התחכמות מומחים סביב נושא נעילת דלת כניסה

על פי תקנה 2.92 לתוספת השניה של תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל – 1970, יש שני אמצעים לנעילת דלת כניסה לדירה: אמצעי 1 המושתת על שני מנעולים, ואמצעי 2 המושתת על נעילה לארבעה כיוונים.

בתקנה הנ"ל מותנה תנאי כי אם ננקט אמצעי אחר, וצד כלשהו [לדיון] בא וטוען שהאמצעי האחר הוא שווה ערך לדרישת התקנה – עליו חלה חובת ההוכחה כי כך הדבר. על מי שטוען כי האמצעי האחר הוא שווה ערך לנאמר בתקנה, להוכיח כי נבדקו באמצעי האחר שלושה קריטריונים, והם – חוזק, עמידות, אמינות.

מדובר בדרישת הוכחה ולא בהמצאת אישור, קל וחומר – אישורם של היצרן או הספק של הדלת, שהם בבחינת "הנחתום המעיד על עיסתו" [*].

הדרישה לנעילה לארבעה כיוונים [כולל הכיוון הבעייתי לרצפה] על פי הפורמט שבתקנה 2.92, קיים מאז 1970 ועבר עדכון בשנת 2001, ללמדנו כי הנוסח והדרישה אינם מקריים אלא תוצאה של עיון ומחשבה ומחוקק המשנה נתן את דעתו על כך ולא ביטל את התקנה שנים ארוכות.

כנגד הדרישה, יש מומחים המסתפקים באישורים על תקינות והם שוגים. הדרישה שבתקנה היא ברורה – ההוכחה אינה יכולה להיות טענה, כי טענה צריך להוכיח, ואישור הוא בגדר של טענה כל עוד מי שחתום עליו לא עמד במבחן.

סביב טיבו של מנגנון הנעילה [אמצעי 2] קיימת התפלמסות רבה של מומחים: חלקם מסתפקים בנעילה ל 3 או אף ל- 2 כיוונים בטענה כי יש לנעילה זו אישור של התאמה לתקן. ובכן, כאשר מדובר בתקנה 2.92 באמצעי 1 – ישנה בתקנה הפניה ואזכור של תקנים [ת"י 950; ת"י 101; ת"י 295], אך בבואנו לסקור את אמצעי 2 – איננו מוצאים בה שום תקן, ולא במקרה, שהרי לאמצעי 2 לא די בהתאמה לתקן אלא נדרשת התאמה לתקנה 2.92 על כל פרטיה ודרישותיה. לשון אחר, התאמה לתקן של נעילת דלת כניסה אינה מהווה תחליף שווה ערך לרמת הדרישות בתקנה 2.92 אמצעי 2.

הדברים מובאים לתשומת לב של מומחים ולתשומת לבם של מי שמחליט על סמך דברי מומחים – בורר או שופט.

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-

[*] מקור האמרה הוא בגמרא - "אמר הקב"ה עד שלא בראתי אדם - אני ידעתיו) ספר בראשית ,פרק ח'), "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" - אוי לה לעיסה, שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה. (מדרש רבה,  במדבר פרשה י"ג פסקה ד'). השימוש השכיח באמרה הוא בעיקר כמו "יהללך זר ולא פיך".