מעמד האישה

במה להתחיל? אתחיל בטוב: בהלכות דעות מתוך ספר המדע של הרמב"ם מסדרת "היד החזקה", מסביר הרמב"ם כיצד בא תלמיד חכם אל אשתו, בתיאור מרגש, ואומר - "אלא ברצון שניהם ובשמחתם".

היחס של הרמב"ם לאישה הוא יחס של כבוד וכיבוד רצונה. הדבר בא לידי ביטוי בהלכות יסודי התורה, [היד החזקה - ספר המדע], שם יש תיאור של חולה הנוטה למות אשר תרופתו היא רק לדבר עם אישה מאחורי הגדר, ואף זאת אין מכריחים את האישה לעשות כדי להצילו, ["וימות ולא יורו לו לדבר עמה מאחורי הגדר"], ללמדך עד כמה היה החופש של האישה חשוב לרמב"ם. [פרק החמישי, ט']. בבראשית, פרק ב' פסוק כ"ב כתוב: 

"ויבן ה' אלוהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאישה, ויביאה אל האדם".

רבנו עובדיה ספורנו מפרש:

"להיות לה צורת האיש וסגולותיו, ושתהיה נבדלת ממנו בכלים גשמיים בלבד".

לאמור - אין הבדל שכלי בין האיש לבין האישה, שנבדלים זה מזו רק בגופם ובמה שנובע מכך. אלא שצריך להודות שזו לא הגישה השכיחה ביהדות. מעמד האישה הופלה לרעה, כפי שיובהר, אולי פחות ביהדות מאשר בכל מקום אחר, שכן - דבורה הנביאה היא אשר משכה את ברק בן אבינועם אחריה למלחמה, והיא אשר שפטה את העם - בעוד בשוייץ עד לפני שנים ספורות לא הייתה זכות הצבעה לנשים, אך - מעמד האישה הופלה לרעה גם ביהדות.

בעניין ההמחשה, צריך להיות ערים ונזהרים בשליפת פסוקים והפיכתם כפרט המלמד על הכלל, וזהירות זו נלמדת מהתנ"ך עצמו - ראה פסוק 4 בפרק כ"ו משלי לעומת פסוק 5 שם: פסוק 4 -

"אל תען כסיל כאיוולתו פן תשווה לו גם אתה".

פסוק 5 -

"ענה כסיל כאיוולתו פן יהיה חכם בעיניו".

שני פסוקים צמודים-נוגדים אלו, שלא במקרה הובאו יחדיו, לא צריכים הסבר. בידיעת הסיכון של הסתמכות על פסוקים בודדים מכלל ההגות היהודית, ברור למעיין כי האישה מופלית לרעה במעמדה, ולהלן כמה סימוכין אקראיים לכך: בפירושו של רבי דוד קמחי [רד"ק] הוא מבאר מדוע ה' ברא בו זמנית את כל בעלי החיים זכר ונקבה ואילו בבואו לברוא את האדם, הוא הפריד, יצר את האדם תחילה, ואחר כך יצר את האישה. לדעת הרד"ק, ההבדל נובע מכך שבכל בעלי החיים אין שום יתרון של הזכר על הנקבה, ואילו לגבי האדם -הדבר שונה:

"ובעבור שהאדם עיקר היצירה שנברא תחילה, והאישה טפלה לו ונוצרה ממנו, היה כוח באדם לכל דבר יותר מהנקבה וכוח השכל גובר בו יותר מאשר גובר באישה".

בדומה לרד"ק, מבאר הרלב"ג:

"ואל האישה אמר - כי לחולשת שכלה לא הושגחה בבריאתה באופן אשר הגיעה ההשגחה בו בבריאת האדם".

חופש האישה וכיבודה - לפי הרמב"ם - לא נובעים מהערכתו של הרמב"ם את האישה. הוא מתחיל את הלכות תלמוד תורה במשפט:

"נשים ועבדים וקטנים פטורים מתלמוד תורה".

ובהמשך, מבאר:

"אישה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל אינו כשכר האיש - מפני שלא נצטוות. ...ואף על פי שיש לה שכר - ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד, אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן".

הרעיון הזה של מוגבלות הנשים מבחינה שכלית חוזר במורה הנבוכים במספר מקומות, ולהלן ציטוט מחלק ראשון פרק ל"ג בעניין זה:

"וזוהי הסיבה שהתורה דברה כלשון בני אדם כמו שבארנו, והטעם מפני שהיא מוצעת שיתחילו בה וילמדוה הנערים והנשים וכלל האדם, ואין ביכלתם להבין הדברים כפי אמיתותם, ולפיכך הסתפקו להם בהאמנת כל השקפה נכונה שראוי לאמתה...".

בפועל ולמעשה, הממסד הדתי ממשיך להבדיל מבחינה שכלית בין נשים לגברים, והדבר בא לידי ביטוי בכך שבעוד שהתלמידים בבתי הספר הדתיים לומדים גמרא, התלמידות מסתפקות במשנה, שהיא קלה יותר להבנה. משמעות הדבר היא שהממסד הדתי מקבל את הגישה של הרמב"ם, רד"ק ורוב המפרשים המסורתיים, על פני ר' עובדיה ספורנו כמובא לעיל, ובכך משמר את הגישה שרמת התפישה של הנשים היא, כביכול, נחותה. מכאן מתפתחת ומשתמרת אפליה לא הכרחית, בלתי מוצדקת, חסרת בסיס. וזאת, בעידן בו נשים מכהנות כשופטות בבתי המשפט, כפרופסואיות באוניברסיטה וכראשי מדינות.