הזרקת בטון וחומרים אחרים – שינוי תכונות הקרקע
המטרה היא לייצב ולחזק את הקרקע לצורך ביסוס בניינים בתוכה.
מהות השיטה היא, החדרת תערובת דייס צמנטי אל הקרקע בלחץ גבוה. על ידי כך, נוצרת שכבה של בטון בעומק האדמה. הפעולה דורשת שימוש בציוד מכני להזרקות בלחץ גבוה.
בפרויקטים המיועדים להיבנות בקרקע בעלת מאמץ מגע מותר נמוך, וכן גם בקרקעות תופחות, אפשר לשפר את תכונות הקרקע בשיטת ההזרקה של חומרים פולימריים – בדרך כלל על בסיס פוליאורינטני, וכן חומרים אפוקסיים.
בין חומרים אלו ישנם חומרי הזרקה דו רכיבים, גמישים ועמידים בתנאי רטיבות. חומרים אלו מתאימים גם לטיפול בסלעים סדוקים – החומר המורכב דוחק מים ומגדיל את נפחו ועל ידי כך – אוטם. עקב תכונות אלו, השימוש בשיטה מתרחב לעצירת חלחול מים במנהרות ובסכרים.
הזרקה תחת מבנה קיים עשויה למנוע שקיעה. בעוד הזרקת דייס צמנטי או מיקרו-בטון מיועדת בעיקר להגדלת מאמץ המגע המותר בקרקע, החומרים הפוליאוריטנים מיועדים בעיקר למטרות איטום ומניעת חלחול מים.
יתרונות:
נוצר משטח משולב של קרקע ובטון בעומק ההזרקה. משטח זה מסוגל לחסום עליה של מי תהום, וכן הוא מיועד לחיזוק ביסוס קיים הממוקם מעל לשכבה המחוזקת. שיטה זו מונעת היווצרות בולענים כאשר היישום הוא בשטח רחב. השיטה מיושמת גם כהכנה לביסוס חדש של בניינים.
אזהרה:
ייצוב וחיזוק הקרקע ע"י הזרקת בטון, חייב להיות מבוצע על פי מפרט הנדסי ובפיקוח מהנדס מבנים המסתייע בייעוץ קרקע.
יש לדעת שהמשקל הסגולי של תערובות בטון המשמשות לצורך זה הוא גבוה, וגושי בטון כבדים עלולים להיווצר בפעולה איטית של ההזרקה, או בשימוש בבטון רגיל או בבטון ירוד שלא יועד למטרת חיזוק הקרקע. במקרה כזה, גושי הבטון עלולים לשקוע ביחד עם רכיבים קונסטרוקטיביים של הבניין, או להשפיע לרעה על ביסוס שבקרבתם.
אם גוש בטון שקע, נוצר מעליו; חלל אשר עלול להיות מסוכן ולגרום לשקיעת רצפות הנשענות על הקרקע או שקיעת יסודות עוברים, וכיוצא בזה.
סיכונים נוספים:
גרימת נזק למבנים קיימים בעקבות שינוי תכונות הקרקע. חדירת חומרי ההזרקה למערכות ביוב או ניקוז. גרימת שקיעות מאוחרות – בעקבות שינויים אפשריים בקרקע וחזרתה החלקית או המלאה לתכונותיה הראשוניות בטרם פעולת ההזרקה.
