השגה על חוות דעתו של מומחה מוסכם

הנאמר בחוות דעתו של מומחה מוסכם, אינם תחליף לפסק דין, ולצדדים לדיון יש רשות להשיג על דבריו.

הצדדים לדיון ממנים בהסכמה הדדית מומחה מטעם בית המשפט, ולא תמיד הם עושים זאת מתוך הכרת המומחה. יש והם נותנים אמון בבית המשפט, שישכיל לבחור את המומחים שהוא ממנה מטעמו כהלכה, ולכן נותנים את הסכמתם.

למרבה הצער, לפעמים מומחי בית המשפט לא עושים עבודתם נאמנה, ויתרה מכך, מנצלים את מעמדם "הנשגב מעם" על מנת להתעלם מפניות הצדדים, במקום להיעתר להן.

כך ארע בדיון שנערך בפני נשיא בית המשפט המחוזי [כתוארו אז] מלכיאל סלוצקי, אשר מינה כמומחה מטעם בית המשפט את המהנדס שטיין.

המהנדס שטיין דחה פניית צד לדיון וסרב לענות על שאלות הבהרה, ובית המשפט נתן החלטה אופרטיבית על סמך חוות דעתו של המומחה, למרות סירובו זה.

על כך הוגשה רשות ערעור אזרחי [בקשה לקבלת רשות ערעור] לבית המשפט העליון – רע"א 5718/97 נתיב חברה לבנין בע"מ נ' ד"ר משה קריא, בית המשפט העליון, שופטת: טובה שטרסברג-כהן, החלטה מיום 11.12.1997] – וכך נפסק בהחלטה:

זאת לזכור, שחוות דעת המומחה משמשת בידי בית המשפט ככלי עזר בקבלת החלטתו, ואין היא עומדת לאימוץ על ידי בית המשפט ללא חקירה ודרישה, במיוחד בנסיבות שלפנינו.

לפיכך נקבע בפסק הדין של בית המשפט העליון, כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, על מנת שמר שטיין ייחקר על כל השאלות עליהן סרב להשיב, ורק לאחר מכן תינתן החלטה חדשה.

ההתנשאות של מומחי בית המשפט היא, לפעמים, לא רק בלתי נסבלת, אלא [כבמקרה זה] גם גורמת לעיכוב הליכי בית משפט ולהוצאות כספיות מיותרות.

המומחים מתנהגים לפעמים כ"עבד כי ימלוך" [*], ומנכסים לעצמם זכויות-על שאין להם, לרבות שימוש בניסוחים דוחים בתוך חוות דעתם, כגון – כותרת: "דיון", כאילו הם כותבים פסק דין, או התבטאות: "סכום זה לא לסיכום – אלא לשיקול דעת בית המשפט", כאילו שיתר הסכומים -  אינם לשיקול דעת בית המשפט, אלא הם מוכתבים מראש לשופט, כדי שייכללו בתוך פסק הדין "כזה ראה וקדש"[**].

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-

[*] "עבד כי ימלוך" – מקור: "משלי", פרק ל' פסוק 22 – "תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם". משמעות – כבענייננו: מי שעקב עלייתו בדרגה, מתנהג בהפעלת השררה להרע.

[**] "כזה ראה וקדש" – מקור: פירוש רש"י לפרשת "בא" ["החודש הזה לכם הוא ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה" – "שמות", פרק י"ב פסוק 2 – ורש"י כותב: "והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו: כזה ראה וקדש"]. משמעות – אין לסטות מהדברים כמלוא הנימה.