אברהם עומד על המקח?
דבר תורה לפרשת וירא.
רבים סבורים שאברהם מנהל ויכוח תגרני עם הקב"ה. עיון בפסוקים מלמד אחרת.
בפרשת וירא (בראשית י"ח כ"ד - ל"ג) מתואר דו-שיח בין אברהם והקב"ה.
אברהם ששמע כי הקב"ה עומד להשחית את סדום ועמורה, מתקומם "האף תספה צדיק עם רשע" ודורש להציל את הערים בזכות חמישים הצדיקים שבוודאי יש בהן.
כשנודע לו שאין שם חמישים צדיקים הוא ממשיך במשא ומתן (לכאורה) - אולי יש שם ארבעים וחמישה צדיקים? אולי ארבעים? שלושים? עשרים? עשרה צדיקים? אך תקוותו נכזבת.
אין שם אפילו עשרה צדיקים להציל את העיר. לכאורה, זהו דו-שיח הראוי להישמע בשוק בין קונה עקשן למוכר סבלני, אך האם זה אכן כך?
הבה וננתח מה פירוש משא ומתן (עמידה על המקח).
במשא ומתן יש קונה מצד אחד ומוכר מצד שני, וביניהם יש טובין (סחורה). הקונה מעוניין בטובין. המוכר נוקב בתמורה המבוקשת (המחיר) תמורת הטובין.
הקונה מציע תמורה נמוכה יותר מהמבוקש. המוכר יכול להתרצות ולהוריד במחיר. הקונה, בתגובה, יכול לשפר את הצעתו. כך, עד אשר הם נפגשים בעמק השווה (או לא).
האם הסיפור הבא הוא דוגמא למשא ומתן?
- גבר, מוכר את האוטו? אני נותן לך מאה אלף!
- כן בטח. תמורת מאה אלף אני מוכר עכשיו.
- בתשעים אתה מוכר?
- מוכר, מוכר, שנעצור בצד?
- בשבעים אלף?
- מוכר!
- אני נותן לך חמישים אלף! אתה מוכר?
- כן, אמכור לך גם בחמישים אלף (מהרהר: האוטו שווה שלושים אלף בסך הכל...).
- גבר! אם היה לי, לא הייתי קונה? בטח שהייתי!
- יאללה ביי (אור הרמזור התחלף לירוק. נוסעים).
הסיפור מדגים דו-שיח שבמהלכו הקונה לומד לדעת שהמחיר המבוקש הוא לא יותר מחמישים אלף. למעשה, המחיר לא ננקב מעולם. אם המוכר היה מתבקש כבר בתחילת השיחה לנקוב במחיר הרכב, היה אומר "שלושים אלף".
האם היה כאן עימות או ויכוח בין המוכר לקונה? לא, לא היה. המוכר לא שינה את עמדתו (לפחות שלושים אלף) במהלך השיחה, ואילו הקונה רכש מידע על מחיר הרכב (חמישים אלף או פחות).
כיוצא בזה שיחת אברהם וקונו. אברהם מעוניין לקנות כפרה לסדום ועמורה. הוא מציע מחיר גבוה: חמישים צדיקים. הוא מקבל תשובה: אם היו חמישים צדיקים היית מקבל את מבוקשך. אלא שאין לך. וכך מתקדם לו הדו-שיח שבמהלכו אברהם לומד שהמחיר הנדרש לביטול הגזירה לא גבוה מעשרה צדיקים.
אם אברהם היה פותח בשאלה "כמה צדיקים יצילו את הערים?" ייתכן והיה מקבל תשובה כגון "עשרה צדיקים דרושים להצלת סדום ועמורה". ואז, אולי, היה בוחר להתמקח "חמישה צריכים להספיק...".
