טעם מפריס פרסה ומעלה גרה
האם אסור לאכול מזון שאינו כשר מטעמי בריאות?
יש חילוקי דעות בין המפרשים בדבר הקשר הסיבתי בין המאכלות האסורים לבין בריאות הגוף והנפש. באומרנו בריאות הנפש - לא נכלול בה, מטעמים לוגיים, את הדעה כי עצם אכילת מאכל שאינו כשר, מהווה פגם או חולי בנפש האדם בגלל היעדר הכשרות, אף על פי שזהו רעיון המובא מטעמים ברורים על ידי אנשי אמונה. הנושא נדון בהרחבה בספר: דבר תורה על פי הרמב"ם, מאת מחבר מאמר זה, [הוצאת "קורטוב"], עמוד 78-80, שם יש ציטוט מדברי אברבנאל בפירושו לפרשת שמיני, באומרו:
וגם שעינינו הרואות האומות האוכלים בשר החזיר, השקץ והעכבר ושאר העופות והבהמות והדגים הטמאים, חיים כולם היום חזקים כראי מוצק ואין עייף ואין כושל בהם.
דברים אלו הם מנוגדים לדעתו של הרמב"ן.
הרמב"ן קושר את המאכלים האסורים לבריאות הגוף.
דומה שהרלב"ג [רבי לוי בן גרשון] מצדד בפירושו בגרסת הרמב"ן דווקא, ומביא טעמים לדרישת הכתוב כי הבהמה הכשרה תהיה מפריסת פרסה ושוסעת שסע, והסבריו בנדון מעניינים:
וזה שהפרסה העגולה הוא כלי מלחמה לבעלי הפרסה ההיא וכן האצבעות בחיה הם כלי מלחמה להם, כמו שהתבאר בספר בעלי החיים. והנה בעלי החיים הנלחמים הם בלתי נאותי המזג להיזון מהן, לפי שכבר תגבר עליהן בהכרח הליחה השחורית או האדומית עד שלאלו בעלי החיים תימצא על הרוב ליחה ארסיית. ואולם הפרסה השסועה איננה כלי להילחם.
וכן גם:
והתנה שיהיו מעלת גרה כי זה יורה על החומר הדק אשר הוא נאות להיזון ממנו האדם.
לסיכום תמציתי:
לפי אברבנאל אכילת מאכלים אסורים אינה בהכרח משפיעה לרעה על בריאות הגוף והנפש, הרי הגויים בריאים והם אוכלי מאכלות אסורים.
לפי שיטת הרלב"ג, ישנה השפעה של הנאכל על האוכל וישנה העברת תכונות מהנאכל אל האוכל – לכן בעלי חיים טורפים שמזגם רע, אסורים למאכל ואילו בעלי חיים הניזונים מ"חומר דק" – מכונים "טהורים" ומותרים לאכילה על ידי בני אנוש.
לא ההוכחות הן בעלות החשיבות, אלא הגישות העקרוניות לגבי טעם המאכלים האסורים וזיקתם של האיסורים לבריאות הגוף והנפש.
יש לתת את הדעת כי ישנו מקום ביהדות לפרשנויות שונות או אף סותרות, כל עוד חילוקי הדעות אינם גורמים לשינוי בהלכות, כבמקרה זה, גם מי שסבור כי אכילת טרף אינה משפיעה על הבריאות – כפי שטען אברבנאל - אינו אוכל טרף, בדיוק כמו חברו שסבור כי יש טעם ברור למצווה של מאכלים אסורים, כהסברו של הרלב"ג. המחלוקות אינן האם מותר לאכול מאכלות אסורים אלא הם על טעם המצווה, אם מובן, אם קיים.
