פדיון הבית – פרשת בחוקותיי

מדוע מי שמקדיש את ביתו ל-ה', ואחר כך מתחרט ורוצה לפדות את ביתו - מחויב בתשלום-יתר בשיעור 20%?
האם ראוי לנסות ולבאר את טעמן של מצוות או שעדיף לקבלן "כזה ראה וקדש" ללא חקירה ובדיקה?

בפרשת בחוקותיי, ויקרא כ"ז פסוקים י"ד – ט"ו כתוב:

"ואיש כי יקדיש את ביתו קודש ל-ה', והעריכו הכהן בין טוב ובין רע, כאשר יעריך אותו הכהן כן יקום. ואם המקדיש יגאל את ביתו, ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו."

לאמור, מי שמקדיש את ביתו ל-ה' ואחר כך מסיבות כלשהן רוצה לפדות את ביתו בחזרה, למשל – לקבל תמורתו בכסף לפי שיעור ערכו של הבית, אין תמיהה על כי נדרשת במקרה כזה הערכת מומחה, לשם קביעה מהו שוויו ובכמה כסף מדובר, אך עולה השאלה – מדוע על הפודה ביתו להוסיף חמישית מהערך המוערך? וכי הוא נענש?!

לשם דוגמא, אם אדם אחר ירצה לקבל את אותו הנכס מהכוהן, לא יהיה צריך להוסיף חמישיתו. לאמור, אין כאן אמצעי נקיטת זהירות לגבי נכסי הציבור לעומת נכסי הפרט, אלא עמדה הננקטת במיוחד כלפי מי שמקדיש ביתו ומתחרט על כך; כלפי מי שרוצה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מה הטעם לכך?

ראשית יש להבין כי גם במצב שהטעם לא ברור, צריך לקבל את הדין, וזה עניין ברור וידוע. אלא שלפי הרמב"ם, ישנה חשיבות לחקירה ולתהייה אחר טעם המצוות, והחקירה הזו אינה סותרת את החובה לקבל את הדין גם כאשר הטעם אינו ברור. להלן דברי הרמב"ם בנושא זה, מתוך ספר קורבנות ל"יד החזקה":

"אף על פי שכל חוקי התורה גזרות הם, כמו שביארנו בסוף מעילה, ראוי להתבונן בהם, וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם, תן לו טעם."

יש כאן בהחלט עידוד החקירה והדיון.

שנית, הרמב"ם מציע טעם למצווה זו ואומר (שם):

"ירדה תורה לסוף מחשבת האדם, וקצת יצרו הרע. שטבע של אדם נוטה להרבות קניינו, ולחוס על ממונו, ואף על פי שנדר והקדיש, אפשר שחזר בו, וניחם ויפדה בפחות משוויו. אמרה תורה: אם פדה לעצמו, יוסיף חומש."

 התוספת הנדרשת היא - בגלל יצר הרע, המניע את התורם לחזור בו מהתרומה.

הרמב"ם מניח כי הסיבה העיקרית להיתכנות מקרה כזה היא תאוות קניין, ואם כך הדבר – צריך לתקן תכונה זו בשיטת התיקון והריפוי הפסיכולוגית בה דוגל הרמב"ם: התורם חס על רכושו – לכן עליו לחוות הפסדים, מעין מימוש ויישום התכונה ההפוכה לאהבת הקניין [פזרנות או מתן תרומות], וכך יחזור אל הדרך האמצעית [אל התכונה המאוזנת והמאזנת בין קמצנות ואהבת הקניין, לבין פזרנות יתירה].

יש לדעת כי כשכתוב כי הכהן מעריך – אין הכרח כי הכהן יעריך את שווי הנכס לפי הידע האישי שלו, וככל שהוא זקוק לייעוץ מקצועי – ייעוץ כזה יינתן לו, אלא שלכהן הסמכות להעריך והפעולה מתבצעת דרכו.