בעד הדמוקרטיה, נגד הרפורמה

בימי פורים, יש מנהג להפוך דברים, "ונהפוך הוא", להתחפש, לשבש את ההיגיון, לברך את המן ואת זרש אשתו ולקלס את מרדכי היהודי.
אני, רב טוראי בדימוס [סיימתי שירות מילואים לפני כ 40 שנה], מצהיר בזאת ללא קשר למנהג פורים אלא בצלילות דעת, שאני בעד הדמוקרטיה.
ונגד הרפורמה.
הדעת השתבשה – לא אצלי, אלא אצל אחרים, כפי שיובהר בהמשך הדברים.

בעד הדמוקרטיה:  המשטר הדמוקרטי מושתת על בחירות חופשיות, על מבנה בית מחוקקים שנבחר בהתאם לתוצאת הבחירות, ועל שלוש רשויות הפועלות זו בצד זו – הרשות המחוקקת, הקשות המבצעת והרשות השופטת. למדנו זאת בשיעורי אזרחות בבית הספר היסודי, בהמשך בבית הספר התיכון ואחר כך חזרנו על כך והעמקנו לשנן ולחקור את המבנה הדמוקרטי באוניברסיטה – אני עברתי את המסלול במסגרת לימודי תואר שני במדיניות ציבורית מטעם אוניברסיטת תל אביב.

לא זנחתי את תלמודי, וגם בימים קשים אלו לחלק [לא רוב] מהעם אני מקפיד לדבוק בעמדות מדיניות בעד הדמוקרטיה.

בעד הפרדת רשויות: במשטר דמוקרטי, נדרש למנוע השתלטות רשום אחת על רשות שניה. יחסי הגומלין בין הרשויות הם כאלה שהרשות המחוקקת מופקדת על החקיקה, הרשות המבצעת מופקדת על ביצוע פעולות בהתאם לחקיקה שנחקקה על ידי הרשות המחוקקת, והרשות השופטת כפופה בשיפוטה לרשות המחוקקת, ומכוונת את הרשות המבצעת לפעול על פי הקריטריונים של הרשות המחוקקת. הסדר זה מבטיח שלטון דמוקרטי. על הסדר זה יש להקפיד ולשמור.

נגד הרפורמה: בעשרות השנים האחרונות, השופט אהרן ברק שיבש את האיזון בין הרשויות, תוך נגיסת סמכויות ותפקידים מהרשות המחוקקת ומהרשות המבצעת לטובת הרשות השופטת ועל ידי רפורמה אנטי דמוקרטית זו, בעידוד גורמים סביבו [אינטרסנטים ולא אינטרסנטים] – יצר בהדרגה ובהתמדה משטר אחר, המתרחק אט אט מהמסלול הדמוקרטי ונוטה לכיוון שלטון אבסולוטי שאינו על דעת הבורח. שלטון אבסולוטי יוצא מנקודת הנחה כי יש קבוצה בעם שהיא חכמה מאחרים, ולכן ראוי שהיא תחליט, באופן בלתי דמוקרטי ולא על פי תוצאות הבחירות. חשיבה זו אינה נכונה, כי אם אכן החכמה שרויה אצל קבוצה כלשהי בעם, שתואיל קבוצה זו לגרום בדרכים שמושתתים על עקרונות הדמוקרטיה – כי הרוב העממי ילך אחריה... המציאות מלמדת אותנו שוב ושוב, כי אותה קבוצה אליטיסטית, שרוצה לנכס לעצמה את הקדמה, הנאורות, החכמה, התבונה והמוסר – לא מצליחה לשכנע את העם, כלומר, נכשלת במשימה הבסיסית והראשונה במעלה מבחינתה. בנוסף, הנה אנו מוצאים, כי גם בקרב הרוב שנחשב אולי נחות על ידי הקבוצה "החכמה" – יש פרופסורים, אנשי מדע, מהנדסים, רופאים, עורכי דין.... בקיצור, הכול משתבש שם ואין אפשרות דמוקרטית לשלוט – אלא בדרך של רפורמה, שהיא למעשה הפיכה שלטונית = הפיכה משפטית.

הימין הישראלי קיבל מנדט מהעם בבחירות דמוקרטיות לבטל רפורמה זו, ומשנבחר ברוב ברור ויציב, הוא עושה את מה שייחל לעשות והבטיח לבוחריו, בהתמדה ובהצלחה: ביטול הרפורמה של ברק.

נגד השפעת ההפגנות: בדמוקרטיה מותר להפגין. אלא שההפגנות לא נועדו אלא להוות דרך ביטוי, ברמה של הערת אזהרה לתשומת לב הרשויות – שלושתן – כדי שלא יזנחו משהו, כדי שלא ידלגו ללא משים. ההפגנות אינן מיועדות ליצור מהפכה אנטי דמוקרטית. המיעוט שנפגע מעצם דחיית המצע שלו על ידי הרוב, זקוק לבמה – והשלטון הדמוקרטי מאפשר לו לקבלה. ההפגנות לא מהוות תחליף לבחירות, ואינן תשקיף של רצון הבוחר. ההפגנות לא אמורות לכוון בכוח הזרוע את המדיניות הממשלתית ששיקוליה אחרים. לכן, ראשית – למרות עמדתי בעד ההפגנות – אני גם בעד הגבלתן, ושנית, בעד המשך פעילות הכנסת והממשלה בחקיקה + ביצוע, ברציפות, כי לפעמים התחשבות בהפגנות = הפעלת שיקולים זרים.

סיכום ביניים: אל תתבלבלו. מי שבעד הדמוקרטיה ונגד הרפורמה – עושה במלאכה ותומך בממשלה, השוקדת על ביטול הרפורמה ועל שמירת ערכי הדמוקרטיה.