השפה העברית ויתרונותיה
אני נוטל לידי מילון עברי-אנגלי, אנגלי-עברי, ומשווה: 294 עמודים מימין לשמאל - בעברית, לעומת 399 עמודים משמאל לימין - באנגלית. ממבט ראשון, המון מילים באנגלית, עמם מתמודדים מעט מלים בעברית – פער של עשרות אחוזים לטובת השפה האנגלית.
ואני בודק שוב את התופעה, החוזרת על עצמה בבדיקות אחרות ולא רק במילונים, ושואל את עצמי - איזו שפה יותר עשירה, העברית או האנגלית?
האנגלית, כי יש בה יותר מלים.
אך תשובה זו היא פשטנית, לכאורית, ולמי שרוצה להעמיק בשאלת השפות - לא די בה.
ספרי "תבונת העדות"
ספרי, "תבונת העדות" – בנוסח העברי, תורגם לאנגלית תחת השם “The Wisdom of Testimony”, כלומר, בהשוואה של שמות הספר בשפה העברית ובשפה האנגלית - באנגלית נדרשו 4 מלים, 8 הברות, 20 אותיות, על מנת לבטא בסך הכול 2 מלים בעברית, 5 הברות, 10 אותיות.
אני גם זוכר כי טקסטים של פרסומות המובאים בשפה זרה, תמיד יותר ארוכים ויותר מסורבלים מאשר בעברית, בין אם המקור עברי ובין אם המקור זר. להלן להמחשה נוספת של ההבדלים בהם מדובר, פרק קצרצר בעברית מתוך הספר "תבונת העדות", ובהמשכו אותו הפרק בדיוק – בשפה האנגלית מהספר הנזכר:
עברית
"לבוקר במערב ארה"ב ארע אסון – כלי כבד לעבודות עפר נחת עליו ועל סוסו, הסוס מת, ואילו הוא נפגע בגופו. על פי ייעוץ שקיבל, הגיש תביעת פיצויים לבית המשפט נגד החברה בעלת הציוד הכבד הנ"ל.
בבית המשפט שאל אותו עורך הדין של הנתבעת:
"האם זה נכון שמיד לאחר התאונה, ניגש אליך מרשי ושאל האם אתה מרגיש טוב, וענית כי הנך חש מצוין?"
הבוקר ענה –
"כן, אבל..."."
אנגלית
"A cowboy in the Western United States had a disaster. Heavy earthmoving equipment toppled over and landed on him and his horse. The horse died and the cowboy was badly injured. According to the advice he received he submitted a compensation claim against the company owning the heavy equipment.
In the courtroom the lawyer of the plaintiff asked him.
“Is it true that immediately after the accident my client came and asked you if you were feeling well and you replied that you were feeling fine?”
The cowboy answered:
."“Yes, but, . . .”
השוואה
"ספירת מלאי" מראה כי בקטע הנ"ל נעשה בשפה העברית שימוש ב- 65 מלים, ואילו באנגלית נעשה שימוש ב-91 מלים.
דוגמאות קיצון לטובת העברית
"הנרקוד?" = “Shall we dance?”
והקורא מוזמן לתרגם לאנגלית גם:
"מזקנים אתבונן" [תהלים, קי"ט, פסוק ק'],
"הכצעקתה?".... [בראשית, י"ט, כ"א].
"מי ייתן ואדע" [ביטויו של הרלב"ג בצמתים קשי הבנה בכתובים].
כאן עולה השאלה: האמנם ריבוי המלים מעיד על עושר השפה?
השפה נועדה לבטא מחשבה ולאפשר דיבור. אין רעיון שניתן לבטאו באנגלית ולא ניתן לבטאו בעברית. אם ניתן לבטאו ביתר קיצור – היתרון הוא זה, אם חיסרון?
התשובה ברורה ולא טעונה כלל הוכחה: יתרון.
יש לה, לשפה העברית, יתרון על השפות הלטיניות דווקא בקיצורה ובתמציתיותה, ואין קיצור ותמצית אלה מהווים תעודת עניות, אלא דווקא עושר.
"חידוש השפה העברית"
יש לבחון מחדש את הביטוי השגור בפי כל - "חידוש השפה העברית", כמו גם את הביטוי התואם לו - "החייאת השפה העברית".
עם כל הכבוד לאישים שנחשבים מחדשי השפה העברית, ועם כל ההערכה לתרומתם החשובה למען הפצתה של השפה העברית, אשר בוודאי נבעה מאהבתם את השפה, הייתי נוהג ביתר צניעות כלפי השפה ומזכיר כי גם משוררי ספרד - ובראשם יהודה הלווי, שלמה בן גבירול, משה ואברהם אבן עזרא - לא זכורים לנו כמחיי השפה העברית או מחדשיה.
אלה גם אלה אהבו את שפתם, כינוה: שפת הקודש, השתמשו בה והשתבחו בה, ואף אם הוסיפו פירושים, הרכיבו מלים, צרפו צירופים מלשונות זרים, המציאו מטבעות לשון, כתבו ויצרו - רחוקים הם מכתר החייאתה או אף מכתר חידושה. תמיד התפארו דווקא בשל הסתמכותם על מקורות קדומים, והצטנעו בחידושיהם המאלפים.
להזכיר; השפה העברית - היא שפת התנ"ך, היא שפת המשנה והגמרא, היא שפת חכמי ספרד, היא גם שפת ההשכלה, ושפת הישוב בארץ ישראל לאחר קום המדינה. השפה העברית היא השפה היחידה מבין שפות אנוש אשר מדוברת, נקראת ומובנת מזה אלפי שנים. תלמיד בכיתה א' בן ימינו, קורא ולומד בבית הספר את שנכתב בספר "בראשית" ובספר "שמות" ומבין את הכתוב, ואנו שרים שירה בציבור את המלים התנ"כיות, ומחברים להן מנגינות.
יש אמנם שפות עתיקות בדומה לעברית, אך הן שפות חסרות שימוש ורק הארמית בת שימוש-מה בזכות תרגומי ספרים שנכתבו בעברית – לארמית, דבר שנעשה לפי צרכי השעה בדורות עברו, ובנוסף, בעקבות יצירה בעיקר של יהודים בשפה הארמית, בתקופות גלות שונות.
העברית, כשפה של דיבור וכתב, לרבות כתבים מדעיים בכל תחומי המדע, היא יחידה במינה וביתרונותיה.
ייחוד השפה העברית
עושר השפה העברית בא לידי ביטוי במלים נרדפות ובמלים בנות משמעויות שונות, אף נוגדות. ראה בעניין זה דברי אשת איוב בעקבות סבלו (איוב, ב' 9):
"ותאמר לו אשתו עודך מחזיק בתומתך, ברך אלוהים ומות",
כשהפירוש של "ברך" הוא היפוכו של הפירוש השגרתי למלה זו – והוא – קלל.
ראה גם פירוש רש"י לנאמר בבראשית ל"ח 26, על אודות יהודה ותמר:
"ויכר יהודה ויאמר: צדקה ממני, כי על כן לא נתתיה לשלה בני, ולא יסף עוד לדעתה".
לפי רש"י, משמעות "ולא יסף עוד לדעתה" יכולה להיות שיהודה לא הוסיף לשכב עם תמר, כמו גם שיהודה לא פסק מלשכב עמה, מאז אותו אירוע.
וזה המקום להעלות, בדרך אסוציאטיבית אמנם, חמש מתוך שורה ארוכה של מלים וביטויים המתארות קיום יחסי מין: "שכב", "ידע", "בא", "בעל", "שגל" – כולן מכתבי הקודש, וכולן בנות שימוש עכשווי בלשון נקיה.
אי אפשר שלא להתייחס לעובדה כי חלק נכבד מחיבורו הגדול של הרמב"ם, "מורה הנבוכים", נסב על ניתוח לשוני-פילוסופי של מלים בעברית, ולהלן ציטוט מדבריו בפרק ו' חלק ראשון בספרו הנ"ל בתרגום הרב י' קאפח, הוצ' מוסד הרב קוק תשל"ז:
"איש ואישה שני שמות הונחו תחילה לגבר ולאישה. ואחר כך הושאלו לכל זכר ונקבה משאר מיני בעלי חיים, אמר: מכל הבהמה הטהורה תיקח לך שבעה שבעה איש ואשתו, כאילו אמר זכר ונקבה. ואחר כך הושאל שם אישה לכל דבר מתוכן ומתועד להיות מקביל לכל דבר אחר, אמר: חמש היריעות תהיינה חוברות אישה אל אחותה. הנה נתבאר לך כי גם אחות ואח נאמרים בשיתוף על דרך ההשאלה כמו איש ואישה".
יצירתיות
רבים מבין המשוררים והיוצרים בשפה העברית שלחו ידם ואימצו מוחם בחידודי לשון, ונשאלת השאלה, האם יש לשפה העברית יתרון על שפות אחרות בנוגע לאפשרויות חידודי הלשון?
בהשוואת עמוד ראשון עברי-אנגלי מול עמוד ראשון אנגלי-עברי במילון עברי- אנגלי אנגלי - עברי "אוקספורד" [בהוצאת קרנרמן-לוני כהןמהדורת 1999], אנו מאתרים בדף 1 עברי-אנגלי את המלים הבאות הנקראות גם מהסוף להתחלה ונותרות עם מובן:
אב - בא.
אבא - אבא.
אבה - הבא.
אבוס - סובא.
אבחן - נחבא.
אבן - נבא.
אבני - ינבא.
במעבר לעמוד מס' 1 הנגדי, אנגלי-עברי, הצפוף יותר במלים, אין אף מלה אחת לפליטה הנקראת גם מהסוף להתחלה עם מובן מסוים. לא מדובר במקריות אלא בהבדל מהותי בין עברית לאנגלית - הבדל בו יתרון לעברית ויתרון זה נוצל על ידי חידונאים שראש וראשון בהם הוא הראב"ע - רבי אברהם בן עזרא [ראה עוד על הראב"ע בספר "אמר אברהם המחבר" מאת א' בן עזרא, הוצ' "אקדמון" ירושלים תשס"ג-2002].
קריאה "הלוך-חזור" מהווה כר נרחב להמצאת פלינדרומים [מלים ומשפטים הנקראים לשני הכיוונים], ולהלן שאלה ותשובה שנכתבו ע"י הראב"ע במתכונת פלינדרומים:
שאלה המופנית אל בורא עולם:
"אבי אל חי שמך למה מלך משיח לא יבא".
והתשובה המתקבלת:
"דעו מאביכם כי לא בוש אבוש, שוב אשוב אליכם כי בא מועד".
בדקו ומצאו כי את השאלה כמו גם את התשובה אפשר לקרוא גם מהסוף להתחלה.
פלינדרום משוכלל הוא זה הנתון במסגרת משבצות אשר נקרא ביותר משני כיוונים, והמפורסם שבפלינדרומים המשוכללים - אף הוא חובר ע"י הראב"ע - דן בפסק הלכה באשר לכשרות הדבש במקרה שזבוב המכונה רעבתן, נכנס לתוכו:
פ ר ש נ ו
ר ע ב ת ן
ש ב ד ב ש
נ ת ב ע ר
ו נ ש ר ף
פלינדרום שניתן לסדרו בצורה זו הוא אקרוסטיכון וניתן לקריאה בארבעה כיוונים.
אפשר לחשוב גם על שמונה כיווני קריאה של המשפט "אבא בלב אבא", המוסדר בריבוע משבצות, אלא שיש בעיה עם מובנו של משפט זה.
יש פלינדרומים גם בשפות אחרות, אולם המבנה המיוחד של השפה העברית יוצר כר יצירה נרחב לחידונאים יותר מכל שפה חיה אחרת, והשילוב של השפה עם כישרונותיהם ויצירתיותם של הדשים בה - הוא פורה ומפרה.
זו השפה העברית אשר אהבתי.
