פרס [לתפארת מדינת] ישראל

גולדרייך ולייבוביץ, עיתון "הארץ" והזכאות בפרס יוקרתי מטעם המדינה.

מבוא

בעיתון "הארץ" מיום 16 לאפריל 2021 תחת הכותרת: "בת אדם וזרחי אכזבו", הובעה תמצית ההתנשאות של קיצוני השמאל הישראלי, המנכס לעצמו [ולו בלבד] את כושר החשיבה העצמאית, ויוצא מתוך הנחה שגויה, כי מי שראוי לפרס ישראל – ברור כי הוא אוחז בדעות פוליטיות המותאמות למיעוט הרעשני מדי, אך אותו המיעוט המופקד על התבונה ועל החכמה ועליו נמנה כמובן רק כל מי שחושב כמוהו.

גולדרייך ולייבוביץ

המאמר הנ"ל מזכיר בתוכו כי בשנת 1992 יצחק רבין הצהיר כי אם ישעיהו לייבוביץ יקבל את הפרס, אזי הוא, רבין, לא ישתתף בטכס חלוקת הפרס. ומכאן ההמשך ידוע – פרופ' לייבוביץ עטור ההערכה המדעית הבינלאומית ויתר על הפרס... אלא שכותב המאמר ב"הארץ" [ר' אלפר] הגיע בעקבות אירוע זה למסקנה הפוכה – שהרי נובע מהאירוע בבירור כי לו היה לייבוביץ מקבל את הפרס, היה נוצר ומומחש לעיני כל - קשר בין השיקולים הפוליטיים לבין שיקולים מדעיים בחלוקת הפרס, לא פחות מהמצב בו פרופ' לייבוביץ ויתר ולא קיבל את הפרס... בשני המקרים, שאחד מהם התקיים, עינינו הרואות ולבנו המשתאה, כיצד השיקול הפוליטי והשיקול הענייני-מדעי מעורבבים יחדיו ולא ניתנים להפרדה.

הפרס הוא פרס מטעם ובמימון מדינת ישראל, מתוך תקציב ממשלתי, והממשלה, מה לעשות, היא פוליטית במהותה ובפועלה.

כפי שלא מצפים כי בריטניה תעניק תואר לורד למי שפוגע בערכיה במוצהר, וכפי שבארצות הברית לא מתאפשר לכל מי שפועל להחלשתה ולפגיעה בביטחונה, גם לקבל פרס על מעשי גבורה או על הישגים כלשהם, מטעם הישות שהוא [המועמד] חותר תחתיה, כך גם כאן.

זהו ביטוי מובהק ליצר ההישרדות של המדינה, כמדינה דמוקרטית.

אלה שפועלים ללא לאות להאדרת אויבי ישראל, לטיפוח ה BDS ושותפיהם לדרך, להמעטת הישגי מדינת ישראל ולדה-לגיטימציה של מוסדות מדע ולימוד במדינה, לא אמורים לקבל ממדינת ישראל פרסים.

ההשוואה שבמאמר "הארץ" בין גולדרייך לבין לייבוביץ [שניהם היו מועמדים לפרס ישראל אך לא קיבלוהו] היא במקומה – עקב הנסיבות, ללא קשר על ההישגים המדעיים של גולדרייך במתמטיקה ושל לייבוביץ במדעי הטבע – לא מגיעים להם פרסים מהמדינה. מגיעה להם הערכה מדעית ואפילו פרסים על הישגיהם במדע – אך לא פרס ישראל.

לייבוביץ הבין זאת לבד, ולגולדרייך – הוענקה הזדמנות לחזור בו ולקבל את הפרס.

ההתנשאות

עניין אחר:

מניין ל"הארץ" ה"ידיעה" כי יש אחידות דעים ויישור קוו בין חתני פרס ישראל – כפי שנובע מהציטוט להלן מתוך המאמר –  "שמונת האנשים שהחליטו לכבד את הטקס בנוכחותם ולקבל את הפרס לעיני האומה, באחד המעמדים הכי ממלכתיים שמקיימת המדינה מדי שנה, הוכיחו בכך כי אינם ראויים לו, מפאת שיעור הקומה הנמוך שהפגינו" ?...

שמא לפחות אחד מחתני הפרס, סבור כי דרכה של ממשלת ישראל בקידום המדע והצבת מדינת ישראל בפסגת המדע העולמי, פעילותה של הממשלה במלחמתה המוצלחת נגד נגיף הקורונה המשתולל בעולם, הישגיה של מדינת ישראל בייצוב הכלכלה הישראלית – היא הדרך הנכונה והמוצלחת לניהול מדינה, בתנאי סביבה קשים ומורכבים מאין כמותם?!

ואולי רוב מניינם של השמונה בוחרים בקלפי בבחירות החשאיות – ליכוד?!

ואולי קצה נפשם של כמה מחתני הפרס – בפרסומים כדוגמת המאמר הנ"ל, החודר לנשמתם ודובר במקומם?!

את כל אלה "הארץ" לא לקח בחשבון, שהרי לו זה כל כך ברור, עד כדי כך שלא צריך כלל לברר, לבדוק, לשאול, ואפילו מותר "לקחת את המיקרופון" ולהטיף את משנת השמאל תוך זניחת העובדה כי מדובר במיעוט של אוחזים במשנה זו, מיעוט שמתמעט עם חלוף הזמן.