תפריט חיפוש

ההפטרה לפרשת נשא

10 יוני, 2016 |
ד"ר אברהם בן עזרא

דברים לפרשת השבוע נשא - על ההפטרה ובה תיאור התגלותו של המלאך למנוח ואשתו, הוריו של השופט שמשון.

בהפטרה לפרשת נשא, קוראים את פרק י"ג בספר שופטים בו מסופר על התגלותה הפלאית של דמות מסתורית, לעיני הוריו של השופט שמשון - מנוח ואשתו, בעקבות עקרותה של האישה וחוסר יכולתה ללדת. הדמות הפלאית מכונה בכתובים – "מלאך ה'", אלא שבשפה העברית המילה "מלאך" היא רב משמעית, ולפי מילון ספיר בעריכת איתן אבניאון [בהוצאת "הד ארצי" – "איתאב" 1997], אלה הפירושים:

  1. שליח [בעיקר שליח ה'].

  2. יצורים שמימיים המשרתים את ה'.

  3. משל לאדם טוב ויפה.

לאמור, מנוח לא היה יכול לדעת האם מי שניצב בפניו הוא אדם בשר ודם הבא בשליחות ה', או שמא הדמות היא דמות שאינה בשר ודם. [הפירוש השלישי אינו שייך לענייננו שכן הוא פירוש מאוחר].

להלן ציטוט פסוקים ט"ו עד י"ח מפרק י"ג בספר שופטים:

"ויאמר מנוח אל מלאך ה', נעצרה נא אותך, ונעשה לפניך גדי עזים. ויאמר מלאך ה' אל מנוח, אם תעצרני לא אוכל בלחמך, ואם תעשה עולה לה' – תעלנה, כי לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא. ויאמר מנוח אל מלאך ה', מי שמך, כי יבוא דברך וכיבדנוך. ויאתר לו מלאך ה', למה זה תשאל לשמי והוא פלאי".

עינינו הרואות כי גם לאחר הריאיון הקצר שערך מנוח לאורחו הפלאי – הוא נותר בחוסר וודאות לגבי טיבו של אורחו. המבחן הוא, סעודת גדי עזים, כי לו היה המלאך נעתר להזמנת מנוח וסועד עמו, וודאי שהיה הוא מלאך בשר ודם, אלא שהמלאך ביטל אפשרות זו והציע למנוח לעלות מנחה לה', הצעה שיכולה לצאת מפי מלאך בשר ודם כמו גם מפי מלאך שמימי.

להלן  פירוש המלבי"ם לדברים אלו:

"נעצרה אותך, באשר לא ידע אם הוא נביא או מלאך, אמר: אם נביא אתה, נעצרה אותך לסעוד אצלנו ואם מלאך אתה נעשה לפניך גדי עזים לקורבן".

הרלב"ג מעלה פירוש לפיו מנוח היה נביא ואף מציין כי פנחס הוא אותו מלאך-נביא שפקד את מנוח ואת אשתו, ואלה דברין:

"הנה זה המלאך שדיבר אל מנוח ואל אשתו היה נביא בהכרח, כי אין מדרך הנבואה שתהיה יחד לשניים בזה האופן הנזכר בזה המקום, והנה אחשוב שזה הנביא היה פנחס, והנה לא רצה לאכול מגדי העזים כמו שלא רצה לאכול מהבשר והמצות שהביא אל פניו גדעון, כדי ליישב יותר בלב מנוח ואשתו כי הוא מלאך ה' כדי שיהיו נזהרים מכל מה שאמר להם".

בשופטים פרק ו' מתוארת פרשת התגלות מלאך ה' לשופט גדעון – וגם שם לא אבה המלאך לאכול מצה ובשר שהוכנו לכבודו.

בפירושו של הרלב"ג יש שני חלקים:

חלק ודאי, וחלק השערתי. הרלב"ג טוען כי חלום, או דבריו של מלאך אלוהי, אינם יכולים להתגלות לשני בני אדם בו זמנית, ולכן מסקנתו הוודאית היא שלא היה זה אלא שליח בשר ודם שהתגלה למנוח ולאשתו.

חלק השערתי, לפיו אותו שליח היה הנביא פנחס, ובאשר להשערה זו - נוקט הרלב"ג בשפת הספק ואומר – "והנה אחשוב שזה הנביא היה פנחס".

הרלב"ג מעלה גם טעם לכך שפנחס לא הזדהה, והוא, להשאיר את הספק שמא הוא מלאך ה' שמימי ולא מלאך-שליח בשר ודם, דבר שיעצים את התגלותו ויגדיל את הסיכוי שי שומעיו יעשו דברו [גדעון נדרש להסיר את הבמות שעשה אביו לעבודת הבעל והאשרה, ומנוח נדרש להינזר מיין וממאכל טמא, ובנוסף, לקיים כל מה שציווה את אשת מנוח].

טוען סינון...ajaxSpinner