הביקורת חושפת רדידות בית המשפט

דיון בפסק דין, באמירה ביקורתית של בית המשפט כלפי ניפוח תביעה, ובשגיאה בהבנת ההוראות למתקני תברואה (הל"ת)

מבוא

כמומחה העושה עבודתו ללא פניות ולמיטב שיקולו המקצועי, אל נא תמהר להיכנס לתחושת כישלון ואי נעימות, למקרא פסק דין כלשהו אשר מתייחס לחוות דעתך המקצועית, ומציג אותה באור שלילי ובלתי מחמיא בלשון המעטה.

לפעמים, מי שצריך לחוש אי נעימות - הוא בית המשפט, שפסק בניגוד לדין, ולא מומחה שחוות דעתו זכתה לביקורת.

מדובר בפסק דין שניתן בבית משפט השלום בנצרת, ת"א 36155-06-13 סיון ודורי טל נ' דור שבח בניה ופיתוח בע"מ ואח', שופטת בכירה: רים נדאף, ניתן ביום 13.03.2018.

עיקר נושא פסק הדין הוא ליקויי תכנון ובניה בבית התובעים.

המומחה מטעם התובעים בתיק - ד"ר אברהם בן עזרא, מהנדס בניין. מומחה מטעם הנתבעים - האדריכל אבי גולדשטיין.

סכום העלויות הדרושות לתיקון הליקויים, על פי חוות דעת מומחה התובעים, עמד על סך של 208,875 ₪ לפני מע"מ ופיקוח; סכום העלויות לפי חוות דעתו של מומחה הנתבעים עמד על סך 21,900 ₪ לפני מע"מ ופיקוח, והסכום שנקבע ע"י המומחה שמונה ע"י בית המשפט - המהנדס סוהיל סאבא - עמד על סך של 55,590 ₪, גם סכום זה הוא לפני מע"מ ופיקוח.

יש לציין בחיוב, כי בית המשפט לא קיבל "כזה ראה וקדש" את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, אלא בדק את טענות מומחי הצדדים אחת לאחת ובסופו של יום כלל בפסק דינו עלות תיקון הליקויים בסכום של 70,790 ₪ לפני מע"מ ופיקוח, עלות גבוהה ב- 12.7% מהסכום שנקבע ע"י המומחה מטעם בית המשפט.

(המע"מ בפסק דין זה עמד על 18%, והפיקוח נפסק בשיעור של 10%).

אווירה

האווירה בתיק זה הועכרה כבר בשלב הסיכומים, בטרם הינתן פסק הדין.

לאור ניסוחים לא ראויים שנכללו בסיכומי הנתבעים, הגישו התובעים בקשה למחוק סעיפים מסוימים מכתב הטענות של הנתבעים, ובית המשפט דן בבקשה והחליט החלטה ביום 30.10.2017 כדלקמן:

דיון והכרעה:

15. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, הנני דוחה אותה.

16. נכון הוא, כי מוטב אילו הנתבעת הייתה מתנסחת אחרת בסיכומיה, ולא הייתה מעלה טענה ש"מבוקש לדחות את הטיעונים הממוחזרים והלעוסים של התובעים", או לא משתמשת במילה "מנופחות". יחד עם זאת, איני מוצאת, כי בשימוש במילים האלו, יש בו כדי להביא לקבלת הבקשה.

עינינו הרואות, כי בית המשפט הסכים באופן עקרוני עם הטענה של התובעים כלפי התבטאות הנתבעת, וקבע כי "מוטב אילו נתבעת הייתה מתנסחת אחרת בסיכומיה", אך לא ראה בכך עילה מספקת, כדי להורות על מחיקת הסעיפים הפוגעים.

פסק הדין

האווירה העכורה אכן ריחפה מעל בית המשפט, ואולי גם השפיעה על פסק הדין. להלן ציטוט מתוך סעיף 226 לפסק הדין:

הנזק של עגמת נפש הינו מטבע הדברים בשיקול דעתו של בית-המשפט, והוא ייקבע בהתאם לנסיבות המיוחדות של כל מקרה. בענייננו, לא ראיתי כי הנזקים בדירת התובעים הינם כה חמורים כנטען על ידם גם כיום, ויש לזכור שחוות הדעת מטעם התובעים הועמדה על סך של 208,875 ₪ (לא כולל פיקוח הנדסי ומע"מ), ואילו חוות דעת המומחה מטעם בית-המשפט עמדה על 55,590 ₪ (לא כולל פיקוח הנדסי ומע"מ), וגם לאחר התוספות וההשמטות כאמור לעיל, עדיין מדובר בפער שאינו של מה בכך בין חוות-הדעת, דבר המלמד על כך שהתובעים הגזימו והפריזו בתלונותיהם בכל הנוגע למהות הליקויים.

עתה נותר לבדוק, האם התובעים הגזימו והפריזו, או שבית המשפט הוא אשר מזער וביטל את הליקויים, שלא כדין.

בהערת אגב, יצוין כי לא ברור מדוע בית המשפט לא התייחס לסכום המזערי שנכלל בחוו"ד הנתבעים לתיקון הליקויים, בסך 21,900 ₪ - סכום קטן פי 3.23 מהסכום שנפסק בראש נזק זה ע"י בית המשפט (כאמור 70,790) - ולשם השוואה - הסכום שנפסק קטן פי 2.95 מסכום עלות התיקונים על פי חוו"ד התביעה ...

בענייננו, נתייחס לסעיפים 115 עד 120 לפסק הדין, בנושא: שטח גישה.

להלן ציטוט מפסק הדין של סעיפים אלה:

115. שטח גישה (סעיף 31 לחוו"ד)

בן עזרא חיווה דעתו, כי המרחק בין אסלה לקיר הוא 57 ס"מ במקום 75 ס"מ לכל הפחות כדרישת הל"ת והעלות להתאים להל"ת הינה 4,000 ₪. מנגד, גולדשטיין חיווה דעתו, בין היתר, כי המידות המופיעות בת"י 1205, חלק 3, העוסק ב"התקנת מתקני תברואה ובדיקתם-מערכות שרברבות: קבועות שרברבות ואביזריהן", הינן מידות מומלצות בלבד ולא חובה כלשהי, וכפי בפועל, בשימוש סביר, לא נמצא כי קיים ליקוי כלשהו המצדיק או הדורש תיקון.

116. המומחה חיווה דעתו, כי אכן המידות בת"י 1205.3 הן מידות מומלצות ולא מחייבות וכי לא נמצא ליקוי תפקודי בשימוש באסלה (ראה גם: ישיבה מיום 8.3.16, עמ' 9, שורות 7-12). בחקירתו נשאל, מהי העלות לבצע תכנון דרשו על מנת שיהיו שטחי גישה עפ"י מה שכתב בן עזרא בהתאם להוראות הל"ת, לפי סעיף 3.7.1 בהל"ת, ועל כך השיב שמבחינת עלות זה סביר כי יש מה לעשות (שם, שורה 19).

117. בסעיף 1.01 לתוספת השנייה בתקנות נקבע כי: "מיתקני תברואה ייבנו ויותקנו בהתאם להל"ת, לכללי המים (אבזרים לצורכי בית), התשכ"ד-1964, ולתקן ישראלי, ת"י 1205 על חלקיו מלבד חלק 5...". דהיינו, המחייב הינו ההל"ת והתקן, כאשר לא ניתן להתעלם, כי בהוראות למיתקני תברואה (הל"ת), עדכונים, התשס"ז - 2007, נקבע בסעיף 3.1.4 כי: "קבועות שרברבות ואביזריהן יותקנו על פי התקנים הישראליים המתאימים" (ראה גם: סעיף 3.1.2).

118. לאחר עיון בסיכומי התובעים ונתבעת מס' 1, לא מצאתי לנכון לסטות מחוות דעת המומחה, הואיל ולא הוכח כי המדידות שעשה בן עזרא הנראות על-פי התמונה בחוות-דעתו תואמות הן להל"ת. ב"כ התובעים לא הגישה את כל סעיפי ההל"ת הרלבנטיים, ולא די בהגשת סעיף 3.7 על שרטוטיו. על מנת לקבל את מלוא התמונה יש לראות את מכלול הסעיפים בנידון, במיוחד כפי שיובהר, מעמד השרטוטים המפורטים בטבלה 3.7.1, הינו כמפורט בסעיף 1.3.1, ועל-כן יש לדעת מהו אותו הסעיף.

119. בהל"ת משנת 2007 נקבע סעיף 3.7.1, כי: "השרטוטים המפורטים בטבלה 3.7.1 באים להבהיר את המפורט בסעיפי פרק זה. מעמדם הינו כמפורט בסעיף 1.3.1". בסעיף 1.3.1 נקבע: "השרטוטים המובאים בהוראות אלה משמשים להבהרה בלבד ומתאימים לכל סוגי החומרים המותרים גם אם אינם מראים זאת. בשרטוטים מפורטים פרטים הנדרשים להבהרת נושא או סעיף והם אינם כוללים בהכרח את כל הנדרש על פי ההוראות; המחייב בתכנון וביצוע מיתקן תברואה הינן ההוראות הכתובות בסעיפים השונים ולא השרטוטים". משכך, היה על התובעים להפנות להוראה הספציפית המחייבת בהוראות ההל"ת, ולא די בהפניית המומחה לסעיף 3.7.1.

120. מעבר לכך, ולמעלה מהצורך אומר, כי בטבלה 3.3.4, אשר עניינה מרחקים מינימליים בין קבועות לקבועות אחרות ובין קבועות לקירות (המידות בס"מ) נקבע, כי המרחק בין אסלה לקיר הינו 40 ס"מ, ואם על הקיר מותקן כיור רחצה יוגדל המרחק הרשום בטבלה ל- 45 ס"מ. כך שספק בעיני אם האמור בחוו"ד בן עזרא הוא נכון.

העמדת דברים על דיוקם

ראשית, אזהרה: אין להשתמש בפסק דין זה כתקדים בנושא "שטח גישה", מאחר ובית המשפט טענה בפסק דינו והשתמש כאסמכתא בטבלה לא נכונה, כפי שיובהר להלן.

המצב לאשורו מתואר בחוות דעתו של מומחה התביעה ואין חולק על העובדה כי המרחק בין האסלה לקיר הוא 57 ס"מ;

להלן סקיצה לשם המחשה:

על פי הל"ת, יש הוראות כתובות ויש שרטוטים.

ההסתייגות המובאת בהוראה מס' 1.3.1, כמצוין בפסק הדין בסעיף 118 - היא הסתייגות מן השרטוטים ולא מן ההוראות. זאת ועוד, אנו לומדים גם מתוך תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל - 1970, התוספת השניה סעיף 1.01 כי "מתקני תברואה ייבנו ויותקנו בהתאם להל"ת", כך שטעות היא לסבור שאלו הוראות שאינן מחייבות.

בענייננו דרוש לעיין בשתי הוראות ובשני שרטוטים.

מאחר ופסק הדין הנ"ל מסתמך על הגבלה והסתייגות, החלים לכאורה לגבי השרטוטים, יצוינו גם השרטוטים, אך ההוכחה לא תישען עליהם אלא רק על ההוראות.

ואלה ההוראות הרלוונטיות:

הוראה מס' 3.3.3 המתייחסת למידות מינימליות למרחב שימוש, וכוללת טבלה כדלקמן:

הוראה מס' 3.3.4 המתייחסת למרחקים מינימליים בין כלים סניטריים לכלים סניטריים אחרים, ולמרחקים מינימליים בין כלים סניטריים לקירות צדדיים כדלקמן:

יצוין כי השרטוטים הרלוונטיים נושאים מיספור אחר - שרטוט מס' 3.3.3 (א) מתייחס למידות מינימליות למרחבי שימוש, ושרטוט מס' 3.3.4 המתייחס למרחקים מינימליים בין קבועות (כלי סניטריים), והם מובאים להלן מתוך הל"ת להשלמת התמונה בלבד:

מכיוון שהנושא בו מדובר הוא מרחק מול אסלה, תהיה התייחסות בדיוק לכך.

בהוראה 3.3.3 (טבלה) נאמר כי מול האסלה יהיה מרחב שימוש בצורת מלבן שאורכו 80 ס"מ ורוחבו 75 ס"מ.

ההמחשה של מלבן זה מצויה בשרטוט מס' 3.3.3(א) בפינה הימנית מלמעלה - רואים כי אורך המלבן (80 ס"מ) היא מידה הניצבת לציר האסלה, והמידה הרלוונטית בענייננו היא רוחב המלבן - שצריך להיות לכל הפחות 75 ס"מ - אך בפועל יש רק 57 ס"מ, וזהו הליקוי ואי ההתאמה...

יובהר כי הוראה 3.3.4 על כל חלקיה אינה רלוונטית, ושרטוט מס' 3.3.4 אינו רלוונטי, כי עניינם במרחקים צדדיים.  המידה "X" אשר בתיאור הסכמטי - היא המרחק [הצדדי] בין ציר האסלה הקיר שבצידה, מידה אשר צריכה להיות לכל הפחות 40 ס"מ - ולא נטען דבר בעניין זה...

סיכום

אם ישעו לעצתנו, יוגש ערעור על פסק דין זה, וראוי שיוגש, לאור השגיאה הכלולה בו.

מכל מקום, המומחה נקרא שלא להטעות את בית המשפט, ובית המשפט נקרא שלא לקבל את דעתו של מומחה זה או אחר מבלי לבודקה ולחוקרה בקפדנות.