זהירות - סייג מעבר לתקן ולתקנה

פעולת התכנון צריכה להתחשב בהליכותיו של בן אדם במצב של שגרה, ולא בהכרח במצב של דריכות ותשומת לב לכל צעד ושעל.

בפרשת משפטים, מדובר על אחריותו של מי שכורה בור הגורם נזק, והרמב"ם מרחיב נושא זה בהלכות נזקי ממון, ספר נזיקין מסדרת "היד החזקה". להלן ציטוט:

בבבא קמא, באותו עניין, (פירוש למשנה, סדר נזיקין פרק שלישי) מוסיף הרמב"ם ומרחיב -

ומכאן המסקנה כי התל (הגבהה שבדרך) מהווה מכשול המחייב את יוצרו בניזקין כלפי הניזוק.

ראה גם דברי השופט המחוזי בחיפה, יוסף מרגלית בעניין זה בע"א 90/(25-38) אברהם אלברט ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח', פורסם בפדאור:

ומן הפרט אל הכלל:

התכנון חייב להתחשב במגבלותיו ובתכנונותיו של אדם מן הישוב. המרחב הבנוי חייב להיבנות באופן שגם מי שלא נזהר - לא יינזק, ולשם כך לא די בתכנון התואם את התקנים והתקנות.

ראה דבריו של השופט צבי א' טל בע"א 2004/92 עיריית קריית אונו נ' מנחם שחם, בית המשפט העליון, (פורסם בנבו):

מדובר בהתוויית דרכי תכנון, המחייבת כל מתכנן.