מעמד מיותר ומכביד
בתיקי ליקויי בניה ויתר הנושאים הפחות פופולריים בהנדסה אזרחית ובאדריכלות, כאשר מתגלע סכסוך, ניצבים שני מומחים [לפחות] של הצדדים לדיון, זה מול זה, ועל בית המשפט להכריע ביניהם [בין עמדותיהם המקצועיות, שהן לרוב מנוגדות – אף שבית המשפט לא מומחה בתחום].
הדרך הישירה, שהיא גם ננקטת לפעמים הלכה למעשה, היא לאפשר למומחים לתת עדות ולהיחקר בבית המשפט, וכך השופט רואה את התהליך מול עיניו ומחליט בפסק דינו מהו הדין.
הדרך היותר נפוצה היא מינוי מומחה שלישי על ידי בית המשפט.
וכאן מתחילות "הצרות".
ראשית דבר, אותו מומחה המקובל על ידי בית המשפט, אינו תמיד מומחה למקצוע בו מדובר, ולרוב הוא מומחה ל"מומחיות" מבלי להבין הרבה מדי במקצוע ומבלי שיהיה לו יתרון מקצועי על מומחי הצדדים, או אפילו על הידיעות הכלליות של בית המשפט. נתקבצו להם מומחים, לרוב לאחר שזנחו את עבודתם בשולי המקצוע [הנדסה אזרחית, הנדסת בניין או אדריכלות], והתברגו אל בין כותלי בתי המשפט כמומחים, כבוררים, כמגשרים, וכמי שמבינים הבנה מעמיקה את נבכי המקצוע האקדמי ובקיאים בתכנון ובחישוב ברמה אחת לפחות מעל המומחים שבסביבתם, ולא היא.
זו צרה שאפשר לקבלה ולפסוח עליה, לו הייתה הצרה היחידה.
...כי לאחר מינויים [כ"זרועו הארוכה של בית המשפט"], חוות הדעת שלהם מורמות מעל חוות דעת ענייניות, ללא הצדקה. יש פסיקה עניפה המבארת כי כאשר מומחה לא מתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת הצדדים, חוות דעתו לא תהיה בעלת עליונות על חוות דעת אחרות, אלא שבפרקטיקה נוח לבית המשפט שלא ללכת בתלם זה, ולהישען על המומחה שביהמ"ש מינה גם כשהוא טועה, מדלג, מתעלם, מזלזל, לא מבין, מתבלבל, מגוחך.....
והצרה הבאה היא בתהליך, שכן המומחה מטעם בית המשפט צריך גם לבדוק את הנכס, ואז מגיע הזמן לחגיגה האמיתית של הרדידות, בחסות בית המשפט שלרוב עומד מאחורי המומחה אשר הוא מינה כשלוחו.
לאמור, ידוע לכולם כי מה שייכתב על ידי מומחה ביהמ"ש, בעל סיכוי גבוה להתקבל על דעתו של השופט ולהיות חלק מפסק דינו.
וההצגה הטובה בעיר, היא לחזות מהצד בהתנהלות הסיור/הבדיקה: המומחה בראש ואחריו שובל של מומחי הצדדים והצדדים עצמם, כולם עוברים ומסיירים ומדברים וצועקים ומנסים תוך כדי הסיור להתחנף למומחה בית המשפט ולהחדיר אליו מידע כדי שיטה בחוות דעתו לחוות דעתם... ותוך כדי כך זורמת אינפורמציה שאינה מגובה בשום דבר, בשליפה מהמותן, בנושאים המקצועיים והמשפטיים כדי שהמומחה ידע ויפנים, כדי שהדברים יהדהדו בראשו לעת הכנת חוות דעתו. ויש כאן תחרות מיותרת ומזיקה בין המומחים החפצים ביקרו של מומחה בית המשפט. כמובן שדרך זו מאריכה את זמן הסיור והופכת אותו לבלתי מקצועי ולמיותר ברובו, וכל דאלים גבר.
הקבלן מצפה מהמומחה שלו שיגן עליו בחירוף נפש וככל שהמומחה מרים את קולו כן ייטב לקבלן. הדייר מנגד – גם. ומומחה בית המשפט בתווך, בדרך כלל נהנה ואינו מסוגל להסתיר הנאתו זו... ועוד משהו הוא אינו יכול להסתיר: את חיבתו היתירה למומחה של צד לדיון, והסתייגותו ממהמומחה הנגדי. חיבה זו, ונטיית לב זו, ניכרת על ידי: מבטים, התלחשויות, חיוכים, תשומת לב בפרהסיה ואי תשומת לב למומחה הנגדי...
וכל זה מיותר, לא נחוץ משום בחינה, לא יעיל ולא ראוי.
די בכך שהמומחה מטעם בית המשפט יבוא לאתר בגפו, וימצא שם את נציג הדיירים [הדייר עצמו שאינו מומחה] ונציג אחד של הקבלן [לא המומחה שמונה על ידו], למען האיזון בלבד.
כי מומחה בית המשפט, לא זקוק למומחי-משנה בבדיקתו.
כי גם המומחים של צד לדיון בדקו את הנכס לבד.
כי סוגיות לא אמורות לבוא אל פתרונותיהן באתר, אלא במשרדו של מומחה ביהמ"ש בשבתו על הכנת חוות דעתו.
כי גם כאשר חסר לו מידע, הדרך פתוחה לפניו לקבלו באמצעות פניה בכתב ובקשה גלויה לעיני כל.
יש מומחים מטעם בית המשפט, שמנצלים במסגרת מוזרה זו, בה הם מתנהלים כששובל ארוך של מומחים בעקבותיהם[*], כדי להפגין את חוש ההומור שלהם או את חכמת החיים היתירה שלהם, מספרים בדיחות קרש ומקבלים כתגובה צחוקים מאולצים וגדושי חנופה. ואחרים, מתעניינים בקורותיהם של מי שהם חפצים ביקרו – על חשבון הזמן של כולם, או שהם מטלפנים או מקבלים שיחות טלפון – שוב, על חשבון הזמן של כולם, ואין פוצה פה, מסיבות ברורות.
[גילוי נאות – גם אני מקבל מינויים כמומחה מטעם בית המשפט, אך מבהיר כי לא נחוצה לי נוכחות המומחים בעת ביקורי, אף שאיני יכול לחסום נוכחותם].
המודל של בדיקה בלי המומחים הוא עדיף.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
[*] מומחה התביעה, מומחה הקבלן, מומחה היזם, מומחי נתבעים צדדי ג', ולפעמים המומחה מגיע עם עוזר...
