מרחקים נדרשים בין צנרת תברואה לקירות
בתכנון מתקני תברואה בבניין, יש צנרת ומתקנים בתחום היסודות של הבניין, כי מי הדלוחין והביוב נאספים מהכלים הסניטרים שבבניין אל שוחות בקרה חיצוניות לבניין.
כדי לשמור על היסודות ולהגן עליהם, יש דרישות בתקן ביסוס להרחיק את הצנרת החיצונית מגבולות הבניין, להבדיל מצנרת המצויה בתחום הפנימי של היקף הבניין. לאמור, הצינורות המעבירים מי דלוחין, מי ביוב ומי ניקוז מתחום הבניין כלפי חוץ – יוצאים בכיוון כלפי חוץ, ובמרחק מינימלי מסוים, משנים כיוון לתוואי מקביל לקירות חוץ של הבניין, בהתאם למגבלות המגרשים. ראה תמונה א'.
על פי "הל"ת (הוראות למתקני תברואה) תש"ל – 1970", הוראה מס' 5.3.7 (טבלה) – המרחק המינימלי בין קיר הבניין לקו הביוב הוא 150 ס"מ, "או יותר, לפי יועץ ביסוס".
בהערה תחת הטבלה רשום – "אם שמירת מרחק זה בלתי אפשרית, ינקטו אמצעים להגנה מפני נזילות ושקיעות שיאשרו ע"י יועץ הביסוס".
על פי תקן ישראלי 1205.0 סעיף 3.5, הדרישה שבהל"ת מאוזכרת, ושוב נקבע כי המרחק בין צנרת שרברבות לקיר הבניין לא יפחת מ- 1.5 מ.
בהמשך סעיף זה, נקבע כי "המרחק בין קווי הספקת המים לבין יסודות הבניין לא יהיה קטן מ- 2מ'", דרישה בסיסית שבתנאים מסוימים תהיה התגשמות בה – בהתאם להוראות המתכנן.
להבהיר, הוראות המתכנן במקרה של חריגה מהדרישה הבסיסית אינן יכולות להצטמצם בהגשת תכנית, אלא צריכות להתייחס לנסיבות המחייבות הקטנת המרווחים, ופירוט האמצעים המאפשרים זאת.
