עומסים - לא די בהתאמה לדרישות התקן הישראלי

בקביעת העומסים עבור רכיבי קונסטרוקציה - יש, כמובן, להתייחס לתקן 412 - שדן "בעומסים במבנים: עומסים אופייניים", מאי 1992, אך לא די בכך.

נדרש שיקול דעת של מהנדס רשוי בתחום הנדסת מבנים, האם להעלות את הדרישה לעומסים מעל המינימום הקבוע בתקן הנ"ל, ובאיזה שיעור.

ההמחשה לכך נובעת מתוך התקן.

בטבלה מס' 1 בתקן 412 מתאריך מאי 1992, ישנו פירוט דרישה של העומס ואופייני השימוש במידות של ק"נ למ"ר (קילו ניוטון למטר מרובע), ובסעיפים 13.2 ו- 13.3 בטבלה רשום כי העומס המינימלי לגבי מרפסות בבנייני מגורים הוא 3.5 ק"נ למ"ר. והעומס המינימלי הנדרש לגבי מרפסות בבניינים אחרים יהיה 5.0 ק"נ/מ"ר. גגות מסיביים עד שיפוע של 10% שיפוע - 1.5 ק"נ/מ"ר. גגות לקירוי מדרכות - 5 ק"נ/מ"ר.

ביחידות מידה של ק"ג למ"ר - העומס השימושי הנדרש במרפסות מגורים יהיה 350 ק"ג/מ"ר, והעומס הנדרש לגבי מרפסות אחרות - 500 ק"ג/מ"ר.

בתקן 412 מאוקטובר 1975 ע"פ טבלה 1, העומס הנדרש ל"בתי מגורים, לרבות גגות ותקרות ביניים" הוא 1.5 ק"נ/מ"ר - שהם 150 ק"ג/מ"ר; אין החרגה של גגות המשמשים לקירוי מדרכות שלגביהם נדרש בתקן מ - 1992 עומס 5 ק"נ/מ"ר - מעל פי 3 מהדרישה בתקנים עד אוקטובר 1975!!!

המשמעות היא כי ככל שתוכננו מבנים עם גגות המהווים קירוי למדרכות, לפי התקן, עד לחודש מאי 1992 - גגות אלו תוכננו לעומס 150 ק"ג/מ"ר, בעוד התקן מ - 1992 דורש עמידה בעומס 500 ק"ג/מ"ר!!! זאת, מבלי שיחול שום שינוי בשדה הבניה המשפיע על העומסים אלא על סמל תיאוריה בלבד.

מהנדס מבנים אמור להחליט לגבי כל רכיב קונסטרוקציה, מהו העומס שרכיב הקונסטרוקציה יעמוד בוֹ, והמהנדס לא חייב לאמץ את הוראות התקנים, המהווים רף תחתון.

מי שתכנן גג בניין מעל מדרכה בשנת 1990, על פי עומס שימושי של 500 ק"ג/מ"ר, בעוד שבהתאם לתקן החל די בעומס 150 ק"ג/מ"ר - פעל נכון מבחינת שיקול דעת הנדסי, אף שהחליט להכפיל את העומס השימושי בו יעמוד הגג פי 3 ושליש.!

-----------*----------

מי שמתכנן מרפסת תלויה מול אצטדיון לכדורגל, חייב לצפות כי יצטופפו אנשים על מעקה המרפסת ואף יפעילו עומסים דינמיים כשמבקיעים גול... מי שמתכנן מרפסת תלויה במיקום אחר - היינו הך.

מי שמתכנן גשר או מעבר תלוי בכניסה לאירוע המוני, חייב לתכנן את המעבר כך שלא יהיה אפשרי שישהו בו בכל רגע נתון בני אדם שמשקלם הכולל עולה על הערך של המשקל השימושי בתכנון כפול מקדם ביטחון מתאים, וכן חייב לכלול בחישוביו מקדם דינמי, בין אם הדבר כלול בתקן ובין אם לא.

התכנון יכתיב מעבר צר, כדי לא להכיל עומס רב מדי, אך תואם לדרישות הנגישות.

מי שאמור לתכנן גשר רחב ידיים להולכי רגל, ורק להם - יכלול בתכנון מדרגות או אמצעי אחר המונע בפועל כניסת רכב מנועי.

-------------*-----------

בעת התכנון, התקנים יהיו על השולחן, אולם הם מהווים רף גבולי, ועל המתכנן להפעיל שיקול דעת מקצועי ולהחליט החלטה להגדיל את הביטחון היכן שנדרש.