שטחי שירות ושטחים עיקריים

בקביעת אחוזי הבניה של מבנים בין בשלב התכנון ובין לאחר הבניה, יש צורך להגדיר "שטח עיקרי" ו"שטח שירות".

על פי תקנות התכנון והבנייה (חישוב שטחים ואחוזי בנייה בתוכניות ובהיתרים) תשנ"ב – 1992, היחס בין שטחים לשימוש עיקרי לבין שטחי שירות ייקבע בתוכניות המתאר החלות על הקרקע. אם כן, יחס זה קבוע והוא משתנה מתוכנית לתוכנית ומאזור לאזור. בהתאם לתקנה 9 שם; שטח עיקרי הוא שטח שמטרתו למגורים, מסחר, בידור, תעשייה ומלאכה, משרדים, חקלאות, בתי אירוח ומלון, מבני נופש וספורט, בניינים ציבוריים ומבנים הדומים לנ"ל.

שטחי שירות הם שטחי ביטחון ובטיחות, כגון ממ"ד ומקלט; מערכות טכניות ומיתקני שירות, כגון חדרי מכונות וחדרי מעלית, חדרי אחסנה, חניה, מבואות וחדרי מדרגות ברכוש המשותף ומעברים ציבוריים.

עוד נקבע בתקנות, כי אם חלקים בבניין המיועדים למטרות שירות מיועדים גם לשימוש למטרה עיקרית – למעט השטח המזערי של הממ"ד אשר ייחשב כשטח שירות גם אם שימש למגורים – הם ייחשבו לחלקים עיקריים.

אכן, במסגרת הגדרות התקנות כמבואר לעיל, סיווגיהם של: מזווה, חדר ארונות וחדר כביסה אינו ברור.