תפריט חיפוש

המזימה למזעור ליקויי בניה

18 מרץ, 2016 |
ד"ר אברהם בן עזרא

הנטייה של מומחה מטעם בית המשפט למזער ליקויי בניה ואי התאמות באמצעות הכחשה, השמטה, קביעת עלויות תיקונים נמוכות, מקבלת תפנית ושדרוג, על ידי הפעלת "תחכום" הגובל בהטעיה.

אחת השיטות למזעור הליקויים למראית עין היא, להציג בפני השופט מצג שווא שמסתיר חלק מהממצאים בנושא הליקויים וליצור בכך את הרושם המוטעה של פער ניכר בין חוות דעתו המקצועית של מומחה התביעה לבין חוות דעתו המקצועית של מומחה בית המשפט, כשהדברים אינם כך. בית המשפט מתרשם כאילו מומחה התביעה הפריז בסכומים הכספיים הדרושים כדי לתקן את הליקויים ואילו חוות דעתו של מומחה בית המשפט היא מאוזנת וסבירה.

היישום של ה"שיטה" הוא כדלקמן:

ברור כי מומחה התביעה מתמחר עלויות תיקונים לפי המחיר לדייר, שכן הדייר ניצב מולו והנכס בו מדובר נבדק מתוך הבנה, כי בסופו של יום הדייר יצטרך לתקנו. העלויות לדייר כוללות את מרכיב הרווח הקבלני של אותו קבלן שיגיע כדי לבצע תיקונים.

במטרה להמעיט "במראית פני הנזק", מומחה בית המשפט מתמחר את העלויות לפי המחירים לקבלן, שאינם כוללים רווח קבלני, אשר שיעורו נע בין 30% לבין 50%, וכך נראה הסיכום הכולל והסופי של עלויות התיקונים, בחוות הדעת של מומחה בית המשפט – קטן בעשרות אחוזים מאלו הנכונים, ומי ישים לב להערה בשולי חוות הדעת, המבהירה מהו הבסיס לקביעת העלויות...

אפשרות אחרת (נוספת) למזער עלויות תיקונים למראית עין, היא שימוש במטבע הלשון "לא לסיכום", לגבי ראשי נזק שונים, כך שמצד אחד המומחה לא מתחמק מהודאה בקיום הליקוי והצורך בתיקונו, ומצד שני הוא לא מסכמו בסיכום כלל העלויות בחוות דעתו; התוצאה הסופית המודגשת בחוות הדעת אינה כוללת את כל הפריטים שלגביהם נרשם "לא לסיכום". ה"טעם" שפריט כלשהו ייכלל בקטגוריה זו, יכול להיות – עלות גבוהה במיוחד הנדרשת לתיקון הליקוי, סימן שאלה בתחום המשפטי, חוסר ידיעה לגבי מי שגרם לליקוי, חוסר נתונים לחישוב העלויות, התלייה במומחי-משנה לצורך השלמת נתונים, ותירוצים נוספים שאין מקומם בחוות דעת מקצועית.

על ידי כך – השופט הבא לבחון את המסמכים, רואה סכום צנוע בחוות דעתו של מומחה בית המשפט לעומת סכום גבוה בחוות דעת מומחה צד לדיון, כנקודת פתיחה בטרם דיון מעמיק, ולפעמים מצב לא מאוזן זה מניע בפועל מהלכים משפטיים, או לכל הפחות מהווה גורם מכריע בקביעת  עמדה שיפוטית עוינת כלפי הדיירים.

מדובר בהטעיה מכוונת ומחושבת הננקטת על ידי חלק רב ממומחי בתי המשפט, הטעיה של בית המשפט, אותה לא כל שופט מזהה.

סיכול ההטעיה יכול להתבצע על ידי הצבת שאלות הבהרה למומחה בית המשפט, חקירת המומחה או התייחסות לחוות דעתו בסיכומים. לגבי האפשרות של חקירה ושאלות הבהרה, הרי המומחים מתוגמלים בעקבות הליכים אלו וגובים שכר טרחה נוסף, כך שהמומחה, באמצעות התחכמותו זו, יוצר לעצמו זיכויים בשכר טרחתו מעבר לסכום שקיבל עבור חוות דעתו.

טוען סינון...ajaxSpinner