"עשה ימים כלילות" או: "עשה לילות כימים"?

מהו הביטוי הנכון, וכיצד צריך לומר – "עשה ימים כלילות", או: "עשה לילות כימים"?

המקור לקישור בין היום והלילה בתיאור העשייה, מצוי בספר ויקרא, פרק ח' פסוק ל"ה:

"וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהוָה וְלֹא תָמוּתוּ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי."

כן ראה בתלמוד, מסכת מועד קטן, כ"ה ע"ב: [מועד קטן = חול המועד] - משנפטר רבינא, מאמוראי בבל, מי שקונן עליו (הספיד אותו) – אמר: "לשום לילות כימים", ורש"י מפרש:

"נשים לילות כימים בהספד, על (מי) ששם לילות כימים בתורה".

[נבכה יומם ולילה, על מי שלמד תורה יומם ולילה].

מכאן ברור שצריך לומר "לילות כימים", והמשמעות היא כי "עשה לילות כימים" = שקד והתמיד בחריצותו, הנמשכת גם בלילות, כאילו היו ימים.

מי שטועה בכך, לא רק שמשבש את הרעיון ההגיוני של המקור, אלא גם מתאר מצב הפוך למצב שאיליו כוונו הדברים, שהרי ...מי שעושה ימים כלילות, ישן ביום כשנת לילה, והשינה הממושכת ביום היא סימן מובהק לעצלות – ראה משלי כ"ו י"ד:

"הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ"

הכוונה היא לשנת יום.