תפריט חיפוש

הדיון המשפטי אינו מסתיים בין כותלי בית המשפט

ד"ר אברהם בן עזרא

פסק דין חלוט [סופי] שכבר לא ניתן לערער עליו מהווה סיום של מחלוקת, אך אינו סותם את הגולל על הנושא שבמחלוקת. הנושא שבמחלוקת עשוי להתברר ולהתברר באמצעות פעילויות הננקטות גם לאחר מתן פסק הדין, לדוגמא, במסגרת כתבי טענות בתיק אחר, או במסגרת כתיבה מקצועית. להלן תרומתה של עו"ד ענת כהן, תוך הבעה של יצירתיות בצד חשיבה משפטית בתחום ליקויי הבניה.

יש רבים מבין עמיתיי הרואים בפסק דין חלוט – סוף פסוק, ואם מדובר בפסק דין של בית המשפט העליון הרי "סוף פסוק" זה הוא בבחינת הלכה פסוקה, הלכה מחייבת.

השאלה העולה כאן היא, מה קורה אם אותו פסק דין חלוט – בטעות יסודו?

בדרך כלל הלכה פסוקה אינה טעות, אלא להפך – היא מהווה ציון דרך [בתחום התכנון והבניה] לסתימת הגולל על מחלוקת שהגיעה לקיצה וכן תרומה לאיכות המגורים ולרמת הבניה.

אלא שמטבעם של פסקי דין שהם כפופים לתקנות ולתקנים, וכבר נאמר על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, ת"א 922/90 סולומון ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח', פסק דין שניתן ביום 28.5.2003 על ידי השופטת צפורה ברון כדלקמן:

משקבע מחוקק המשנה בתקנות את גובה המעקות, אין זה מתפקידו או מסמכותו של ביהמ''ש לקבוע את הגובה הנדרש משיקולי בטיחותם של המשתמשים במרפסות הכביסה. משום כך אין בכלל רלוונטיות לדעתו, של מומחה ולו גם מומחה מטעם ביהמ''ש.

לאמור, לבית המשפט אין סמכות לסטות מהתקן ומהתקנה. מה קורה כאשר התקנה חסרה, פגומה, ואפילו – שגויה? או – כאשר בית המשפט בכל הערכאות הולך שולל על ידי מומחים בעלי אינטרסים ושיקולים זרים ונתן פסק דין חלוט – שגוי?

יש מה לעשות.

היטיבה לעשות עו"ד ענת כהן מחיפה, שהעלתה מאמרים משפטיים המאירים פינות חשוכות בתחום ליקויי הבניה, פינות שלא ראו אור בתקנות קונקרטיות - והיא בחשיבתה היוצרת מצאה לנכון להאיר.

עיקרון המגרה

עו"ד ענת כהן הבהירה במאמר מנומק מדוע גם ללא קשר לתקנה זו או אחרת, ישנה דרישה עניינית לכך שדלת תיפתח בזווית ישרה – זווית של 90 מעלות ולא פחות מכך.

המאמר מופיע באתר www.benezra.co.il:

 כדי שניתן יהיה לצאת ולהיכנס באופן סביר דרך רוחב הפתח הקבוע בתקנות, יש צורך לשמור על "עיקרון המגירה", כך שניתן יהיה להזיז מגירה ברוחב הפתח קדימה ואחורה.

כשניתן להזיז מגירה דרך הפתח, המשמעות היא שניתן להעביר שני קווים אנכים לסף הדלת (הקו שעובר בין שתי מזוזות הדלת), כשהם מקבילים, משני עברי הדלת. קווים מקבילים אינם נפגשים, ולכן יוצרים מרחב מעבר ברוחב של פתח הדלת.

ואולם, כאשר דלת נפתחת בזווית פחותה מ- 90 מעלות, רק קו אחד אנכי לסף הדלת, בסמוך לידית הדלת. ואילו הקו השני, אינו יכול להיות אנכי לסף הדלת, אלא מוטה בזווית חדה, עקב הדלת שזווית פתיחתה פחותה מ- 90 מעלות. לכן שני הקווים אינם מקבילים. שני הקווים מתקרבים זה לזה כשנכנסים דרך הפתח ומתקדמים לרוחב הדלת הפתוחה. המשמעות היא, שלא ניתן להעביר חפץ שרוחבו כרוחב הפתח, במרחק של כנף הדלת.

לפיכך לא רק שאין לאפשר מצב שבו זווית הפתיחה פחותה מ- 90 מעלות, אלא שדלת צריכה להיפתח ביותר מ- 90 מעלות. במיוחד הדבר חשוב בדלת הכניסה הראשית לדירה.

 להלן תרשים להמחשה:

 

 

עיקרון משולש איבוד האור

גם בעניין חלונות בדירה, עו"ד ענת כהן העלתה רעיון יצירתי ומועיל, לפיו יש לכלול בשיקולים של קביעת גודל החלון לא רק את שטח החלל הטעון אוורור, אלא גם את עובי הקיר בו ממוקם החלון, שהרי ככל שהקיר יותר עבה, כמות האור החודרת דרך החלון לחדר – פחותה.

להלן תדפיס ממאמרה שפורסם באתר הנ"ל:

לדעתי דווקא כשמדובר בחלון חדר ממ"ד, במקרה שהוא מוגדר כחדר מגורים על פי מידותיו – יש להקפיד על שטח החלון הרשום בתקנות, ואין לקבל כי סטייה של 2.5% היא סטייה מותרת, אף כי שיעור הסטייה נחזה כנמוך. זאת מכיוון שלחלון ממ"ד נכנס פחות אור מאשר לחלון חדר רגיל.

בממ"ד עומק אדן החלון הוא גדול יותר מזה של יתר חלונות הדירה.

נבחן את קרני האור שנכנסות אל חדר הממ"ד דרך צדדי החלון. קרן אור מתחילה את דרכה בפינה שבין מסגרת החלון לקיר הבניין, וממשיכה את דרכה אל הפינה שבין מסגרת החלון הנגדית לקיר החדר.

נוצרת זווית חדה בין קרן האור הנכנסת לחדר מצדדי החלון לבין קיר הבניין. הזווית מסומנת בתשריט - X.

ככל שאדן החלון עמוק יותר, כך הזווית Xשבין קרן האור לבין קיר הבניין היא גדולה יותר.

הזווית שבין קרן האור לבין קיר הבניין יוצרת כעין משולש שבכל שטחו אין קרני האור יכולות להיכנס אל תוך החדר. זהו משולש איבוד האור.

ככל שהזווית שבין קרן האור לבין קיר הבניין היא גדולה יותר, כך שטח משולש איבוד האור הוא גדול יותר.

להלן תרשים להמחשה, המדמה חלון ממ"ד. עומקו של אדן החלון בחדר הממ"ד גדול יותר מזה חלון בחדר שאינו ממ"ד.

 

מבחן 1:

רואים וקל להוכיח כי בחדירת האור דרך החלון, ככל שבקיר החיצוני עבה יותר, כן שטח מעבר האור יקטן, ולכן ברור כי: b>a.

מבחן 2:

"מבחן משולש איבוד האור" - בקיר בעל עובי 40 ס"מ וגובה חלון 100 ס"מ מתקבל:

                                                                                     Tanx =40/100=0.4

                                                                                                    21.8O = X

בקיר בעל עובי 20 ס"מ וגובה חלון 100 ס"מ מתקבל:

                                                                                      Tanx =20/100=0.2

                                                                                                     11.3O = X

 

עינינו הרואות כי ככל שהקיר החיצון בו מותקן החלון עבה יותר, משולש איבוד האור גדול יותר, (הזווית X גדולה יותר), וחודר פחות אור לחדר.

יש בהחלט מקום להשגות כלליות [כפי שנקטה עו"ד כהן במאמריה] או ספציפיות על כל תקנה, תקן, פסיקה – במסגרת דיון עיוני מקצועי.