צירוף אסמכתאות לחוות דעת מומחה

חוות דעתו של מומחה, מהווה מסמך מגשר בין המומחה לבין בית המשפט. הנושא המקצועי שבחוות הדעת, אמור להיכתב במצב אחר בשפה בלתי מובנת להדיוטות, [היא שפה מקצועית הכוללת מונחים וטקסטים הברורים בעיקר לעוסקים בנושא], ואילו בית המשפט והצדדים לדיון, אינם בהכרח בקיאים בפן המקצועי, ועל כן חוות הדעת צריכה להיות ברורה לכל מי שמעיין בה, וכתובה בשפה השווה לכל נפש.

צירוף אסמכתאות

לעיתים, כדי ללבן סוגיה מסוימת, נשענת חוות הדעת על מקורות שאינם נגישים למי שלא עוסק בתחום המקצועי, ואז מן הסתם ישנה הפנייה לאסמכתאות. ראה להלן ציטוט מתוך הספר "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה 12, 2015) סימן ו' סעיף ב': צירוף אסמכתאות, עמ' 427 מאת המלומד אורי גורן:

"סעיף ב' - צירוף אסמכתאות

בשנת התשס"ב הוספה תקנה 134 א' לתקנות, שכותרתה היא: צירוף אסמכתאות לחוות דעת מומחה. התקנה קובעת "חוות דעת של מומחה מטעם בעל-דין או שמינה בית המשפט, תוגש בצירוף האסמכתאות אשר המומחה הסתמך עליהן בחוות דעתו; אסמכתאות אשר לא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת".

בעניין אחר, חוות הדעת לא פירטה את המקורות והאסמכתאות שעליהן הסתמך השמאי בקובעו את שווי הקרקע מדי שנה בשנה, למעט הפניה לפרסומי הרשות בלבד, וזאת בניגוד לתקנה 134 א'.

פשוטו של מקרא כי במילה "אסמכתאות" בתקנה 134 א', להבדיל מניירות עבודה של מומחה, מתכוון מתקין התקנות למאמרים, ספרים וכיו"ב ספרות מקצועית שהמומחה מסתמך עליהם בחוות דעתו, וכך עולה גם מהסיפא של התקנה לגבי אסמכתאות שלא ניתן לאתרן באמצעים סבירים. עם זאת יש ליתן פירוש מרחיב למילה "אסמכתאות", במובן זה שעל מומחה המגיש חוות דעת לבית המשפט לצרף את מסד הנתונים והחומרים עליהם הסתמך בחוות דעתו, כמו חשבוניות, חוזים, קבלות וכיו"ב".

סוגי האסמכתאות

ישנן שלושה סוגים עיקריים לאסמכתאות.

סוג ראשון הן אסמכתאות של דברי בית המשפט, ובמקרה זה אין שום צורך לצרף את האסמכתאות, ודי באזכורן, מתוך הנחה כי פסקי הדין [שפורסמו] הם בידיעת הצדדים לדיון ובידיעת בית המשפט, וניתנים להשגה באמצעים סבירים; אזכור פסק הדין יכלול גם את מיקום הפרסום.

הסוג הראשון כולל גם את דבר המחוקק - לרבות מחוקק המשנה; אין צורך להביא את החוקים, התקנות, ההוראות והכללים שהותקנו על פי החוקים, ואזכור מדויק שלהם יספיק. יש להחריג מכלל חקיקת המשנה את התקנים הישראליים ומפרטי מכון התקנים, כי אלה אינם נגישים לכול, ורק אנשי המקצוע העוסקים בתחום הספציפי - יכולים להגיע אליהם בקלות. התקנים לא נגישים לכלל הציבור ולא מצויים במאגרי מידע משפטיים.

הסוג השני של האסמכתאות - ספרות מקצועית הכוללת מאמרים וספרים. לגבי מאמרים ופרסומים בהיקף סביר, עד עשרות בודדות של עמודים, נדרש לצרפם לחוות הדעת כנספחים. לגבי מאמרים רחבי היקף וספרים, יצורף הפרק המתאים בשלמותו, אשר מתוכו הובא ציטוט בתוך חוות הדעת, וזאת על מנת שלא להוציא דברים מהקשרם. שכן, אין זה הגיוני וסביר לאלץ מומחה לצרף לחוות דעתו ספרים שלמים (די להיזכר ולהתייחס ב"מדריך לאינג'ינר" בעריכת פרופ' שלמה אטינגן בהוצאת "מסדה" משנות החמישים של המאה העשרים, הכולל אלפי עמודים, והמצוטט גם כיום בחוות דעת מקצועיות).

הסוג השלישי של האסמכתאות הם אישורים ספציפיים, חשבוניות, קבלות, תעודות בדיקה, וכיוצא בזה, אותם יש לצרף, וכן לא מן הנמנע שבמקרים מסוימים עורכי מסמכים אלו יידרשו להעיד עליהם, בנפרד מעדותו של נותן חוות הדעת.

סיכום

יש להקפיד על צירוף אסמכתאות, כדי שחוות הדעת תהיה ברורה ומוכחת, ולא תכלול דברים נסתרים.