להתמסר לאויב

ההתמסרות לאויב היא תופעה ידועה, שתחילתה בקשיי זיהוי האויב ככזה, והמשכה הכחשה, בצד תקווה חסרת ביסוס כי "יהיה בסדר" ו"הוא לא יכול להיות כל כך בלתי אנושי", וסופה - פשוט כניעה או מלחמת חורמה עם תנאי פתיחה בלתי אפשריים, כדוגמת לוחמי-מתאבדי מצדה, ובתקופה אחרת - לוחמי המרד בגטו ורשה.

יש לזכור: על מצדה ערך הלגיון הרומאי העשירי מצור, ולאחר קרבות נואשים על החומות, של לוחמים יהודים נגד הלגיון הרומי – הלוחמים היהודיים העדיפו התאבדות על פני כניעה, לאור הבנתם את משמעותה הכואבת והמשפילה של כניעה ולאור שנאתם העזה לרומאים.

מרד גטו ורשה מסמל את ההתנגדות היהודית והגבורה היהודית בשואה, במצב נואש בו היה ברור כי המורדים לא יוכלו להכניע את האויב הנאצי, אף שגרמו לו בגבורה עילאית אבדות מכאיבות ומשפילות.

שלב הזיהוי

 כאשר מדובר בשמאל ההזוי – הכוונה היא לקבוצות קיצוניות, שאף שאינן בקונצנזוס ומקומן בשוליים – קולם נשמע ברמה, כגון: "שלום עכשיו", "בצלם" וארגונים דומים, אשר לרוב ממומנים על ידי גורמים אנטישמיים באירופה ובארה"ב. בנוסף, נכנסים לקטגוריית השמאל ההזוי גם יחידים, הפועלים באינטנסיביות בלתי נלאית באינטרנט, בפייסבוק ובאמצעי תקשורת נוספים.

השמאל ההזוי אינו מזהה את מה שעיניו רואות.

מולו ניצבים ה"פלשתינאים" שבראשם המנהיג העכשווי [אחרי יאסר ערפאת, אשר השמאל ההזוי דאג לשקמו מאשפתות ולהעצימו בקרב העולם החופשי, עד כדי הענקת פרס נובל לשלום] – אבו מאזן, שידוע כמכחיש שואה. [הכחשת השואה נחשבת כעבירה פלילית בארצות מערביות שונות, וביניהן – ישראל, צרפת, גרמניה, אוסטריה, ספרד ובלגיה, אך טרם הורשע אדם ככל שידוע בעבירה זו].

אבו מאזן חיבר "תזה אקדמית" למכון לחקר המזרחנות של האוניברסיטה לידידות בין העמים במוסקבה, ונושא המחקר היה – "הקשרים בין הנאצים לציונות בשנים 1933-1945" בהנחיית פרופ' איבנוביץ' קיסילב. ב"מחקר" זה, ובמיוחד במאמרים מאוחרים יותר הנסמכים עליו, כתב אבו מאזן שהטענה כי נספו 6 מיליון יהודים בשואה היא מנופחת.

כל חבר בשמאל ההזוי יכול לקרוא את ה"מחקרים" והמאמרים, ולהבין מי ניצב מולו במו"מ לשלום האמור להתנהל, אך כאמור השמאל ההזוי מעדיף מטעמי נוחות ומטעמי פחד – להתעלם מהמציאות ולראות באבו מאזן ידיד ופרטנר לשלום.

הוא לא מזהה את האויב.

גם כאשר בכירים בשלטון באיראן מצהירים במפורש כי בכוונתם ובתכניתם להשמיד את מדינת ישראל, השמאל ההזוי מבכר שלא לשמוע, או לכל הפחות לא להאמין.

גם כאשר בגני הילדים במרחק קילומטרים ספורים מישובים בישראל ובבתי ספר יסודיים מלמדים פעוטות חמושים מהו טרור ומטיפים לאהבת הרצח ולשנאת יהודים באשר הם, ואחר כך כעבור שנים שולחים את אותם ילדים מסוממים ורפי שכל לאחוז בסכין ולרצוח יהודי, או להתפוצץ על חגורת חומר נפץ כדי לרצוח יהודים ולזכות בבתולות וכך לזכות גם בחיי זימה לנצח – הזויי השמאל לא רואים, לא מזהים את מה שמתחולל מול עיניהם ולא פעם אחת.

גם כאשר כנופיות הטרור אונסים פעילה המגיעה לשטחיהם במטרת שלום – השמאל ההזוי לא מזהה את האויב ולא מפנים.

 שלב ההכחשה

 בתקופת השואה, [לא מזמן], הציבור היהודי באירופה ובעיקר בגרמניה ובאוסטריה, ראה והבין כי זכויותיו הולכות ומצטמצמות בהדרגה, אך בעקביות. זו הייתה דרכו של השלטון הנאצי, בה נקט במסגרת מדיניות ההשמדה בין כשהיה מדובר על מדיניות גלובאלית בקיצוץ הדרגתי של זכויות היהודים, ובין שהיה מדובר בהשתלטות מקומית בגטאות ובמחנות הריכוז; גם שם ננקטה מדיניות זו, אך בקצב הרבה יותר מזורז.

 הזויי השמאל אינם יכולים שלא לראות את מה שרואים אחרים, אך הם יכולים שלא להאמין למה שרואות עיניהם ומכאן גם כינויים הזויי השמאל; הם הוזים שרואים עולם אחר. במסגרת ההזיה, מכחישים את המציאות וההכחשה משתלבת היטב במוטיב הפחד והנוחות.

קל יותר להתחמק משירות צבאי, בטענה של פציפיזם מאשר להתנדב ליחידה מובחרת. נוח יותר שאחר יגן עליך מאשר אתה תגן עליו. בטוח יותר לנאום [ואפילו באו"ם] מאשר לירות.

כך הזויי השמאל מתחברים לאויב ומחזקים את האג'נדה של צמצום גבולות ארץ ישראל ובלבד שיהיה שלום, קבלת ה"אחר" גם כשהאחר הוא דעאש או ארגונים דומים, הגדרת רצח עם [שליחה של ילדים וילדות לרצוח יהודי כלשהו] כמעשה שובבות, וקבלת ה"ספרות" וה"שירה" המטיפים לרצח יהודים ב"יצירות אומנות" - בטענת חופש הביטוי. בד בבד, נטישת ערכי מולדת וזהות יהודית.

השיטה הזו נכשלה בשואה, שחיברה יחדיו את כל היהודים לרבות יהודים שראו את עצמם קוסמופוליטיים נאורים. [ברגע - מצא עצמו רופא יהודי נגרר אל הגטו ומשם למחנה ריכוז; ברגע - מצאה עצמה מלחינה ואשת תרבות יהודית-אוסטרית, נאבקת לשווא מול גרמני נאצי, המכוון אל בתה התמימה את הרובה ויורה].

שלב הכניעה

שלב הכניעה, השלב של ההשמדה של שישה מיליון בני אדם בני דת משה, התקיים במצב בו לא הייתה קיימת מדינת ישראל ובעיקר, לא היה קיים צה"ל.

צה"ל הקיים כיום, לא מאפשר כניעה – אלא רק, כאשר ירצה, כניעת האויב. צה"ל עומד מאחורי הקיום של העם היהודי, על אף אויביו במדינות ערב [הנתמכות על ידי גורמים מערביים], ומאפשר גם את קיומם ופעילותם של הזויי השמאל, שנזקם מזערי נוכח עוצמתו.