ת''א 67099-05-18, הרצנשטיין ואח' נ' גינדי
מדובר בתביעה כספית, בסך של 850,000 ₪, לתשלום פיצויים בגין נזקים שונים שנגרמו לתובעים בעקבות רכישת דירה מהנתבעת.
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
לפני כבוד השופט יאיר דלוגין
התובעים:
1. נעם הצרנשטיין
2. מיכל הרצנשטין
ע"י עו"ד טל רבינוביץ
נגד
הנתבעת:
גינדי החזקות פרויקט המשתלה בע"מ
ע"י עו"ד ליפשיץ ועו"ד יתיר מדר
ממשרדה ברנע, ג'פה לנדאו ושות'
פסק דין
מדובר בתביעה כספית, בסך של 850,000 ₪, לתשלום פיצויים בגין נזקים שונים שנגרמו לתובעים בעקבות רכישת דירה מהנתבעת.
רקע
1. התובעים רכשו מהנתבעת דירת פנטהאוז בת 5 חדרים בפרויקט בנייה של הנתבעת הידוע כ- "פרויקט גינדי LIFE המשתלה" בתל-אביב.
2. הסכם המכר נחתם ביום 28.3.13. הדירה נמסרה לתובעים ביום 27.7.17 ולטענת התובעים, בטרם הייתה ראויה למגורים.
3. משלא עלה בידי התובעים להסדיר מול הנתבעת את חילוקי הדעות שנוצרו בקשר לפיצוי עבור האיחור במסירת הדירה ובקשר לליקויי בנייה ונושאים נוספים, הגישו התובעים בחודש מאי 2018 את התביעה דנא, בה הם עותרים לשורה ארוכה של סעדים כספיים, אשר במצטבר מגיעים לכדי 881,759 ₪ ולצרכי אגרה הועמדו על 850,000 ₪.
4. הנתבעת בכת הגנתה מכחישה את טענות התובעים וטוענת כי דין התביעה להידחות.
5. במסגרת פרשת הראיות, הגישו התובעים תצהיר עדות ראשית של התובע וכן חוות דעת של המהנדס ד"ר אברהם בן עזרא, בקשר לליקויי הבנייה ושל השמאי אלי סידאוי, ביחס לדמי השכירות הראויים של הדירה ולירידת הערך שנגרמה לה עקב מספר ליקויים.
6. הנתבעת הגישה תצהירי עדות מטעמה של ראשת צוות במחלקת דיירים, הגב' אדווה לוי ושל מנהל הפרויקט אורן גולדשטיין וכן חוות דעת של המומחה מוטי כהן, בקשר לעיכוב בהשלמת הבנייה של הפרויקט עקב החלפת הקבלנים הראשיים שנקלעו לקשיים ועקב מבצע "צוק איתן". כן הוגשה חוות דעת של המומחה דב דוד בקשר לליקויי הבנייה.
7. בתיק ניתנה חוות דעת מומחה בית המשפט, המהנדס והשמאי יוסף לזר, בקשר לליקויי הבנייה, לסבירות תקופת הדחייה המוסכמת בשל ביצוע שינויים ולדמי השכירות הראויים ולצרכי חישוב הפיצוי הסטטוטורי עבור איחור במסירה, כמו גם לגבי ירידת הערך הנטענת.
8. לאחר שהוגשה חוות דעת של המומחה לזר, הגישה הנתבעת, חוות דעת של השמאי עמית זיו בקשר לזמן הסביר הנדרש לביצוע השינויים שביקשו התובעים מהנתבעת כי יבוצעו בדירה וכן חוות דעת של השמאי אנדרי כץ-אהרונוב לגבי דמי השכירות הראויים.
9. חוות דעת אלה נפסלו על ידי וזאת לבקשת התובעים ומשהוגשו רק לאחר שכבר הוגשה חוות דעת בית המשפט בעניינים אלה ומשיכולה הייתה וצריכה היית הנתבעת להגיש חוות דעת כאמור קודם להגשת חוות דעת מומחה בית המשפט, הכל כפי שפורט בהחלטה שניתנה בעניין זה.
10. התובע, שני המצהירים מטעם הנתבעת, לוי וגולדשטיין, המהנדס כהן מטעם הנתבעת וכן מומחה בית המשפט לזר, נחקרו לפני. הצדדים ויתרו הדדית על חקירת המומחים האחרים מטעמם (בן עזרא, סידאוי, דב דוד ועמית זיו). הצדדים הגישו סיכומים בכתב.
דיון
11. אדון להלן בטענות הצדדים לפי כל אחד ואחד מראשי הנזק שנתבעו בתביעה.
ליקויי הבנייה בסך 220,463 ₪
12. מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו כי עלות תיקון הליקויים שמצא עומדת על 55,470 כולל מע"מ ופיקוח, תוך כך שהשאיר שורה של ליקויים נוספים, בסך של 63,320 ₪ כולל מע"מ ופיקוח, להחלטת בית המשפט.
13. התובעים עותרים קודם לאימוץ מה שקבע המומחה לזר בחוות דעתו ולתוספת חיוב בגין הסכום שהותיר להחלטת בית המשפט, כמו גם תוספת עבור ליקויים נוספים כאלה ואחרים שהמומחה לא קיבל בהם את טענות התובעים.
14. הנתבעת לעומת זאת מבקשת מבית המשפט בסיכומיה להסתפק בקביעת המומחה לזר, בסך של 55,470 ₪ כאמור.
15. אדון להלן בכל אחת ואחת מטענות התובעים בסיכומיהם, להוספת סכומים מעבר לאותם 55,470 ₪.
16. ס' 8.1.1 לחוו"ד לזר (ס' 5 חוו"ד תביעה) - דלת הכניסה - דרישת תוספת של 2,831 ₪ כולל מע"מ ופיקוח - כטענת הנתבעת, תקנה 2.92 לתוספת השנייה של תקנות התכנון והבניה, מפרטת שני אמצעים, שאחד מהם הוא אמנם מנעול בעל ארבעה בריחים בארבעה כיוונים, לו טוענים התובעים, אולם התקנה קובעת ברישא כי גם כל אמצעי אחר שווה ערך לשני האמצעים הנ"ל, הוא מספיק ובלבד שהראיה לכך תהא על הטוען לזאת. משאישר מומחה בית המשפט בחוות דעתו את האמצעים הקיימים בדלת (6 עוקצים בשלושה כיוונים), ולא חזר בו מקביעתו זו בחקירה הנגדית ואף ציין שהתקנה מדברת על אמצעי שווה ערך (עמ' 13 ש' 12), כמו גם הסביר שהמטרה היא שהדלת תהא בטיחותית (עמ' 13 ש' 29), הוכח שהאמצעים הקיימים בדלת, שהמומחה לזר אישר, הנם שווי ערך ועל כן יש לדחות את דרישת התובעים לתוספת תשלום כאן.
17. ס' 8.4.1 לחוו"ד לזר (עמ' 5 - 7 חוו"ד תביעה) - מעקה בנוי במקום זכוכית - דרישת תוספת של 15,444 ₪ כולל מע"מ ופיקוח - הליקוי הנטען בחוו"ד התובעים הוא שני קטעי קיר קצרים בצד מזרחי ומערבי, שפונים צפונה ואשר נבנו כמעקה בנוי ולא כמעקה זכוכית (ראה עמ' 6 לחוו"ד בן עזרא בתמונות למעלה). בן עזרא קובע שיש להרוס את הבנוי ולבנות מעקות זכוכית בעלות של 17,000 ₪. מומחה בית המשפט קובע כי אכן ישנה סטייה מתכנית המכר. הוא ממליץ כי ישולם לתובעים עלות התיקון, שהוא אומד אותה על 5,000 ₪ (לא מצאתי קביעה של 2,000 ₪ כטענת התוביעם בסיכומיהם). לזר מציין כי לא מומלץ לבצע את התיקון בפועל, שכן מדובר בחזיתות המבנה. בחקירתו הנגדית (עמ' 14 ש' 26 עד עמ' 15 ש' 32), לא חזר בו מחוות דעתו וגם לא מעלות התיקון שקבע. ההמלצה של המומחה לא לבצע את התיקון, לא מעלה ולא מורידה, שכן מדובר בתביעה כספית והמומחה לזר קבע את עלות התיקון. לא מצאתי נימוק משכנע להעדיף את אומדן עלות התיקון של מומחה התובעים על פני האומדן של מומחה בית המשפט שהנו מומחה נייטרלי. לפיכך, אין עילה להוסיף גם כאן תשלום כלשהו לתובעים.
18. ס' 8.4.11 לחוו"ד לזר (עמ' 18 - 20 חוו"ד תביעה) - העדר אף מים - דרישת תוספת של 15,959 ₪ כולל מע"מ ופיקוח - מומחה התובעים קובע בחוות דעתו כי בחלק המעקה הבנוי, אין באדן המעקה אף מים וכי עלות הסרת שיש המעקה והתקנת שיש חדש עם אף מים, הוא 12,400 ₪ ולאחר הוספת מע"מ ופיקוח 15,959 ₪. המומחה לזר קובע כי תיקון הליקוי הנ"ל נכלל בסעיפים 8.4.4 עד 8.4.9 לחוות דעתו. התובעים טוענים בסיכומיהם כי הקביעות בסעיפים הנ"ל לא מכסים את הנדרש, שכן יש להחליף את כל השיש שחלקו גם מוכתם וכולל ליקויים נוספים. עיון בסעיפים 8.4.9 לחוו"ד לזר מגלה כי הוא מתייחס ומקבל, היכן שצריך, את טענות התובעים לגבי ליקויים בשיש ומורה על תיקונים נקודתיים בהתאם, כגון ניקוי חלודה, החלפת אדן שיש כשהעובי שלו לא מתאים וכדומה. כמו כן, מורה המומחה על חירוץ כל אדן השיש ליצירת אף מים. משהורה המומחה לזר לטפל בכל הליקויים בשיש ובנוסף לחרץ את אדן השיש, וקבע את העלויות לכך בסעיפים הנ"ל, הלכה למעשה צודק המומחה לזר כי בעלויות התיקון של הסעיפים הנ"ל, יש כדי לטפל גם בנושא אף המים (על ידי חירוץ כאמור). התובעים אמנם לא מקבלים את קביעות המומחה, אולם בסעיפים 8.4.4 עד 8.4.9 ועותרים להחלפה כוללת של השיש ולא לתיקונים נקודתיים, אולם גם לכך לא מצאתי נימוק משכנע לסטות מחוו"ד לזר. גם כאן הדרישה לתוספת תשלום נדחית, אפוא.
19. ס' 8.5 לחוו"ד לזר (עמ' 20 ס' 13 חוו"ד תביעה) - כיסויי פח לצינורות מים העוברים על גבי החיפוי החיצוני של הבניין - דרישת תוספת של 4,118 ₪ כולל מע"מ ופיקוח - מדובר בחיפוי מפח לכיסוי של מעבר צינורות מים שעוברים בכל הבניין על החיפוי החיצוני שלו. מומחה התובעים טוען שחיפוי הפח עקום וכי יש בכל מקרה לפרק את כולו, שכן הוא לא מתכתב עם חיפוי האבן ומהווה פגם אסתטי. לטענתו, יש להרכיב רשת על הצינורות ועל זה חיפוי אבן זהה לחיפוי אבן הבניין. כל הנ"ל בעלות 4,000 ₪ לפני מע"מ ופיקוח. המומחה לזר קובע כי יש להסתפק בתיקון הפח העקום בעלות 800 ₪ לפני מע"מ ופיקוח. לא מצאתי לקבל את טענות התובעים. מדובר בחיפוי שאינו עובר רק בקירות החיצוניים של דירת התובעים. כיסוי הצינורות לא מופיע במפרט, שכן מדובר כנראה במעבר מאולץ שלא היה מתוכנן, כך שלא מדובר בשימוש בחומר השונה ממה שנקבע במפרט. לפיכך, הנתבעת הייתה רשאית לעשות שימוש בחומר שבחרה מסוג פח, כדי לכסות את הצינורות. אסתטיקה זה עניין של טעם, אולם כך או אחרת, איני סבור כי הפח חורג מגבול הטעם הטוב בכלל, ודאי שלא עד כדי הצורך לבצע חיפוי אבן כנדרש על ידי התובעים. לפיכך, הדרישה כאן נדחית.
20. ס' 8.6 לחוו"ד לזר (ס' 14 לחוו"ד התביעה) - חיפויי חוץ מאבן במרפסת - דרישת תוספת של 6,435 ₪ כולל מע"מ ופיקוח - המומחה בן עזרא מפרט שורה של ליקויים ביישום חיפוי החוץ, כגון אריחים עם כתמים, הבדלי גוון של אריחים, מילוי מישקים פגום, שברים, גימורים לקויים וכו'. הוא מתמחר את התיקונים, שכוללים גם החלפת אריחים, ב- 12,000 ₪ לפני מע"מ ופיקוח. המומחה לזר מתייחס בחוות דעתו בצורה מפורטת ומנומקת לכל אחד ואחד מהליקויים ומקבל את מרביתם וקובע כי עלות התיקון הנה 6,200 ₪ לפני מע"מ ופיקוח, כשסכום זה כולל גם את עלות תיקון הליקויים בסעיף נוסף בחוו"ד התובעים (ס' 16), אליהם מתייחס לזר בסעיף 8.7 לחוות דעתו. התובעים טוענים כי המומחה בן עזרא קבע 17,000 ₪ לשני הסעיפים ואילו המומחה לזר רק 6,200 ₪ והם מבקשים תוספת של לפחות 5,000 ₪ לפני מע"מ ופיקוח עבור הליקויים בחיפויי האבן במרפסת חוץ (ס' 14 לחוו"ד בן עזרא). לא מצאתי מקום לשנות מקביעות לזר, שהיו כאמור מפורטות ומנומקות ואשר קיבלו את מרבית הליקויים, תוך מתן מענה לכל אחד מהם וגם לא מצאתי סיבה טובה לסטות מהתמחור שלו.
21. ס' 8.9.2 ו-8.15.3 לחוו"ד לזר - (ס' 22 ו-45 לחוו"ד התובעים) - רוחב דלת חדרי שירותים - דרישת תוספת של 3,088 ₪ כולל מע"מ ופיקוח - מומחה התובעים קובע כי רוחב המעבר לחדר שירותים אורחים 58.7 ס"מ במקום 60 ס"מ. מומחה הנתבעת מודד 59 ס"מ וטוען לסטייה לא משמעותית. המומחה לזר מדד 58.5 ס"מ וקובע כי הליקוי לא מצדיק החלפת הדלת ועם זאת מציין להחלטת בית המשפט אם להורות על החלפת הדלת בעלות של 1,200 ₪. לגבי רוחב מעבר חדר שירותים הורים, מומחה התובעים מדד, 57.5 ס"מ, מומחה הנתבעת 59 ס"מ והמומחה לזר 58.5 ס"מ. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי המומחה קובע כי אין הצדקה להחלפת הדלתות. לאחר עיון, נחה דעתי כי יש לחייב בעלות החלפת הדלתות. מסקנת המומחה לא מנומקת ולכל היותר ניתן להבין ממנה, בין השורות, שלנוכח הסטייה הקלה, של 1.5 ס"מ אין הצדקה להחלפת הדלת, שכן התקנת דלת חדשה קצרה יותר לא תיצור מצב חדש שיורגש כלל. מאחר והתקן קובע 60 ס"מ ואין היתר לפי הדין לסטייה, אין מנוס מחיוב בעלות המבוקשת. לפיכך, יתווסף כאן סכום של 3,088 ₪ (1,544 ₪ כפול 2).
22. ס 8.9.3 לחוו"ד לזר (ס' 23 לחוו"ד התובעים) - גבוה ידית דלת - דרישת תוספת של 1,544 ₪ כולל מע"מ ופיקוח - המומחה לזר קובע כי גובה הידית 105 ס"מ, בעוד התקן משנת 2015 מדבר על התקנת מרכז הידית בגובה 97 ס"מ עד 101 ס"מ. המומחה לזר קבוע בהשוואה לתקן משנת 2018, אין סטייה ומותיר להחלטת בית המשפט את עלות החיוב שנקבעה בחוו"ד התובעים שנה סבירה שעיניו. הנתבעת טוענת כי לפי התקן הקים אין סטייה וגם לפי התקן הקודם הסטייה זניחה. לדעתה, אין פגיעה נוכח התקן החדש. הסכם המכר נחתם ב-2013 והדירה נמסרה ב-2017. התקן הרלוונטי הוא התקן משנת 2015. לפיכך, אני סבור שיש לקבל את הדרישה בסעיף זה בסך של 1,544 ₪.
23. ס' 8.10.1, 8.11.1, 8.14.1, 18.5.2 לחוו"ד לזר - מדובר בליקויים זהים לאמור בס' 8.93 לחוו"ד לזר ביחס לתקנת גובה ידיות הדלתות שלא לפי התקן. המומחה מפנה בסעיפים אלה לקביעתו בס' 8.93 ועל כן אני מאמץ גם כאן את קביעתי, שלפיה יש לפצות בעלות של 1,544 ₪ כולל מע"מ ופיקוח כפול ארבע ובסה"כ 6,176 ₪.
24. ס' 8.9.4 לחוו"ד לזר (ס' 24 לחוו"ד התובעים) - גובה כיור חדר שירותי אורחים - דרישת תוספת של 772 ₪ כולל מע"מ ופיקוח - המומחה לזר קבע כי לפי תקן ישראלי 1205 חלק 3, גובה הפנים העליונים של הכיור צריכים להיות בין 80 ל-85 ס"מ ואילו בפועל לפי מדידת הצדדים הוא בגובה של 88.5-89 ס"מ. המומחה לזר הותיר את העניין להחלטת בית המשפט. הנתבעת טוענת כי מדובר בתקן ממליץ בלבד ומפנה לפסיקה, לרבות של שבית המשפט המחוזי (בעניין אוחנה ת"א (ת"א) 369/97 אוחנה נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ - נבו). התובעים טוענים כי גם אם מדובר בהמלצה, יש לראות בביצוע ההמלצה משום כללי מקצוע מקובלים, כפי שהפסיקה קבעה כי יש לעמוד בכללים כאלה, ללא קשר לתקנים. בעניין אוחנה, בית המשפט אכן לא פסק את הפיצוי מטעם שהתקן הוא תקן ממליץ בלבד ולא מחייב וכן מהטעם שמומחה בית המשפט שם קבע כי אין לשלם פיצוי. במקרה דנא, המומחה לזר מציין את הסטייה מהתקן ומותיר את החלטת הפיצוי לשיקול דעת בית המשפט, ללא הבעת דעה בעניין זה. התקן שממליץ על התקנת גובה הכיור בגובה מינימאלי ומקסימאלי מסוים (כך שפניו העליונים יהיו בין 80 ל-85 ס"מ) נקבע, מטבע הדברים, לצרכי נוחות המשתמש בכיור. לדידי, כיור שהותקן בהפרש של 4 ס"מ בלבד מן הנדרש, כמו במקרה דנא, בפרט אם ההפרש הוא כלפי מעלה, לא יוצר פגיעה כלשהי בנוחות המשתמש בכיור ועל כן לא ניתן לומר כי יש כאן סטייה מכללי מקצוע מקובלים. לפיכך, הדרישה נדחית כאן.
25. ס' 8.9.6 לחוו"ד לזר (ס' 26 חוו"ד התובעים) - ליקוי במתווה צינור אוורור של ונטה בחדר שירותי אורחים - דרישת תוספת של 1,287 ₪ כולל מע"מ ופיקוח - הליקוי מתבטא בכך שצינור האוורור יוצא אל חלל כביסה מקורה, במקום לפי אוורור, כך לטענת המומחה בן עזרא. המומחה לזר קובע כי לטענת התובעים אוורור החדר שבוצע על ידי הנתבעת לא היה תקין ועל כן הם ביצעו אותו באמצעות קבלן מטעמם. המסקנה של לזר הייתה כי אם לא בוצע האוורור המאולץ בחדר שירותי אורחים על ידי הנתבעת, יש להשיב לתובעים את העלות בעניין זה, אותה מעריך לזר ב-800 ₪ לפני מע"מ ופיקוח. התובעים טוענים בסיכומיהם כי הליקוי לא מוכחש ועל כן יש לצפות את התובעים בעלות שקבע המומחה בן עזרא ולא בזה שקבע המומחה לזר, שכן ביצוע האוורור כנדרש לאחר הבניה יקרה יותר מטבע הדברים. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי לא אובחן ליקוי וכי התובעים לא הציגו הוכחה לכך שביצעו שינוי באוורור וגם לא לעלות הביצוע. לדידי, אין לקבל כאן את דרישת התשלום. המומחה לזר לא קבע כי אופן הביצוע המקורי על ידי הנתבעת לא היה כדין או כי הייתה חובה לשנות את האוורור כפי שטוענים התובעים כי נעשה. כל שקבע כי אם הנתבעת לא ביצעה את האוורור, עליה להשיב את העלות הנודעת לכך, שהרי הייתה מחויבת לבצע אוורור שכזה כלול במחיר ששילמו התובעים עבור הדירה. מטענת התובעים עולה כי הנתבעת ביצעה את האוורור, אלא שהם פעלו לשנות את מיקום יציאת הצינור, משכך ומשאין קביעה של המומחה לזר כי האוורור שביצעה הנתבעת אינו תקין, אין לפסוק לתובעים סכום כלשהו בסעיף זה.
26. ס' 8.11.2 חוו"ד לזר (ס' 30 חוו"ד התובעים) - שטח חלון חדר שינה - 2,574 ₪ - המחלוקת כאן נובעת מכך שמומחה התובעים מודד את שטח החלון, כיחס נדרש לשטח החדר לפי תקנה 2.21, הדורשת יחס 8% לפחות, כשטח של כנף אחת בלבד של החלון, שהוא חלון כנף על כנף, שכן רק כנף אחת, כמחצית שטח החלון, יכולה להיות פתוחה בעת ובעונה אחת, בעוד אשר המומחה לזר קובע בחוות דעתו כי אין ליקוי, שכן התקנות מתייחסות לגודל פתח החלון כולו ועל כן היחס הוא 17% ואין ליקוי. התובעים טוענים כי הדרישה בתקן נובעת מצורך באוורור ואור ועל כן יש למדוד את שטח הנטו של חלק החלון הפתוח כפי שנעשה בע"א 13935-06-15 רקפות בגבעה בע"מ נ' סבג - נבו, בו כך קבע בית המשפט, תוך קבלת הערעור בעניין זה. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי המומחה קבע כי אין ליקוי. מדובר עניין משפטי של פרשנות התקנות. אני מצטרף לקביעה של בית המשפט המחוזי בעניין רקפות הנ"ל, הנראית לי סבירה ונכונה גם ביחס לפרשנות הראויה. כפי שנקבע שם, "חלון" מוגדר בתקנות התכנון והבנייה כ"פתח המשתמש אמצעי תאורה ואוורור...". מדובר אם כן במטרה מצברת ולא חלופית. על כן, יש להתייחס לעניין האוורור רק לחלק החלון הפתוח ולא למידות הבניה של הפתח שנועד להכיל את החלון. לפיכך, יש לקים את דרישת היחס של 8% עבור חדרי מגורים כאמור בתקנה 2.21 (א) ביחס לחלק הפתוח של החלון. לפיכך, התביעה מתקבלת לגבי סעיף זה, בסך של 2,574 ₪.
27. ס' 8.16.1 לחוו"ד לזר (ס' 49 לחוו"ד התובעים) - ליקויים בריצוף - דרישת תשלום 35,000 ₪ + 8,000 ₪ - מומחה התובעים מזהה 3 אריחים בפרוזדור בעלי גוון שונה ו-2 בחדר עבודה. עלות החלפתם, אם יש אריחים רזרביים, הוא 4,000 ₪, אחרת קובע המומחה החלפת כל הריצוף בדירה, בעלות של 35,000 ₪ תוך פירוק והרכבה של ארונות המטבח, בעלות של 8,000 ₪ נוספים. מומחה הנתבעת קובע כי לא אובחן שוני מהותי בגווני האריחים. גם המומחה לזר קובע כי יש שוני, אבל הוא לא מהותי (לטענתו נהרסו אריחים לצורך איתור בעיית מים והאריחים החדשים יושמו, הם אלה שהגוון שלהם מעט שונה). המומחה מותיר את העניין להחלטת בית המשפט, האם לפסוק 35,000 ₪ עבור החלפת כל הריצוף באיזור הסלון ומסדרון. לאחר שעיינתי בתמונות הצבע שצורפו לחוו"ד בן עזרא, נחה דעתי כי השוני בגוון אינו מהותי. לכל הפחות על פי התמונות של בן עזרא, קשה לראות בבירור (צריך לנחש) איזה מבין האריחים הם אלה ששונים בגוון. כך או אחרת, מומחה בית המשפט, שראה את האריחים בדירה, קבע כאמור כי ההבדל לא מהותי. בנסיבות שכאלה, לדידי אין מקום לפסוק עלות של החלפת כל הריצוף ובכל הכבוד, בנסיבות הנ"ל, גם ספק בעיני אם התובעים עצמם יפעלו לעשות כן, גם אם היו מקבלים את עלות התיקון. לפיכך, ובהעדר אריחים זהים (הנתבעת לא טענה שישנם כאלה למכירה), אני מחליט לפסוק לתובעים בגין ליקוי זה פיצוי בסך של 5,000 ₪ עבור עגמת הנפש כתוצאה מהבדלי הגוון המעטים והלא מהותיים.
28. ס' 8.16.2 לחוו"ד לזר (ס' 50 לחוו"ד בן עזרא) - העדר תפרי הפרדה בין פנלים לריצוף בשטח הדירה - 18,018 ₪ - מומחה התובעים קובע שאין תפרים כאמור בשטח של 70 מ' אורך, בניגוד לתקן 1555.3. לזר קובע כי אין ליקוי משום שאין דרישה בתקן לתפרי הפרדה גמישים בחדרים לא רטובים ולא מדובר במערכת רצפה וקירות שצפויה בה תזוזה של רכיבים מבניים, כפי שמוגדר "מישק הפרדה" בסעיף 1.3.16 לתקן הנ"ל. הנתבעת טוענת כי המומחה דחה את הטענה ולא נשלחו לו שאלות הבהרה, מה גם שצירוף התקן לסיכומי התובעים נעשה שלא כדין. התובעים בסיכומיהם טוענים כי המומחה לזר טועה בקביעותיו. לאחר עיון בתקן (אשר אין כל פגם בצירופו לסיכומים), נחה דעתי שיש לקבל את טענות התובעים. בסעיף 1.1, שכותרתו "חלות התקן", נקבע כי התקן יחול, בין היתר, על מערכות רצפה המותקנות בבניינים באזורים יבשים ורטובים. סעיף 1.3.16 מגדיר מישק הפרדה כ"מישק המתוכנן לקבל שינוי תזוזות במפגש בין מערכת הרצפה לרכיבים מבניים או בין חומרי ריצוף שונים". בפרק ד' שכותרתו "דרישות התכנון", בסעיף 4.74 שכותרתו "מישק הפרדה", נקבע כי "מישקי הפרדה נדרשים בין מערכת הרצפה לרכיבים אחרים, כגון בין רצפה לעמודים ולקירות (מחופים באריחים או לא מחופים), או בין אריחי קרמיקה לחומרים אחרים המחפים את הרצפה". לפיכך, לדידי שגה המומחה לזר כאשר קבע כי אין דרישה בתקן למישקי הפרדה בחדרים לא רטובים, כאשר נקבע בסעיף 1.1 לתקן כי הוא חל גם על איזורים יבשים. בנוסף, לא מצאתי סימוכין לקביעת לזר, שמפגש הרצפה והקירות בדירה מושא התביעה אינו בגדר מערכת שצפויה בה תזוזה של רכיבים מבניים. אמירה ו לא נומקה ולא מצאתי בתקן הגבלה של התקן לקומות קרקע בלבד ומכאן שיש לקבל את טענת התובעים ולפסוק להם 18,018 ₪ בסעיף זה.
29. לסיכום, על הסכום שקבע המומחה ואשר אין לגביו מחלוקת בין הצדדים בסך של 55,470 ₪ כולל מע"מ ופיקוח, יש להוסיף 36,400 ₪ לאחר מע"מ ופיקוח, כך שסה"כ יש לפסוק לתובעים בגין עלות תיקון ליקויי הבנייה סכום של 91,870 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 25.11.19, מועד מתן חוות דעת לזר ועד התשלום בפועל.
ירידת ערך בסך של 66,500 ₪
30. המומחה לזר קבע כי לא תיוותר ירידת ערך לדירה לאחר שיתוקנו בה כל הליקויים. התובעים גם לא עתרו לדבר בעניין זה במסגרת סיכומיהם. לפיכך, יש לדחות ראש נזק זה.
פיצוי בסך של 379,750 ₪ בגין איחור במסירה ופיצוי נוסף בסך של 48,437 ₪ בגין התקופה שממסירת הדירה עד שהפכה ראויה למגורים
31. התובעים טוענים כי לפי ההסכם היה על הנתבעת למסור את הדירה ביום 29.1.16 ומאחר ונמסרה ביום 27.7.17, מדובר באיחור של 18 חודשים, אשר מזכה לפי חוק המכר דירות את התובעים בפיצוי בסך של 379,750 ₪, לפי דמי שכירות ראויים של 15,500 ₪.
32. הנתבעת לעומת זאת טוענת כי מועד המסירה החוזי הראשוני היה 28.3.16 ולאחר הוספת אירועים המאריכים כדין את מועד המסירה ב-18.5 חודשים (4.5 חודשים בגין שינויים שבוצעו, 3 חודשים בגין מבצע צוק איתן, 5 חודשים בשל החלפת הקבלן המבצע א. דורי בקבלן המבצע מליבו, 4 חודשים בין צו הקפאת ההליכים שניתן לקבלן מליבו ו-2 חודשים בגין תקופת הגרייס בהסכם), מועד המסירה היה 12.10.17 ואילו הדירה נמסרה ביום 27.7.17, כך שלא היה כל איחור במסירת הדירה.
33. הצדדים חלוקים ביניהם לגבי כל אחד מהאירועים הנ"ל. אדון בהם כסדרם.
מועד המסירה החוזי הראשוני לפי ההסכם
34. לפי ההסכם, התחייבה הנתבעת למסור את הדירה תוך 24 חודשים מקבלת היתר הבניה ואם ההיתר יתקבל לפני 28.3.14 (12 חודשים מיום חתימת ההסכם, שהוא יום 28.3.13), יתווספו לאותם 24 חודשים מקבלת ההיתר, תקופה נוספת, השווה לתקופה שממועד קבלת ההיתר בפועל ועד יום 28.3.14 (להלן: "התקופה הנוספת").
35. המחלוקת בין הצדדים ביחס למועד המסירה החוזי הראשוני, מתבטא בכך שהתובעים טוענים כי אין להוסיף לתקופת 24 החודשים את התקופה הנוספת של חודשיים מיום קבלת ההיתר, אשר התקבל ביום 29.1.14, ועד ליום 28.3.14.
36. הנימוק של התובעים לטענה זו הנה טענתם לפיה התקופה הנוספת היא בגדר פיקציה ובגדר תנאי מקפח. התובעים טוענים כי אין מקום להוסיף כל תקופה נוספת, על התקופה שהנתבעת עצמה סברה כי דרוש לה כדי לבנות את הבניין ואשר נספר ממועד קבלת ההיתר והוא 24 חודשים.
37. כן מוסיפים התובעים טענות לגבי מועד מתן ההיתר, בכך שלטענתם בתיק אחר טענה הנתבעת כי מועד קבלת ההיתר לבניין המדובר, בכתובתו משה וילנסקי 49 ת"א, היה 4.5.14 ולא 29.1.14. כן טוענים הם כי הנתבעת הודיעה להם במכתב מיום 3.2.14 כי התקבל היתר ביום 29.1.14 וכי הם פעלו על פי מכתב זה בביצוע תשלומים לפי ההסכם והסתמכו על כך.
38. לדידי, דין טענות התובעים להידחות. איני מוצא "פיקציה" או קיפוח או חוסר ודאות בעייתית או בלתי חוקית לגבי מועד המסירה, בכך שמועד המסירה נקבע כפי שנקבע, היינו 24 חודש מקבלת ההיתר, תוך הוספת התקופה הנוספת.
39. ניסוח מועד המסירה בצורה כזו יצר מצב שלפיו התובעים יכלו לדעת כבר בחתימת ההסכם, כי הדירה תימסר לכל המאוחר ביום 29.3.16 (שלש שנים לאחר חתימת ההסכם), בתנאי שההיתר יתקבל לפני תם שנה מחתימת ההסכם, כאשר החל ממועד חתימת ההסכם, כל יום שעובר מבלי שהוצא ההיתר (כאשר הנתבעת מחויבת להודיע לתובעים על קבלת ההיתר בסמוך לאחר שיינתן), מקדים את מועד המסירה ביום אחד וכאשר ביום 28.3.14 (תוך 12 חודש מחתימת ההסכם), כבר היו יכולים התובעים לדעת בוודאות האם המועד המסירה יהיה מוקדם מיום 29.3.16 ואם כן מתי יהיה, אלא אם טרם הוצא ההיתר עד 28.3.14, או אז תימסר הדירה תוך 24 חודש ממועד שבו יוצא ההיתר, תוך כך שאף ניתנה לתובעים במקרה כזה האפשרות לבטל את ההסכם, תוך קבלת כל הכספים ששילמו, כדי להימלט ממצב שבו יצטרכו להמתין ללא הגבלה לכאורה, לקבלת ההיתר, מבלי לדעת מתי הדירה תימסר להם.
40. הנתבעת גם הייתה רשאית לנסח את מועד המסירה בצורה כזו, שאם ההיתר יתקבל מוקדם יותר מתוך שנה, תקופת המסירה תהא ארוכה יותר (כלומר תתווסף התקופה הנוספת), ובלבד שמועד המסירה נקבע בצורה שניתן לחשב אותו ובצורה שלא יוצרת חוסר ודאות מהותית היורדת לשורש עניין, כלומר המקפח את זכויות הקונה.
41. בהתחשב באמור לעיל ובכך שהדירה נרכשה בטרם הוצא היתר הבנייה, אין לראות את נוסחת חישוב מועד המסירה שאומצה בהסכם כמקפחת או כיוצרת חוסר ודאות כזו המצדיקה להתעלם מרכיב התוספת שהתובעים עותרים לגביו (אותם חודשיים ימים שבין מועד קבלת ההיתר בפועל, לתם שנה מחתימת הסכם המכר, חודשיים אשר מצטרפים לתקופת 24 החודשים הנספרים מקבלת ההיתר).
42. אם נפנה לדברים שצוינו בס' 27 לפסק הדין בעניין שמש ברע"א 6605/15 אילנה שמש נ' ספייס בניה ויזמות בע"מ - פורסם בנבו, מדובר אם כן ב"הסכמה עדכנית על מועד המסירה" ולא ב"תניית פטור "המוצגת" או "המתחפשת" לתניה שעניינה הסכמה על מועד מסירה חדש, אך בפועל נועדה לפטור את הקבלן מחובת הפיצויים המוטלת עליו מכוח החוק".
43. לגבי הטענה של התובעים על מועד ההיתר המאוחר, שלפיה דווקא הוא ההיתר לבניין מושא התביעה, טענה זו, גם אם נכונה, לא יכולה לסייע לתובעים, שכן ההודעה שקיבלו בפועל, ביום 3.2.14, על כך שהתקבל ההיתר ביום 29.1.14, הקדימה את מועד קבלת הדירה, לעומת מצב בו הייתה הנתבעת מודיעה כי ההיתר התקבל בחודש מאי 2014, כך שהתובעים לא נפגעו משגיאה זו, ככל שנפלה מצד הנתבעת.
44. לפיכך, אני קובע כי מועד המסירה החוזי הראשוני הוא 28.3.16.
דחיית המסירה ב-4.5 חודשים בגין שינויים שבוצעו בדירה
45. אין חולק כי הסכם המכר קובע שהקונה מודע לכך שמועד המסירה עשוי להידחות עקב ביצוע שינויים לתקופה שתיקבע על ידי הנתבעת ואשר לא תפחת בכל מקרה מ-30 ימים, אלא אם יוסכם אחרת על ידי הנתבעת (ס' 8.3).
46. גם אין חולק כי התובעים חתמו ביום 17.8.15 על הסכם לביצוע שינויים עם הקבלן המצבע דורי, בסכום של 39,014 ₪ כולל מע"מ וכי בהסכם זה נקבע כי המסירה תידחה ב-4.5 חודשים.
47. התובעים טוענים כי שלחו את תכניות השינויים עוד בינואר 2015, כאשר הבניין היה בקומה 4 (דירתם ממוקמת בקומה 8), כי הם התנגדו לתקופה של 4.5 חודשים, כי הסכם המכר לא גודר את תקופת הדחייה בשל שינויים, כי לאחר חתימת הסכם המכר כבר לא היה להם ברירה, אלא להסכים לתקופה שהוכתבה להם, שהרי כבר לא היה להם כוח מיקוח כלשהו באותו מועד, כי על תקופת הדחייה להלום את כמות השינויים, כי הנתבעת לא הציגה חוזים בהם הייתה דחייה אחרת של המסירה עקב השינויים, מה שמצביע על קביעת שירותית של תקופת הדחייה וכי המומחה לזר קבע כי ניתן היה לבצע את השינויים קודם לכן, אם הצעת המחיר הייתה נשלחת את התובעים בסמוך לאחר משלוח התכניות בחודש ינואר 2015 ולא רק בחודש יולי 2015 וכן קבע כי לא סביר לייחס את העיכוב במסירה לשינויים וזאת לנוכח קבלת טוס 4 לאחר כשנה מחתימת הסכם השינויים.
48. הנתבעת טוענת שהתובעים הסכימו לתקופת האיחור, כי היו מודעים לכך, כי היו מיוצגים, כי גם לאחר חתימת ההסכם, בהתכתבויות שונות, הציגו מצגים שעולים מהם בבירור כי הם לוקחים בחשבון את אותם 4.5 חודשים, כתקופה שיש להוסיפה לתקופת המסירה שנקבעה בחוזה. כן נטען כי יכלו התובעים לבצע את השינויים בעצמם לאחר המסירה ולא היו מחויבים לבקש מהנתבעת לעשות כן. הנתבעת מוסיפה כי הוכח כי תקופות הדחייה עקב השינויים היו שונות בהסכמים אחרים, כגון בהסכם של דירה אחרת שצורף לראיותיה, שתקופת הדחייה בו נקבעה על אפס חודשים וכי פסק דין בעניין שמש ברע"א 6605/15 שמש נ' ספייס בנייה-פורסם בנבו, לא תומך בטענות התובעים, אלא להיפך.
49. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שלפניי, נחה דעתי כי יש להכיר בתקופת הדחייה המוסכמת.
50. בעניין שמש (בס' 28 לפסק הדין), נאמרו הדברים הבאים הרלוונטיים לעניינינו (ההדגשות בקו תחתון הן שלי): "במקרה זה, אינני נדרשת למצות את הדיון בשאלה זו. די בכך שאקבע כי אין לומר שהצדדים הסכימו על מועד מסירה חדש כאשר ההסכמה החדשה אינה כוללת התייחסות למועד מסירה קונקרטי חדש או מגדירה משך זמן קצוב שבו נדחה המועד החוזי. הדעת נותנת שבחיי המעשה עמידה בדרישה זו תוכל להיעשות בדרכים שונות, שאין זה המקום לדון בהם. כך למשל, אפשר שהחוזה יכלול טבלה המפרטת מועדים חדשים או פרקי זמן קבועים ומוגדרים בגין בקשת שינויים מסוימים. במקרים שבהם החוזה המקורי אינו קובע זאת ייתכן שההסכמה על המועד החדש תהיה פרי של דין ודברים מאוחר יותר בין הקבלן לבין רוכש הדירה (ולבלבד שהסכמה מאוחרת זו לא נבעה מיוזמה חד-צדדית של הקבלן שלא הותירה בידי רוכש הדירה כל ברירה). לעומת זאת, כאשר חוזה המכר קובע הוראה רחבה המאפשרת לקבלן לדחות את המועד המסירה בלי לקבוע מועד חדש באופן ברור, הרי שאין לפנינו הסכמה חוזית חדשה אלא תניית פטור מובהקת".
51. האם תקופת הדחייה של 4.5 חודשים היתה מוסכמת או נקבעה חד צדדית על ידי הנתבעת או דורי מטעמה?
52. עיון בחומר הראיות מגלה כי התקופה של 4.5 חודשים נקבעה באופן מוסכם. מסקנה זו עולה משום שאין ראיה לכך שבזמן אמת התנגדו התובעים לתקופה זו או הציעו תקופה אחרת.
53. עיון בתצהיר התובע מגלה שאין בו טענה שלפיה הייתה התנגדות מצד התובעים לתקופת הדחייה המדוברת בעת שנכרת הסכם השינויים. טענה זו עלתה לראשונה רק בחקירתו הנגדית (עמ' 27 ש' 24 - עמ' 29 ש' 9).
54. ההתכתבות שניהל התובע עצמו (שאין חולק כי יש לו השכלה משפטית בדמות תואר ראשון במשפטים, גם אם לא עסק מעולם בתחום זה), עם נציג דורי, גיא דייב רוס (נספח 8 לתצהיר התובע, אם כי אצלי מדוגל כנספח 7), אינה מעידה על התנגדות לתקופה המוסכמת שנקבעה, שכן היא מתייחסת לטיוטת הסכם השינויים, קודם למועד בו מילאו בסעיף 5 שלה את תקופת הדחייה, כעולה מההתכתבות עצמה, בה נותן התובע כדוגמה לשאלה שעניינה אחר לחלוטין, תקופת דחייה של חודשיים.
55. יצוין כי חרף האמור בהתכתבות זו, לפיה לא ניתן לבצע שינוי בטיוטת הסכם השינויים, בסופו של דבר תוקן הסכם השינויים לפי אותה הערה שניתנה בהתכתבות הנ"ל, כך שתקופת הדחייה תיספר מעבר למועד המסירה ולא מעבר למועד קבלת טופס 4 לבניין, כעולה מנוסח ההסכם הסופי, נספח 1 לתצהיר גולדשטיין ונספח ו' לתצהיר התובע.
56. גם בהתכתבויות שנערכן בקשר לנושא השינויים בין התובע והאדריכלית מטעם התובעים הגב' מיכאלה אורן, לבין נציג דורי (נספחים S1 עד S15), לרבות בהתכתבויות שנערכו לאחר קבלת הסכם השינויים ולאחר שכבר כלל את תקופת הדחייה של 4.5 חודשים (S15, S14), אין זכר להערה מצד התובעים או מי מטעמם לגבי תקופת הדחייה.
57. לפיכך, אין בידי לקבל את עדותו הכבושה של התובע ביחס להתנגדות לכאורה שהעלה בנושא תקופת הדחייה. לו הייתה התנגדות כזו, הדעת נותנת כי הייתה מועלית לכל הפחות בתצהירו, אם לא בכתב עוד בזמנו, בפרט שעינונו הרואות כי התובע הרבה התכתבויות עם הנתבעת ודורי ידע לעלות על הכתב דברים שהטרידו אותו ובפרט שמדובר בפרט מהותי של דחיית המסירה של הדירה.
58. גם יושם לב כי כאשר נשאל התובע בחקירתו, כמה זמן ביקשו התובעים כי יירשם בהסכם, ציין כי צמצום משמעותי (עמ' 28 ש' 1). הדעת נותנת כי אם הנושא עלה, סביר להניח כי התובעים לא היו מסתפקים בדרישה ערטילאית שכזו והיו נוקבים בתקופה כלשהי, בפרט שהיו מיוצגים על ידי עו"ד ומלווים עם על ידי אדריכלית.
59. משהראיות מורות על כך שלא הייתה כל התנגדות מצד התובעים לתקופת הדחייה שנכללה בטיוטת הסכם השינויים, יש להגיע כי התקופה הייתה מוסכמת ובוודאי שלא ניתן לומר כי הוכתבה חד צדדית על ידי הנתבעת.
60. הנתבעת צירפה לראיותיה הסכם שינויים לדוגמה לפיו נקבעה תקופת דחייה של 0 חודשים. התובעים מלינים על כך שלא צורף הסכם המדגים תקופת דחייה אחרת, וטוענים כי הדבר מעיד על תקופת דחייה שרירותית וקבועה של 4.5 חודשים בכל ההסכמים, אולם גם אם אקבל טענה זו, עדיין לא הוכח כי התובעים התנגדו לתקופה זו.
61. משהוכח כי התקופה הייתה מוסכמת ולא הוכתבה חד צדדית, יש לתת לה תוקף, כפי שהוצע בפסק דין שמש.
62. בבחינת למעלה מן הדרוש, אציין כי גם לו הייתי מגיע למסקנה כי תקופת הדחייה לא הייתה בהסכמה, אלא הוכתבה חד צדדית בניגוד לרצונם של התובעים. עדיין היה על התובעים להוכיח כי התקופה שהוכתבה לא הייתה סבירה (נטל ההוכחה בעניין זה רובץ על כתפי התובעים, כמי שטוענים את הטענה, כפי שנקבע בת"א (שלום ת"א) 39785-10-17 בכר נ' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ-פורסם בנבו.
63. דא עקא, התובעים לא הביאו ראיה ממשית בעניין זה וזאת משלא הוגשה חוות דעת מטעמם בנושא וכאשר התובעים עצמם נטולי כשירות להעיד על עניין מקצועי שכזה ואיו מומחה בית המשפט, אשר מונה להתייחס גם לעניין זה, מסתבר כי בדק ההיבט אחר של הנושא, ולא באופן ישיר את היחס הסביר שבין כמות ומהות השינויים לזמן הסביר הנוסף שנדרש כדי לבצע את העבודות בשל שינויים אלה, למרות שזה משה שהוטל עליו בהחלטתי מיום 12.5.19.
64. המומחה לזר הגיע הגיע למסקנה כי תקופת הזמן לביצוע השינויים נבלעה בתקופת הבנייה לנוכח הזמן שעבר ממועד חתימת הסכם השינויים עד קבלת טופס 4 (שנה) וכן קבע כי אלמלא השתהתה הנתבעת בהעברת הצעת המחיר לביצוע השינויים, ניתן היה לקצר את התקופה שנקבעה בהסכם השינויים לביצועם עד כדי אפס.
65. מדובר בכל הכבוד בקביעה משפטית (ולא בחוות דעת מקצועית לגבי משך הזמן הסביר שנדרש להוסיף לתקופת הבנייה בשל השינויים שהתווספו), שהמומחה לזר לא היה מוסמך לקבוע ואשר התובעים עצמם לא טענו לה וממילא לדידי אינה נכונה לגופו של עניין. אוסיף כי בהחלטתי מיום 12.5.19 הדגשתי כי חוות הדעת ביחס לשינויים תעסוק בהיבט המקצועי בלבד ולא בהיבט המשפטי.
66. משהדברים הנם ממילא מעבר לנדרש לנוכח מסקנתי שהייתה הסכמה לתקפת הדחייה ואף לא בסמכות המומחה, איני מוצא צורך להכביר מילים בעניין זה.
67. לפיכך, ישנה הצדקה לדחיית מועד המסירה החוזי הראשוני של הדירה ב-4.5 חודשים.
דחיית המסירה ב-3 חודשים בגין מבצע "צוק איתן" ו"שובו אחים"
68. הצדדים חלוקים בשאלת האם עלה בידי הנתבעת להוכיח כי המבצעים "צוק איתן" ו"שובו אחים", שאירעו בתקופה 15.6.14 עד 26.8.14, גרמו בפועל של הבנייה בפרויקט המדובר.
69. לאחר עיון בחומר הראיות, נחה דעתי כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי נגרם עיכוב כלשהו בבניית הפרויקט עקב המבצעים הנ"ל.
70. כראיות לטענתה, הביאה הנתבעת את תצהירו של גולדשטיין, ששימש כמנהל הפרויקט וכן חוות דעת של המהנדס מוטי כהן.
71. גולדשטיין הצהיר כי חלו עיכובים ניכרים בעבודות הבנייה בפרויקט, עקב מחסור כלל ארצי בפועלי בנייה בענף ובכלל זה בפרויקט בפרט, עקב גיוס עובדים של הקבלן המבצע בצווי 8 ועקב עיכוב בהספקת חומרים לפרויקט.
72. לתצהירו צירף גולדשטיין את מכתב המהנדס הראשי של דורי את הנתבעת מיום 13.7.14, המתאר את הסיבות לעיכוב בבנייה והעותר לדחיית משך ביצוע. כן צורפו כתבות שפורסמו בקשר לנושא, כמו גם החלטת החשב הכללי הדבר מתן אפשרות להגשת בקשות לקבלת ארכה למשך ביצוע, שלא תאושר בכל מקרה מעבר ל-30 יום.
73. חוות דעתו של המהנדס כהן מוקדשת בעיקר לעיכובים בבניית הפרויקט שנבעו מהחלפת דורי במליבו ומהקפאת ההליכים ביחס למליבו. בפרק הקצר הנוגע למבצעים הנ"ל, מציין כהן כי היה מחסור בחומרי בנייה, בפועלים וכן בעובדים שגויסו בצו 8. גם כהן מפנה לאותן כתבות ולהודעת החשב הכללי וכן למכתב של הקבלן דורי אל הנתבעת.
74. הן הצהרותיו והן חוות דעתו של כהן היו בעיקרן כלליות וסתמיות. לא הובא ולו עד אחד מטעם הקבלן המבצע, למרות שהטענה היא להיעדרות של פועלים מטעמו. לא הובאה בדל של ראיה ממשית לגבי עיכוב בהספקת חומרי בנייה. לא צורפו יומני עבודה לתקופה הרלוונטית, בעוד אשר דווקא עלה בידי כהן לצרף יומני עבודה לגבי תקופה אחרת, מאוחרת יותר, הרלוונטית כביכול לדחיית המסירה בשל החלפת דורי במליבו.
75. מדוע לא צורפו אם כן יומני העבודה לתקופת המבצעים הנ"ל? לא ברור וזאת גם לאחר חקירת כהן בנושא, שמתשובותיו עולה כי אלה המסמכים שקיבל מנציגי הנתבעת ולא כי יומני העבודה לתקופת המבצעים הלכו לאיבוד או לא אותרו חרף ניסיונות לאתרם.
76. בנסיבות אלה, החזקה היא שיומני העבודה לא צורפו בשל העובדה שלא היו תומכים בטענות הנתבעת.
77. זאת ועוד - מחקירתו הנגדית של כהן מסתבר כי בעבר נתן ייעוץ לגינדי וכי לא מדובר במומחה חיצוני ובלתי תלוי לחלוטין. עניין זה גם לא צוין בחוות דעתו, אשר אגב אין חולק כי הוכנה עוד קודם להגשת התביעה דנא ושימשה את הנתבעת בתביעות נוספות.
78. עוד הסתבר מחקירתו כי בקשת ארכת משך הביצוע שהגישה דורי לנתבעת בשנת 2015 כללה גם ארכה בשל המבצעים הנ"ל והנתבעת דחתה את הבקשה (עמ' 36 ש' 27 - 31). אם לא אישרה הנתבעת לקבלן המבצע דורי ארכה בשל "צוק איתן", הדרישה בתיק דנא לקבל הכרה על כך, אם אין לדחות אותה בשל מניעות, השתק ותם לב, נראית לכל הפחות תמוהה ומוסיפה משקל נוסף לדחיית הטענה מעבר לזה שכבר קיים ודי בו ממילא, משלא הובאו למעשה ראיות ממשיות בעניינה, כפי שכבר ציינתי לעיל.
79. החלטת החשב הכללי לא מסייעת לנתבעת, שכן היא אך מאפשרת הגשת בקשות שייבחנו כל מקרה לגופו וממילא מדובר בהוראה שלא חלה על הפרויקט מושא התביעה, שהנו פרטי ולא נעשה עבור המדינה, מה גם שהוראת החשב הכללי עצמה, מתייחסת בעיקר לפרויקטים הממוקמים בטווח 40 ק"מ מעזה, שפי שנאמר בה, מה שאינו נכון לגבי הפרויקט מושא התביעה.
80. נוכח כל האמור לעיל, ברור שגם הכתבות מהעיתונות, אודות דרישות/הודעת התאחדות הקבלנים, בדבר דחיית מסירות בחודשיים ימים, אינן יכולות לייצר משקל ראייתי כנדרש לקבלת הטענה.
81. גם לא מצאתי מקום ללכת בדרך שבחר בית המשפט השלום בת"א (שני מותבים שונים), בשני תיקים אחרים של הנתבעת בעניין כסיף (46743-05-17) ובעניין שגיא (50736-05-16) ואשר הגיע למסקנות דומות לשלי, אולם למרות זאת אישר תקופת דחייה של 30 ימים, בין היתר על סמך ההנחה כי סביר להניח שנגרם עיכוב כלשהו וכן על סמך הודעת החשב הכללי, כמו גם על סמך דברים שגולדשטיין העיד בתיק כסיף, אשר אגב לא נשמעו מפיו בתיק דנא.
82. אני סבור כאמור שחומר הראיות לא מצדיק אישור של דחייה ולו של 30 יום. היה מקום להוכיח בצורה פרטנית את השפעת המבצעים על עיכוב הבנייה ואין מקום לתת דחייה לפי אומדנא, שמתבססת אך ורק על עצם העובדה שהתקיימו המבצעים הנ"ל והשערה גרידא כי הם השפיעו על קצב הבנייה בפרויקט, מבלי שהובאו ראיות ממשיות כלשהן בעניין זה.
83. לפיכך, הדרישה לדחייה במסירה עקב המבצעים נדחית.
דחיית המסירה ב- 5 חודשים בשל החלפת הקבלן המבצע א. דורי בקבלן המבצע מליבו וב- 4 חודשים נוספים בגין צו הקפאת ההליכים שניתן לקבלן מליבו
84. הצדדים חלוקים גם לגבי זכותה של הנתבעת לדחייה במסירה עקב החלפת הקבלן דורי בקבלן מליבו ועקב כניסת מליבו להקפאת הליכים.
85. הצדדים התייחסו בהרחבה לנסיבות ההחלפה של הקבלן דורי, לניצני כניסתו לקשיים ולהמשך האירועים, בהם כבר היה הדבר ברור.
86. לדידי, אין צורך לדון בפרטים האמורים. לדידי וכפי שכבר נקבע במספר מקרים אחרים, קריסתו של קבלן מבצע אינו בגדר נסיבות ש"הסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליו" (על הקבלן), כנדרש בחוק המכר דירות.
87. אין לי אלא לחזור על הנימוקים שפורטו בפסיקה ואשר אליהם אני מצטרף.
88. כך למשל, נקבע בתא"מ (שלום ת"א) 35269-08-17 פריש נ' ס.י. אבן יזמות בע"מ (22.12.2018): "הקבלן הוא בעל הניסיון והידע לצפות מראש עיכובים אפשריים במסירת החזקה, הוא שבוחר את קבלני המשנה עמם הוא מתקשר, הוא מפקח על עבודתם ובידו לבחון את מצבם הכלכלי ולחשב מראש את הסיכון שלא יצליחו לעמ' בהתחייבויותיהם כלפיו. ככזה הוא האחראי לסיכון הנובע מהתקשרותו עם קבלן הביצוע ובסיכון שמסירת החזקה תתעכב בשל כך. בידו אף לקבוע מראש מועד מסירה מאוחר הלוקח אפשרות זו בחשבון. בנסיבות אלו אין המדובר ב"איחור במסירה שנגרם כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטת המוכר והשהסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליו".
89. ועוד נקבע כי הקבלן המבצע הוא ספק "פרטי" שנבחר ומנוהל על ידי המוכר, בעוד שלקונה אין כל מעורבות או השפעה על זוהותו (ראה עניין כסיף, עמ' 14). כן נקבע כי הסיכון לקריסה כלכלית של הקבלן המבצע מוטל על הנתבעת (תא"מ (שלום ראשל"צ) 39450-03-17 נכסי יוגנט יגאל תל אביב בע"מ נ' יקותיאל ביזנס סנטר בע"מ (4.9.2018)).
90. הגישה לפי הגם צו הקפאת הליכים שמוטל על קבלן משנה הינו ככלל סיכון שמצוי באחריות היזם, גם היא אומצה בפסיקה (ראה עניין כסיף, עמ' 18, ת.א (שלום ב"ש) 40906-11-15 סבן נ' י.משעל ובניו יזמות בע"מ (17.10.2018)); תא"מ (שלום ת"א) - 352-08-17 פריש נ' ס.י. אבן יזמות בע"מ (22.12.2018); תא"מ (שלום ראשל"צ) - 39450-03-17 נכסי יונט יגאל אלון תל אביב בע"מ נ' יקותיאל ביזנס סנטר בע"מ (4.9.2018)).
91. מנגד, אמנם נקבע בפסיקה אחרת כי "קריסתו הכלכלית של קבלן המשנה וכתוצאה ממנה צו הקפאת הליכים שיפוטי שמונע מהנתבעת המשך ביצוע עבודות הבנייה באתר, אינם בגדר סיכונים צפויים שצריכה היתה הנתבעת כמוכרת סבירה לשקול בעת התחייבות למועד המסירה החוזי" וכן: "קריסת קבלן משנה היא סיכון שאינו במסגרת הסיכונים "הרגילים" הכרוכים בפרוייקט בנייה, אשר יש מקום להטילם על המוכר. מדובר בהתרחשות חריגה, שלא היה צריך לצפות אותה ולא היה צריך לקחת אותה בחשבון בעת ההתחייבות על מועד המסירה החוזי. בנסיבות אלה גם אין מקום להטיל את הסיכון המשפטי להתרחשותה על המוכר" (ת"ק (שלום פ"ת) 37185-06-17 שוקר נ' מנרב פרויקטים בע"מ. ((4.3.2019).
92.משלא מתקיים התנאי השני המצטבר של הסיפא לסעיף 5א'(ג), כי "הסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליו", אין להכיר בהחלפת הקבלנים כאירוע דוחה מסירה, גם אם בפועל האירוע עיכב את הבנייה.
93. ודוק: לדידי, אין להבדיל בין כניסת קבלן להקפאת הליכים ולבין כניסת קבלן לקושי כלכלי שחייב החלפתו, ללא כניסתו למצב של הקפאת הליכים, שכן אותם הנימוקים מכוחם נקבע כי החלפת קבלן עקב קושי כלכלי אינה בגדר אירוע המזכה בדחיית המסירה לפי סעיף 5א'(ג), חלים גם לגבי מצב כזה שמלווה בכניסת הקבלן להקפאת הליכים, שכן הכניסה להקפאת הליכים היא אך חלק אינטגרלי אפשרי וצפוי של תהליך הידרדרות כלכלית של כל חברה ועל כן אין כל מקום להחרגת מצב זה, על ידי כך שנקנה לו הכרה בנסיבות שהסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן לא צריכות להיות מוטלות על המוכר.
94. אני ער לכך שבית המשפט בעניין שגיא, בחר להכיר בחודשיים של איחור, נוכח הצו להקפאת הליכים שניתן כנגד מליבו ואשר מנע את המשך הבנייה למשך חודשיים, אולם דעתי כאמור שונה. מנגד, בעניין כסיף, נקבע, בדומה לדעתי, שאין להכיר במצב של החלפת דורי במליבו או בכניסת מליבו להקפאת הליכים, כנסיבות שאין להטיל על הנתבעת את הסיכון להתרחשותן או לתוצאותיהן.
95. לפיכך, אין להאריך את מועד המסירה החוזי בשל החלפת הקבלן דורי במליבו ועקב כניסת מליבו להקפאת הליכים.
דחיית המסירה בחודשיים בגין תקופת הגריס שנקבעה בהסכם
96. תקופת הגרייס של חודשיים היא חוקית, אולם ברגע שהאיחור עולה על חודשיים, נספרת תקופת הפיצוי מהיום הראשון. מאחר וכפי שעוד יפורט האיחור עלה על חודשיים, אין לאפשר דחייה נוספת של חודשיים אלה.
התקופה שמיום 27.7.17 עד 21.10.17 בה הדירה לא הייתה ראויה למגורים
97. התובעים טוענים כי יש לשלם להם פיצוי גם עבור התקופה שמיום מסירת הדירה ביום 27.7.17 עד 21.10.17, שכן הדירה נמסרה כשלא הייתה ראויה למגורים וזאת עקב כך שצנרת המים החמים הוצלבה עם הקרים, מה שגרם לצנרת המים החמים להיות מוצפת תמידית במים קרים ולא אפשרה למים המים מהדוד להגיע אל הדירה. הבעיה תוקנה רק ביום 21.10.17.
98. התובעים טוענים כי התריעו ופנו בעניין זה בכתב מספר רב של פעמים, החל מיום 1.8.17 עד 16.10.17. לטענתם, הנתבעת לא שהתה לפניות ורק לאחר פניה למנכ"ל הנתבעת, החלו ניסיונות איתור הבעיה שהצריכו הרמת מרצפות במקומות שונים בדירה, כדי לאתר את הצנרת המצטלבת הבעייתית.
99. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי אמנם הייתה בעיה של מים חמים כנטען וכי הבעיה אף צוינה בפר' המסירה, אלא שהתובעים לא פנו בנושא לנתבעת במשך תקופה ממושכת, כי ממילא התובעים ערכו שיפוץ בדירה ועל כן לא נפגעו כלל מהבעיה וכי מהרגע שפנו הבעיה טופלה.
100. התובעים עותרים בסיכומיה לפיצוי עבור חודשיים וחצי, כפי שנתבע בתביעה. הנתבעת בסיכומיה חוזרת על טענותיה מכתב ההגנה וטוענת כי התובעים קיבלו בפועל את החזקה בדירה ועל כן לא יכולים לעתור לפיצוי, מה גם ששיפצו את הדירה, כך שממילא לא נמנעה מהם היכולת להתגורר בה בשל בעיית המים החמים.
101. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולחומר שלפניי, נחה דעתי שיש להכיר בפיצוי עבור חודשיים וחצי, כפי שנתבע.
102. מעיון בטענות ובחומר הראיות עולה כי אין חולק על קיומו של הליקוי ויתרה מכך, על כך שנרשם כבר בפר' המסירה.
103. לפיכך, אודה כי לא ברורה לי לחלוטין טענת הנתבעת, אשר טוענת באותה נשימה, הן כי הליקוי צוין בפר' והן כי התובעים לא פנו אליה במשך זמן רב בנושא. כלום אין זה ברור לנתבעת כי משנרשם הליקוי בפר' ובפרט שעה שמדובר בליקוי מהותי, שתיקונו מתחייב מידית ואשר המשך קיומו אף אינו מאפשר מגורים בדירה, כי היה על הנתבעת לפעול מיד לתקן את הבעיה, מרגע שנודע לה עליה, ללא כל צורך בפניה נוספת של התובעים.
104. יתרה מכך, הוכח בתצהיר התובע, אליו צורפו שני מיילים שלו את הנתבעת מימים 27 ו-28 לספטמבר 2017, כי נעשו פניות קודמות בכתב על ידי התובעים אל דניה סיבוס (הקבלן שהחליף את מליבו), עוד החל מיום 8.8.17 ובהם נרשם על ידי התובעים כי הדירה לא ראויה למגורים והכל ללא הועיל.
105. רק בשלהי חודש אוקטובר תוקנה הבעיה.
106. עוד הוכח בתצהיר התובע כי התובעים חתמו על הסכם שכירות ביום 4.10.17 למשך שלושה חודשים. לטענתם, נעשה הדבר עקב כך שהדירה לא הייתה ראויה למגורים, בהעדר מים חמים וזאת לאחר שהתגוררו עד אותה עת אצל הוריו של התובע.
107. כך או אחרת, החובה לפי חוק המכר דירות למסור דירה בזמן, מתייחסת כמובן לדירה שראויה למגורים.
108. דירה שנמסרת עם ליקויים, שאינם הופכים את הדירה לבלתי ראויה למגורים, לא תזכה את הקונה שלה בסירוב לקבל את החזקה בדירה או בפיצוי על איחור במסירתה לתקופה שעד לתיקון הליקויים, אשר חובת המוכר לתקנם לפי הוראות החוק, תוך זמן סביר מפניית הקונה.
109. דא עקא, דירה שנמסרת עם ליקוי שלא מאפשר מגורים בדירה, פשיטא כי יש לראותה כמי שלא נמסרה כלל.
110. אני סבור, שדירה שאין בה מים חמים, אינה ראויה למגורים מסיבות מובנות, שאין צורך להכביר מילים לגביהן.
111. אני גם סבור שהעובדה שהתובעים לא סירבו באופן פורמאלי לקבל את החזקה בדירה ואף ביצעו לאחר קבלת המסירה עבודות של התקנת מזגן (לא הוכח כי ביצעו שיפוץ ממשי מעבר לכך), אינה גורעת בנסיבות העניין מזכותם לקבל פיצוי לפי החוק על התקופה שעד תיקון הליקוי של המים החמים וזאת שעה שהפיצוי לפי חוק עבור איחור במסירה הוא פיצוי סטטוטורי ללא צורך בהוכחת נזק ובנסיבות העניין, אין לראות בדירה כמי שנמסרה כדין, כאשר נמסרה ללא מים חמים, גם אם התובעים קיבלו לידיהם את מפתחות הדירה.
112. מעבר לנדרש אציין כי לא שוכנעתי שהתובעים לא היו ממילא מתגוררים בדירה, גם אלמלא בעיית המים החמים.
113. משנרשם הליקוי בפר' המסירה והוא ליקוי מהותי כאמור, שלא מאפשר מגורים בדירה, יש לראות את התובעים כמי שלא קיבלו חזקה בדירה לצרכי מגורים בה. התובעים גם היו רשאים להאמין, בהתחשב בנסיבות העניין, שהבעיה תתוקן תוך ימים ספורים ומשכך גם אפשר להבין את הימנעותם מלסרב ולקבל את החזקה בדירה לידיהם. כאשר הבעיה לא טופלה ולא תוקנה במשך תקופה ארוכה, כבר נאלצו התובעים לשכור דירה.
114. לפיכך, יש לקבוע לצרכי הפיצוי לפי חוק המכר דירות, כי הדירה נמסרה רק ביום 21.10.17.
סיכום ביניים - תקופת הפיצוי
115. לאחר שקבעתי כי מועד המסירה החוזי הראשוני היה 28.3.16 וכי הנתבעת הייתה רשאית לדחות את מועד המסירה ב-4.5 חודשים, הדירה הייתה צריכה להימסר ביום 13.8.16.
116. בהתחשב בכך שהתובעים תבעו בגין התקופה 27.7.17 עד 21.10.17 פיצוי של חודשיים וחצי בלבד ולא פיצוי בגין מלוא התקופה הנ"ל, העולה במעט על חודשיים וחצי, יש לראות את מועד המסירה של הדירה לצרכי חישוב הפיצוי כיום 13.10.17.
117. בהתאם לכך, זכאים התובעים לפיצוי בגין 14 חודשים.
דמי שכירות הראויים לצרכי חישוב הפיצוי הסטטוטורי
118. התובעים עותרים להעמדת דמי השכירות הראויים לצרכי חישוב הפיצוי לפי החוק, על 15,500 ₪, כפי שקבע השמאי מטעמם, אלי סידאווי ותוקפים את חוות הדעת של המומחה לזר, אשר קבע סכום של 11,200 ₪.
119. הנתבעת טוענת שסוכם כי הצדדים מוותרים על חוות הדעת מטעמם, כך שלא ברור כיצד עותרים התובעים לקבלת הסכום שקבע המומחה מטעמם. לגופו של עניין, טוענת הנתבעת, יש לאמץ את קביעות מומחה בית המשפט.
120. התובעים משיבים על כך כי ויתרו על חקירת המומחים של הצדדים ולא על חוות הדעת מטעמם.
121. אכן, לפיה סוכם על ויתור על חוות דעת הצדדים בקשר לדמי השכירות הראויים דינה להידחות.
122. להלן חילופי הדברים שבין הצדדים בדיון של יום 31.5.20 בעמ' 7:
"ב"כ התובעים: אני ארצה לחקור את מומחה בימ"ש ללא קשר לתוצאה של הבקשה שאגיש. ראוי שהצדדים יוותרו על חווה"ד המומחים מטעמם, זאת בהנחה שהבקשה שלי תתקבל ו2 חווה"ד החדשות תוצאנה מהתיק. יכול להיות שבכל אופן אבקש לחקור את המהנדס מוטי כהן וכמובן מצהירי הנתבעת.
ראיתי שצורפו נספחים, מסמך שלא נערך ע"י שהצהיר וגם לא נשלח, אבקש לזמן את עורך המסמך, אם ירצו להגיש זאת. אני מתנגדת למסמך כי לא מוגש כדין. אגיש הודעה מסודרת.
ב"כ הנתבעת: אתחבר לטענות חברתי בנושא חווה"ד, הצעת ייעול, אם חברתי מציעה שכל צד יוותר על החקירות, אני מוכן לקבל את קביעת מומחה בימ"ש בנושא דמי השכירות, אם נסכים עליו, אמשוך את חווה"ד שלי לנושא דמי השכירות.
אם חברתי מבקשת להגיש בקשה בעניין מסמך שצירפנו לראיות, כמובן זכותה לעשות זאת, שתוגש בעניין זה".
123. מדברי בא כוח הנתבעת בדיון הנ"ל, אשר חזר על דברי באת כוח התובעים ("אתחבר לטענות חברתי בנושא חווה"ד, הצעת ייעול, אם חברתי מציעה שכל צד יוותר על החקירות..."), ברור שנפלה שגיאת הקלדה כאשר נרשם מפי באת כוח התובעים "ראוי שהצדדים יוותרו על חווה"ד המומחים מטעמם...", כאשר כנראה שראוי שיוותרו על חקירת המומחים מטעמם.
124. כך או אחרת, ממילא במועד זה לא הושגה כל הסכמה בנושא, במובן זה שבא כוח הנתבעת לא אימץ את אותה הצעה, אלא הציעה הצעה אחרת, לפיה הצדדים יקבלו "...את קביעת מומחה בימ"ש בנושא דמי שכירות, אם נסכים עליו, אמשוך את חווה"ד שלי לנושא דמי השכירות". כעולה מהפר', לא ניתן למצוא בו הסכמה של באת כוח התובעים להצעה זו.
125. בשולי הדברים, אזכיר כי באותו דיון טרם ניתנה החלטתי לפסול את חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת לעניין דמי השכירות הראויים, ואשר פסילתה התבקשה על ידי התובעים, משהוגשה לאחר חוות דעת המומחה לזר, אם כי הבקשה לפסילת חוות הדעת כבר הייתה תלויה ועומדת במועד זה.
126. לאחר שפסלתי את חוות הדעת מטעם הנתבעת, נותרו לעניין דמי השכירות הראויים, רק חוות הדעת התובעים, מטעם השמאי סידאווי וחוות דעת לזר, מטעם בית המשפט.
127. בפועל, בא כוח הנתבעת, בהודעתו לגבי העדים שהוא מבקש לחקור ולגבי זמני החקירה המבוקשים על ידו, לא כלל את השמאי סידאווי ובכך וויתר למעשה על חקירתו.
128. האם יש לאמץ את הסכום שקבע לזר, או שמא יש מקום לאמץ את הסכום שקבע השמאי סידאווי?
129. ככלל, לחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט יש משקל עודף על חוות דעת מטעם בעל דין. עם זאת, בית המשפט רשאי לסטות מחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, אם קיימות סיבות טובות לכך.
130. לזר ערך את השומה על ידי כך שמצא עסקאות מכר של דירות דומות ככל שניתן לדירת התובעים, הביא את מחיר המכירה שלהן למועד הקובע (אוגוסט 2016 עד יולי 2017) באמצעות עליית ערך ממוצעת של 4.2% לשנה וחילץ מחיר למ"ר לכל דירה, בין היתר, באמצעות מקדמים אקוויוולנטיים. כך חילץ לזר באותה דרך גם מחיר לחדר.
131. לאחר מכן עשה לזר ממוצע, חציון ומחיר יסודי (שהוא ממוצע של הממוצע והחציון), הן לגבי השווי למ"ר והן לגבי שווי חדר.
132. לאחר מכן, הכפיל לזר את השווי למ"ר היסודי במעוגל. במספר המטרים הכולל האקוויוולנטיים של דירת התובעים ואת שווי הדירה למועד הקובע שהתקבל, הכפיל בשיעור היוון של 2.5% וכך חילץ את דמי השכירות הראויים לשנה ולאחר חלוקה ל-12, את דמי השכירות הראויים לחודש. כך עשה לזר עם הנתון של שווי חדר.
133. לאחר מכן שקלל לזר את שני הנתונים הנ"ל שהתקבלו (דמיי שכירות ראויים לחודש, בסך של 12,147 ₪, שחולצו לפי שווי מ"ר ודמי שכירות ראויים לחודש, בסך 9,250 ₪, שחולצו לפי שווי חדר), יחד עם דמי השכירות הראויים לחודש בסך 10,000 ₪, נתון אשר קיבל משיחות עם אנשי נדל"ן בסביבה.
134. לזר נתן משקל שונה לכל אחד מהנתונים הנ"ל, 65% לראשון, 25% לשני ו- 10% לשלישי, וכך הגיע לדמי שכירות ראויים לחודש של 11,200 ₪.
135. התובעים מעלים מספר טענות בסיכומיהם כנגד חוות דעת של לזר. אדון בהן אחת לאחת.
136. התובעים מלינים על כך שלזר התייחס לדירת הפנטהאוז שלקח כהשוואה יחד עם מספר עסקאות מכר נוספות, כדירה בת 195 מ"ר, בעוד אשר לפי המפרט של דירה זו, אשר הנתבעת עצמה ערכה (מדובר בדירה בבניין אחר שבנתה הנתבעת), שטחה 170 מ"ר וכך גם לפי מידע נדל"ן (אתר רשות המיסים), בעוד השטח של 195 מ"ר הוא שטח הארנונה.
137. המומחה לזר הסביר בחקירתו כי יתכן והדירה הורחבה. אני סבור שתשובה זו סבירה והגיונית וכי כך או אחרת, אם שטח הארנונה הוא 195 מ"ר, יש ללכת לעניין הערכת שווי הדירה, לפי שטח זה ולא לפי שטח שלפי אתר רשות המיסים הוא שטח רשום (לא הובא כראיה תשריט בית משותף). מפרט חוק המכר שצורף מתייחס למועד הרכישה ומאחר ויתכן כאמור שנעשתה הרחבה לאחר מכן (הדבר היחיד שמסביר את הפער בין השטח הרשום לשטח הארנונה), אין הוא משנה את מסקנתי.
138. התובעים מלינים על כך שלזר התחשב לעניין קביעת דמי השכירות הראויים, גם בממוצע שווי שנעשה לפי שווי חדר, במקום להסתפק בשווי מ"ר. לטענתם, שווי חדר מתעלם משטח הדירה והרי אין דומה דירת 5 חדרים בשטח 100 מ"ר לדירת 5 חדרים בשווי 176 מ"ר.
139. בטענה זו אני מוצא ממש. לא שמעתי הסבר מניח את הדעת מהמומחה לזר, מדוע יש מקום להתחשב גם בשווי לחדר ומדוע אין לקבל את טענת התובעים, שלפיה שווי לחדר פחות מדויק ואף יכול עיוות של התוצאה.
140. מצאתי לנכון לקבל את טענת התובעים שאין להתחשב במידע שקיבל המומחה בשיחה עם אנשי נדל"ן מהסביבה, אשר לפי דבריו טענו בפניו כי המחיר של דירות פנטהאוז באיזור הוא כ-10,000 ₪, וזאת גם אם לזר נתן לכך משקל של 10% בלבד בשקלול שביצע. לא ברור כיצד ניתן לתת הערכת שווי נקובה ל"דירת פנטהאוז", מקום שהשווי של דירות כאמור משתנה לפי פרמטרים לא מעטים. לרבות ובעיקר שטח הדירה (הרי לא כל הפנהאוזים בסביבה מסוימת או בשכונה מסוימת או ברחוב מסוים או אפילו בבניין מסוים, בהכרח זהים).
141. מנגד, לא מצאתי מקום לסטות מקביעות המומחה לזר לגבי שיעור של 4.2%, כשיעור עליית ערך ממוצעת לצורך הבאת מחירי המכירה של הדירות להשוואה, לשוויון במועד הקובע, אך בשל טענת התובעים לעליית שווי גבוהה בהרבה של דירת הפנטהאוז השכנה לדירת התובעים. כפי שקבע המומחה בחקירתו, עליית הערך צריכה להיות לפי נתון ממוצע ולא לפי נתון של דירה בודדת, שהרי הדירות להשוואה שהביא לזר בחוות דעתו אינן זהות בתכונותיהן הרלוונטיות לשווין ועל כן לא ניתן לתת לכולן עליית ערך המבוססת על עליית ערך נטענת של דירה אחת מסוימת.
142. גם לא מצאתי מקום לשנות ממקדם ההיוון שבחר לזר לעשות בו שימוש, של 2.5%, אך בשל הטענה כי סידאווי קבע מקדם אחר (3%), הנוח יותר לתובעים מטבע הדברים וזאת מקום שיש לתת משקל עודף לחוות דעת של מומחה נייטרלי ובהעדר סיבה ונימוק לסטות מכך, לבד מעצם בעובדה שמומחה התובעים קבע אחרת.
143. לגבי הטענה שיש להסתפק בחישוב ממוצע של השווי למ"ר שהתקבל בדירות שנבחרו על ידי לזר לצרכי התחשיב (טבלה 7.2 לחוות דעתו), מתוך ריכוז עסקאות ההשוואה (טבלה 7.1), ולא לבצע ממוצע של שני נתונים, של החישוב הממוצע ושל החציון, נוכח העיוות שיוצר נתון החציון, מצאתי שיש ממש בטענות התובעים, משלא מצאתי הסבר מניח את הדעת מדוע יש מקום להתחשב בחציון. לשיטתי גם אין מקום לעגל את השווי כפי שעשה לזר. ודאי שלא היה מקום לעגל כלפי מטה ובצורה משמעותית באופן יחסי את השווי למ"ר, מ-29,448 ₪ ל-29,000 ₪.
144. טענת התובעים לפיה יש להוסיף 25 מ"ר לחישוב לזר עבור שטחי חניה ומחסן, מתוך הנחה שההפרש בין 195 מ"ר שטח ארנונה ל-170 מ"ר רשום הוא בשטחים הנ"ל, דינה להידחות. חניות צמודות בדרך כלל מגולמות במחיר הדירה ולא משולמות בנפרד ומכל מקום לא רק שלא הוכח אחרת על ידי התובעים, עיון בהסכם המכר שלהם מגלה כי כלולות במחיר הדירה שתי חניות ומחסן. גם מחירי הדירות בטבלה 7.2 מגלמים כבר את החניות של הדירות, אשר מופיעות בטבלה. אמנם אין התייחסות בטבלה 7.2 למחסנים, אולם יש להניח כי הדירות המפורטות בטבלה, כוללות גם מחסן, כפי שמקובל בפרויקטים רבים.
145. נוכח כל האמור לעיל, יש להעמיד את דמי השכירות הראויים על 12,475 ₪ (201.50 מ"ר שטח אקוו' של דירת התובעים כפי שקבע לזר, כפול 29,784 ₪ שווי ממוצע למ"ר, כפול מקדם היוון 2.5% ולחלק ל-12).
הסכום לפיצוי בגין איחור במסירה
146. הסכום לפיצוי בגין איחור במסירה עומד, אפוא, על 12,475 ₪ כפול 14 חודשים, כאשר יש להכפיל את הפיצוי בכל אחד משמונת החודשים הראשונים כפול 1.5 ובשאר החודשים כפול 1.25. התוצאה היא סכום קרן, לפני הוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, בסך של 243,262 ₪.
147. מאחר ולפי חוק המכר דירות היה על הנתבעת לשלם את הפיצוי מדי חודש בחודשו, בתם על חודש עבור אותו החודש, יש לחשב את הפיצוי עבור כל חודש בנפרד ולהוסיף לכל פיצוי חודשי, הפרשי הצמדה וריבית כדין מתם אותו חודש ועד התשלום בפועל לפי פסק דיני זה.
21,772 ₪ הוצאות בגין שכר דירה זמני עקב דירה לא ראויה למגורים
148. התובעים תבעו בכתב התביעה, השבה של סכומים ששילמו עבור שכר דירה מיום 16.10.17, עד המועד בו הצליחו למצוא שוכרת חלופית שתיכנס לנעליהם בטרם סיום תקופת השכירות, אשר עמדה לפי החוזה על יום 31.1.18.
149. שכר הדירה החודשי לפי הסכם השכירות שצורף ונחתם ביום 4.10.17, עמד על 8,000 ₪ לחודש, לפני ארנונה ומיסי ועד הבית. התובעים עותרים לסכום של 21,772 ₪, המשקף אם כך שכירות והוצאות ארנונה וועד בית, לתקופה 16.10.17 עד יום 26.12.17 לערך.
150. העילה לתביעת הסכום הנ"ל נעוצה בכך שהנתבעת לא תיקנה את בעיית המים החמים, או אז נאלצו התובעים לעבור מהורי התובע, אצלם התגורר עד אז, לדירה שכורה וכי ברגע שתוקנה בעיית המים, לאחר שכבר שכרו את הדירה, לא יכלו להשתחרר מהחוזה ללא הבאת שוכר חלופי, דבר דרש זמן ואשר עלה בידיהם לעשות רק באופן שבו השוכר החדש ייכנס לדירה לכל המוקדם ביום 26.12.17 כנראה (הם לא ציינו מועד זה, אלא שחלוקת הסכום שנתבע בדמי השכירות לתקופה המלאה ליישום היחס המתקבל על תקופת השכירות מביא לתאריך הנ"ל).
151. עם זאת, בסיכומיהם לא חזרו התובעים על טענה זו ולא דרשו תשלום בגין דמי השכירות הנ"ל. בהתאם גם לא התייחסה לכך הנתבעת בסיכומיה. לפיכך, אין מקום לדון בכך לגופו של עניין וראש נזק זה יידחה רק בשל זניחתו בסיכומים (תוך כך שאין בכך כדי להוות דעה לגבי התוצאה לגופה של הטענה, לו היה מקום לדון בה).
1,126 ₪ בגין גביית תשלום עבור תוספת חיוב 10% בגין שדרוג מוצר שנרכש אצל ספק מורשה של הפרויקט
152. התובעים חויבו במסגרת הצעת המחיר לביצוע השינויים בשני סכומים, האחד בסך של 201 ₪, שהוגדר כ- "תוספת לדירה 32 בניין 5 עבור חיוב של 10% בגין שדרוג כל מוצר שנרכש אצל ספק מורשה של הפרויקט" והשני בסך של 754 ₪, שהוגדר כ- "תוספת לדירה 32 בניין 5 עבור שדרוג משטח שיש למטבח - חיוב של 10% בגין פריט שנרכש אצל ספק מורשה של הפרויקט".
153. התובעים טוענים כי חיוב זה יש לבטלו, משום היותו מקפח וזאת משאין הצדקה לגבייתו. עוד טוענים התובעים כי בעת חתימת הסכם המכר לא ידעו את הזהות של הקבלן המבצע ועל כן לא יכלו לדעת את התנאים לכריתת הסכם שינויים וכי יידרשו לשלם 10% תוספת על כל שדרוג שנעשה בהזמנה מספקי הפרויקט, דרישה שהוצבה להם רק לאחר שחתמו על הסכם המכר.
154. הנתבעת מנגד טוענת כי הסכם השינויים כמו גם חוזה המכר אינם אחידים וזאת משנחתמו לאחר מו"מ והוכנסו בהם שינויים (לפחות בהסכם המכר) ובכל מקרה אין בהסכמים הנ"ל תנאים מקפחים. כן טוענת הנתבעת כי הסכם השינויים נערך מול דורי ולא מולה.
155. בסיכומי התובעים, הם טוענים כי הגבייה של הסכומים לא הייתה מוצדקת ומפנים אל טענותיהם בתביעה ובתצהיר התובע. בסיכומיה ביחס לראש נזק זה (ס' 57), טענה הנתבעת כי מדובר בהסכם עם דורי ועל כן הטענה צריכה הייתה להיות מופנית אליה והיא גם קיבלה את הסכום שהתובעים מבקשים מהנתבעת להשיבו.
156. אני סבור שאין להורות על השבת הסכום המדובר. כפי שקבעתי לגבי תוקפה של תקופת הדחייה בהסכם השינויים, על רקע פסק דין שמש, גם כאן, גם אם מקום כי כבר בהסכם המכר יגולה לתובעים התוספת המדוברת שתיגבה מהם במקרה של הזמנת שינויים, משלא התנגדו התובעים לחלק זה של הצעת המחיר, לא הוכח כי הדבר הוכתב להם חד צדדית ועל כן אין עילה לקבל טענתם כיום על ביטול חיובים אלה.
157. בשולי הדברים אציין כי תיקון מס' 6 לחוק המכר דירות שבעקבותיו הותקן צו המכר דירות (מפרט) (תיקון), התשע"ה-2015, בדבר חובה לצרף למפרט מחירים שישמשו לצרכי זיכוי או תשלום תוספת בגין שינויים, לא היה בתוקף בעת חתימת הסכם המכר מושא התביעה ועל כן אין לפנינו הוראה קוגנטית בעניין זה.
11,772 ₪ בגין השבת הסכום ששילמו התובעים לנתבעת בגין הוצאות שנגרמו לנתבעת עקב דחיית המסירה של הדירה בשל הזמנת השינויים
158. בסעיף 8.3 להסכם נרשם כי "הקונה ישלם למוכר את כל ההוצאות והתשלומים שיגרמו למוכר בגין דחית מועד המסירה בין כאמור ובין כתוצאה מהקונה, ואשר בכל מקרה לא יפחתו מסך של 0.5% (חצי אחוז) מחיר היחידה לחודש דחייה (וחלק יחסי בגין חלק מחודש) צמוד למדד כאמור בנספח ג' ובתוספת מע"מ".
159. התובעים טוענים כי גבו מהם 11,772 ₪ בגין הוצאות כאמור, כי השינויים לא גרמו בפועל לאיחור של יום אחד במסירת הדירה וכי הנתבעת לא הציגה אסמכתא להוצאות שנגרמו.
160. הנתבעת טוענת כי הסכם המכר אינו חוזה אחיד, אינו מקפח, התובעים היו מודעים לכל הוראותיו ויוצגו על ידי עו"ד. בסיכומיה טוענת הנתבעת כי התובעים לא ביקשו את שינוי סעיף 8.3 להסכם וכי השינויים גרמו לדחיית המסירה ב-4.5 חודשים, כפי שנרשם בהסכם השינויים.
161. גם כאן אני סבור כי יש לדחות את דרישת התובעים. כתוצאה מהסכם השינויים, נדחה מועד המסירה של הדירה ב-4.5 חודשים וכפי שקבעתי, דחייה זו שרירה וקיימת.
162. לגבי הטענה שההוצאות לא הוכחו, עיון בסעיף מגלה שמדובר למעשה בסעיף אשר קובע מראש את הרף התחתון של סכום ההוצאות שישולמו ועל כן יש לראות ברף תחתון זה משום סעיף פיצוי מוסכם, שמייתר את הצורך להוכיח נזק, אלא אם ההוצאות עולות על אותו רף תחתון.
163. אין טענה מפי התובעים כי הסכום המדובר, בסך של 11,772 ₪, משקף סכום הוצאות הגבוה מ-0.5% ולמעשה, התובעים גם נמנעו מלפרט בתביעה או בתצהיר, כיצד חושב סכום זה ואף לא הפנו למסמך כלשהו בו ניתן לראות את גבייתו, כדי שאוכל לבדוק אם הוא נגבה מעל 0.5% אם לאו.
164. לפיכך, התביעה לגבי ראש נזק זה נדחית.
34,224 ₪ בגין דמי אחסון תכולת דירה
165. התובעים עותרים לסכום של 34,224 ₪ בגין הוצאות אחסון של תכולת דירתם לתקופה 11.8.16 עד 11.11.17, אשר נגרמו בשל כך שהנתבעת לא שילמה לתובעים פיצוי בגין איחור במסירה מדי חודש בחודשו.
166. הנתבעת טוענת כי לא חל כל איחור במסירת הדירה ועל כן אין היא חבה בכל הוצאה שנטענת לרבות לא דמי האחסון. בסיכומיה טענה הנתבעת כי ברגע שנפסק פיצוי על איחור במסירה לפי חוק המכר דירות, הפיצוי בא לפצות על הוצאות דמי שכירות הכרוכים בשכירת מקום מגורים חלופי, לרבות הוצאות של דמי אחסון ואף מפנה לפסיקה בעניין זה (ת"א (מחוזי - י"ם) 1045/95 הרמן נ' יסוד בהר ששון לוי ושמיון זקן חברה לבניין בע"מ (מבו- 18.11.99).
167. אני סבור כי דין דרישת התובעים להידחות. ראשית, לא ברור מה הקשר הסיבתי אי תשלום הפיצוי מדי חודש בחודשו, לדרישה לתשלום הוצאות האחסון.
168. כך או אחרת, התובעים אינם זכאים לפיצוי במקביל, הן עבור אחסון מיטלטלין והן עבור איחור במסירה לפי החוק, אשר סכומו שווה ערך לעלות השכרה של דירה דומה (ואף יתרה מכך, בשל התוספת של 50% ולאחר שמונה חודשים 25%).
169. הפיצוי לפי חוק מאפשר לקונה לעבור לדירה אחרת בגודל דומה לדירה שרכש ומכאן מאפשר לו גם לאחסן את כל מיטלטליו.
170. אם בדירה בגודל דומה לדירה שרכש, אין די מקום לאחסון כל חפציו של הקונה, ברור כי גם לו קיבל את הדירה בזמן, היה נאלץ להוציא הוצאות זהות על אחסון נוסף, כך שסיטואציה כזו וודאי אינה באחריות המוכר.
171. גם העובדה שהנתבעת לא שילמה את הפיצוי בגין איחור במסירה לתובעים בזמנו ומדי חודש בחודשו, כפי שהחוק מחייב ורק כעת יקבלו התובעים את הפיצוי, רטרואקטיבית, מכוח פסק דיני זה, לא מצדיק את קבלת הדרישה לכיסוי הוצאות האחסון בנוסף לפיצוי על האיחור.
172. התובעים היו יכולים לשכור דירה על חשבונם (כפי שעשו בחלק מתקופת הדחייה) ולתבוע את הפיצוי על האיחור במסירה, כפי שתבעו, כך שהנזק שנגרם להם בפועל עקב הפרת הנתבעת את התחייבותה לפי החוק לשלם את הפיצוי מדי חודש בחודשו, מסתכם בהוצאות המימון של כספי השכירות, בין שנטלו הלוואה לצורך כך ובין שהפסידו תשואה שיכלו לקבל על כספי השכירות, ראש נזק שלא נתבע כלל.
173. התביעה לתשלום הוצאות האחסון נדחית, אפוא.
67,715 ₪ ששולמו על ידי התובעים לקבלן המיזוג הבלעדי של הפרויקט ארקום, אשר נקלע לקשיים כספיים ולא סיפק את המזגן
174. המפרט הסטנדרטי של הדירה לא כלל מיזוג אוויר, אלא רק הכנה. התובעים ביקשו להתקין מזגן בדירה עוד לפני קבלתה, כפי שביקשו לבצע שינוים אחרים בדירה במהלך בנייתה.
175. מאחר וארקום היה קבלן מיזוג האוויר היחיד והבלעדי של הפרויקט, נאלצו התובעים לרכוש מארקום את המזגן ואת שירותי התקנתו, שכן הנתבעת ודורי לא התירו להם לעשות כן באמצאת קבלן אחר.
176. כעולה מחומר הראיות, ארקום דרשו תשלום התמורה עוד לפני התקנת המזגן ובהתאם לכך ולמרות שהתובעים חששו מכך, שילמו התובעים לארקום, ללא קבלת ערבות כנגד, סכום כולל של 67,715 ₪ (שני תשלומים של 5,642 ₪ שולמו בכרטיס אשראי בחודש מאי ויוני 2015 ולאחר מכן 10 תשלומים של 5,643 ₪ בכרטיס אשראי בסוף יוני 2015 (כעולה מנספח כ' לתצהיר התובע). אין חולק כי הסכם הרכישה של המזגן מארקום עמד על 75,239 ₪, כעולה מנספח ט' לתצהיר התובע.
177. הוכח בהתכתבויות שצופרו לתצהיר התובע, כי התובעים בדקו קודם לכן עם דורי, האם יש צורך לקבל ערבויות מארקום ונענו כי תמיד כדאי, אולם דורי אינה רואה סיבה מיוחדת לכך. גם אין חולק כי התובעים פנו אל הנתבעת בניסיון לקבל עזרתה לקבלת ערבות מארקום, אולם ללא הועיל ויתרה מכך, נציג הנתבעת אף ציין כי הנתבעת לא תהיה אחראית על המזגן אם לא יסופק. גם ארקום סירבה לפניות התובעים לקבלת ערבות.
178. חרף זאת, החליטו התובעים כאמור ובכל זאת, להתקשר עם ארקום, ללא ערבויות, משרצו שהמזגן יותקן במהלך הבנייה והדירה תימסר להם עמו.
179. אין חולק כי המזגן לא סופק עקב כניסת ארקום לקשיים כלכליים והתובעים לא קיבלו כל תמורה עבור הסכום ששילמו.
180. התובעים טוענים כי הנתבעת אחראית להשבת הכספים ששילמו לארקום וזאת משלא ניתנה כל תמורה עבור סכומים אלה ושעה שמדובר בקבלן של הפרויקט.
181. הנתבעת מפנה לסעיף 8.2 להסכם המכר, בו נרשם כי הנתבעת לא תהיה אחראית למוצרים שלא כלולים במוצרים ו/או באביזרים הניתנים לבחירה ע"י הקונה עפ"י המפרט ו/או כל רשימת אביזרים נוספת שתימסר לקונה ע"י הקבלן המבצע.
182. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובעים הזמינו מארקום מזגן משודרג וכי ארקום גם לא מופיעה ברשימת ספקי הפרויקט.
183. הנתבעת טוענת כי אין לה כל אחריות להזמנות שנעשו ישירות מול קבלני/ספקי הפרויקט, כמו ארקום, מעבר למפרט הטכני לנכלל בהסכם וכי התובעים עצמם היו מודעים לסיכון ויכלו להימנע מכך, אם היו מתקינים את המזגן לאחר קבלת הדירה מספק אחר, תוך קבלת ערבויות או תשלום רק בגמר העבודה, מה גם שנאמר לתובעים המפורש בהתכתבויות שבין הצדדים כי הנתבעת לה תהא אחראית לכך.
184. נוכח כל האמור לעיל, אם ליישם את דיני החוזים הרגילים, נדמה שברור שאין לראות בנתבעת כאחראית לנזקי התובעים ונדמה כי הדברים מדברים בעד עצמם ואין צורך להכביר מילים בעניין זה.
185. השאלה היא, אפוא, האם בכל זאת יש לנתבעת אחריות כלפי התובעים ביחס למזגן שהוזמן מארקום וזאת מכוח אחריות הנתבעת לפי חוק כמכר דירות, שהנו חוק קוגנטי.
186. אני סבור כי התשובה לשאלה זו היא שלילית.
187. ביצוע שינויים בפרויקט נקבע על ידי הנתבעת לביצוע דרך דורי, הקבלן הראשי, עמה יש לה התקשרות ישירה. קבלן המיזוג ארקום היה קבלן משנה בפרויקט של דורי. ארקום לא היה רשום כאחד מספקי הפרויקט כעולה מנסח 5 לתצהירי לוי.
188. חוק המכר דירות מטיל על המוכר אחריות להספקת המוצרים הרשומים במפרט ואחריות לליקויים במוצרים אלה. החוק לא מטיל הגבה על המוכר ביחס לקבלנים/ספקים שמהם רשאי הקונה להזמין שינויים ושדרוגים וגם לא מחייב את המוכר לאפשר לקונה להזמין כל שדרוג שהוא.
189. לפיכך, רשאי המוכר ורשאית הייתה כל כן במקרה הנוכחי הנתבעת, להגביל אל האחריות שלה להזמנת שינויים ותוספת מספקים/קבלן מסוימים בלבד (למשל דורי והספקים שנרשמו ברשימת הספקים שהיוותה חלק מתיק הדייר אשר נמסר לקונים ראה נספח 5 לתצהיר לוי) וכן להגביל את אחריותה למוצרים מסוימים בלבד, כגון אלה שבמפרט או מוצרים משודרגים ספציפיים.
190. בהינתן האמור לעיל ובהתחשב בכך שהנתבעת הדגישה בפני התובעים כי היא לא תהיה אחראית אם ארקום לא תספק את המזגן, לא ניתן לראות בנתבעת כאחראית לכך, גם לא מכוח חוק כמכר דירות.
191. לפיכך, יש לדחות את התביעה לגבי ראש נזק זה.
עוגמת נפש
192. התובעים עותרים לפסיקת פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה להם עקב מספר גורמים.
193. הראשון הוא מחדל הנתבעת מלשלם להם פיצוי בגין איחור במסירה לפי החוק מדי חודש בחודשו או בכלל, דבר שחייב אותם למעברי דירה תכופים, יחד עם שני ילדים קטינים בגילאי 8 ו-10, שכללו מגורים קצרי טווח בבית הורי התובע, בבית הורי התובעת וכן בשכירות בישראל וגם בארה"ב, שם שהו למשך מספר שבועות בקיץ 2017 ולמשך כחודשיים בקיץ 2017.
194. הגורם השני הוא עגמת הנפש שנגרמה עקב נושא ליקויי הבנייה, הן עגמת הנפש שנגרמה עקב המגורים בדירה שכוללת ליקוים והן עגמת הנפש, הטרחה, הכעס, המרירות ובזבוז הזמם שהיו מנת חלקם של התובעים עקב הצורך לטפל בכל הנדרש מול הנתבעת כדי לגרום לה להכיר באחריותה, כגון התכתבויות, שיחות, פגישות, פנייה לעורך דין ולמהנדס וכו'.
195. הגורם השלישי הוא עגמת הנפש ואי נוחות שתיגרם עקב הצורך לתקן אל הליקויים.
196. הנתבעת טוענת כי עמדה בכל התחייבויותיה ועל כן יש לדחות את כל הטענת לרבות התביעה בגין עגמת נפש.
197. בסיכומיה טוענת הנתבעת כי הוסכם בהסכם המכר שסעיף 15(ב) לחוק החוזים תרופות בשל הפרת חוזה תשל"א-1971, לא יחול, כי הפיצוי המבוקש הוא אסטרונומי וכי לכל היותר יש לפסוק אם בכלל אלפי שקלים בודדים.
198. הפיצוי הסטטוטורי שתבעו התובעים ואשר נפסק להם, לא מאפשר פיצוי נוסף בגין נזק שנגרם בפועל, כגון עגמת נפש, בגין איחור במסירה. הפיצוי הסטטוטורי הוא פיצוי על כל נזקי הקונה עקב האיחור במסירה. אמנם, נוכח סעיף 7 לחוק המכר דירות, שקובע כי החוק אינו גורע מזכויות הקונה לפי כל דין, רשאי הקונה לתבוע, תחת הפיצוי הסטטוטורי, את הנזקים שנגרמו לו בפועל, אולם ברור שאינו רשאי לתבוע את השניהן יחד במצטבר.
199. עם זאת, רשאים התובעים לתבוע פיצויים בגין עגמת נפש עקב ליקויי הבנייה וכן הזמן והטרחה שהיו כרוכים בהתכתבויות ופניות את הנתבעת ובפניה לעורך דין שיטפל בתביעה. הוא הדין ביחס לאי הנוחות שתיגרם ממגורים בדירה בזמן ביצוע התיקונים של ליקויי הבנייה.
200. בהתחשב בהיקף הליקויים, אופיים, דרך התחתונים שנאלצו התובעים לעבור עד הלום, כדי לקבל את המגיע להם, והזמן שנאלצו להשקיע בכך, אני אומד את ראש הנזק של עגמת נפש על 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
6,435 ₪ בגין הוצאות מומחים שהוצאו לפני הגשת התביעה ואשר נכללו כחלק מסכום התביעה
201. מאחר וחוות הדעת מטעם התובעים של המומחה בן עזרא ושל המומחה סידאווי היו דרושות להוכחת התביעה ומאחר ונמצאו ליקויים בסכום מהותי ומאחר וסכום דמי השכירות הראויים שאומץ היה גבוהה מזה שקבע המומחה לזר, תשלם הנתבעת לתובעים את מלוא הוצאות המומחים הנ"ל בסך קרן של 6,435 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום למומחים ועד התשלום בפועל לידי התובעים.
סוף דבר
202. לסיכום, הנתבעת תשלם לתובעים סכום קרן מצטבר של 361,567 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, כפי שנפסק לגבי כל סכום מהסכומים שנפסקו, כמפורט לעיל בפסק הדין.
203. בהתחשב בכך שהתביעה התקבלה באופן חלקי, הנתבעת תשלם לתובעים השתתפות באגרות משפט בשיעור 43% מסכומי האגרות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום שהאגרות שולמו לגזברות ועד התשלום בפועל לידי התובעים.
204. כן זכאים התובעים, משאימצתי את חוות דעת לזר, לכך שהנתבעת תשלם להם את הסכום ששילמו ללזר עבור חוות הדעת וכן עבור חקירתו (וזאת משחקירתו אף הביאה להגדלת הסכומים הבסיסיים שקבע בחוות דעתו), בסך של 11,115 ₪ והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום למומחה ועד התשלום בפועל לידי התובעים.
205. בהתחשב בכך שהתביעה התקבלה על סכום מהותי, גם אם לא על מלוא סכומה, זכאים התובעים לשכר טרחת עו"ד שיותאם לתוצאה ולכל שאר הפרמטרים. בהתחשב בסכום שנפסק וכן בהתחשב בהיקף ההליכים, חשיבותם לתובעים וכן בהתחשב בעבודה המרובה שהושקעה על ידי באת כוחם בתיק זה, אשר הביאה טיעונים וראיות בצורה מפורטת ויסודית ביותר, תשלם הנתבעת לתובעים שכר טרחת עו"ד בסך ריאלי וסביר בשיעור 17.55% מהסכום שנפסק כמפורט בסעיף 202 לעיל. כערכו לאחר שהוספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד פסק דיני זה.
206. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבעת.
207. המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ט שבט תשפ"א, 11 פברואר 2021.
יאיר דלוגין, שופט
