מומחים

בפרקי אבות, פרק שלישי [ט], נאמר על ידי רבי חנינא בן דוסא:

"כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת."

הוא הדין לגבי מומחים - החכמה הינה המומחיות בכל הנוגע לתכנון ולבניה, והמעשה - אינו אלא פעולות התכנון והבניה.

מומחה לנושאי תכנון ובניה - צריך גם להיות נכון ליישם את מומחיותו הלכה למעשה; במצב בו המומחה לא עוסק כלל בעיקר (בנושאי מומחיותו) - נופל פגם במומחיותו של המומחה, שאינה יכולה להתקיים.

במחוזותינו, בתי המשפט ממנים מומחים רבים שלא עוסקים כלל בנושא שבו הם נחשבים למומחים, קרי, הם מומחים למומחיות, ומוציאים תחת ידם חוות דעת מקצועיות המתאימות לשמש את בית המשפט - אך בלתי ניתנות ליישום, לא נכונות, ועקב כך פוגעות בצד לדיון וברמת הפסיקה.

בחירת מומחה חייבת להיות לאורו של המאמר מן המשנה - הקובע כי "כל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת".

הקריטריון לבחינה של היות המהנדס - מומחה, הוא: תכנון פרויקטים, מהסוג הנתון לחיווי דעתו המקצועית, בעשר השנים האחרונות.

למרבה הצער, יש "מומחים" רבים המתמנים דרך קבע ע"י בית המשפט, אשר מעולם לא עסקו בתכנון, ובתוקף תפקידם כמומחים - מוטל עליהם לבדוק נכונות התכנון, ולעיתים גם חישובים המהווים רקע לתכנון, במצב בו הם עצמם - לא יודעים לתכנן ולא התנסו בכך, לא רק ב-10 השנים האחרונות, אלא בכלל.

אלו - בעלי רישיון כמהנדסים רשויים, מפני שבתקופת גמר לימודיהם האקדמאיים - עדיין לא נדרש סטאג' (תקופת התמחות), ולא היו כלל בחינות רישוי, כפי שיש בעת החדשה עם התפתחות הרגולציה בתחום.