לקראת סיום ספר שמות
דברים לרגל הולדת נכדי, בן לשירה ולרועי, שמסמן התחלה חדשה ועליה בקודש
מעלים בקודש
הרמב"ם מתייחס לפסוק י"ח מפרשת פיקודי פרק מ' –
ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו, וישם את קרשיו, ויתן את בריחיו ויקם את עמודיו.
הרי לפני כן בפרשת תרומה ובפרשת תצווה מתואר כיצד בנה בצלאל בן אורי את המשכן, אלא שמשה הקימו, ועשה זאת בכוחות עצמו מבלי להסתייע באחיו הכוהנים. בפרק י"א של הלכות תפילה בספר אהבה ליד החזקה של הרמב"ם נאמר כי בלצאת עשה, ומשה שהיה גדול ממנו – הקים, ויש לכך קשר כי מעלים בקודש [כאן בעבודת הקודש שהיא הקמת המשכן]. בהקשר זה פוסק הרמב"ם הלכה כדלקמן:
מותר לעשות בית כנסת בית המדרש, אבל בית המדרש אסור לעשותו בית הכנסת, שקדושת בית המדרש יתירה על קדושת בית הכנסת, ומעלין בקודש ולא מורידין.
הקדושה היא תוצאה של הפעולה [לימוד תורה לעומת תפילה], ואינה תוצאה של המבנה הפיזי, ומכיוון שלימוד תורה עולה על תפילה, כך גם בית המדרש קדוש מבית כנסת. [הלכות תפילה, פרק שישי, ח'].
התחלה חדשה
הרלב"ג חורז בפירושו לתורה בסוף פרשת פיקודי:
ובזה השלמנו ספר שמות
בעזרת האל שנתן לנו עוז ותעצומות.
ובשם הנותן לנו חוזק וגבורה,
נתחיל ספר ויקרא.
עינינו הרואות, כי לאחר שסיים את פירושו לספר שמות, הוא לא עשה הפסקה ולא נסע להודו כדי לחפש את עצמו, אלא שש בתקווה גדולה להמשיך ולפרש את ספר ויקרא.