קוצר היריעה ועושר השפה

אני נוטל לידי מילון עברי-אנגלי, אנגלי-עברי, ומשווה: 294 עמ' מימין לשמאל - בעברית, לעומת 399 עמ' משמאל לימין - באנגלית. אני בודק ושואל, איזו שפה יותר עשירה, העברית או האנגלית – ורוב התשובות שיתקבלו לשאלה זו יהיו, מן הסתם, כי: "ברור שהשפה האנגלית יותר עשירה – ראה והשווה את המילון...".

במחשבה מעמיקה, מגיעים למסקנה כי לא די בהשוואה כמותית סתמית זו.

ספרי "תבונת העדות" – בנוסח העברי, תורגם לאנגלית תחת השם “The Wisdom of Testimony”, כלומר, נדרשו 4 מלים באנגלית, 8 הברות ו- 20 אותיות, על מנת לבטא בסך הכול 2 מלים בעברית, 5 הברות עבריות שהן בסך הכול 10 אותיות בשפה העברית – כמחצית מסכום האותיות הדרושות בשפה האנגלית.

אני גם זוכר כי טקסטים של פרסומות, המובאים בשפה זרה, תמיד יותר ארוכים ויותר מסורבלים מאשר הטקסטים בעברית, בין אם המקור הוא עברי ובין אם המקור הוא זר.

להלן המחשה נוספת של ההבדלים בהם מדובר: ייבדק פרק קצרצר בעברית מן הספר הנזכר, ובהמשך יובא אותו הפרק בתרגומו לשפה האנגלית:

עברית:

לבוקר במערב ארה"ב ארע אסון – כלי כבד לעבודות עפר נחת עליו ועל סוסו, הסוס מת, ואילו הוא נפגע בגופו. על פי ייעוץ שקיבל, הגיש תביעת פיצויים לבית המשפט נגד החברה בעלת הציוד הכבד הנ"ל.

בבית המשפט שאל אותו עורך הדין של הנתבעת: "האם זה נכון שמיד לאחר התאונה, ניגש אליך מרשי ושאל האם אתה מרגיש טוב, וענית כי הנך חש מצוין?"הבוקר ענה –"כן, אבל..."

אנגלית

A cowboy in the Western United States had a disaster. Heavy earthmoving equipment toppled over and landed on him and his horse. The horse died and the cowboy was badly injured. According to the advice he received he submitted a compensation claim against the company owning the heavy equipment. In the courtroom the lawyer of the plaintiff asked him. “Is it true that immediately after the accident my client came and asked you if you were feeling well and you replied that you were feeling fine?” The cowboy answered: “Yes, but, . . .”

השוואה

"ספירת מלאי" מראה כי בקטע הנ"ל נעשה בשפה העברית שימוש ב- 65 מלים, ואילו באנגלית נעשה שימוש ב-91 מלים.

להלן מספר צירוף מלים המובא כאן כחומר למחשבה:

"הנרקוד?" = “Shall we dance?”

והקורא מוזמן לתרגם גם את הביטויים הבאים לאנגלית:

"מזקנים אתבונן" [תהלים, 100],

"הכצעקתה?"....

"מי ייתן ואדע" [ביטוי בשפתו של הרלב"ג, המובא בצמתים קשי-הבנה בכתביו]. 

כאן עולה השאלה: האמנם ריבוי המלים מעיד על עושר השפה?

השפה נועדה לבטא מחשבה ולאפשר דיבור. לא קיים רעיון שניתן לבטאו באנגלית ולא ניתן לבטאו בעברית. ככל שניתן לבטא את הרעיון ביתר-קיצור – היתרון הוא זה, אם חיסרון?!

התשובה ברורה ולא טעונה כלל הוכחה: יתרון.

יש לה, לשפה העברית, יתרון על השפות הלטיניות, דווקא בקיצורה ובתמציתיותה, ואין קיצור ותמצית אלה מהווים תעודת עניות, אלא דווקא תעודה לעושר השפה.

ראוי לבחון מחדש את הביטוי השגור בפי כל - "חידוש השפה העברית", הנאמר בהקשר לרענון מסוים שהחל לפני כמאה שנה, והמפריזים בהתבטאותם מכנים זאת גם - "החייאת השפה העברית".

עם כל הכבוד לאישים שנחשבים מחדשי השפה העברית, ועם כל ההערכה לתרומתם החשובה למען הפצתה של השפה העברית, אשר בוודאי נבעה מאהבתם את השפה, הייתי נוהג ביתר צניעות כלפי השפה ומזכיר כי גם משוררי ספרד - ובראשם יהודה הלוי, שלמה בן גבירול, משה בן עזרא ואברהם בן עזרא - לא זכורים לנו כמחיי השפה העברית או מחדשיה.

אלה גם אלה אהבו את שפתם, כינוה: שפת הקודש, השתמשו בה והשתבחו בה, ואף אם הוסיפו פירושים, הרכיבו מלים, צרפו צירופים מלשונות זרים, המציאו מטבעות לשון, כתבו ויצרו - רחוקים הם מכתר החייאתה, או אף מכתר חידושה.

להזכיר; השפה העברית - היא שפת התנ"ך, היא שפת המשנה והגמרא, היא שפת חכמי ספרד, היא גם שפת ההשכלה, ושפת הישוב בארץ ישראל לאחר קום המדינה - היא השפה היחידה מבין שפות אנוש אשר מדוברת, נקראת ומובנת מזה אלפי שנים. תלמיד בכיתה א' בן ימינו קורא ולומד בבית הספר את שנכתב בספר בראשית ומבין את הכתוב. יש אמנם שפות עתיקות בדומה לעברית, אך הן שפות חסרות שימוש ורק הארמית בת שימוש-מה בעקבות תרגומי ספרים [שנכתבו בעברית] – לארמית, דבר שנעשה לפי צרכי השעה בדורות עברו, ובנוסף, בעקבות יצירה בעיקר של יהודים בשפה הארמית, בתקופות גלות שונות.

העברית, כשפה של דיבור וכתב, לרבות כתבים מדעיים בכל תחומי המדע, היא יחידה במינה וביתרונותיה.

עושר השפה העברית בא לידי ביטוי במלים נרדפות ובמלים בנות משמעויות שונות, אף נוגדות. ראה בעניין זה דברי אשת איוב בעקבות סבלו (איוב, ב' 9):

"ותאמר לו אשתו עודך מחזיק בתומתך, ברך אלוהים ומות",

כשהפירוש של "ברך" הוא היפוכו של הפירוש השגרתי למלה זו – והוא – קלל. ראה גם פירוש רש"י לנאמר בבראשית ל"ח 26, על יהודה ותמר:

"ויכר יהודה ויאמר: צדקה ממני, כי על כן לא נתתיה לשלה בני, ולא יסף עוד לדעתה".

לפי רש"י, משמעות "ולא יסף עוד לדעתה" יכולה להיות שיהודה לא הוסיף לשכב עם תמר, כמו גם שיהודה לא פסק מלשכב עמה מאז אותו אירוע ידוע.

וזה המקום להעלות, בדרך אסוציאטיבית אמנם, ארבע מתוך שורה ארוכה של מלים וביטויים המתארות קיום יחסי מין: "שכב", "ידע", "בעל", שגל" – כולן מכתבי הקודש ובנות שימוש עכשווי בלשון נקיה.

זו השפה העברית אשר אהבתי.