדרך של ביטול הפיצוי המגיע לדיירים בגלל קיומו של הליקוי, כפי שנפסק בבית משפט קמא להלן, ובין בדרך של צמצום ערך הפיצוי לפי אומדנא דדייני, כפי שנפסק בבית המשפט של הערעור כמובא להלן. בשני המקרים ייווצר הרושם כי חוות דעתו של המומחה פגומה במידת מה, לא משום שהיא דגויה, אלא לאור השוואת העלויות הכלולות בה עם תוצאת פסק הדין, ולהזכיר, מדובר בפגם שאינו בנמצא...

מדובר בע"א 43959-06-15 עדן לבונה – בנין השקעות וייזום (2000) בע"מ נ' בגליקוב, בית המשפט המחוזי בחיפה, שופט: אמיר טובי, פורסם ב"פדאור", ובפסק דינו של בית משפט קמא כפי שיובהר.

בית המשפט שבערעור התערב בפסק דין קמא ופסק פיצויים בגין תכנון וביצוע של חדר שירותים בדירה בצפיפות יתירה אף שלא סבר כי סביר להרסו ולבנותו כראוי בנסיבות שהיו לפניו, ולכן הפיצוי שנפסק על ידו בעניין זה היה קטן משמעותית מהפיצוי שהיה אמור להתקבל לו הבסיס היה עלות ביטולו של הליקוי, כפי שנאמד בחוות הדעת של התובעים בתיק [חוות דעתי].

הוראות למתקני תברואה תש"ל – 1970, או בקיצור:  "הל"ת", קובעות כיצד לתכנן חדרי שירותים בדירות מגורים ולא רק בדירות, ומהו השטח שצריך להקדיש למעברים בחדרי רחצה, כדי שיהיו בתוכם מעברים נוחים וסבירים. אין לזלזל בהוראות אלו ויש לקיימן, אך בפועל, לפעמים נוח לקבלן להקל בהן ראש, כדי לדחוס עוד ועוד כלים סניטריים אל תוך חדרי הרחצה, או כדי לחסוך חלל גדול יותר בחדר או בפרוזדור הצמוד, ועל ידי כך להרוויח במכירת הדירה. כאשר מומחה בודק ומאתר את אי ההתאמה, בא הקבלן וטוען כי "לא סביר להרוס כדי ליצור התאמה".... עוד טוען הקבלן כלפי מומחה, המציע כיצד לבטל ליקויים מסוג זה, כי "המומחה נוקט בגישה קיצונית של הריסה כוללת, שאינה כדאית או אינה רצויה". לפעמים [אולי לרוב] מתקבלת גישה כזו ומוצאת את מקומה בפסק הדין, שמשמעותה - זילות התקנות ועידוד בניה ללא התחשבות בהוראות חוק מחייבות, על חשבון רווחתו של הדייר ותוך פגיעה ברמת הבניה בארץ ובאיכות המגורים.

מעניין כיצד התמודד בית משפט בערכאת ערעור עם סוגיה כזו, כאשר ידע כי כדי ליישם את התקנות כלשונן ולהביא לידי התאמה להל"ת - יהא דרוש ממש להרוס ולבנות, אך מנגד - טען מומחה בית המשפט שמונה בתיק, כי לפי שיקול דעתו [שלא התבקש] - לא סביר לעשות כן.

על פסק הדין קמא, שמשמעותו הייתה אפס פיצויים בפריט זה, הוגש ערעור.

להלן ציטוט מע"א 43959-06-15 עדן לבונה – בנין השקעות וייזום (2000) בע"מ נ' בגליקוב, הנזכר לעיל:

"בחוות דעתו של ד"ר א. בן עזרא, המומחה מטעם המשיבים, צוין (סעיף 17 לחוות הדעת) כי שטחי הגישה בחדר שירותי האורחים אינם עולים בקנה אחד עם המידות שנקבעו בהוראות מתקני תברואה, התש"ל-1970, שכן שטח הגישה מול האסלה ואורך שטח הגישה מול הכיור קטנים מן הנדרש באופן משמעותי. נאמר כי חדר השירותים צפוף, אינו נוח לשימוש וכי על מנת לבטל את הליקוי יש להתקין את הכיור מחוץ לחדר השירותים בעלות של 4,000 ₪. לגבי חדר רחצה הורים נאמר (בסעיף 61 לחוות דעתו של בן עזרא) כי אף שם לא מתקיימים שטחי הגישה הנדרשים מול הכיור והאסלה וכי המרחק ביניהם אינו עומד בדרישות התקן. נאמר כי דרוש לבצע מחדש את תכנון חדר הרחצה, כך שיתקיימו כל שטחי הגישה וזאת בעלות של 12,000 ₪.

המומחה מטעם בית המשפט קבע לגבי שטחי הגישה בשני החדרים הנ"ל כי המצב הקיים תואם את תכנית המכר וכי המידות המצומצמות של המרווחים הן תוצאה של האדריכלות הכללית של הבניין ועל כן יש להותיר את המצב הקיים על כנו. בפסק דינו קיבל בית משפט קמא את עמדתו של המומחה מטעמו, לפיה התיקון המוצע אינו סביר והגיוני.

אין בידי לקבל עמדה זו. המערערת אשר היתה היזמית שהקימה את הבניין ובו הדירה נשוא הדיון, התחייבה להקים את הדירה בהתאם ובכפוף להוראות כל דין ו/או תקן (סעיף 8.8 להסכם הקומבינציה ת/3). משכך, אין היא יכולה להסתתר מאחורי הטענה כי מדובר בכשל תכנוני או אדריכלי. שומה היה עליה לדאוג לכך שהמרווחים בחדרי השירותים והרחצה יהיו על פי הוראות הדין והתקן. אני נכון לקבל את עמדת המומחה מטעם בית המשפט לפיה אין היגיון בביצוע העבודות המפורטות בחוות דעתו של המומחה מטעם המשיבים, שכן מדובר בשינויים משמעותיים שאפשר ואינם מוצדקים בנסיבות העניין. יחד עם זאת, אין בכך כדי לפטור את המערערת מחבותה ומחובתה לפצות את המשיבים בגין ליקוי זה. בנסיבות, אני קובע, על דרך האומדנה, כי הפיצוי בגין הפגם במרווחים בחדר השירותים ובחדר רחצה הורים יעמוד על סך גלובלי של 8,000 ₪".

עינינו הרואות כי בית המשפט שבערעור הקל במידת-מה על הקבלן, בכך שלא חייבו במתן פיצוי לפי עלות התיקון, אך גם לא קיבל את העמדה הנגדית של בית משפט קמא, והיא, שחרור הקבלן מפיצוי כלשהו;  

עלות ביטול הליקוי היא 12000 ₪ בתוספת מע"מ, בית משפט קמא פסק תשלום – אפס בנימוק כי הליקוי אינו בר-תיקון, ובית המשפט של ערכאת הערעור פסק על דרך האומדנא פיצוי בסך של  8000 ₪ עבור אי התאמה זו.

אומנם בית המשפט שבערעור ביטל את הגישה הוותרנית לגבי אי התאמה להל"ת, בה נקט בית משפט קמא, אולם עדיין נחשב לכאורה מומחה הדיירים כמי שמעריך את עלות תיקון הליקויים על הצד הגבוה - ולא היא, כי המעיין בפסק הדין לא מדקדק בפרטי פרטים ולעתים גם בית המשפט עצמו נוקט בדברי ביקורת כלפי מומחה אשר לפי חוות דעתו עלויות תיקוני הליקויים וביטול אי ההתאמות עולות בהפרש רב על תוצאות פסק הדין.

יש להבין כי בית המשפט מהווה שחקן חשוב בכל המערכת המורכבת, החל משלב של התגבשות התביעה והגשתה ועד לשלב הסופי של פסק דין חלוט. שחקנים נוספים הם – הצדדים לדיון, עורכי הדין והמומחים, כמו גם עדים נוספים. כולם כפופים להוראות החוק והתקנות, עד כדי כך שאין עליהם להפעיל שיקול דעת משלהם, במקרה של אכיפת החוק והתקנות, אלא שומה עליהם לציית לחוק.

במקרים רבים, שופטים לא סבורים כך, נוטלים חופש לחרוג מתקנה או מתקן מפורשים בין במישרין ובין בעקיפין, וצד לדיון עלול להיפגע.

התובע עלול להיפגע, אם המומחה מטעמו או בא כוחו טועים, אך הוא אמור להיפגע גם אם הם אינם טועים, אך בית המשפט הוא אשר טועה.

התובע שילם לבית המשפט אגרה כדי שיתקיים משפט, ואם אפשר, משפט צדק.

האם הדיירים הם האחראים על קיומו של הליקוי?!

בת"א 20786-05-13 יוספי ואח' נ' שרביב בע"מ, בית משפט השלום בחיפה, שופט: אחסאן כנעאן,

נפסק בנושא פינת המקלחת כדלקמן:

"התובעים מלינים על כך שפתח הניקוז במקלחון במרכז ולא בפינת מפגש שני הקירות כדרישת התקנות. הנתבעת מאמצת בעניין זה את קביעת המומחה.

אכן דרישת התקנות היא שפתח הניקוז יהיה בפינה במפגש שתי קירות. יחד עם זאת, כפי שקבע המומחה במקור הייתה שם אמבטיה. התובעים החליטו לערוך שינוי ולבצע שם מקלחון. התובעים הם שסיפקו את האגנית וסירבו לשלם לתובעת בעבור שינוי צינור הניקוז עקב ביטול האמבטיה והתקנת המקלחון. משסירבו התובעים לשאת בעלות השינוי שהם ייזמו ובעקבות כך לא ניתן היה למקם את פתח הניקוז בפינה אין להם להלין אלא על עצמם ודרישתם לפיצוי בסעיף זה מהווה חוסר תום לב מצדם ושימוש לרעה בהליכי משפט. לכן יש לדחות את דרישתם לפיצוי בסעיף זה."

האומנם?!

שיבוש הליכי משפט - בגלל טענה לביצוע הבניה לפי התקנות?!

האין בפסק דין זה ובפסקי דין דומים הקיימים לרוב, משום עידוד בניה לפי הנוחות בביצוע על חשבון אכיפת תקנים, נוהלי בניה, הוראות, מפרטים ותקנות?!

האין בפסק דין זה – שוב נגיסה במעמדו של המומחה, אשר ראה אי התאמה להל"ת ורשם מהי העלות לבטלה?!

בית המשפט היה יכול לפסוק, כי בכל מקרה חלה על הקבלן לבצע את הדירה ובכללה גם את תא המקלחת לפי התקנות, וככל שאין לכך כיסוי כספי מטעם המבקש שינוי – להימנע מלבצע פרט המנוגד לתקנות, משום שהל"ת ותקנות הבניה מחייבות את הקבלן לא פחות ואולי יותר מאשר הן מחייבות את הדייר, אשר בשלב טרום קבלת הדירה לא אמור לדעת מהם הוראות החוק וחקיקת המשנה בכל פרט ופרט.

המומחה, העומד מן הצד בכל הדיון המשפטי בנושא הנ"ל, יוצא מתוסכל, כי שוב נדחתה טענה שלו משיקולים זרים ביחס לשיקולים המנחים אותו בעבודתו המקצועית, ונוסף לכך, גם מהבחינה המשפטית - טעה כאן בית המשפט, משלא העדיף את התכנון כחוק על פני חסרון הכיס של הקבלן והתנהלותו בניגוד לחוקי הבניה.

במאמר מוסגר – בתביעות בגין ליקויי בניה, הנתבעים מאתרים פריטים בהם הדיירים הטביעו את חותמם, בין אם "שדרגו" או "יזמו" או "ביקשו" או "שינו" פריט כלשהו בדירה, וזאת כדי להטיל עליהם [על הדיירים] את האחריות, ובתי המשפט מרבים לאשר גישה זו, שאינה עולה בקנה אחד עם הדרישה כלפי הבונה לבנות רק על פי החוק והתקנות.