איך זה יכול להיות?
רבים, ואני בתוכם, נדהמים ושואלים: איך זה יכול להיות, שאותו אח בבית חולים, המגלה רגישות כלפי מטופלים ומסירות בעבודתוֹ המקצועית הדורשת ממנוֹ נתינה ואהבת אדם - הוא גם מסוגל ואף נלהב לצאת מהמוסד הרפואי, ולבצע פעולות רצח וטרור של יהודים באשר הם, מתוך קהל הממתין בתחנת אוטובוס, צופה בהצגה, או ישן במיטתו?!
הכיצד?!
האם יש כאן תופעה של פיצול אישיות, או העמדת פנים, או הונאה - או מה?
את התשובה לכך לא אוכל לקבל, ואיני מצפה לקבלה מאף גורם שהוא.
אולם במקום תשובה - אביא ציטוט מתוך ספרו של הסופר אברהם לנצמן (1923-2013), "שנים ללא שמש" הוצאת בן יוסף 1996, עמוד 14:
"ראשיה של ממשלת הרייך השלישי התפארו בכך, שעל אף שגרמנים רבים עסקו במלאכה המזוהמת וביצעו מעשי רצח איומים בקורבנותיהם - לא דבק בידיהם אפילו רבב והם נותרים נקיים ואדיבים, הוסיפו להיות אזרחים מכובדים ומקובלים בחברה, הורים מסורים וחמים לילדיהם ונאמנים ללא גבול לבני משפחתם, ממש בני "גזע עליון"...
כלומר, אותן אצבעות פלדה שחנקו את צוואריהם של תינוקות רכים, אותן ידיים שעינו למוות גברים ונשים, היו מלטפות, בשהותן בחיק המשפחה, את הצאצאים ומחבקות מותך רגישות רבה את הנשים המפונקות. רוצה לומר: הם ידעו ליצור לעצמם שני עולמות, את העולם שבשליטת השטן בזמן העבודה, ואת עולם המלאכים בימי המנוחה. הם למדו להעריך במדויק מהי מידת הלחץ שיש להפעיל תוך כדי חיבוק לעומת מידת הלחץ שיש להפעיל לשם שבירת עצמות ---
הרי זה בלתי אנושי, ממש מטורף, להתעמק בדברים האלה ולצאת מכך שפוי לחלוטין."
איני רואה צורך בהוספת מלל לאחר דבריו הנוקבים של לנצמן.
