חניה לנכה - בבית משותף
תקנות התכנון והבנייה מתנות מתן היתר בנייה בהקצאת חניות לנכים.
כמות החניות לנכים הינה נגזרת של כמות החניות הכוללת, וזאת בהתאם לטבלה המופיעה בתקנות. ככל שמספר החניות הכולל גדולה יותר כך גדלה בהתאמה מספר החניות לנכים אותה על המוכר/ קבלן להקצות.
חנייה לנכים צריכה לעמוד בסטנדרטים של גודל כנדרש בתקנות, וצריך שתהיה דרך נגישה כמשמעה בתקנות שתוביל ממקום החנייה לכניסה לבניין.
נשאלת השאלה האם כאשר קבלן, בהסכם המכר, מצמיד חנייה שעונה על הדרישות לדירה של קונה דירה שהוא נכה, הוא עמד בדרישות החוק ואותה חנייה נמנית בכלל החניות לנכים שהתקנות דורשות, או שבנוסף לחנייה, שהוצמדה לדירה של אותו נכה, על הקבלן לדאוג לחניות נוספות לנכים שייתנו מענה לכלל ציבור הנכים ושלא יהיו צמודות לדירה זו או אחרת?
לדעתי, הגיון הדברים מחייב שבנוסף להצמדת חנייה מתאימה לנכים לדירת הנכה על הקבלן בנוסף לעמוד בדרישות תקנות התכנון והבנייה ולהקצות חניות שיהיו לשימוש כללי שיתאימו לנכים.
לדעתי יש לעשות הפרדה בין הדרישה הקניינית המחייבת את המוכר/ קבלן למסור לדייר הנכה חנייה מתאימה לצרכיו על פי הסכם המכר, לבין דרישות התכנון והבניה שמחייבות מתן פתרון הולם לכלל אוכלוסיית הנכים.
העובדה שהמוכר מסר לקונה נכה חניית נכים שתהיה צמודה לדירתו ותהייה בבעלותו אינה פוטרת את המוכר בהקצאת חניות לנכים שיהיו חלק מן הרכוש המשותף, כדרישת תקנות התכנון והבניה.
כך למשל, מה הדין כאשר מוקצית לנכה חניית נכים שהיא בבעלותו ובשלב מסוים הוא מוכר את דירתו לצד שלישי? האם אז אותו צד שלישי שאינו נכה יזכה לחניית נכים שאינו זכאי לה על חשבון אוכלוסיית הנכים?
יתרה מכך, מה קורה אם בשלב מאוחר יותר מוכר אדם, שאינו נכה, דירה לאדם נכה? נוצר מצב לא הגיוני לפיו אותו קונה חדש, הזכאי לחניית נכים, לא יקבל חנייה מתאימה המגיעה לו על פי הדין.
הגיון הדברים מחייב שחניות נכים כדרישת התקנות יהיו חלק מן הרכוש המשותף, וחנייה שנמכרה לנכה והוצמדה לדירתו, לא תבוא במניין החניות לנכים כדרישת התקנות.
יש להדגיש שהתקנות בנקודה אינן ברורות דיין, ודעתי כמפורט לעיל מבוססת בראש ובראשונה על הגיון ועל שכל ישר.
בנוסף יש לציין כי שאלה זו עלתה ונדונה בבית משפט מחוזי בירושלים על ידי כב' השופט כרמי מוסק. בהחלטתו מציין כב' השופט בהערת אגב כדלקמן:
הפ (ירושלים) 61018-12-16 - מרדכי דוד נ' חצרי אלף בית קידום פרויקטים בעמ, תק-מח 2017(1), 6082(09/01/2017)
"לטעמי, שאלת הצמדת חניות נגישות לדירות מסוימות בבניין היא שאלה מורכבת. אמנם, עמדת הנציבות היא כי יש לפעול כך ולהצמיד חניות אלה לדירות בהן מתגורר נכה, עם תו נכה. יחד עם זאת, אינני משוכנע כי זו הייתה כוונת מתקין התקנות, שהרי דירה יכולה להחליף בעלים או מחזיקים. עלול להיווצר אפוא מצב בו חנייה נגישה לנכים תוצמד לדירה, ולאחר מכן הדירה תימכר למי שאינו נכה, שעה שהחנייה הנגישה כבר הוצמדה לאותה דירה והצמדה זו נרשמה, יש מקום להפריד בין השימוש בחנייה נגישה לנכים, ובין הצמדתה לדירה.
50. סבורני, כי היה ראוי לתת לשאלת הצמדת החנייה פתרון חד משמעי בתקנות או בכל דרך אחרת, מה גם ששאלת ההצמדה לדירה היא שאלה קניינית ואילו נושא התקנת החנייה והשימוש בה קשור לתקנות התכנון והבנייה, ואינו בהכרח בעל משמעות קניינית.
51. על הבעייתיות שבהצמדת חניות נגישות לדירות ספציפיות בבניין וההבדל בין חנייה מוצמדת לעצם התקנת חנייה נגישה לנכים, נכתב מאמר על ידי ענר חפץ וניצן יכימוביץ' "במקרקעין", יד/3 (יולי 2015) עמ' 1. באותו מאמר הוצע פתרון לפיו חניות נגישות לא תוצמדנה לדירה, ותינתן עדיפות לנכה בעל תו נכה, או כזה הזכאי לתו נכה להשתמש בחניות אלה. המאמר סוקר את המגמה שבתקנות שנועדה להנגיש מבנים לנכים, והצמדת חנייה נגישה לנכים לדירה מסוימת בבניין תפגע במגמה זו. עמדתי היא כי ראוי לאמץ את האמור באותו מאמר."
