לפעמים המציאות עולה על הדמיון
על שוד לאור היום שהיה או לא היה, שופט שלקה בדיוק במה שהיה עליו לדון אחרים, וישיבה לדיון בקורונה – שהתבטלה, משום מה...
מבוא
ישנה מציאות חיים, שהיא בדרך כלל שגרתית וחסרת ריגושים, ואז מגיעים יוצרים - ויוצרים דרמה – כותבים ספר, מפיקים סרט או ממחיזים מחזה, שבהן- ביצירות פרי הדמיון, בין אם יש לדמיון רקע מציאותי, ובין אם לאו – מתחוללת דרמה, המבקשת לקבל את תשומת ליבנו, ואנו נעתרים ברצון, מתוך ידיעה ברורה לכל אורך הדרמה המתחוללת מול עינינו, כי בסך הכול מדובר ביצירה, פרי המצאה של הסופר, או היוצר, המתעתע בצופה, בקורא, במאזין ובמתבונן, ומביא אותו אל מחוזות חדשים, אחרים, שונים, נסתרים, שם ממתינים לו הפתעות וריגושים, כיד הדמיון וכעומק הכישרון של היוצר.
שני הצדדים נכנסים ליצירה ברצון ובהסכמה, ואין בכך שום חידוש.
המציאות עולה על כל דמיון
החידוש נוצר – כאשר היוצר, בדרכו לאתר יצירה של דרמה, ובדרך נגרמת לו – בפועל ובמציאות, דרמה העולה על פרי היצירה – במתח שלה, במקוריותה, ברמת הסיכון של המצבים הכלולים בה, ובכל קריטריון שייבחן.
הדרמה המציאותית, לפעמים מתערבבת עד לבלי הכר בדמיונו של היוצר, ולעתים היא אף עולה על כל דמיון...
שוו בנפשכם, כי ישיבת מומחים ממשרד הבריאות, בתי החולים ומחלקות הרפואה באוניברסיטאות, מתבטלת בדרך לדיון חשוב בנושא הקורונה – כי מסתבר שהמומחים נדבקו בנגיף הקורונה...
או שהשופט המחוזי, בבואו לדון בתיק פלילי של עבירות מין בקטינים – הושעה מכס השיפוט, עד לבירור האם החשדות נגד השופט בדיוק באותו נושא שבו היה עליו לדון את הנאשמים – מבוססים על עובדות, או לא, והיו דברים מעולם...
הם, הרופאים, אינם חיצוניים למציאות, הכוללת גם אותם.
ניצל זאת הסופר הצרפתי מולייר – "החולה המדומה" – הקומדיה האחרונה שכתב בשנת 1673. [החולה למד להיות רופא, מתוך אמונה והבנה, כי על ידי כך שיהיה רופא – כבר לא יהיה חולה, שכן הוא רופא...]
השבוע, כך אנו קוראים בעיתונות, צוות צילום של סרט מצרי, בראשות הבמאי המצרי סאלח חוסני, בדרכו לאתר הצילומים ממערב לקהיר - הותקף על ידי שודדים, וציודו נגנב. העלילה התפתחה ממש כמו בסרטים – שכן השודדים נעצרו [היו אלה כנופיות שלוחות רסן, כמו אצלנו בנגב הפרוע, שמטרתן היא לגבות דמי חסות], ומצד שני – באופן מפתיע - הבמאי הודה בחקירתו כי בדה את סיפור מעשה התקיפה והשוד מליבו – האמת היא, שלא היה ולא נברא...
ללמדך, כי לא מסובך כלל לעצור ולהאשים מבצעי שוד לאור היום – אף על פי שלא היה שוד ולא היה כלום, וכן, שידיעה על שוד שלא היה – יכול להיות לה גם המשך עלילתי.
המשך עלילתי
הייתה יכולה להיות התפתחות נוספת, והיא, שבחקירה מתאימה, עם הפעלת "לחץ מתון", החשודים שנתפשו - לא רק שהיו מודים בשוד שלא היה ולא נברא, אלא הם גם היו משחזרים את השוד – בהדרכת המשטרה, ואפילו יושבים בכלא כמה עשרות שנים, למען יראו וייראו...
והיו דברים מעולם.
