ת"א 297/96 אוחנה נ' שו"פ
בית משפט מחוזי חיפה
ת"א 297/96
תאריך: 20/06/2004
בפני כבוד השופטת: ש' וסרקרוג
בעניין:
1. אוחנה אברהם, ת"ז (***)
אוחנה רחל, ת"ז (***)
2. בודנר איליה, ת"ז (***)
בודנר אלה, ת"ז (***)
3. גושמיר מיכאל, ת"ז (***)
גושמיר נטליה, ת"ז (***)
4. גורל אלכסנדר, ת"ז (***)
גורל ילנה, ת"ז (***)
5. גולדובסקי לב, ת"ז (***)
גולדובסקי מרגריטה, ת"ז (***)
6. דורין מיכאל, ת"ז (***)
דורין אירנה, ת"ז (***)
7. דיניסמן מיכאל, ת"ז (***)
דיניסמן ז'נה, ת"ז (***)
8. סודיט יוסף, ת"ז (***)
סודיט ליליה, ת"ז (***)
9. פרג גיורא, ת"ז (***)
פרג לינה, ת"ז (***)
10. ציפורן סרגיי, ת"ז (***)
ציפורן לודמילה, ת"ז (***)
11. צ'רקסוב אלכסנדר, ת"ז (***)
צ'רקסוב לובוב, ת"ז (***)
12. רוזנפלד ירון, ת"ז (***)
רוזנפלד רגינה, ת"ז (***)
13. שטיינמן אלכסנדר, ת"ז (***)
שטיינמן ילנה, ת"ז (***)
14. לינץ לב, ת"ז (***) - תיקון 27.10.02
ינץ לריסה, ת"ז (***) - תיקון 27.10.02
15. ארליך גריגורי, ת"ז (***)
ארליך נטליה, ת"ז (***)
התובעים
נגד
שיכון ופיתוח לישראל בע"מ
הנתבעת
המודיעה לצד ג'
נגד
1. הלל מילשטיין השקעות ופיתוח (1989) בע"מ
2. בנגד חברה להנדסה ובניה בע"מ
צד ג'
בשם התובעים – עו"ד רונן מרגלית
בשם הנתבעת – עו"ד גב' תמר ורטהיים
בשם צד ג' 1 – עו"ד שמואל יטינזון
בשם צד ג' 2 – עו"ד יהודה פלק
10/6/04
פסק דין
הערת ביהמ"ש: עקב טעות שנפלה בסימון המוצגים יסומן תצהירו של מר גרגורי ארליך בסימון ת/1(א), תצהירו של מר לב לינץ בסימון ת/1(ב) ותצהיריהם של תובעים 1 - 13 בסימון ת/1(ג).
הנספחים שסומנו ע"י הצדדים, כחלק מתצהירים שהוגשו מטעמם, תהא התייחסות אליהם כנספחים למוצג העיקרי.
1. התביעה היא בגין ליקויי בנייה, שהתגלו, לטענת הדיירים (להלן: התובעים) בדירות מגורים בגבעת המורה, עפולה, גוש 17234. הדירות נרכשו על-ידי התובעים מן הנתבעת שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (להלן: הנתבעת או שיכון ופיתוח). הסכמי המכר נערכו ונחתמו בין הצדדים במועדים שונים, במהלך השנים 1993 - 1994.
בניית הדירות ותכנונן נעשו באמצעות צדדים שלישיים - שתי חברות קבלניות (להלן יכונו יחדיו: הקבלנים): הלל מילשטיין השקעות ופיתוח (1989) בע"מ (צד ג/1, להלן: חב' מילשטיין) דירות שנרכשו ע"י התובעים 1-13; החברה הקבלנית בנגד חברה להנדסה בע"מ (צד ג/2, להלן: חב' בנגד) דירות שנרכשו ע"י התובעים 14 – 15.
הנסיבות הצריכות לעניין:
2. אין חולק כי הדירות נרכשו ע"י התובעים ממשרד שיכון ופיתוח, כשהן גמורות ומוכנות למסירה (ראה גם סעיף 1 לסיכומי התובעים). התובעים קיבלו חזקה בדירות, סמוך למועד הרכישה, כלומר, כבר בשנת 1993, למעט התובעים 4, 5 ו- 15 שקיבלו חזקה בדירותיהם בשנת 1994.
עם קבלת החזקה בדירות, גילו התובעים, לטענתם, ליקויי בנייה חמורים בדירות ובשטחי הקרקע שמחוץ לבתים. לאחר שפניותיהם בעל-פה לביצוע התיקונים לא נענו, או לא נענו לשביעות רצונם, פנו למומחה מטעמם, המהנדס אינג'י א. קרמר, שאישר טענות אלה, בחוות הדעת שניתנו במהלך החודשים מרס עד מאי כולל בשנת 1995. פניות בכתב לביצוע תיקונים עולות מהתכתבות שהייתה לתובעים עם שיכון ולפיתוח במהלך שנת 1995.
התובעים הודיעו אפוא לנתבעת על הליקויים שגילו בדירותיהם וכן בדרישה לתקנם. הנתבעת או ע"י מי מטעמה, בצעה תיקונים מסוימים, ואולם, עיקרי הליקויים, לטענת התובעים, נותרו בעינם.
הנתבעת לא הכחישה כי היו תלונות של הדיירים לגבי חדירת רטיבות מגגות הבתים, ואולם היא דחתה כל טענה בדבר קיומם ליקויים אחרים, ועוד הבהירה, כי הקבלן ביצע בדירות התובעים, במסגרת תיקוני הבדק את תיקון הליקויים עליהם הצביעו התובעים, חוץ מאשר בדירתם של תובעים מספר 14 שסירבו לאפשר תיקונים אלו. כמו כן, ביצע הקבלן תיקוני גגות למניעת רטיבות. ככל שיתברר שהתיקונים לא צלחו, יש לאפשר לה ביצוע התיקונים בשנית.
3. בהחלטה ביהמ"ש מיום 17/7/00, ומבלי שהנתבעת או הצדדים השלישיים הגישו חוות דעת מטעמם (ראה גם הישיבה מיום 21/5/00), מונה המהנדס גיל רפאל, כמומחה מטעם ביהמ"ש, תוך שנשמרה זכותם של בעלי הדין, להציג חוות דעת של מומחים מטעמם (ראה עמ' 6-7 לפרוטוקול).
המהנדס גיל רפאל מונה כדי לבדוק את כל הליקויים הקיימים בכל אחת מדירות התובעים, אם ימצאו ליקויים להתייחס לשאלה, אם אלה ניתנים לתיקון, העלות, לרבות אורך זמן התיקון (החלטה מיום 17/7/2000 ע"מ 7 לפרוטוקול).
חברת בנגד (צד ג/2) הציגה חוות דעת מטעמה (מר פוקס - נ/5), המשמש גם שותף ואחד המנהלים בחברת בנגד (ע"מ 45 לפרוטוקול). יש להעיר כבר בשלב זה, כי חוות דעתו נערכה, מבלי שנערך ביקור בדירות, אלא בהסתמך על עובדות ששמע מפי מר בני גמליאל, עובד של בנגד, שנכח בעת ביקורו של המומחה מטעם בית המשפט. מומחה זה הגיש דוח נוסף, שנערך לאחר שביקר בדירות ביום 27/12/00 (ע"מ 47 לפרוטוקול). גם דו"ח זה נשלח למומחה שמונה ע"י ביהמ"ש
על פי דוח זה, יש לבצע תיקונים קלים בלבד בדירות, תיקונים אותם מוכנה חברת בנגד לערוך. גם דוח זה הומצא למומחה שמונה מטעם ביהמ"ש.
לאחר הגשת חוות הדעת נשלחו למומחה אף שאלות הבהרה (ראה החלטה מיום 29/01/2001 ע"מ 11 לפרוטוקול).
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וכן נספחים שביקשו להפכם למוצגים.
טענות הצדדים:
4. שיכון ופיתוח הדגישה בכתב ההגנה, כי הדירות נרכשו ע"י התובעים במחיר נמוך, כי תנאי הרכישה היו אטרקטיביים, ולאחר שראו את הדירות המוכנות בעת הקנייה. לפיכך, המסקנה המתבקשת היא, שהתובעים לקחו בחשבון את כלל הנתונים, לרבות מצב הדירות, ובכפוף לכך בוצעה הרכישה.
במצב נתון כזה, לא יכולים התובעים להעלות את מרבית טענותיהם. מעבר לכך, מכחישה הנתבעת קיומם של ליקויי בנייה. הנתבעת מכחישה, שהיו פניות חוזרות לגבי תיקונם, למעט תלונות התובעים לגבי חדירת רטיבות מגגות הבתים.
הנתבעת טוענת כי הקבלן ביצע בדירות התובעים, במסגרת תיקוני הבדק את תיקון הליקויים עליהם הצביעו התובעים, חוץ מאשר בדירתם של תובעים מספר 14 שסירבו לאפשר ביצועם. כמו כן ביצעה הנתבעת תיקוני גגות למניעת רטיבות. היה וביהמ"ש יגיע למסקנה, כי למרות האמור, התיקונים שבוצעו לא צלחו, אזי תשמר זכותה לחזור ולבצעם.
טענת התובעים היא, כי נתגלו ליקויים בדירות שרכשו. כמו כן נמצאו אי התאמות בדירות וברכוש המשותף, ולכן, זכאים הם לפיצויים בגינם. כמו כן תובעים הם נזקים נלווים הכוללים פינוי הדירה ושכירת דיור חלופי לתקופת התיקונים, העברת המיטלטלין וביטוחם וכן הפסד ימי עבודה.
התובעים עותרים לסעד כספי ולא לביצוע בפועל של התיקונים ע"י הנתבעת, וזאת מאחר, שלגרסתם, ניתנו הזדמנויות רבות לנתבעת לתקן את הליקויים, ואלה לא בוצעו כלל, או בוצעו באופן שהליקויים לא הוסרו (עמ' 5 לסיכומי התובעים).
טענות נוספות שהועלו על-ידי הצדדים, אתייחס אליהם, ככל שאדרש, בנושאי הנזק השונים. תחילה, למחלוקות הנוגעות לכלל התובעים ולאחר מכן, לטענות ספציפיות המתייחסות לדירות התובעים.
דיון ומסקנות
אי מתן הודעה:
5. טענת שיכון ופיתוח היא, שהתובעים לא מסרו לה הודעות בכתב המפרטות את הליקויים מיד ובסמוך להתגלותם. החובה ליתן הודעה כאמור קמה הן מכוח הדין והן מכוחו של החוזה בין הצדדים (נ/3 ע' 2). בנסיבות אלה, משלא מלאו אחר חובה זו, די בנימוק זה, כדי לדחות תביעתם.
התובעים דוחים הטענה. לעמדתם, שבו ופנו לנתבעת בבקשות חוזרות ונשנות לסלק את הליקויים ולתקנם. כמו כן מפנים הם לתצהירו של המהנדס יפים רויטברג, מטעם הנתבעת (סעיף 10 ל-נ/6). באותו תצהיר מפרט המהנדס תכתובת שהייתה בין שיכון ופיתוח לבין הקבלן הבונה, המתייחסת לליקויים שונים שנמצאו בדירות, ובעיקר נושא הרטיבות.
6. סעיף 4א(א) לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן: חוק המכר), מתנה זכותו של רוכש דירה לתבוע פיצוי בגין "אי ההתאמה", במתן הודעה.
לעניין מועד מתן ההודעה, מבחין החוק בין אי-התאמה שניתן היה לגלותה בעת העמדת הדירה לרשותו, לבין פגם שלא ניתן לגלותו בבדיקה סבירה.
במקרה האחרון, צריך הרוכש למסור הודעה, תוך זמן סביר לאחר שגילה את אי ההתאמה. ובמקרה הראשון - פגם שניתן היה לגלותו בעת קבלת החזקה - תוך שנה.
אין בחוק דרישת כתב לאופן מתן ההודעה.
המסקנה מן האמור היא, שבהעדר מקור חיוב בחוק, המטיל על הקונה להודיע לקבלן על אי התאמה באופן מסוים, יכולה ההודעה להינתן בכל דרך הולמת לפי נסיבות העניין (גם הודעה טלפונית) ובלבד שתביא לידיעת המוכר את קיומה של אי - ההתאמה (ע"א 8939/01 חיים אביצור ועוד 21 אח' נ' חפציבה חברה לבניין ועבודות פילוח בע"מ, ניתן ביום 2/9/03, תק-על 2003(3) 975, 977, להלן: פס"ד אביצור).
7. הנתבעת מסתמכת לעניין דרישת הכתב במתן ההודעה על חוזי המכר (נ/3) שנכרתו בינה לבין התובעים. בסעיף 6 להסכמים אלו נקבעה חובת הכתב, וכמו כן הוגבלה מסגרת הזמן לתקופת הבדק. לטענת הנתבעת לא עמדו התובעים בחובה זו.
גם דינה של טענה זו להידחות.
לא יכולה להיות מחלוקת, כי קיימת חשיבות לדרישת הכתב במתן ההודעה על ליקויים קיימים. תנייה כזו שכיחה בחוזי המכר. נתינת הודעה מוקדמת מאפשרת למוכר לפעול מיידית לתיקון הליקויים ומניעה של התרחבות הנזקים. בהיבט זה משרתת ההודעה את נטל הפחתת הנזק, המוטל על הניזוק. דרישת ההודעה המוקדמת, עולה גם בקנה אחד עם עקרון היעילות המכתיב צורך למזער את הפגיעה בסך המשאבים של המשק, באופן שנכס תקין נוסף נמצא בשוק לצורך ביצוע עיסקה כלכלית או השלמתה. זאת ועוד, מסירת הודעה במועד מוקדם מאפשרת, לעיתים די קרובות, לקבלן לבצע תיקונים שעה שהוא עדיין מצוי- למצער, בחלק מן המקרים - בשטח הבניה, ועמו הציוד, הכלים והפועלים הנדרשים לתיקונים. על דרך זה קטנות הוצאות הקבלן .
יתר על כן, מסירת הודעה במועד מאפשרת לקבלן לחזור אל קבלני המשנה ולספקי הציוד שעבודתם או חומרים שסיפקו גרמו לליקויים (ראה: ע"א 2299/99 - אברהם שפייר ו-28 אחרים נ' חברת דיור לעולה, פ"ד נה(4), 213, 225-226, להלן: פס"ד שפייר. כן ראה שם ההפניה לספרו של אייל זמיר, עקרון ההתאמה בקיום חוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר הפקלוטה למשפטים, האוניברסיטה העברית, תש"ן-1990), 293-295) .
ואולם, כל אלה יכול שיושגו גם אם ההודעה נמסרה שלא בכתב, ובלבד שתינתן הודעה מוקדמת. דרישת הכתב, יש בה כדי להסיר מחלוקת אפשרית לגבי עצם מתן הודעה, ואולם משנמסרה ההודעה ולצד שכנגד אין טענות כנגד עצם מסירתה, אין מרכיב הכתב מרכיב מהותי ואין הוא יכול עוד לשמש מחסום דיוני להמשך ההליכים (ראה פס"ד שפייר, שם, 226-227). גם ההודעה בעל פה, די בה לעניין זה. המרכיב המהותי הנדרש הוא, ההודעה על קיומם של ליקויים שעל הנתבעת לדאוג לתקנם. משידע המוכר/הקבלן/האחראי על נושא הבנייה על הליקויים, אין הוא יכולה להתנער מאחריותו (ראה גם ע"א 4445/90 עמיגור (ניהול נכסים) בע"מ נ' יצחק מאיוסט ו- 39 אח', תק - על 94 (2) 674).
8. אוסיף ואבהיר, כי למרות שעל-פי סעיף 6 לחוזה המכר (אעיר כי חלק מהחוזים לא הוצגו בשלמותם ולא בסדר העמודים הרצוף. ראה סעיף 6 לחוזה עם התובעים 8, ה"ה סודיט) התנתה הנתבעת חבותה לתקן את הליקויים, בין היתר, בהוצאת הודעה בכתב המופנית אליה (ס"ק(ב)), אין לקבל הטענה, כי ההודעות שנמסרו בפועל על-ידי התובעים לאחרים מטעמה של הנתבעת, לא מילאו אחר דרישה זו. מכל מקום, גם אם הייתה ההודעה ניתנה שלא על-פי המוסכם בחוזה, היה בהתנהגות הצדדים, כדי להצביע על שינוי מוסכם, מן התנאי האמור.
כאשר הנתבעת בחרה לבצע את עבודות הבנייה, באמצעות אחרים, תוך שהאחריות לבנייה, לרבות טיבה ורמתה נותרה שלה, אין מניעה כי לראות את ההודעה שמסרו התובעים לאחרים מטעמה, כדין דינה כדין הודעה לשלוח של הנתבעת או לנציגה.
לגופו של עניין, יש לקבוע - וכך אני מורה - התובעים עמדו בדרישות סעיף זה.
מחומר הראיות עולה, כי התובעים הודיעו לנתבעת ישירות או באמצעות מי מטעמה על הליקויים השונים בדירות. קיימת תכתובת שהתנהלה בין הנתבעת לצד ג', הנוגעת לנושא הרטיבות שנמצאה בדירות. תכתובת כזו לא הייתה מתנהלת, אלמלא נמסרו הודעות התובעים על הליקויים הקיימים (ראה גם התכתובת הנזכרת בסעיף 10 ל-נ/6 - תצהיר המהנדס מטעם הנתבעת, שהוזכר לעיל). ניסיונותיה של הנתבעת לתקן את הליקויים, נעשו אף הם על רקע זה.
אשר על כן, אני קובעת, כי ההודעה בדבר בקיומם של ליקויי הבנייה, נתנה כדין.
פגמים החורגים מכתב התביעה המקורי ומחוות דעת המומחה מטעם התובעים:
9. המומחה מצא פגמים שחורגים מעבר לאלה שהובאו בכתב התביעה המקורי ו/או בחווה"ד מטעם התובעים. בכתב המינוי אפשרתי העלאת טענות גם בעניין זה. השאלה היא, אם במקרה כגון זה, זכאים התובעים לתבוע את תוספת הנזק האמור.
שאלה זו נדונה באופן מפורט בפרשת זלוצין (ע"א 1772/99 זכריה זלוצין ו- 67 אח' נ' דיור לעולה בע"מ, וערעור שכנגד, פ"ד נה(4) 203, להלן: פס"ד זלוצין).
התשובה לשאלה, אם זכאים התובעים לפיצוי גם בגין ליקויים שלא פורטו בכתב התביעה ושאף לא הוזכרו בחווה"ד של המומחה מטעמם, תלויה למעשה בהסכמה אליה הגיעו בעלי הדין בעת מינוי המומחה (ראה שם פס"ד זלוצין, 206-209, המפנה גם לע"א 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ פ"ד נ(2) 858, 865-866, להלן: דיור לעולה).
ההלכה היא אפוא, שאם בעת מינויו של המומחה מטעם ביהמ"ש ניתן היה להבין שבעלי הדין הסכימו שקביעותיו של המומחה לעניין הליקויים יחליפו את הנטען בכתבי הטענות, ובהנחה שלהסכמה זו ניתן ביטוי באותו הליך, אזיי ניתן יהיה לפסוק בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, גם אם זו חורגת מן הנטען בכתב התביעה.
בענייננו בהחלטה שניתנה על ידי ביום 21/5/00 (סעיף 3 של ההחלטה) הובהר שהמומחה יהיה מוגבל לעניין זה לכתב התביעה ולחוו"ד המומחה מטעם התובעים. יחד עם זאת, נותרה בידי התובעים הזכות לבקש תיקן כתב התביעה אם המומחה ימצא פגמים החורגים מעבר לאלה המפורטים בכתבי הטענות ובחווה"ד (עמ' 3 של הפרוטוקול).
הנתבעת מבקשת לעשות הבחנה בין ליקויים נוספים עליהם הצביעו התובעים בפני המומחה בעת עריכת ביקור במקום, להבדיל מליקויים שנתגלו למומחה (ראה סעיף 18 לסיכומי הנתבעת) וזאת מן הטעם שבכתב התביעה המתוקן לא התייחס מפורשות לליקויים אלה, וכי חוות דעת המומחה נעשתה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות מיום קבלת החזקה בדירות, למעט התובעים 4, 5, 14 ו- 15, מה עוד שמדובר בליקויים שבמהותם הם סדקים אשר תקופת האחריות לגביהם היא לכל היותר 5 שנים, כלומר תקופה שנסתיימה עוד בטרם בדיקת המומחה.
אין בידי לקבל טענת הנתבעת.
בהחלטה שניתנה על ידי ביום 21/5/00 אפשרתי כאמור תיקון כתב תביעה, לאחר הגשת חווה"ד של המומחה מטעם ביהמ"ש, וזאת בנוסף לכתב התביעה שתוקן בקשר לסכום התביעה (סכום התביעה מלכתחילה לא עמד בגדר סמכותו של בימ"ש זה - והוגש כתב תביעה מתוקן ביום 7/6/00).
התובעים הגישו כתב תביעה מתוקן נוסף ביום 3/5/01. בסעיף 14 של כתב התביעה המתוקן התייחסו התובעים גם לליקויים הנוספים שפורטו בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש וכללו ליקויים אלה בכתב התביעה המתוקן. נאמר שם, בין היתר, כי התביעה מתייחסת לכלל הליקויים שנמצאו, אפילו לא הוזכרו בחוות הדעת מטעמם "בין משום שחלה הרעה מוחשית נוספת במצב הדירות מאז מומחה התובעים בדק את הדירות ובין משום שמומחה התובעים לא גילה קיומם של הליקויים...".
לכתב תביעה מתוקן זה לא הוגש כתב הגנה מתוקן.
מעבר לאמור לעיל, הנתבעים והצדדים השלישיים לא טענו כנגד תיקונו של כתב התביעה, ובדין עשו כן, מאחר שבכל מקרה היה מקום לאפשר את תיקון כתב התביעה.
זאת ועוד, הנתבעת קיבלה על עצמה את חוות דעת המומחה, ככל שמדובר בתובעים 1-13 ולגבי התובעים 14 ו- 15 בקשה להוסיף ולהסתמך גם על עדות המומחה בביהמ"ש.
עוד אעיר, כי לגופו של עניין, כאשר מתמנה מומחה והוא מגלה ליקויים אשר ברור כי הם ליקויי בנייה, אשר על הקבלן לתקנם, אין לאפשר לאחרון שלא למלא חבותו, רק מן הטעם שאלה הוזכרו לראשונה בחוות דעת המומחה (ראה ע"א 293/88 חברת יצחק נימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ואח', תק-על 90 (2) 532, כבוד השופט אלוני), במיוחד, כאמור, כאשר כתב התביעה תוקן.
אשר על כן אני קובעת, כי התובעים זכאים גם לפיצוי בגין הליקויים הנוספים עליהם הצביע המומחה מטעם ביהמ"ש, גם אם מדובר בפגמים החורגים מעבר לחוו"ד המומחה מטעמם של התובעים, ואפילו לא הוזכרו בכתב התביעה המקורי.
זכות הפיצוי לתיקונים שבוצעו:
10. השאלה הנוספת היא, אם זכאים התובעים שביצעו לטענתם התיקונים בפועל, לפיצוי הליקויים שנתגלו ותוקנו, על אף שהמומחה מטעם ביהמ"ש לא יכול היה לעמוד על קיומם של ליקויים, טיבם ו/או הצורך לתקנם.
מדובר בשלוש דירות שבהן החליפו התובעים ריצוף על חשבונם, עוד בטרם נבדקו הדירות על-ידי המומחה מטעם בית המשפט.
לטענת התובעים, משנתגלו הליקויים זכאים היו, כי התיקון יבוצע תוך זמן סביר. משסירבה הנתבעת לבצעם, רשאים היו לבצע התיקונים ולחייב את הנתבעת בעלותם.
הנתבעת סבורה כי יש לדחות את תביעת התובעים לפיצויים בגין ליקויים שתוקנו על - ידם וזאת מכוון שבנסיבות שנוצרו, ובהעדר יכולת של מומחה ביהמ"ש לבחון קיומם, טיבם והיקפם, לא הוכיחו התובעים קיומם של הליקויים שנטענו על ידם.
11. יש להבחין בין זכאות לפיצוי עקב קיומו של נזק שלו אחראית הנתבעת, לבין הוכחתו.
בהנחה שקיים ליקוי, והרוכש הודיע על אי ההתאמה שנתגלתה (ראה סעיף 4א לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: חוק המכר - דירות), צריך הרוכש ליתן למוכר הזדמנות נאותה לתקן את אי ההתאמה שנתגלתה, ואולם הזדמנות זו שיש לתתה בידי המוכר מוגבלת לתקופת זמן סביר, בלבד (ראה סעיף 4ב לחוק המכר).
משלא ביצוע המוכר את תיקוני הליקויים, תוך זמן סביר, אין ההוראות חוק זה גורעות מזכויות הקונה הניתנות לו לפי כל דין (ראה סעיף 7 לחוק המכר).
הזכות לפיצויים קמה לרוכשים בעד נזק שנגרם להם עקב הפרת חוזה המכר ותוצאותיו, הפרה שהיה על מוכר הדירה לראותה מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה (סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות). לעניין זה ראוי גם להפנות לסעיף 4, המפנה לצורך "אי-קיום" הוראה של חוק המכר דירות, ל"אי-התאמה" לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק המכר) והקובע, בין היתר, בפרק התרופות, זכאות לניכוי מהמחיר המוסכם עקב אי ההתאמה, לעומת השווי החוזי (ראה סעיף 28 של החוק).
חזקה על מי שמוכר דירה, שעליו למסור דירה תואמת למפרט וללא לליקויים, ומשנדרש לבצע התיקון ולא עשה כן, בין אם ניסה לבצעו והדבר לא עלה בידו, ובין מטעם אחר, חייב הוא לשאת בפיצוי ככל שזה הוכח.
לשאלת אופן הוכחת קיומו של הנזק, לרבות טיבו והיקפו,יש לומר, שלמרות שהמומחה מטעם בית המשפט לא יכול היה לבחון את הליקויים שכבר תוקנו, ישנן ראיות המבססות קיומו של הליקוי האמור. לשאלת מהותו והיקפו של הליקוי, אין מניעה, כי אלה יקבעו, בין היתר, על דרך של השוואה לממצאי המומחה בדירות הרוכשים האחרים, שגם שם נתגלה ליקוי בקשר לצורך בריצוף מחדש של הדירות האחרות, הכל יחסי לגודל דירתם (ראה לעניין זה, את סעיף 4.ד לפסק דינו של השופט פיזם בת"א (חיפה) 1393/94 יוסף ואלה איצקוביץ ו - 18 אח' נ' שכון עובדים, שניתן ביום 17/7/00 וטרם פורסם), ובהתבסס על הראיות שהוכחו.
זכאות לפיצוי לרוכש שמכר דירתו:
12. השאלה הנוספת היא, אם דיירים שרכשו דירה עם ליקויים זכאים לפיצוי מן הנתבעת, לאחר שמכרו דירתם לאחר. גם כאן המחלוקת - על-פי נוסח טענות הצדדים - אינה לעצם הזכאות לפיצוי עקב קיומו של נזק, אלא לטענה, כי למעשה לא הוכח נזק, מאחר שקיום הליקויים, ככל שקיימים היו, לא הפחית את מחיר השוק של הדירות, וממילא הוכח כי נגרם לדיירים אלה כל נזק בר פיצוי בגין ליקויי בנייה.
הנתבעת טוענת, כי התובעים 5, 6, 12 ו- 13 מכרו דירותיהם לרוכשים חדשים. למרות האמור, לא הביאו מידע זה לידיעת ביהמ"ש בתצהירים שהגישו.
יתר על כן, התובעים הנ"ל, למעט תובעים מס' 12, לא גילו לרוכשים החדשים על הימצאותם של ליקויי הבנייה, ו/או על הגשת התביעה והיקפה, וכן לא הביאו לידיעתם קיומה של חוות הדעת של המומחה/ים שהיו בידיהם עובר לאותו מועד. יתר על כן, בהשוואה בין מחיר הרכישה למחיר המכירה, לא הוכח כי קיומם של הליקויים, ככל שהיו, השפיע על מחירן של הדירות, וממילא לא הוכח כי נגרם להם נזק בגינם.
כאמור, מבחינת מהות הזכות לפיצוי, יש לקבל טענת התובעים שעצם מכירת הדירה לרוכש חדש, אין בה כדי לפגוע בזכות הפיצוי, הכל בכפוף לכך שיוכח שאכן הייתה הפרה של החוזה, ונגרם נזק שהוא בר-פיצוי עקב אותה הפרה.
ההלכה הפסוקה קובעת כי דייר המשייר לעצמו את זכות התביעה גם לאחר מכירתה של הדירה על ידו, זכאי יהיה להגיש תביעה כנגד הקבלן למרות שמכר את הדירה.
טענת קבלן כי עצם מכירת הדירה שוללת מהמוכר את זכות התביעה נדחתה בפס"ד דיור לעולה (שם, 864ז - 865ד),שם הבהיר ביהמ"ש (כבוד השופט טל) כי התשובה לשאלה, אם זכויותיהם האובליגטוריות של הדיירים שמכרו דירתם לאחר, נותרו בעינן גם עם העברת הדירה, ואף לאחריה, תלויה בנסיבות ובהסכמים שהיו.
יישום הלכה זו בענייננו מורה, כי לא היה ויתור של אותם תובעים אשר מכרו את זכויותיהם בדירות לרוכשים חדשים. ככל שהיו הסכמים בין התובעים לבין הרוכשים החדשים, הרי שיש לראות את התובעים כמי שמייצג לצורך התביעה גם את הרוכש החדש.
יש להוסיף ולהבהיר, שניתן גם להניח שהשנים הרבות שעברו מאז נתגלו הליקויים, ימנעו תביעה בנזיקין מצד הקונים החדשים נגד הקבלן, בכל מקרה, ולכן הנתבעים ו/או הצדדים השלישיים אינם צפויים לתביעה נוספת בגין עלות התיקונים של הליקויים שהתגלו בדירות.
לפיכך, הזכות לפיצויים תעמוד גם לארבעת הדיירים, הגם שמכרו דירותיהם לאחרים, זאת מאחר שעילת התביעה, התגבשה כאשר נמסרו להם דירות פגומות על-ידי הנתבעת. בהנחה שיוכח שמי מן התובעים שמכר דירתו אכן רכש מוצר פגום, זכאי יהיה לפיצוי, מאחר שניתן להניח שהפגמים באותה דירה נתנו אותותיהם גם במחיר שנתקבל בעדן (פס"ד זלוצין, שם, עמ' 864-865), וממילא הוכח רכיב הנזק, גם לגבי דירות אלה.
13. התובעים שמכרו דירותיהם נאלצו גם לחתום על בקשה להעברת זכויות דוגמת מסמך נ/35 שצורף לתצהיר עדות ראשית של הנתבעת. על פי האמור באותו מסמך חתמו אותם תובעים כי הם משחררים את הנתבעת מאחריותה לכל פגם נזק ואחריות לאופן ולטיב הבנייה.
אין המסמך האמור פוטר את הנתבעת מלשאת בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו, וספק אם היה מקום להחתים את אותם דיירים על מסמך כגון זה, בנסיבות שבהם הוחתם המסמך. על דרך ההשוואה לע"א 2299/99 הלכת שפייר (שם, עמ' 235-237) יש לומר כי נסיבות החתימה על אותו מסמך הן במהותן נסיבות של כפיה אסורה על פי דין.
משביקשו התובעים להעביר את הזכויות בדירות לאחר, ומשלא יכלו לעשות כן מבלי לחתום על מסמך הויתור, הרי שיש לראות את נסיבות חתימתם על אותו מסמך, כנסיבות אשר שללו מהן את יכולת הברירה, וממילא נתונה בידם זכות הביטול.
בהגשת התביעה יש משום מימוש זכות זו.
חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט:
14. התובעים הסתמכו מלכתחילה על חוות דעת מטעמם של אינג' א' קרמר. צד ג/1 לא הגיש חוות דעת מטעמו, ואילו צד ג/2, הגיש חוות דעת מטעמו, המהנדס גד פוקס.
הנתבעת, ככל שמדובר בתובעים 1-13 מקבלת את חוות דעת המומחה.
התובעים, הנתבעת וצד ג' 1 (חב' הלל מילשטיין השקעות ופיתוח (להלן: חב' מילשטיין - השקעות) הסכימו לראות במומחה שמונה כמומחה מכריע. עוד הוסכם, כי לא יהיו רשאים להסתמך על מומחה מטעמם, כל זאת מבלי לוותר על זכות החקירה (ישיבה מיום 21/5/2000, ע"מ 2 לפרוטוקול). להסדר זה לא הצטרף צד ג/2 - חב' בנגד (ראה החלטה מיום 17/7/00 עמ' 6-7 לפרוטוקול). צד זה ביקש לשמור על זכותו לחקור את המומחה מטעם ביהמ"ש וכן ביקש להסתמך על חווה"ד שתוצג מטעמו (עמ' 16 לפרוטוקול). ביהמ"ש נעתר לבקשות אלה.
חוות הדעת שניתנה על-ידי מומחה בית המשפט, המהנדס גיל רפאל נושאת תאריך 20/03/2001 (סומנה כ - ת/1). חוות הדעת מפרטת את הליקויים, שנמצאו בכל אחת מן הדירות. כמו כן ישנה התייחסות לנושאים השונים שפורטו בהחלטת המינוי.
סמכות המומחה לא הוגבלה לליקויים נטענים בלבד (ראה סעיף 3 של ההחלטה מיום 21/5/00, עמ' 3 לפרוטוקול).
המומחה גם נחקר בבית המשפט (ראה ישיבה מיום 27/10/02 החל מע"מ 26 לפרוטוקול).
הנתבעת טענה בסיכומיה, כי בעקרון מקבלת היא את חוות הדעת בנוגע לתובעים 1- 13 כפי שנקבע מראש. לגבי תובעים 14 - 15 הנתבעת מבקשת להפנות לחקירתו של המומחה בע"מ 31 - 33 לפרוטוקול.
15. התובעים בסיכומיהם, מבקשים כי בית המשפט יבחן בנוסף לחוות דעתו של המומחה שמונה על-ידי ביהמ"ש, גם את חוות הדעת של המהנדס מטעמם, אינג' קרמר וזאת מכיוון שראוי לדעתם כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט תיבדק לאורם של יתר הראיות, לרבות חוות הדעת הנוגדות את חוות דעתו (ע"מ 1 לתשובת התובעים לסיכומי הנתבעת וצד ג'). התובעים ממשיכים וטוענים כי ניתן לעשות כן גם לאור ביטולה של תקנה 130(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.
16. משהגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית - ככל שהגיעו - וזו קיבלה תוקף של החלטת בית המשפט, אין לאפשר לצדדים לחזור בהם מן ההסכמות האמורות, שהיו כאמור להחלטה שיפוטית.
יתר על כן, לגופו של עניין, לאחר עיון בחוות הדעת השונות שהונחו לפני, סבורה אני, כי יש להעדיף את חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט. כפי שהעיר המומחה של ביהמ"ש לפחות חלק מן הליקויים שהוזכרו בחוות הדעת על-ידי המומחה מטעמם אינם מבוססים ומהות הליקוי הנזכר ע"י המומחה הוא כללי, ואינו מפורט (ראה למשל הליקוי הנטען בדבר קירות עקומים בדירת הדירה של התובעים מס' 1, סעיף 4.4: "הטענה כללית ביותר, לא ברור כלל היכן נמצא הליקוי ומה היה שיעור הסטייה שנמצאה ע"י אינג' א' קרמר"), כך שבכל מקרה, לא ניתן היה להסתמך על חוות דעת זו.
כאמור, יש להעדיף את חוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש וכך אני מורה.
הכלל הוא שיש לקבל חוות דעת של מומחה בתחום בו מונה, אלא אם כן ישנם נימוקים כבדי משקל המחייבים סטייה מחוות דעת זו. בית המשפט יעדיף לאמץ את מסקנותיו של המומחה אשר מונה מטעמו, מן הטעם שמטבע הדברים, חוות דעתו אמורה להיות אובייקטיבית וחסרת פניות (א. ורדי, דיני מכר דירות - ליקוי בנייה והבטחת זכויות הרוכשים, חושן למשפט - 1997 ע"מ 294).
משהחליט בית המשפט למנות מומחה על מנת שיגיש את חוות דעתו, הרי המינוי הוא לצורך קבלת נתונים מקצועיים, ממי שמומחה בתחום ומאדם שבית המשפט יכול לתת בו אמון, שהממצאים שהובאו יהיו מקיפים ומקצועיים כאחד, באופן שניתן יהיה לאמצם וליתן הכרעה בהתאם (ראה ת"א 10374/96 שטרית אברהם ו-18 אח' נ' אחים שרבט חברה לבניין בע"מ (ניתן בתאריך 30/10/2000, לא פורסם, להלן: פס"ד שרבט וכן ראה ערעור על פסק-דין זה, בע"א 9085/00 ואח', ניתן ביום 21/7/03, תק-על 2003(2) 3860. כן ע"א 558/96, 1240/96 חב' שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל חנן ו- 32 אח', פ"ד נב(4) 563, 570-569).
בענייננו, וככל שמדובר בתובעים 1-13, לא נמצאו נימוקים כלשהם - בין דיוניים ובין מהותיים - המצדיקים דחית חוות הדעת, אף לא בחלקה. כפי שהבהרתי, מדובר בחוות דעת מקיפה ומפורטת וראוי לקבלה על כל האמור בה.
גם במערכת היחסים שבין התובעים, הנתבעת וצד ג/2, משהונחו חוות דעת נוגדות בפני ביהמ"ש, ותוך בחינתם של אלה, יש לתת עדיפות לחוות הדעת מטעם המומחה של ביהמ"ש. בנושא זה, ארחיב ההנמקה במידה מסוימת, תוך דיון בדירות התובעים 14 ו-15.
אוסיף ואדגיש, כי הטענות שהועלו כנגד חוות הדעת אינן מצביעות על שגיאה או טעות חמורה שנפלה בחוות הדעת, או חוסר ידע מקצועי, או נימוק אחר אשר מצדיק התערבות בממצאים שנקבעו ובמסקנות שהוסקו.
למרות האמור, וככל שיידרש, במסגרת בחינת כלל הנתונים הרלוונטיים, אתייחס גם לטענות האחרות, תוך בחינת הליקויים השונים:
17. נתייחס תחילה לליקויים המאפיינים מספר דירות ולאחר מכן לפיצוי המגיע לכל אחד מן התובעים:
17.1 ליקויי הטיח:
בחוות הדעת שהוגשו מטעם התובעים הוזכר נושא הטיח. הטענה הייתה כי קיימת בעיה בעובי ובחוזק הטיח, כתוצאה מתחולת צמנט נמוכה. המומחה מטעם ביהמ"ש הבהיר שהבדיקות בנושא זה, צריך שיבוצעו ע"י מעבדת הטכניון או מעבדת מכון התקנים, נתנה ההוראה לבצע בדיקות, בכפוף לתשלום. בסופו של דבר לא בוצעה הבדיקה, לאחר שב"כ התובעים הודיע, כי בשל עלות גבוהה של הבדיקה, הם נמנעים מלבצעה, למרות האמור הם עומדים על טענותיהם.
המומחה חזר וציין, כי עלות הבדיקה פחתה וכן שוכללו אמצעי הבדיקה. כמו כן לא ניתן לערוך את הבדיקה באמצעים שאינם מעבדתיים.
לעניין זה יש לקבל קביעת המומחה, לפיה לא ניתן לבצע בדיקות אמינות לחוזק הטיח, ללא מעבדה.
התובעים עתרו לפיצוי בגין ראש נזק זה בעלות ממוצעת של כ- 7,000 ₪ לדירה, בתוספת צביעת הדירה מחדש (4,000 ₪). מאחר שלא ניתן היה לקבוע ממצא בנושא זה, אם הטיח אינו עומד בתקן, כי אז אין לחייב בפיצוי בגין ליקוי שקיומו של הוכח.
התביעה בנושא זה, נדחית.
17.2 ריצוף:
המומחה קבע, בנושא אופן ביצוע ליקויי הריצוף החלפות חלקיות ומקומיות של המרצפות, תוך שימוש באריחים שפורקו, וכן ליטוש אבן והסרת כתמים.
התובעים טוענים, כי תיקון כזה אינו סביר ואף אינו ישים. אבן הליטוש עצמה, הסובבת, תגרום לשברים, לאורך הפרשי הגבהים במרצפות. תיקונים מקומיים של החלפת מרצפות בודדות תפגום במרצפות הסמוכות לה. כמו כן שימוש חוזר במרצפות מפורקות בלתי אפשרי עקב הטיט הדבוק לתחתיתן, שהסרתו בלתי אפשרית מבלי לפגוע במרצפות. החלפה מקומית תגרום להבדלי גוון, ברק וכו'. בנוסף טוענים התובעים כי תיקונים מקומיים של סתימות וחומרי מילוי, כפי שמציע המומחה, גורמים למפגע אסתטי במרצפות, ומאידך - חומרי הסתימה מועדים להינתק מהמרצפות כאשר הם מיושמים בדירה, להבדיל מביצוע בעת הליך הייצור.
תוך סקירת פסיקה רלוונטית בנושא, טוענים התובעים, כי היה מקום להורות על החלפת כל הריצוף. לכן, בכל אותם מקומות בהם העריך המומחה את החלפת הריצוף בסכומים הנעים בין 2,400 ₪ ל- 5,000 ₪, לעומת החלפה של מלוא הריצוף, בתשובות לשאלות הבהרה, שם העמיד את סכום החלפת המרצפות על 11,200 ₪, יש לפסוק את הפיצוי האחרון, ולא להסתפק בהחלפה חלקית של ריצוף בשיעור הנע בין 21% ל- 45%.
17.2.1 לעניין אופן ביצוע הליקויים, לרבות נושא הריצוף, אין ללמוד בהכרח ממקרה אחד למקרה אחר. במסגרת תשובות לשאלות ההבהרה הוסיף המומחה והבהיר כי הליטוש פותר את הבעיה שהייתה באותן דירות בהן קבע כי זו הדרך הנכונה לתיקון הליקוי. עוד ציין המומחה, כי מאחר שלגבי חדרים אחרים באותן דירות הורה על פירוק אריחים, הרי שלא תהיה מניעה לעשות שימוש באלה לחדר האחר, שם הורה על החלפה חלקית. תיקון כזה, הוא בגדר של שיטה מקובלת בתחום הבנייה, ויש לאשרה, בין היתר, מאחר שהיא עולה גם עם עקרון של הקטנת הנזק.
17.2.2 עוד יש לקבל את טענת הנתבעת כי התובעים לא הוכיחו שדרך התיקון כאמור יהיה בגדר של תיקון זמני בלבד, ולא יביא לתיקון מלא של הריצוף. יש להדגיש כי מדובר בחוו"ד של מומחה שבדק את הדירות למעלה מ- 7 שנים לאחר מסירתן לתובעים. במהלך תקופה כה ממושכת, הסבירות היא שהמומחה עמד על מלוא הליקויים הקיימים, גם לגבי ליקויים הולכים ומתמשכים.
אשר על כן, יש לדחות את טענת התובעים ככל שזו מתייחסת לתביעתם להורות על החלפת כל המרצפות בדירות.
17.3 ארגזי תריסים:
המומחה קבע כי לעניין ארגזי התריסים, צריך התיקון להיעשות באמצעות ברגים.
המפרט 156 הוחלף בתקן ישראלי 1509 בדצמבר 1997. תקן זה פורסם שנים לאחר שהתובעים קיבלו את החזקה בדירות, ולכן אינו רלוונטי לתיק זה.
התובעים טוענים כי יש ליישם את המפרט כפי שהוחלף בתקן הישראלי 1509, ולהוסיף 300 ₪ לגבי כל אחת מדירות התובעים.
אין בידי לקבל את טענת התובעים ויש לדחותה.
מחלוקת דומה הועלתה בבימ"ש זה בפס"ד שרבט (ת"א 10374/96), ושם נקבע כי יש לאשר את התקן שהיה רלוונטי במועד קבלת החזקה בדירות. יש לשים לב כי התקן החדש מאפשר פתיחה נוחה יותר של ארגז התריסים, דבר שהוא לצורך תחזוקת החלקים הנמצאים בתוך הארגז. תחזוקה זו מיועדת לאנשי אחזקה ומקצוע. אין בה לכשעצמה כדי להכביד על רוכשי הדירות, ובכל מקרה אין באמור כדי להפר את חוזה המכר שבין הצדדים.
אשר על כן גם התביעה להעלאת סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה, נדחית.
17.4 אוורור חדרי השירותים:
המומחה דחה את תביעת התובעים לאוורור השירותים באמצעות ונטה, תביעה שהתבססה על חווה"ד של המומחה מטעמם. התובעים טוענים כי מדובר בחדר שירותים הפונה למרפסת מקורה וסגורה המחייבת בנסיבות אלה אוורור מכני על פי סעיף 2.22 לתוספת השניה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 (להלן: תקנות היתר לבניה) ורק החל מהתיקון של חודש נובמבר 1998, ישנה הקלה שהיא איננה רלוונטית לתיק זה לגבי אוורור שירותים הפונים למרפסת סגורה בתריס בלבד, כפתרון אפשרי.
התובעים חזרו והציגו את השאלה בפני המומחה, בשאלות ההברה שהוצגו לו (סעיף 5 לת/2).
המומחה חזר וציין כי מדובר בחלון שירותים הפונה לאוויר חוץ ממש. עוד הבהיר המומחה כי העדכון לתקנות, במספר 2.40 לתוספת השניה לתקנות היתר לבניה, לא הביאו להקלה חדשה, אלא הסבירו את מהותה של התקנה הקיימת, וממילא על פי הסבר זה אין צורך, בנסיבות שפורטו באוורור נוסף של ונטה.
לפיכך, גם בנושא זה דין תביעת התובעים להידחות.
18 לאור עקרונות אלה יש לבחון את הדירות של התובעים 1 עד 13, תוך התייחסות לסכומים נוספים שזכאים להם התובעים, מכוח חוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש. לאחר מכן, תוך בחינת טענות צד ג/2 אתייחס לליקויים בדירות התובעים 14 ו- 15.
18.1 דירת התובעים 1 - משפחת אוחנה:
המומחה קבע לתובעים אלה פיצוי בשיעור של 1,200 ₪.
הדירה נמכרה כדירה עליונה בלבד. התובעים ביצעו שיפוץ כללי לדירה, במסגרתו הוגדל המטבח, בוצע שינוי של מחיצות, גרם מדרגות תחתון, הרצוף כולו הוחלף חדר שירותים ואמבטיה פורקו ונבנו מחדש במיקום שונה, נאטמו חלונות האמבטיה וחדר השירותים, ודלתות הפנים הוחלפו.
המומחה לא יכול היה להתייחס לפגמי הריצוף, לעניין בעיות באיטום הגג נקבע סכום של 1,050 ₪, תביעות אחרות כגון החלפת הדלת וקירות עקומים נדחו. כמו כן נדחות תביעות אחרות כמו נושא החשמל, מאחר שהמומחה לא יכול היה לקבוע מה נעשה במסגרת השיפוץ הכללי, ולאו דווקא כצורך בשל ליקויים.
לעניין החלפת הריצוף, אין להכיר במלוא התביעה. המומחה קבע כי אילו נדרש להחלפת ריצוף של משפחה זו היה מעמיד את הסכום על סך של 15,000 ₪. ככלל, הפיצוי בגין החלפת רצוף נע בשיעור שבין 21% ל 45%.
בנסיבות העניין, ועל אף שרוכש דירה זכאי לערוך תיקונים בדירה, משהחליט במסגרת ביצוע התיקונים לבצע גם שיפוצים החורגים מתיקונם של הליקויים, נטל הראיה הוא עליו, ועליו לערוך את ביצוע העבודות באופן שיהיה בו כדי להצביע בבירור בין עלויות תיקונים לבין עלויות שיפוצים. בהעדר הפרדה כאמור, ותוך השוואה לדירות האחרות יועמד הפיצוי בגין החלפה חלקית של הריצוף על 33% בלבד, ובסה"כ 4,950 ש"ח.
לעניין נושא החשמל, לא נשמרה ההפרדה בין ביצוע השיפוץ לבין תיקון הליקוי.
לעניין זה, יש עוד לציין כי ברשימת תיקוני הבדק (נ/19 לתצהירו של מר רויטברג) לא נזכר ליקוי זה. גם לא ברור כאמור אם החלפת לוח החשמל אינו נוגע לשיפוצים הכללים שנערכו. התובעים גם לא הציגו כל קבלה לגבי ביצוע התיקון, וממילא גם לא ניתן ללמוד כי העלות הנטענת נובעת אכן מליקויי קיים.
אשר על כן, המסקנה היא, שאין בראיות שהוצגו כדי לבסס ממצא לצורך ההליך האזרחי שבפני.
בנסיבות אלה יועמד סך הפיצוי הכולל בגין התיקונים על סך 6,000 ₪ למועד מתן חוו"ד המומחה.
18.2 תובעים מס' 2 - משפחת בודנר:
המומחה קבע פיצוי למשפחה זו בסכום כולל של 3,240 ₪.
לגבי משפחה זו, קבע המומחה שלא נמצאו ליקויים בדלתות הנמצאות. התובעים טענו כי החליפו 4 דלתות עם משקופים. המומחה לא יכול היה לקבוע ממצא לעניין זה, מאחר שהדלתות הוחלפו.
כמו כן, לא יכול היה המומחה להתייחס לנושא חדר האמבטיה, שכן כל החדר עוצב מחדש על ידי הדייר, כמו כן הוחלף האמבט למקלחת ואביזרי אינסטלציה הוחלפו גם הם.
בהבדל ממשפחת אוחנה, בדירה זו לא בוצעה החלפת הדלתות כחלק משפוץ שנעשה, יחד עם זאת לא ניתן לייחס את החלפת כל הדלתות והמשקופים למהות הליקוי שנמצא.
בנסיבות אלה, ותוך השוואה לעלות שנקבעה לגבי משפ' דיניסמן ובהתייחס לדלת הפנים יועמד הסכום על 500 ₪ לדלת, ובגין 4 דלתות, סכום של 2,000 ₪.
אין להכיר בעלות של רצוף האמבטיה מחדש כנובע מהליקויים של המרצפות. העבודות שנעשו בחדר האמבטיה כללו שינוי אביזרי האינסטלציה. בנסיבות אלה ממילא מתחייבת כעבודה נוספת גם החלפת המרצפות. משלא נשמרה ההפרדה הברורה בין תיקון הליקוי לבין שיפוץ, אין להכיר בתביעה בקשר לעניין זה.
אשר על כן, יועמד סך הפיצוי הכולל בגין התיקונים על סך 5,240 ₪ למועד מתן חוו"ד המומחה.
18.3 תובעים 3 - משפ' גושמיר:
המומחה קבע פיצוי למשפחה זו בסכום כולל של 600 ₪.
גם בדירה זו, בדומה לדירת משפ' אוחנה השלימו הדיירים את בניית החלק התחתון של הדירה והתקינו גרם מדרגות בין המפלסים, התובעים אחדו בקומה העליון את חדר השירותים עם חדר האמבטיה והתקינו שם אמבט ג'קוזי. במסגרת התקנת גרם המדרגות בוצעה החלפת רצוף חלקית בסלון. כמו כן בוצע שיפוץ גג הרעפים ואיטום מזחלות.
המומחה מטעם ביהמ"ש הוסיף וקבע כי כל הפעולות הנ"ל בוצעו על ידי התובעים ללא קשר לנתבעת בתיק זה.
בדירה זו אין מקום להוסיף כל פיצוי בגין הרצוף, שהוחלף באופן חלקי, הן מן הטעם שלגבי יתר השטח המרוצף בוצע פוליש, והממצא של המומחה היה שהרצוף נראה כרצוף המתוחזק יפה. לגבי חלק הרצוף שהוחלף באופן חלקי, אין הוא קשור לליקוי.
גם בנושאים האחרים אין מקום להוסיף כל פיצוי מעבר למה שנקבע על ידי המומחה, למעט איטום המזחלות ושיפוץ גג הרעפים.
לעניין גובה סכום הפיצוי, הגם שלא נשמרה ההבחנה הברורה הרי שבהשוואה לדירות אחרות יש מקום להוסיף בגין תיקון הגג סכום של 1,050 ₪.
אשר על כן, יועמד סך הפיצוי הכולל בגין התיקונים על סך 1,650 ₪ למועד מתן חוו"ד המומחה.
18.4 תובעים 4 - משפ' גורל:
המומחה קבע פיצוי למשפחה זו בסכום כולל של 7,160 ₪.
מבדיקת נושאי הנזק הנדרשים, אין מקום להתערב בחוו"ד המומחה ויש להשאיר את הסכום כפי שנקבע, ככל שמדובר בליקויים שנכללו בתביעת התובעים.
המומחה מצא פגמים שחורגים מעבר לאמור בחווה"ד מטעם התובעים. כמפורט לעיל, יש להכיר בליקויים אלה.
אשר על כן, יש לקבוע כי התובעים זכאים גם לפיצוי בגין הליקויים הנוספים עליהם הצביע המומחה מטעם ביהמ"ש, גם אם מדובר בפגמים החורגים מעבר לחוו"ד המומחה מטעמם של התובעים, והחורגים מן האמור בכתב התביעה המקורי.
בנסיבות אלה יש להוסיף לפיצוי שנקבע על ידי המומחה בהתייחס לליקויים שנקבעו גם את הליקויים הנוספים המתייחסים למשפ' גורל, לסדקים שנמצאו במקומות שונים בדירה, לרטיבות בקיר המערבי בחדר שינה צפון מערבי בתחתית הקיר, לפגיעות רטיבות במקומות אחרים, למדרגות ירידה לגינה.
לפיכך, יש להוסיף סכום של 13,000 ₪.
אשר על כן, יועמד סך הפיצוי הכולל בגין התיקונים על סך 20,160 ₪ למועד מתן חוו"ד המומחה.
18.5 תובעים 5 - משפ' גולדובסקי:
המומחה קבע פיצוי למשפחה זו בסכום כולל של 2,940 ₪.
גם לגבי תובעים אלה יש לקבל את טענתם כי הם תקנו את חדירת המים מהגמלונים. לפיכך יש להכיר בסכום הפיצוי שקבע המומחה בנושא זה בסך של 1,050 ₪ (סכום זה נכלל בקביעת הסכום הנ"ל).
גם למשפ' זו יש להוסיף סכום בגין ליקויים החורגים מכתב התביעה, בסכום של 350 ₪,
אשר על כן, יועמד סך הפיצוי הכולל בגין התיקונים על סך 3,290 ₪ למועד מתן חוו"ד המומחה.
18.6 תובעים 6 - משפ' דורין:
המומחה קבע פיצוי למשפחה זו בסכום כולל של 7,340 ₪.
בהתייחס לדירה זו קבע המומחה כי בדירה בוצע שינוי על ידי הדיירים לאחר אכלוסה באזור כניסה למטבח באופן שפתח הכניסה הוגדל על ידי שבירת חלק מהמחיצה שהפרידה בין הסלון למטבח. בנסיבות אלה הייתה פגיעה בחמישה אריחים. פגיעה כזו יכולה להיעשות גם על ידי הקבלן שביצע את העבודה בדירה קודם למסירתה, אך גם על ידי הדיירים עצמם לאחר מסירת החזקה בדירה, במסגרת השיפוץ. ליקויי זה לא נזכר בפרוטוקול מסירת הדירה.
מדובר בעלות תיקון של 250 ש"ח, כאשר בדירה מתגורר דייר חדש שקיבל את החזקה בדירה ב 1/3/97.
בנסיבות העניין, ובהעדר הפרדה ברורה בין השיפוץ לבין תיקון ליקויי אין בדעתי לפצות בגין כך.
בנסיבות אלה יש להשאיר את סכום הפיצוי כפי שנקבע על ידי המומחה - 7,340 ₪ למועד מתן חוו"ד המומחה.
18.7 תובעים 7 - משפ' דניסמן:
המומחה קבע פיצוי למשפחה זו בסכום כולל של 5,240 ₪.
המומחה הוסיף וקבע כי בבדיקת הדירה נמצאו כתמים בסף דלת הכניסה, חדר האמבטיה ובכניסה לחדר השינה הצמוד. בבדיקת מראה תחתית המזוזות נמצא שאלה נפגעו מרטיבות.
בבדיקת הרטיבות נמצא שיעור רטיבות גבוה בדלת חדר האמבטיה ובדלת חדר השינה הצמוד, בין היתר בהעדר קורת הפרדה אטומה למעבר שבין דלת חדר האמבטיה למסדרון.
המומחה הגיע למסקנה כי יש צורך להחליף את חול המילוי לחול יבש, במסגרת פירוק הריצוף באזור הרלוונטי עלות עבודה זו נקבעה בסך של 6,060 ₪. יחד עם זאת המומחה לא אישר את הסכום מאחר שלא נמסר לו פרוטוקול שנת הבדק של דירה זו, אשר יש בהם להוכיח כי הליקוי התגלה במהלך שנות הבדק והאחריות של דירה זו.
על פי כתבי הטענות שנוסחו ולאור מהות הליקוי שנמצא, יש לקבוע כי תובעים אלה זכאים למלוא הפיצוי בגין עבודת תיקון זו, ואולם צודקת הנתבעת שאין להכיר בסכום העולה על סכום הפיצוי הנ"ל, ככל שמדובר בעבודת התיקון האמורה (ראה סעיף 30.3 לסיכומי הנתבעת).
כמו כן, יש להכיר בעלות של הפגמים החורגים מעבר לנזכר בחוו"ד המומחה מטעם התובעים ובכתב התביעה, על פי הנימוקים שפורטו לעיל, סכום של 990 ₪.
אשר על כן, יועמד סך הפיצוי הכולל בגין התיקונים על סך 12,290 ₪ למועד מתן חוו"ד המומחה.
18.8 תובעים 8 - משפ' סודיט:
המומחה קבע פיצוי למשפחה זו בסכום כולל של 2,550 ₪.
המומחה דחה חלק גדול מטענות תובעים אלה לקיומן של ליקויים. המומחה דחה את הטענה בדבר הצורך להחליף את הריצוף. המומחה הבהיר שמדובר בריצוף טארצו שמכיל אגרגט קררה ואגרגט שחור. עוד קבע המומחה שלא נמצאו כתמים חריגים על פני אריחי הקומה למעט באזור המטבח ואולם גם לגביהם קבע כי כתמים כאלה אופיינים לריצוף טראצו, אשר מונח באזור שבו נעשה שימוש מוגבל עם מים.
המומחה קבע כי לא נמצאו סדרות יצור שונות של אגרגטים, כפי שטען המומחה מטעמם של התובעים וכי אין מקום להורות על החלפת ריצוף. לכן, המסקנה הייתה שאין כל ליקויי בריצוף הדירה הדורש תיקון.
לעניין הדלתות, קבע המומחה שלא מצא ליקויי בסגירת הדלת הראשית וכן לא נמצאו מרווחים חריגים בתחתית הדלת. לא נמצא ליקויי בעיגון הדלת, ולכן לא נמצאה כל הצדקה להחלפתה. טענת המומחה מטעם התובעים קבע שיש להחליף את הדלת, בהיותה בלתי תקנית, נדחתה אף היא. המומחה הבהיר שבמועד הרלוונטי לא היה תקן ישראלי לדלתות פלדה, תקן כזה גם לא קיים היום, הדלת שהותקנה עומדת בדרישות המפרט ולכן אין מקום כאמור להחליפה.
לגבי דלת למרפסת כביסה מן המטבח, קבע המומחה כי בוצע שינוי על ידי התובעים עצמם. הדלת פורקה ובמקומה הותקנה דלת הזזה, ולכן לא ניתן לבדוק את טענות התובעים בנושא זה.
בסיכומי התובעים נטען, תוך הבהרה לתצהירה של גב' ליליה כי נדרש תריס מיגון בפתח, בגין כך תובעים הם תוספת של 1,000 ₪.
גם בנושא זה יש לקבל את חוות דעת המומחה ואין להוסיף את הפיצוי הנוסף הנתבע.
יש לעניין זה גם להפנות לטענות הנתבעת, כי החלפת דלת המרפסת באה כדי למנוע ליקוי רטיבות, לא מצא את ביטויו אף לא בחוות דעת המומחה מטעמה.
לפיכך יש לדחות את התביעה לגבי תוספת זו.
התובעים טוענים עוד כי יש לאשר להם קירוי מרפסת הכביסה וגג, שלדעתם היה הכרחי מצד התובעים כדי למנוע חדירת מים.
המומחה לא קבע ממצא כזה. גם לא מצאתי התייחסות פרטנית לכך בשאלות ההבהרה שהופנו למומחה. לכן, יש לדחות גם טענה זו.
אשר על כן, יועמד סך הפיצוי הכולל בגין התיקונים על סך 2,550 ₪ למועד מתן חוו"ד המומחה.
18.9 תובעים 9 - משפ' פרג:
המומחה קבע פיצוי למשפחה זו בסכום כולל של 3,650 ₪.
התובעים חזרו וטענו כי יש לאשר להם את החלפת הריצוף במלוא השטח, על פי עלות למ"ר של 250 ₪, עלות שנקבעה על ידי המומחה, ולטענתם הכתמים הרבים הנראים על הריצוף הם תולדה של דליפה מצנרת ולא עקב תחזוקה לקויה.
הנתבעת הדגישה, תוך הפניה לחוו"ד של המומחה מטעם ביהמ"ש, כי תובעים אלה רכשו את הדירה כמעטפת בחלק התחתון וללא חדר מדרגות והם שהתקינו את חדר המדרגות. במסגרת ביצוע חדר המדרגות הוחלף חלק מהריצוף בסלון על ידם.
המומחה בחן היטב את נושא הריצוף בדירה, לרבות טענות התובעים, וקבע כי בבדיקת הדירה התברר שבדירה גר שוכר עם כלב, וכי מצב התחזוקה של הריצוף אינו טוב, ובלשון המעטה. עוד קבע המומחה כאמור שהחלפת הריצוף באופן חלקי נעשתה על ידי התובעים עקב התקנת המדרגות.
בנסיבות אלה יש לקבל את חוות הדעת של המומחה ולקבוע כי התובעים לא הוכיחו שהליקויים בריצוף, ככל שאלה קיימים נובעים מליקויי בניה.
התובעים טענו גם כנגד קביעת המומחה כי יש להורות על תיקון השיש במטבח ולא להחלפתו לטענתם, יש לאשר את החלפת השיש. כן טוענים התובעים כי אין לקבל את חוו"ד המומחה בקשר לנושא אוורור חדרי השירותים למרפסות שירות.
הבהרתי כי יש בדעתי לקבל את חוו"ד המומחה, ולכן יש לדחות את טענות התובעים לליקויים נוספים.
אשר על כן, יועמד סך הפיצוי הכולל בגין התיקונים על סך 3,650 ₪ למועד מתן חוו"ד המומחה.
18.10 תובעים 10 - משפ' ציפורן:
המומחה קבע פיצוי למשפחה זו בסכום כולל של 10,950 ₪ וכן סכום נוסף של 850 ₪, עלות תיקונים בגין פגמים שחרגו מעבר לאמור בחווה"ד ובתביעה של התובעים.
כמו כן, הוחלף השיש על ידי התובעים. בנסיבות העניין לא יכל המומחה לקבוע אם הפגמים הנטענים לגבי השיש אכן היו קיימים בשל ההחלפה האמורה. על דרך ההשוואה לדירות אחרות בהם נמצאו ליקויים בשיש, והמומחה אישר את תיקונם, יש לאשר גם במקרה זה סכום של 250 ₪.
בקשר לנושא הסורגים לפתחים בקומה התחתונה, הנוגע למיגון הדירה, קבע המומחה כי טענה זו קיימת בחווה"ד של המומחה מטעם התובעים. המומחה לא חלק על שיעור העלות להתקנת הסורגים והעביר את הנושא לבחינתו של בית המשפט.
הנתבעת טוענת כי טענה זו לא הועלתה בתצהירי התובעים, ככל שמדובר בעלות.
די בכך שהנושא עלה בחווה"ד והצורך בהתקנה לרבות העלות לא נדחו על ידי המומחה. בנסיבות אלה יש לאשר את הסכום ולהוסיף סך של 2,000 ₪.
אין בדעתי לקבל את טענות התובעים לעניין איוורור חדרי השירותים או הדרישה להחלפת הריצוף המלא.
אשר על כן, יועמד סך הפיצוי הכולל בגין התיקונים על סך 14,050 ₪ למועד מתן חוו"ד המומחה.
18.11 תובעים 11- משפ' צ'רקסוב:
המומחה קבע פיצוי למשפחה זו בסכום כולל של 3,140 ₪.
בדירת תובעים אלה אישר המומחה קיומם של כתמים בדירה, ועוד קבע כי התיקון יכול שיעשה על ידי ליטוש באבן בעלות של 3,075 ₪.
התובעים טוענים כי יש להורות על החלפת הריצוף, ואילו הנתבעת טוענת, כי התובעים לא הוכיחו שבעת מסירת הדירה להם היו הכתמים בריצוף. הנתבעת גם מדגישה כי בעת ביצוע תיקוני הבדק בנובמבר 1994 גם אז לא היו הכתמים, ולכן יש לדחות את התביעה בהעדר ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין הכתמים הנטענים לבין מועד המסירה.
בנושא זה יש לקבל את טענת התובעים לקיומם של הכתמים בעת המסירה, ואולם אין לקבל תביעתם להחלפת מלוא הריצוף. הטענה הועלתה על ידי התובעים, בין בתצהירם ובין בחווה"ד של המומחה מטעמם. לאור מצב הריצוף בדירות האחרות, הסבירות נותנת שגם בדירה זו היו ליקויים דומים. לפיכך, הוכח קיומו של הקשר הסיבתי.
לעניין עלות התיקונים, יש לפעול על פי האמור בחווה"ד.
לפיכך יווסף סכום של 3,075 ₪ לסכום התיקונים שקבע המומחה.
התובעים טענו עוד שיש להוסיף להם את עלות התיקונים בגין הרטיבות מבחוץ לדירה, וכי תיקונו של פגם זה - איטום מפני חדירת רטיבות מים - פורט בתצהיר, ועלותו נזכרה בחוו"ד המומחה מטעמם והועמדה על סך של 900 ₪.
הנתבעת טענה כי יש לדחות את הטענה בהעדר ראיה לתיקון הליקוי ו/או לעלותו.
המומחה הבהיר (סעיף 4.9 לחוו"ד לגבי דירה זו) כי בבדיקה לא נמצאה רטיבות כיום בחדר הילדים. ולכן, על התובעים יהיה להוכיח את עלות ביצוע פעולה זו, שכן לא נמסרו קבלות.
יש להניח שהתובעים אכן ביצעו את התיקון, ואולם משעשו כן היה עליהם לדאוג לקבל חשבונית/קבלה כדין, כדי להוכיח את העלות הנטענת. משביצעו את התיקון ללא חשבונית, ההנחה היא ששילמו מחיר נמוך בהרבה מהסכום הנטען.
בנסיבות אלה, יועמד הפיצוי בגין ליקוי זה על מחצית הסכום הנטען - 450 ₪.
כמו כן יש להוסיף קיומם של ליקויים נוספים אשר לא נכללו בכתב התביעה המקורי על פי החלטה שניתנה בפסק דין זה, בסכום של 750 ₪.
טענות התובעים לקיומם של ליקויים אחרים ו/או נוספים ו/או לחריגה מן העלויות שנקבעו על ידי המומחה, נדחות.
אשר על כן, יועמד סך הפיצוי הכולל בגין התיקונים על סך 7,415 ₪ למועד מתן חוו"ד המומחה.
18.12 תובעים 12 - משפ' רוזנפלד:
המומחה קבע פיצוי למשפחה זו בסכום כולל של 7,115 ₪.
הנתבעת טענה, כי יש לדחות את התביעה של תובעים אלה, ולו מן הטעם שהם מכרו את הדירה לאחר, לא הודיעו על כך לבית המשפט, הסכימו ביניהם על חלוקה של עלות ההליך ותקבוליו שיתקבלו, אם יתקבלו, והכל מבלי לצרף את הרוכש מחדש.
אין לקבל טענה זו, ואולם יש להבטיח שפסק דין זה יהיה בגדר של מעשה-בית-דין גם כנגד הרוכש מחדש, הגם שלא צורף להליך. למרות שתובע זה מכר את דירתו לאחר ביום 30/3/98, כפי שהובהר בפסק דין זה, אין בכך כדי לשנות את עלות התיקונים כפי שקבע המומחה. יחד עם זאת יש להדגיש שעל פי חוזה המכר שנערך בינו לבין רוכשים חדשים (ה"ה אדוארד גפני וגב' רוזנה גפני - נ/63), אשר לא היה צד לדיונים בתיק תהא חלוקה בהוצאות ובתקבולים שהתקבלו עקב הליך זה בין התובעים לבין הרוכש החדש.
יש לראות בסעיף האמור בהסכם המכר שבין הצדדים לו המחאת זכות (סעיף 1(א) לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969), ובמקרה כזה, ניתן לבצע את ההמחאה גם ללא הסכמת החייב, ועל פי סעיף קטן א' לאותו סעיף, אין מניעה שההמחאה תהיה גם על חלק מן הזכות. במקרה כזה, עומדת גם לנתבעת כחייב הגנת החייב, מאחר שההמחאה אין בה כדי לשנות את הזכות או את תנאיה, ואם היה פרעון על ידי החייב לממחה, הרי שבכך מופטר החייב (ראה סעיף 2 של החוק הנ"ל).
לכן, יש לקבוע שעם קבלת התשלום על ידי התובע או הדייר החדש יהיה בכך סילוק החיוב על ידי הנתבעת, ובכל מקרה יש להבטיח שלא יהיה כפל של תשלום.
לפיכך, מובהר בזאת, שעם ביצוע התשלום בגין הליקויים בדירה על פי פסק דין זה, יהיה בכך סילוק מלא וסופי של חיובי הנתבעת גם כלפי הרוכש החדש, בין אם שולם מלוא הסכום לתובעים ובין אם שולם הסכום לתובעים ולדייר החדש בחלקים שווים.
הנתבעת טענה עוד כי התובעים מכרו את דירתם ברווח ניכר, וכי יש לקחת בחשבון גם נתון זה בקביעת הפיצוי. לאחר שאין בדעתי לפצות בגין ירידת ערך, וטענה כזו גם לא הועלתה, הרי שמחיר מכירת הדירה אינו רלוונטי לפיצויים הנתבעים בגין הליקויים ו/או בגין עוגמת הנפש שכרוכה הייתה בהליכים לביצוע התיקונים.
בדירה נמצאו כתמים על ידי המומחה מטעם בית המשפט אשר קבע שעלות הליטוש 3,075 ₪. טענת הנתבעת כי אין להכיר בעלות זו, אין לה מקום. השאלה מי ביצע את הליטוש בפועל אינה רלוונטית משנתגלו הליקויים - קיומם של כתמים בריצוף - ומשנקבע שלצורך הסרתם יש צורך בליטוש, העובדה שבוצע ליטוש לאחר מכירת הדירה אינה רלוונטי.
יחד עם זאת יש לדחות את טענת התובעים בדבר הצורך להחלפת הריצוף.
לעניין נושא החשמל, טענו התובעים על חוסר התיאום לנקודות החשמל בדירה. בביקור בדירה לא נמצא ליקוי זה. כדי להצביע על קיומו של הליקוי היה צורך, בין היתר, להציג תוכניות חשמל או לפחות עלות תיקון. משלא נעשה אף אחד משני הדברים הנ"ל, יש לקבל את טענת הנתבעת לעניין זה, כי לא הוכח קיומו של הליקוי.
יש להוסיף לסכום העלות שנקבע על ידי המומחה לביצוע הליקויים סכום של 1,850 ₪,
בגין ליקויים שפורטו בחווה"ד של המומחה, על אף שלא נזכרו בחווה"ד ובכתב התביעה מטעמם של התובעים.
אשר על כן, יועמד סך הפיצוי הכולל בגין התיקונים על סך 8,965 ₪ למועד מתן חוו"ד המומחה.
18.13 תובעים 13 - משפ' שטיינמן:
המומחה קבע פיצוי למשפחה זו בסכום כולל של 2,450 ₪.
תובעים אלה קבלו סכום של 2,500 ₪ בגין ליקויים שנתגלו להם בעת קבלת החזקה בדירה (נ/65). עוד יש להפנות לטענת הנתבעת כי בחוזה מכר הדירה מיום 14/3/99 שנכרת בין משפחת שטיינמן לקונה חדש, לא הוזכרה עובדת קיומם של הליקויים הנטענים. בנסיבות אלה סבורה הנתבעת כי אין לפצות את התובעים בגין ליקויים נטענים, ולו מן הטעם (כך יש להבין את הטענה על אף שלא נאמרה במפורש), שיש להניח שאילו היו הליקויים אכן מהותיים, היה הדבר מובא לידיעת הרוכשים.
עקרונית קיבל המומחה את עמדת הנתבעת שהליקויים שנתגלו בדירה זו אינם משמעותיים (למעט נושא הרטיבות שהוא ליקויי הקיים כמעט בכל הדירות), מאחר שקבע פיצוי בסך של 2,450 ₪ חדש.
יחד עם זאת, יש לקבוע שהפיצוי הנ"ל אינו במקום הפיצוי ששולם לתובעים בגין הליקויים שנתגלו בעת קבלת החזקה בדירה, אלא בגין ליקויים נוספים שמצא המומחה בעת הביקור בדירה.
לפיכך, כל פיצוי שקבע המומחה הוא בנוסף לפיצוי ששולם ולא במקומו.
התובעים טענו כי יש לפצותם בסכום של 9,000 ₪ בגין החלפת ריצוף בסלון וכן תיקוני גג, וכן נטען כנגד קביעת המומחה בקשר לאוורור חדרי השירותים.
אין לקבל את תביעת התובעים ככל שהיא חורגת מחוו"ד המומחה.
המומחה קבע כי במסגרת גימור הקומה התחתונה בוצעה פתיחת רצפה והותקנו מדרגות ירידה על ידי קבלן פרטי מטעם התובעים. במסגרת אותן עבודות הוחלף על ידי אותו קבלן קטע של ריצוף בסלון. עבודות אלה הן עבודות מוזמנות מטעם התובעים שבוצעו על ידי קבלן פרטי ואינן קשורות לנתבעים בתיק.
עוד קבע המומחה שאין להורות על תיקוני גג מעבר לתיקונים עליהם הורה בשל בעיית הרטיבות.
מן הטעמים המפורטים לעיל, אין מקום להוסיף על הפיצוי שקבע המומחה.
אשר על כן, יועמד סך הפיצוי הכולל בגין התיקונים על סך 2,450 ₪ למועד מתן חוו"ד המומחה.
דירות התובעים 14 ו- 15 - צד ג/2 - הערות כלליות:
19. הדירות של התובעים 14 ו- 15 נבנו על ידי צד ג/2 שהיא חב' בנגד, ונרכשו על ידי משרד הבינוי והשיכון, שהסבר את זכויותיו לחברה המאכלסת שיכון ופיתוח (להלן: שו"פ) על פי הסכם שביניהם. העברת הדירות לטיפולה של שו"פ נעשה החל מ 1/10/92 ועד לנובמבר 1993 (ראה סיכומי חב' בנגד סעיף 1.ו).
משפחת לינץ רכשה משו"פ את דירתה בבית 475 עפ"י חוזה מיום 7/12/93 וקיבלה את החזקה בדירה ביום 6/7/94 (ראה נספחים נ/67 ו- נ/68 לתצהירו של מר רויטברג).
משפחת ארליך רכשה משו"פ את דירתה בבית 474 על פי חוזה מיום 26/12/73 וקבלה את החזקה בדירה ב 28/6/94 (ראה מסמכים נ/72 ו- נ/73 לתצהירו של מר רויטברג).
חב' בנגד לא הסכימה למינויו של המומחה מטעם ביהמ"ש, המומחה רפי גיל, ואולם גם טענה שאין התובעים רשאים עוד להסתמך על חווה"ד מטעמם של אינג'נר קרמר מאחר שחווה"ד זו לא הוגשה מטעמם של משפ' לינץ, ובוודאי אינם רשאים התובעים להסתמך על חוו"ד זו, לאחר שהסכימו למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש.
20. נושא מעמדה של חווה"ד של המומחה מטעם ביהמ"ש נדון בסעיף 14 של פסק-הדין ואין אלא להוסיף מספר הערות.
בית המשפט מוסמך להורות על מינוי מומחה מטעמו לעניין שבמחלוקת , סמכות זו מעוגנת בתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אך הגיוני הוא שבית המשפט יבקש להסתייע במומחה מטעמו על מנת לפלס את דרכו בסבך חוות הדעת הנוגדות שהונחו בפניו על ידי בעלי הדין ואשר עוסקות בסוגייה הדורשת ידע מקצועי ומיומנות. כאשר מומחה מתמנה ע"י בית המשפט שלא בהסכמת כל הצדדים, עומדת לצדדים הזכות להביא ראיות של מומחים מטעמם וכן להעמיד במבחן את נכונותה של חוות הדעת ע"י חקירתו של המומחה בבית המשפט (ראה א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית) תשס"ג - 2003, ע"מ 189- 190). מבנגד לא נשללו זכויות אלה (ראה ע"מ 26 לפרוטוקול ואילך וכן נ/4).
העובדה שהתובעים הסכימו למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש אינה מונעת מהם מלהעלות טענות המסתמכות על חווה"ד שהוגשה מטעמם, כל עוד לא הסכימו לראות בחווה"ד של המומחה מטעם ביהמ"ש חוו"ד מכריעה.
עם זאת, כפי שכבר ציינתי בעבר כי הכלל הוא שיש לקבל חוות דעת של מומחה בתחום בו מונה, אלא אם כן ישנם נימוקים כבדי משקל המחייבים סטייה מחוות הדעת של המומחה. בית המשפט יעדיף לאמץ את מסקנותיו של המומחה אשר מונה מטעמו, באשר מטעמים מובנים, חוות דעתו אמורה להיות אובייקטיבית וחסרת פניות (א. ורדי, דיני מכר דירות - ליקוי בנייה והבטחת זכויות הרוכשים, חושן למשפט - 1997). חוות דעתו של המהנדס גיל רפאל היא חוות דעת מקיפה ומפורטת וראוי לקבלה על כל האמור בה.
זאת ועוד, לגופו של עניין, תוך השוואות חווה"ד צודקת חב' בנגד כי יש לתת עדיפות לחווה"ד של המומחה מטעם ביהמ"ש, ואולם מסקנה זו חלה גם לגבי חווה"ד שהוגשה מטעמם, שאין לשכוח גם שהיא גם של צד מעוניין. אתייחס לנושא זה ביתר פירוט בקשר לאופן ביצוע התיקונים הנדרשים, עלויות ונושאים אחרים הקשורים לתיקוני הליקויים העולים בדירות של כל אחד מן התובעים 14 ו- 15.
20.1 תובעים 14 - משפ' לינץ:
המומחה קבע פיצוי למשפחה זו בסכום כולל של 26,830 ₪.
הנתבעת טענה כי משפ' לינץ סרבה לאפשר כניסה לדירתם לצורך ביצוע התיקונים, ודי בטעם זה כדי לדחות את התביעה.
חב' בנגד, תוך השוואה בין חווה"ד של המומחה מטעם ביהמ"ש מר גיל לחווה"ד של קרמר ביקש לעמוד על שתי מסקנות עיקריות: האחת שרוב הליקויים שצוינו בחוו"ד קרמר לא קיימים בפועל או זניחים מבחינת עלות תיקונם. המסקנה השניה שהמחלוקת מתמקדת בשני נושאים עיקריים: בעיית הרטיבות והצורך בריצוף מחדש של חלק מסוים של הדירה, והנושא האחר בניית אבן גדר, שלטענת מר מינץ בנה בעצמו על חשבונו בין הבתים 475 ל- 476.
חב' בנגד לא עמדה על הליקויים הנוספים אותם מצא המומחה מטעם ביהמ"ש, מן הטעם כאמור שמדובר בעלות שולית.
נושא הרטיבות:
20.1.1 התובעים טענו כי דירתם הוצפה במים קודם למסירת החזקה בה. הנתבעת טוענת כי יש למחוק טענה זאת שלא נטענה קודם לכן לא בפני המומחה מטעמם ולא בכתב התביעה וכי כי זו מהווה הרחבת חזית שאין להתירה.
חב' בנגד העלתה טענה מקדמית של תחולת תקופת התישנות.
התישנות:
20.1.2 לעמדת חב' בנגד האחריות בגין ליקוי רטיבות היא חמש שנים, מיום מסירת החזקה, החזקה בדירות נמסרה לנתבעת לשו"פ כבר במהלך שנת 1993, ולכן לטענתה, תקופת האחריות שלה תמה.
טענה זו דינה להידחות.
למועד תחילת מרוץ ההתיישנות של עילת תביעה ישנה התייחסות מיוחדת, בסעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. הפסיקה אימצה בעניין מועד ההתיישנות, בעילה נזיקית, את כלל ההתגלות. יצוין כי מקום שמדובר בעילת תובענה מתחדשת, קרי נזק שנגרם מידי יום ביומו על ידי מעשה או מחדל הנמשך והולך, כפי שהדבר קורה בחלק נכבד מהמקרים של ליקויי בנייה, נולדת עילת תביעה חדשה מידי יום, כל עוד הנזק נמשך והולך. יתרה מזאת, במקרה של נזק מתמשך, מוטלת חובת ההוכחה על כתפי הנתבעת להוכיח איזה נזק נגרם ומתי (ראה: א. ורדי, דיני מכר דירות - ליקוי בנייה והבטחת זכויות הרוכשים, חושן למשפט - 1997 ע"מ 230 , ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' יצחק בן הרוש, פ"ד מד(1), 160 ,עמ' 171-172, וכן ראה את ע"א 590/67 קלינמן נ' ד"ר מירון חרושת כימית ואח', פ"ד כב 929 (2) שם מבסס השופט הלוי את ההלכה שלפיה אם אין בידי הנתבע להפריד את הנזק לתקופותיו, היינו להצביע איזה נזק נגרם לפני ההתיישנות ואיזה לאחריה - תידחה טענת ההתיישנות).
בענייננו, חב' בנגד לא עמדה בנטל ההוכחה ולא הצביעה על קיומו של נזק רטיבות שנגרם שלא עקב ליקויי הבניה, כמו כן לא הצליחה להוכיח כי נזק הרטיבות הוא נזק ישן שחלה עליו התיישנות.
זאת ועוד, מניין תקופת ההתיישנות, יכול לחול או ממועד מסירת הדירה לרוכשים, או מן המועד שבו התגלה הליקוי. יתר על כן, משהתגלה הליקוי והובא לידיעת האחראי - ולעניין זה בין אם הובא לידיעת שו"פ ובין אם הובא לידיעת חב' בנגד - מבחינת התובעים חלה הפסקה במניין תקופת ההתיישנות ולא יכולה לעמוד עוד טענה זו לנתבעת ו/או לחב' בנגד עד שלא יתוקן הליקוי בשלמותו.
ועוד, לא רק שיש להתחיל את תקופת ההתיישנות - כתאריך מוקדם אפשרי - לא לפני חוזה המכר - אלא שעל-פי מה שהוסכם בין הצדדים גם תקופות הבדק אמורות היו לחול מיום החתימה על החוזה או מיום מסירת החזקה בדירות, הכל לפי המאוחר שביניהם.
מכל מקום, עילת תביעה מתיישנת אם לא הוגשה תביעה בתוך תקופה הקבועה בחוק. מכאן שהגשת תובענה מפסיקה את מרוץ ההתיישנות (ז. יהודאי, דיני ההתיישנות בישראל - תוך זיקה למשפט האנגלי האמריקאי, כרך א', אוגוסט - 1991, ע"מ 87). התביעה נפתחה בבית המשפט בתאריך 3/3/96 וביום זה נפסק מרוץ ההתיישנות.
מכאן שיש לדחות את טענותיה של בנגד הן כלפי התובעים והן כלפי הנתבעת.
20.1.3 אעיר כבר בשלב זה, שאין גם לקבל את טענת חב' בנגד כי תקופת ההתיישנות חלה ביחסים שבינה לנתבעת. יש לפרש את ההסכם שביניהם כמתנה את אחריותה של חב' בנגד באופן שאחריותה תחול החל מן המועד בו נמסרו הדירות לרוכשים. הנתבעת כל שביקשה במסגרת רכישת הדירות מחב' בנגד הייתה לסייע בידה למכור את הדירות לאחרים. תקופת אחזקות הדירות אצל הנתבעת, כאשר זו לא עשתה שימוש בדירות עצמן, אינה יכולה להיכלל בנסיבות העניין במניין תקופת ההתיישנות לצורך בדיקת מצב הדירות והליקויים שהתגלו בה.
הרטיבות בדירת לינץ ושיטת התיקון:
20.1.4 לגופו של עניין, בקשה חב' בנגד לחלוק גם על חווה"ד של המומחה מטעם ביהמ"ש, המהנדס, רפאל גיל. חב' בנגד הצביעה על כך שהמומחה איתר כתמים בריצוף המטבח, הסלון ומבואות החדרים ובבדיקת רטיבות בתחתית מלבני דלתות מסוימות התגלתה רטיבות בשיעור גבוה. לאחר שנפתחו מרצפות במספר מקומות התגלה מצע חול רטוב ובלתי מיוצב בצמנט. בבדיקת רטיבות שבוצעה במעבדת הטכניון התגלה כי הרטיבות בחול ב - 2 מקומות מוגדרים עולה על המותר בתקן.
חב' בנגד מדגישה, כי הפתרון שהוצע על ידי המומחה מר גיל, היה פירוק הריצוף בסלון, במרפסת השרות ובמבואות החדרים, כמו כן, כדי לאתר את הנזילה החליט שיש לפרק את הריצוף באמבטיה ואת רצפת שירותי האורחים, לפנות את החול הרטוב, ליבש את רצפת הבטון ואת תחתית הקירות ולרצף מחדש. להשקפתו של המומחה הפעולות הנ"ל, שעלותן להערכתו - 13,350 ₪ + מע"מ, מונעות שימוש בדירה למשך 14 יום (ע"מ 26 לפרוטוקול).
חב' בנגד חולקת על שיטת התיקון אותה הציע המומחה ועומדת גם על הטענה כי אין מקום לחייב אותה בעלות, בטרם נקבע כי הסיבה לרטיבות נובעת מליקויי בניה. עוד חולקת חב' בנגד כאמור על שיטת העבודה המוצעת על ידי המומחה לביצוע התיקונים הנדרשים. לעמדתה גם בנושא האחרון יש לקבל את חווה"ד של מר פוקס המומחה מטעמה. קבלת חוו"ד זו תקטין את העלות ואף תייתר פינוי בני המשפחה מן הדירה בעת ביצוע התיקון.
ב"כ חב' בנגד הפנה לצורך דיון בשני הנושאים הנ"ל גם לחקירתו של המומחה, רפאל גיל, בבית המשפט.
בנגד סבורה כי הרטיבות בדירת לינץ, נובעת, קרוב לוודאי, מדליפה לא רצינית מצנרת הדלוחין, וצנרת זו מצויה באזור מצומצם מאוד, דהיינו באזור האמבטיה והמטבח. כיום קיימת בדיקה שכנראה תהפוך לתקנית בקרוב, שבאמצעותה ניתן לאתר דליפה בצנרת הדלוחין ללא צורך בפירוק כה מסיבי של ריצוף. כמו כן, טוענת בנגד, ניתן לייבש את החול הרטוב מתחת לריצוף, בשיטה טבעית או באמצעות מכונה סופחת רטיבות וזהו תהליך מהיר והרבה יותר זול (ראה סיכומי בנגד, סעיף 6 ע"מ 6).
המומחה מטעם בית המשפט לא הסכים עם שיטת העובדה המוצעת ע"י חב' בנגד. במסגרת חקירתו הבהיר המומחה את עמדתו, ואין לי אלא לחזור ולהדגיש שבעניין זה מקובלת עלי חווה"ד של המומחה מטעם ביהמ"ש ויש להעדיפה.
המומחה הבהיר במסגרת חקירתו כי השיטה המוצעת איננה מקובלת עליו, היא איננה תקנית נכון ליום מועד מתן העדות (עמ' 27 לפרוט'). לפיכך, כאמור אני מקבלת את דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש ואת קביעותיו לגבי עלות התיקון, שגם זו תקבע על פי השיטה התקנית, לרבות פיצוי בגין פינוי הדירה, לצורך ביצוע התיקונים האמורים.
השאלה אם הייתה הצפה של הדירה אם לאו, איננה רלוונטית, כדי לקבוע את שיעור הפיצוי בגין תיקון הליקויים שנתגלו.
כפי שהבהיר המומחה גם אם הייתה הצפה של הדירה לפני מסירת החזקה, לא סביר היה שתמצא רטיבות במצע חול המילוי שמתחת לריצוף בעת עריכת חווה"ד ולאחר חלוף תקופה כה ממושכת מאז האכלוס.
לכן, מסקנת המומחה הייתה שקיימת נזילת מים או דלוחים בדירה, הממשיכה להרוות במים את מצע הריצוף, ויש לתקן ליקוי רציני זה.
לפיכך יש לאשר את מלוא הפיצוי שנקבע על ידי המומחה בנושא זה.
ואולם אין לאשר החלפת ריצוף כפי שתבעו התובעים באזורים אחרים בדירה (במרפסת), כמו כן אין לקבל את התביעה לליקויים אחרים שלא נתקבלו על ידי המומחה.
כפי שהובהר הן לסיבת התיקון והן לאופן ביצוע התיקון יש לקבל את חווה"ד של המהנדס גיל, ולאשר את מלוא הפיצוי שקבע בגין ליקוי זה.
ביצוע תיקון או פיצוי:
20.1.5 חב' בנגד העלתה גם את הטענה שאין מניעה כי התיקון יבוצע על ידה. שאלה זו לסעד הראוי - תיקון בפועל על ידי הקבלן או פיצוי לצורך ביצוע התיקון באמצעות קבלן מזדמן אחר - עולה גם בהתייחס לדירות האחרות (ראה בהמשך סעיף 24 בפסה"ד).
בעניינם של משפ' לינץ פנתה חב' בנגד אליה והודיעה כי היא מבצעת "בימים אלה" תיקוני שנת אחריות (נ/6 - מסמך נ/70), מר לינץ הודיע שאין טעם שבנגד תבוא לתקן משום שהוא הגיש תביעה לבית המשפט. לאחר שנציג בנגד הצליח בסופו של דבר לארגן פגישה, ותלונותיו של מר לינץ נרשמו, לא הצליח נציג בנגד לקבל את הסכמתו של מר לינץ לביצוע תיקונים בדירתו (נ/6 - מסמך נ/71).
בנסיבות אלה טוענת חב' בנגד כי אין להורות על ביצוע התיקונים בכלל, ולחלופין אם בכל זאת יורה ביהמ"ש על תיקון, הרי שיש לאפשר לה לבצעם. לטענתה, תביעה בגין ליקוי בנייה אינה אמורה להעשיר את התובע אלא לגרום לכך שאי התאמה קיימת תתוקן בפועל, ולכן - גם על פי תכליתו של סעיף 4ב לחוק המכר - מן הדין ומן הצדק לאפשר לה לבצע את התיקון בעצמה וללא עלויות פיקוח ( 8%).
כפי שיובהר כאשר מערכת היחסים כזו שתיקונים על ידי קבלן מבצע הם תיקונים חוזרים, וכאשר יהיה צורך בפיקוח רב מידי לצורך ביצוע התיקונים, ומערכת היחסים שבין הצדדים היא מערכת מכבידה אשר עלולה לגרור אחריה תביעות ופניות חוזרות לביהמ"ש, ראוי להעדיף את סעד הפיצוי, והוא הדין במקרה זה (ראה פס"ד דיור לעולה, שם, עמ' 861 - 864).
לפיכך, אין לאפשר לחב' בנגד לבצע את הביצוע כפי שאין גם לאפשר לצד ג/1 ו/או לנתבעת לבצע את התיקונים בדירות התובעים 1-13.
20.2 לעניין ביצוע ההגבהה ביציאה למרפסת - מדרגה - אשר מטרתה הייתה למנוע חדירת רטיבות מן המרפסת הפתוחה, יש גם כן לקבל את חוו"ד המומחה.
המומחה לא מצא כל ליקויי בסף הגבהה זה, אשר אף מתאים לתקן הישראלי. עוד הבהיר המומחה כי לא מדובר במדרגות וכי אין צורך לבצע במקום מדרגות כנדרש.
התובעים הפנו לפסקי-דין שונים ובין היתר גם לחוו"ד אחרות שניתנו במסגרת אותם תיקים אחרים. שם נקבע כי הגבהה יכול שתביא לפתרון לא מעשי או לא רצוי ובאופן המחייב קביעת פיצוי בגין כך, בניגוד למה שנקבע על ידי המומחה בתיק זה.
לעניין זה יש להבהיר כי מדובר בקביעות עובדתיות התואמת לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ואין ללמוד מחוו"ד אחרת שהוגשה בתיק אחר או ממסקנות של בית משפט בהליך אחר לענייננו, בטרם נבדקה ונמצאה תשתית עובדתית זהה או תואמת.
מכל מקום, אין בדעתי לפסוק פיצוי על ירידת ערך בגין ההגבהה האמורה.
נושא הגדר:
20.3 בנושא הגדר, מקובלת עלי הטענה, כי בגבולות מגרשו של מר לינץ (תובע מספר 14) חסרה גדר, כפי שקבע המומחה מטעם בית המשפט. טענות הנתבעת וחב' בנגד בנושא זה, כי הקמת גדר רשת נעשתה במקום זה, אינה מקובלת עלי.
השאלה הצריכה הכרעה היא, אם הייתה התחייבות במפרט לבניית גדר אבן, או שמא הייתה התחייבות לבניית גדר רשת.
לעניין גדר בין הבתים, קבע המומחה, בהסתמך על סעיף 3.15 מפרט הדירה, שהוא חלק מן החוזה, שגדר בצדי המגרש תהיה מקיר בטון מצופה אבן לקט ומעליה גדר סבכה או גדר רשת בהתאם לצורך ובגובה משתנה.
כמו כן, נכתב שם שגדר בין חצרות צמודות או בגבולן תהא גדר רשת.
על פי טענת התובע הוא התקין גדר מבטון בחלק המערבי של המגרש לאורך של 19.20 מ'. בין החצרות הצמודות לא נמצאה גדר.
בנסיבות אלה קבע המומחה שיש לפצות את התובעים בעלות זיכוי והשלמה של הגדר בסכום של 10,450 ₪.
הנתבעת טענה לפרשנות לא נכונה של הסעיפים הרלוונטיים, והדגישה כי בפועל באותם מקומות שהיה דרוש ומתוכנן בנתה חב' בנגד גדר בציפוי אבן, ואילו במקומות שהדבר לא נדרש בנתה חב' בנגד גדר רשת. חלק מהדיירים שתל גם גדר חיה במקום גדר הרשת שהקימה חב' בנגד או בנוסף לה. לעניין זה, הפנתה לתצהירו של מר גד פוקס מטעם צד ג/2 (עמ' 3 סעיף 5). וכן לתמונות ד/4 עד ד/6 שצורפו לתצהירו של מר גד פוקס (נ/4).
בנסיבות אלה טוענת חב' בנגד, כי היא מלאה את חובת הקמת הגדר, מאחר שהייתה חייבת לבצע הקמת גדר רשת בלבד וזו אכן בוצעה בפועל.
לפיכך, עתרה לביטול סכום החיוב בגין הגדר. לטענת הנתבעת וחב' בנגד טעה המומחה בהתייחסו לגדר שבגבול המערבי של חצרו של התובע כגדר "בגבול המגרש" המחייבת התקנת גדר בטון. לחיזוק טענתה מציגה הנתבעת את דבריו של המומחה בחקירתו בבית המשפט (ע"מ 32 לפרוטוקול). לטענת הנתבעת גדרות רשת אכן הותקנו בשטח כמתחייב מהוראות מפרט המכר (עדותו של מר פוקס בע"מ 49 לפרוטוקול וכן עדותו של מר יפים רויטברג בע"מ 50 לפרוטוקול) ולכן אין לחייבה בגין סעיף זה.
בנוסף, לשם הזהירות, מוסיפה הנתבעת וטוענת כי היעדרותה של גדר רשת לא מוזכרת ולא נרשמה ברשימת ליקוי האחריות וכן כי הגדר מהווה חלק מהרכוש המשותף (ע"מ 32 שורה 32 לפרוטוקול) ועל כן אין התובעים זכאים אלא לכדי חלקם ברכוש המשותף, קרי, 1/8 מהסכום.
20.3.1 גם אם מקבלים את טיעוני הנתבעת כי חלק מהגדר, לפחות גדר הרשת נבנתה על ידי חב' בן גד, אין לקבל, כאמור, טענתה כי יש לבטל את מלוא החיוב עליו הורה המומחה, זאת מפני שלאור הראיות שהיו בפני, יש לקבוע כי בשטח הרלוונטי לא הוקמה גדר עליו החובה לעשות כך על-פי המפרט.
המומחה חייב בגין עלות של 19.2 מ' אורך של גדר בצד המערבי, שם הוקמה הגדר על ידי הדיירים וכן עבור גדר נוספת שאינה קיימת בין החצרות הצמודות. קיומן של גדרות ככל שהיו במקומות אחרים, אינה יכולה לבוא במקום הגדרות בחצרות הספציפיות.
ועוד, גם אם מדובר בגדר שהיא בחלקה של הרכוש המשותף, הרי שאין למנוע את הפיצוי ממשפ' לינץ, מאחר שנטען - ולא הובאה ראיה סותרת - כי בניית הגדר נעשתה על-ידי מר לינץ.
השאלה היא, אם אכן תיקן המומחה את חוות דעתו בעדות בביהמ"ש, לאחר שהוצג לו המפרט הרלוונטי.
עיון בעדותו של המומחה בביהמ"ש מעלה כי המומחה הבהיר כי בתוכניות הפיתוח גבולות המגרשים אינם מסומנים. על פי הפרשנות של סעיף 3.15 של המפרט שם כתוב שגדר לצידי המגרש תהיה מבטון וגדר בין החצרות הצמודות תהיה גדר רשת. כשקיבל את התרשים נראה היה שהמגרש מסתיים בין הבניינים 475 ל- 476.
מומחה אחר אמר שיתכן שניתן גם להסביר את הדברים אחרת כאשר בכל מגרש יש למעשה ארבעה בניינים, ואולם המומחה הבהיר שהדברים אינם ברורים מאחר שגבולות המגרש אינם ברורים.
למרות האמור הבהיר המומחה שבין שני הבתים צריכה להיות גדר רשת ולכן גם אין מקום לפצות בגין גדר בטון יש לפצות בגין גדר רשת.
בנסיבות אלה, למרות עדותו של המומחה בביהמ"ש לא ניתן לקבוע באופן פוזיטיבי שאכן לא הייתה חובה להקים גדר של בטון במקום ויש לאשר את מלוא הפיצוי שקבע המומחה. די בראיות שהוצגו כדי לקבוע שמשפ' מינץ הוכיחה את טענתה בדבר בניית הגדר במקום שחובה הייתה להקים גדר מבטון, ועוד כי גדר זו הוקמה מכספה.
לעניין זה ראוי גם להפנות לתשובות שניתנו על-ידי המומחה לשאלות ההבהרה שהוצגו לו ע"י ב"כ הנתבעת. המומחה הבהיר, שאם הוא כמהנדס המסתכל על התוכנית לא ידע לקבוע באופן חד משמעי היכן מתחיל מגרש 211, על אחת כמה וכמה שרוכש הדירה לא ידע לעשות כן. החובה הקיימת ממי שמנסח מפרט, כי לא ייעשה על דרך של ניסוח כללי, המאפשר קביעת משמעויות שונות. ואם למרות האמור היה הניסוח כללי, זכאי הרוכש "ליהנות" מניסוח כזה.
אשר על כן, יועמד סך הפיצוי הכולל בגין התיקונים על סך 26,830 ₪ למועד מתן חוו"ד המומחה.
בנוסף יש להוסיף עלות פינוי של 14 ימים, כאשר לסכום זה אין להוסיף מע"מ. לפי 300 ש"ח ליום, למועד הגשת חווה"ד על סך של 4,200 ש"ח.
לעניין טענה לקיומם של ליקויים נוספים ובמיוחד לגבי ליקויים בטיח, יש לדחות את טענת התובעים, במיוחד כאשר לא הסכימו לערוך דוח בדיקה של טיח החוץ.
20.4 תובעים 15 - משפ' ארליך:
המומחה קבע פיצוי למשפחה זו בסכום כולל של 4,190 ₪.
על פי חוו"ד המומחה בצעו תובעים אלה שיפוץ בדירתם, בכך ששינו את מיקומו של המטבח. במסגרת השיפוץ שונה גם חדר הכביסה והיה למטבח, ותריס מרפסת הכביסה הוחלף גם הוא במסגרת אותו שיפוץ. כמו כן נמסר על ידי התובע כי במסגרת השיפוץ כל הכלים הסניטריים פורקו והותקנו חדשים, ועל פני הריצוף במטבח בוצע ריצוף של קרמיקה והדבקה.
מר ארליך אמנם טען בתצהיר עדותו כי נאלץ לבצע בדירה תיקונים ושינויים, אולם בחקירה נגדית הודה כי את השינויים ביצע בשנת 1999, דהיינו כחמש שנים לאחר קבלת החזקה בדירה. בנסיבות אלה, יש לקבל את טענת חב' בנגד, כי לא הוכח, כי השיפוצים ככל שנעשו היו עקב ליקויי בנייה.
מעבר לאמור, לא הציג מר ארליך קבלות ממבצעי העבודה, ו/או קבלות בגין החומרים שנרכשו לטענתו לצורך ביצוע אותם שיפוצים.
לעניין ההגבהה ביציאה למרפסת יש לחזור ולהפנות לדברים שנאמרו בהתייחס לדירת משפ' לינץ.
בנוסף לתיקונים שאושרו על ידי המומחה, מצא המומחה פגמים החורגים מעבר לאמור בחווה"ד בכתב התביעה של התובעים, שאת עלותם העמיד על סך של 1,100 ₪. סכום זה יש להוסיף לסכום הפיצוי שנקבע.
חב' בנגד מעלה טענה נוספת הנוגעת לפער המשמעותי בין חוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש לחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, בהתייחס לדירה זו. המהנדס קרמר, המומחה מטעם התובעים קבע כי שיש לפצות את משפחת ארליך בסכום כולל של 45,600 ₪. המומחה מטעם ביהמ"ש, המהנדס גיל, קבע סכום כולל לפיצוי של 4,190 ₪, ההפרש בין חוות הדעת הוא הפרש גדול מאוד ועומד על 41,410 ₪. הפרש זה מראה, לדעתה של בנגד, על להיטות יתר לפיצוי מצד התובע.
כאמור, אין לאשר כל פיצוי מעבר לסכומים שנקבעו על-ידי המומחה, לאור השיפוץ שבוצע שבמהותו היה פונקציונלי, ובהעדר הפרדה בין תיקון ליקויים לביצוע שיפוצים.
אשר על כן, יועמד סך הפיצוי הכולל בגין התיקונים על סך 5,290 ₪ למועד מתן חוו"ד המומחה.
אחריות צדי ג'
חבות הצדדים השלישיים:
צד ג/1 - חב' מילשטיין:
21. צד ג' מספר 1 הגיע להסכם עם הנתבעת (ע"מ 37 לסיכומי הנתבעת, סעיף 18 לחוזה בין הנתבעת לצד ג/1 (נ/1 בתוך נ/5) ועמ' 1 לסיכומים מטעם צד ג' 1 וכן תצהירו של מר רויטברג מטעם הנתבעת - נ/6), לפיו הוא קיבל על עצמו את האחריות לתיקון כל ליקוי, פגם או אי התאמה, שיתגלו בבניין ו/או בדירות בתקופת הבדק. על כן, אין לצד ג' מספר 1 כל מחלוקת שהיא עם הנתבעת, וכי אם ותקבע חבות הנתבעת בגין ליקויים, שנתגלו ע"י המומחה מטעם בית המשפט, כי אז יהיה על צד ג' מספר 1 לשפות ו / או להשיב לנתבעת כל סכום שיפסק נגדה, בגין תביעות תובעים 1 - 13.
לאור האמור לעיל, ישנה למעשה הודאת בעל-דין בחבותו של צד זה לשפות את הנתבעת בכל סכום בו תחויב הנתבעת בגין ליקויי הבנייה בדירות הנ"ל.
צד ג/2 - חב' בנגד:
22. מעורבותו של צד ג/2 - חב' בנגד מוגבלת, כאמור, לתביעתם של התובעים 14 - 15, משפחת לינץ ומשפחת ארליך בהתאמה. חב' בנגד העלתה טענות משלה ווהצטרפה לכל טענות הנתבעת, ככל שאינן סותרות את טענותיה היא, ואלה פורטו בהתייחס לעלות התיקונים בכל אחת מן הדירות.
השאלה שנותרה להכרעה היא החלוקה בינה לבין הנתבעת.
23. על-פי ההסכם שבין חב' בנגד למשרד השיכון והבינוי, נרכשו הדירות של התובעים 14 ו- 15 מחב' בנגד ב- 8/6/92. חיובי צד ג' כמו גם זכויות המשרד כלפי צד ג', המחו לנתבעת.
צד ג' היה אחראי לכל אי התאמה וזאת לתקופה של חמש שנים כתקופת אחריות. מניין התקופה, כפי שהוזכר הוא מיום מסירת הדירות, ובנוסף הייתה קיימת אחריות לליקויים שיתגלו לאחר מסירת הדירות, הן כאחריות בנזיקין והן אחריות חוזית.
בנגד סיימה לבנות את הדירות בשנת 1992, ובמהלך שנת 1993 הסב המשרד זכויותיו בדירות לנתבעת בנסיבות אלה. מסירת הבתים לנתבעת נעשתה על-פי עדותו של מר פוקס בשנת 1994. לפיכך, לא חלה תקופת ההתיישנות.
יתר על כן, מי שעסק בתיקונים בפועל לאחר שנתגלו היה מר דוד מימון אשר פעל מטעם חב' בנגד. ממילא ההודעה בדבר קיומם של הליקויים נתנה במועד.
משלא בוצעו התיקונים והליקויים המשיכו להתקיים, לא חל עוד מרוץ ההתישנות לגבי תקופה זו.
יחד עם זאת מתעוררת השאלה, אם בעת קבלת הדירות לשיווק על ידה, לא היה מקום לבדיקת איכות הבדיקה, לרבות פיקוח מסוים על אופן ביצוע עבודות התיקונים.
לפיכך יש לחלק את האחריות בגין דירות התובעים 14 ו- 15 באופן שהנתבעת תשא בשיעור של 15% בלבד, ואילו ב- 85% תישא חב' בנגד.
הסעד ההולם - תיקון או פיצוי:
24. השאלה אם יש להורות על צו אכיפה, באופן שהליקויים יתוקנו על ידי הנתבעת או על ידי צד ג' מטעם הנתבעת, או שמא יש להורות על תשלום פיצוי, היא כאמור שאלה של סעד ראוי, החלה לגבי כלל דירות התובעים.
בתיק זה, כמו גם בפס"ד דיור לעולה (ראה שם, 861-863), היו ניסיונות לבצע תיקונים. לגבי משפ' מינץ הייתה גם התנגדות מסוימת לחזור ולתקן את הליקוים באמצעות חב' בנגד. בנסיבות אלה יש לקבוע כי ביצוע הליקויים על ידי הנתבעים או על ידי מי מהם ידרשו מידה בלתי סבירה של פיקוח על ידי ביהמ"ש.
לפיכך, תוך יישום העקרונות שפורטו בפס"ד דיור לעולה (ראה שם, עמ' 861-864), יש להורות על סעד של פיצוי בשל ליקויי הבניה.
גם אם יתכן שלגבי דירה של משפחה כזו או אחרת ניתן היה להורות על ביצוע תיקון בפועל, הרי שלצורך שמירה על עקרון של פיצוי אחיד לכל הדיירים (ראה פס"ד שרבט, שם סעיף 9 של פסה"ד) יש לקבוע את סעד הפיצוי כסעד ההולם לגבי כלל התובעים.
יש גם לקחת בחשבון שביצוע התיקונים ידרשו פיקוח נוסף לאחר ביצועם, ויכול שתתעורר השאלה לאיכות הביצוע במיוחד כאשר אופי הליקויים ותיקונם אינו מצריך פיקוח הנדסי.
בנסיבות אלה יכול צו אכיפה ליצור דרישה חוזרת לפניה לביהמ"ש, כדי שהוא יפקח על רמת הליקויים שתוקנו (ת"א (חיפה) 621/95 בן עמי לילך ו-27 אח' נ' הדר הצפון, תק-מח 2002(3), 5803 - להלן: פס"ד בן עמי. כן ראה א' ורדי, דיני מכר דירות - ליקוי בנייה והבטחת זכויות הרוכשים, חושן למשפט - 1997 ע"מ 328, וכן סעיף 3(3) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970). מכל הטעמים שפורטו לעיל, יש להעדיף את סעד הפיצוי.
הסכומים שיש להוסיף על עלויות אלה לכלל הדירות:
פיקוח הנדסי:
25. הנתבעת טוענת כי עניין הפיקוח ההנדסי איננו רלוונטי בענייננו. המומחה לא קבע את הצורך פיקוח ואף שאלה לא הוצגה לו בעניין ע"י בא כוח התובעים. אין מקום להוספת פיקוח הנדסי אוטומטי בכל מקום בו מפוצים תובעים בגין ליקויים. לדעת הנתבעת מהות והיקף הליקויים שנקבעו ע"י המומחה אינם דורשים פיקוח הנדסי, בעלי דירות מבצעים תיקונים או שיפוצים בביתם ואינם נעזרים בפיקוח הנדסי , ואין מקום לפיקוח שכזה בענייננו.
לא כל בנייה מחייבת פקוח הנדסי. טענה לקיומו של צורך בפיקוח כזה, לצורך ביצוע עבודות שיפוצים, צריכה ראייה (ראה גם פס"ד שרבט, שם, עמ' 19 סעיף 36 של פסה"ד, וכן ת"א (ת"א) 4351/95 חזן נ' אלי סרוגו, תק-מח 94(3) 318, 324). לא כל עבודת בנייה / שיפוצים, מצריכה בכל מצב גוף מפקח, ואין להסיק על צורך כזה במקרה זה.
המומחה מטעם בית המשפט לא קבע כי יש צורך בפיקוח הנדסי, ובהתחשב באופי העבודות הנדרשות – עבודות שרתיות - די בכך כי יבוצעו ע"י בעלי מקצוע מיומנים בתחום הבנייה.
לפיכך, אין להוסיף לעלות התיקונים בגין פיקוח הנדסי.
הוצאות פינוי הדירה והפסד ימי עבודה:
26. התובעים ביקשו להוסיף לפיצוי שנקבע כעלות התיקונים, גם הוצאות פינוי הדירה וכן הפסד ימי עבודה. בנושא זה יש לקבל טענת הנתבעת ולקבוע, כי פרט לתובעים מס' 14 אין כל הצדקה לפצות בראש נזק זה. המומחה לא קבע צורך של פינוי הדירה כדי לבצע התיקונים, פרט לדירה מס' 14, ולכן תביעת התובעים לפיצוי בראש נזק זה, למעט תובעים מס' 14, נדחית.
לגבי תובעים מס' 14, יועמדו הוצאות הפינוי לרבות שהייה בדירה אחרת בתקופת התיקונים על בסיס של 300 ש"ח ליום, לפי 14 ימים, ובסה"כ סכום של 4,200 ש"ח.
מועד שיערוך הסכומים:
27. התובעים טוענים כי לשערך את עלות התיקונים במועד סמוך לאחר מסירת הדירות לידי כל אחד מהם, או לפחות, במועד בו התובעים פנו אל הנתבעת וגילו לה את קיומם של הליקויים, ולחלופי חילופין לא יאוחר ממועד הגשת כתב התביעה - מרץ 1996. כמו כן טוענים התובעים, כי כל חיוב כספי שמוטל על הנתבעת לטובת תובעים, חייב שיתלווה אליו חיוב בריבית.
הנתבעת טוענת כי אין מקום לחייבה בריבית שכן הסכומים שנקבעו ע"י המומחה הנם בערכים של מרץ 2001, מהווים גילום שווים של התיקונים, עלותם וערכם ליום חוות הדעת. כאשר העלויות לא נקבעו לפי מחיר בסיס של מועד הגשת התביעה, אלא למועד מאוחר יותר (מועד הגשת חווה"ד), אין מקום לחייב בריבית מיום הגשת התביעה (סעיף 43 לסיכומי הנתבעת).
טענות התובעים, נכונות ככל שיהיו, אין להן מקום, מאחר שבחווה"ד של המומחה מטעם ביהמ"ש נקבעו הסכומים נכון לאותו מועד. לכן, מאחר שסכומי תיקון הליקויים בהם נקב המומחה היו בגובה העלויות בזמן הוצאת חווה"ד, הרי שיש לקבל טענת הנתבעת, שאין לשערכם אלא מאותו מועד. לפיכך יש להורות, כי הסכומים שנקבעו על ידי המומחה - המהנדס רפאל גיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת חוות הדעת (20/03/01) בלבד.
תוספת של 50% בשל ביצוע התיקונים באמצעות קבלנים מזדמנים:
28. המהנדס גיל קבע את עלות התיקונים, תוך הבהרה, כי עלויות אלה הן בהנחה שהביצוע יעשה ע"י הנתבעת כקבלן. אם מדובר בביצוע ע"י קבלן אחר, אזי על פי חוות הדעת, ועל פי עדותו בבית המשפט יש להוסיף עלות של עד 50% נוספים לאומדן שניתן. כמו כן, בדירות בהן הדיירים תיקנו את הליקויים לפני הבדיקה של המומחה, הוספו עלויות על דרך האומדן.
הנתבעת טוענת כי אין התובעים זכאים אלא לעלויות תיקון הליקויים ע"י הנתבעת או צדדי ג' ולא בתוספת 50% כפי שקבע המומחה מטעם בית המשפט (סעיף 10.2 בע"מ 5 לסיכומי הנתבעת).
משנבחר סעד הפיצוי כסעד הראוי, הרי שלעניין גובה שיעורו ההנחה היא, שאלה יתוקונו על-ידי קבלן פרטי אחר ולכן יש להוסיף לעלות התיקונים שנקבעה על-ידי מומחה בית המשפט 50% (ראה גם ע"א 9085/00 שטרית אברהם ואח' נ' אחים שרבט חברה לבניין בע"מ, תק-על 2003(2) 3860, וכן פס"ד אביצור). תוספת זו של 50% צריכה לחול גם לגבי אותן עלויות תיקונים שנקבעו על דרך האומדנה. לסכום הפיצוי "המוגדל" הנ"ל יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן חוו"ד המומחה, וכן יש להוסיף מע"מ כחוק.
מע"מ:
29. הנתבעת טענה כי יש להורות על הוספת המע"מ, רק לגבי אותן עבודות תיקונים שאכן מבוצעות. כאשר מדובר בפיצוי, ואין ידיעה כי אכן הליקויים יתוקנו בפועל, אין לצרף לעלות התיקונים מע"מ, ואין לחייב את הנתבעת לשאת בו.
התובעים סבורים כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום מע"מ, שכן לעלות התיקונים מתווספת עלות נוספת לתשלום מס ערך מוסף.
אכן יש לקבל עמדת התובעים בנושא זה. תשלום המע"מ מהווה חלק בלתי נפרד מעלות התיקונים (ראה פס"ד זלוצין, שם, 209ד-ה). משנקבע כי התובעים זכאים לפיצוי כספי כעלות התיקונים, זכאים הם ממילא למע"מ המהווה חלק בלתי נפרד מאותה עלות.
ועוד, אין זה עניינו של הקבלן אם הדיירים יבצעו את התיקונים או לא או אם ימכרו את
דירותיהם לצדדים שלישיים, שהרי בכל מקרה יש להניח שגם אם ימכרו הדירות לצדדים
שלישיים יגרע מערכן של הדירות שווי הליקויים לרבות המע"מ.
התוצאה מן האמור, שלסכום הפיצוי שייקבע ייווסף מע"מ כחוק, במועד מתן פסק דין זה.
עגמת נפש:
30. התובעים טוענים, כי יש לפסוק לזכותם פיצוי בגין סעיף זה, סכום ראוי, כמפורט בתצהיריהם. כמו כן הם מפנים לפסקי-הדין, לצורך השוואת הסכום הנתבע. לטענת הנתבעת הסכומים הנתבעים הם מוגזמים ולא היה מקום לחייב בכל סכום שהוא. הנתבעת טוענת כי התובעים לא הקטינו את נזקם בראש נזק זה היות והם לא הודיעו על הליקויים בדירותיהם כהלכה ולכן אין להם להלין אלא על עצמם.
לעניין שיעור עגמת הנפש, אכן זו צריכה להיות פועל יוצא, להיקף הנזקים שנקבעו. הפיצוי בגין עגמת נפש, תוך השוואה לנסיבות בתיק ת"א (חי') 1183/95 (מלכה יוסף ואח' נ' שיכון עובדים בע"מ, תק-מח 2002(3) 7680), ותוך הבחנה מן המפורט שם, ומאחר שבתיק היו ניסיונות לתיקונים יועמד השיעור על סך של 15% מסכום עלות תיקון הליקויים (ללא ההוצאות הנלוות) נכון למועד כתיבת פס"ד (8/12/03).
הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד:
31. התובעים מבקשים מבית המשפט לפסוק להם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, לטענתם הם הוכיחו את קיומם של ליקוי בניה ואת חובתה של הנתבעת לפצותם ואי לכך על התובעת, כצד מפסיד במשפט, חלה החובה לשלם לצד הזוכה, קרי, לתובעים, את הוצאותיו המשפטיות.
הנתבעת פרטה את ההליכים שהיו בקשר לתביעה זו, וכן עמדה על הפער המשמעותי בין חוות מטעם התובעים שעמדה בבסיס כתב התביעה המקורי, לבין שיעור עלות התיקונים על-פי חוות דעת המומחה. בשל היקף הגדול של התביעה כפי שהוגשה, נאלצה הנתבעת לדבריה אף לשלוח הודעות צד ג' ולהיגרר להוצאות אגרה. נימוקים אלה מצדיקים לעמדת הנתבעת הפחתת שיעור ההוצאות ושכ"ט בהם יש לחייבה, אם אכן תתקבל התביעה. כמו כן עותרת הנתבעת, כי ביהמ"ש לא יחייבה לשאת במלוא שכרו של מומחה בית המשפט, בדומה לפסק הדין שניתן על ידי בימ"ש זה בת"א (חי') 1183/95 (מלכה יוסף ו- 22 אח' נ' שיכון עובדים בע"מ .....).
חב' בנגד ציינה את הפער המשמעותי בין חוות הדעת של מומחה מטעם בית המשפט, לבין חוות הדעת המקורית והדגיש, כי נעשה ניסיון מלאכותי להגדיל את התביעה, כדי להכנס בשעריו של בית המשפט המחוזי. עוד נטען, כי לא ייתכן שעלות חוות דעת המומחה תעלה על שיעור עלות הליקויים.
מכל הטעמים שפורטו לעיל, סברה הנתבעת וצדדים שלישיים שאין ליתן צו להוצאות שכ"ט עו"ד ואין להורות על תשלום מלוא שכרו של המומחה על ידם.
32. יש אכן לתת משקל לטענות אלה. כמו כן, יש להפחית משיעור שכה"ט המקובל בניהול תיק זה, לאור ההסכמות הדיוניות שניתנו על-ידי הנתבעת, לצורך קידומו של התיק, לעומת ניהול מלא על-ידי צד ג/2.
הנתבעת תישא בשכה"ט עו"ד בשיעור של 17% על הסכום הפסוק.
ביחסים שבין הנתבעת כמודיעה לצדדי ג', צד ג/1 יישא בשיעור של 15%, ואילו צד ג/2 ב- 20%. לסכומים אלה ייווסף מע"מ כחוק.
לעניין אגרת משפט, מלכתחילה לא היה מקום לנהל את התיק בבית משפט זה, במהלך הדיונים לאחר קבלת חוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט, ביקשו התובעים להעביר התיק לבימ"ש השלום, ואולם, בית המשפט השלום הורה על החזרת התיק לבית משפט זה. לפיכך, בסכום האגרה תישא הנתבעת במחצית בלבד.
הוצאות שכ"ט המומחה מטעם בית המשפט, יישארו בעינם על-פי החלוקה בין התובעים והנתבעת, ובאופן שהתובעים לא יקבלו החזר של שליש משכה"ט של המומחה בו נשאו (ראה החלטה מיום 17/7/00 עמ' 7 לפרוטוקול).
כמו כן תישא הנתבעת ב- מחצית שכרו של המומחה מטעם התובעים.
התוצאה
33. אשר על כן אני מורה כמפורט להלן:
במערכת היחסים שבין התובעים לנתבעת:
א. סכומי הפיצוי שעל הנתבעת לשאת בהם למועד מתן חווה"ד של המומחה מטעם בית המשפט (20/3/01), בתוספת 50% עלות קבלן מזדמן (להלן: סכומי עלות התיקון) הם:
(1) למשפ' אוחנה - 9,000 ₪;
(2) למשפ' בודנר - 10,860 ₪;
(3) למשפ' גושמיר - 2,474 ₪;
(4) למשפ' גורל - 30,240 ₪;
(5) למשפ' גולדובסקי - 4,935 ₪;
(6) למשפ' דורין - 11,010 ₪;
(7) למשפ' דניסמן - 18,435 ₪;
(8) למשפ' סודיט - 3,825 ₪;
(9) למשפ' פרג - 5,475 ₪;
(10) למשפ' ציפורן - 21,075 ₪;
(11) למשפ' צרקסוב - 11,122.5 ₪;
(12) למשפ' רוזנפלד - 13,447.5 ₪;
(13) למשפ' שטיינמן - 3,675 ₪;
(14) למשפ' לינץ - 40,245 ₪;
(15) למשפ' ארליך - 7,935 ₪;
ב. סכומי עלות התיקון, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת חוו"ד המומחה 20/3/01 ועד למועד מתן פסק-הדין.
ג. על סכומים אלה יש להוסיף מע"מ כחוק.
ד. לסכומי עלות התיקון המשוערכים - ללא מע"מ (כמפורט בס"ק (ב)) - יווסף פיצוי בגין עוגמת נפש בשיעור של 15%.
ה. לפיצוי עלות התיקון המשוערך בצירוף מע"מ, המגיע למשפ' לינץ, יווסף סכום של 4,200 ₪, נכון למועד מתן פסק-הדין, בגין פינוי הדירה למשך 14 ימים.
ו. הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17% בצירוף מע"מ כחוק.
לעניין הוצאות שכ"ט המומחה מטעם ביהמ"ש, תעמוד בעינה ההחלטה כפי שניתנה לעניין זה ביום 17/7/00 (עמ' 7 לפרוטוקול). כמו כן תשא הנתבעת במחצית שכרו של המומחה מטעם התובעים.
במערכת היחסים שבין הנתבעת כמודיעה לצד ג/1:
ז. צד ג/1 ישלם לנתבעת את מלוא הסכומים בהם חויבה הנתבעת לגבי התובעים 1 עד 13 כולל.
כמו כן, תשא הנתבעת בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בשיעור של 15% בצירוף מע"מ כחוק על מלוא סכום החיוב הנ"ל.
במערכת היחסים שבין הנתבעת כמודיעה לצד ג/1:
ח. צד ג/2 ישלם לנתבעת החזר בשיעור של 85% מכלל הסכומים בהם חויבה הנתבעת לגבי התובעים 14 ו- 15.
כמו כן, תשא הנתבעת בהוצאות משפט בשיעור היחסי על פי החלוקה שפורטה לעיל וכמו כן תשא בשכ"ט עו"ד בשיעור של 20% על מלוא סכום החיוב על פי חלקה האמור, בצירוף מע"מ כחוק.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום א' בתמוז, תשס"ד (20 ביוני 2004) בהעדר הצדדים.
ש' וסרקרוג, שופטת
