ההרתעה אינה מספיקה
להבהיר: אין כוונת הדברים שדרושה הרתעה יותר משמעותית, אלא, שנשק ההרתעה אינו מספיק
ההרתעה אינה התעצמות צבאית, ואינה יכולה להיות במקום ההתעצמות הצבאית, אלא היא עניין פסיכולוגי, המתבסס על ניתוח הלכי רוח; מה שמרתיע את א', לא מרתיע את ב'. ההסתמכות על ההרתעה, גורמת בצד המרתיע לשאננות ולחידלון, מתוך קריאת מצב שגויה של הלכי הרוח אצל האויב, והעיקר, אינה מונעת התעצמותו של האויב תחת מסווה כאילו הוא נרתע. רגיעה המושגת במצב כזה היא רגיעה מזויפת.
זאת ועוד, השאיפה להוריד את רמת הלהבות ו"לעשות שלום" תחת איום [גם כאשר האיום הוא סמוי, ולא נאמר במפורש], או: לעשות שלום - תוך אתנן [ולא שלום תמורת שלום], משדרת חולשה ורתיעה, שנקלטת היטב בקרב הטרוריסט הפוטנציאלי ובקרב מנהיגיו, דבר שלא יוצר שלום - אלא מאפשר ומעודד מלחמה, שבוא תבוא.
עתה, בעיצומה של המלחמה, הדיבורים על הרתעה - מתפרשים כרתיעה.
על הרתעה לא מדברים, היא פשוט נגרמת במצבים מסוימים.
על הרתעה לא מסתמכים, כי ההרתעה לא יוצרת אמצעי לחימה.
דבר נוסף: שמעתי פרשנים צבאיים המתראיינים בכלי התקשורת, שאומרים בעיצומם של ימים טרופים אלה, כי עלינו ליצור תשתיות בעזה כדי שיהיה להם מה להפסיד במקרה של מלחמה. דברים אלה אינם ראויים ויוצרים עידוד לטרור, שהרי הם מובנים שם, כאילו דרך הטרור והמלחמה – משיגים תשתיות [דלק, מים, מזון, תרופות, מתן מעברים חופשיים בים וביבשה, דייג חופשי, חשמל – והרבה כסף].
האמירות הללו – גורמות נזקים בלתי הפיכים.
האם הפתרון הוא להחזיק את חבל עזה ברמת חיים נמוכה? ממש לא, אבל מהמלחמה הם לא אמורים להשיג כלום, והמלחמה צריכה לגרום נזקים, שמדינת ישראל לא תסייע בהתמודדות איתם, מטעמים ברורים.
אדם קוצר את מה שזרע, ואם זרע מלחמה וטרור, לא יקצור תשתיות ופיתוח, אלא מרורים.
במצב אחר, של שלום תמורת שלום – ורק לאחריו – יש לשקול את כל מה שמציעים כל אותם פרשנים צבאיים בעניין שיפור התשתיות בחבל עזה.
כנופיות הטרור בעזה, מצויות במצב מלחמה עם מדינת ישראל עשרות שנים.
במצב זה, במשך עשרות השנים, הן קבעו את סדר היום ומדינת ישראל רק הגיבה. יש לשנות את המשוואה ולקחת את היוזמה. מדינת ישראל חייבת להבטיח כי לא יהיו טילים ורקטות בעזה, ולהרוס כל תשתית צבאית שם, כך בימי רגיעה, כי בצד השני של המשוואה - לא ניצבת מדינה דמוקרטית שקולה, אלא יש שם כנופיות טרור עם הנהגה בלתי צפויה. מדיניות של תגובה, אחר מצבי הרוח של מנהיגי הכנופיות, מאפשרת להן לפתח אמצעי לחימה ולהפעילם כאשר יהיה להן נוח – בהפתעה ובעוצמה המותאמת לכל מה שהכנופיות צברו ופיתחו בעת הרגיעה [כאמור – רגיעה תחת איום, גלוי או מוסווה].
שינוי השיח שמוכתב באמצעי התקשורת - אינו עניין של סמנטיקה, אלא צריך להיות בבואה של מציאות צבאית-מדינית הננקטת על ידי ממשלת מדינת ישראל -"כי בתחבולות תעשה לך מלחמה ותשועה ברוב יועץ", [משלי, כ"ד ו'].
