לקראת מאה שנה לטכניון – מכון טכנולוגי לישראל
"הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל", או בקיצור – הטכניון, נוסד בשנה בה נולדה אמי ז"ל, יהודית בן-עזרא [בשנת 1924], והמחזור הראשון בו - כלל 16 סטודנטים, שלמדו בפקולטות "הנדסה בנאית" [כיום: הנדסה אזרחית], ו"ארכיטקטורה" [אדריכלות].
בתקופה זו, הסגל של הטכניון מנה 6 מרצים.
הלימודים התקיימו בהדר חיפה.
בשנת 1929, קיבלו הבוגרים הראשונים תעודת מהנדס.
[פתיחתו של הטכניון, קדמה בשבועיים לפתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים].
השפה שנקבעה להיות שפת הלימוד הרשמית בטכניון, היתה במחלוקת, ובתחילה נבחרה להיות השפה הגרמנית. הסיבות לכך היו: מחסור במרצים דוברי עברית, וכמובן לא היו בנמצא ספרי לימוד בעברית.
בלחץ הציבור בארץ, ההחלטה שונתה [בטרם מומשה השפה הגרמנית] – והוחלט על השפה העברית כשפה הרשמית בטכניון, דבר שתרם רבות להתפתחות מדע ההנדסה בעברית, ולהמצאת מונחים בעברית לרוב המונחים בלועזית.
אין ספק כי החלטה היסטורית זו, ובחירת השפה העברית כשפת לימוד רשמית, גרמה לפיתוח מדעי ההנדסה בשפה העברית, עד כדי כך שכיום ישנה ספרות מקצועית ענפה בעברית – וקיימת האפשרות להסתפק בעברית, ולרכוש דעת ברמה אקדמית נאותה, מבלי להיעזר בשפה נוספת.
במרוצת השנים, מרצים מעולים שעלו לארץ בעיקר מברית המועצות, הביאו עמהם ידע אקדמי ומקצועי בשפת האם שלהם [רוסית] – ובבואם לטכניון, הרצו בעברית [דבר שגם תרם לקליטתם המהירה בארץ] – והנה כך נוצרה והתפתחה ספרות מקצועית בשפה העברית, על ידי תלמידים חרוצים, אשר הוציאו לאור ספרי לימוד מחומר ההרצאות בהוצאת הסטודנטים "מכלול", ולפני כן – כחוברות-סיכום בהוצאה עצמית [לרוב בדפוס סטנסיל], לתועלתם של סטודנטים אחרים... ספרות מעולה זו, היא תחילתה של ספרות מדעית רחבת היקף ברמה גבוהה ביותר – שהרי תחילתה הייתה ברמת ההרצאות כמתואר לעיל...
סדרת הספרים שראתה אור בהוצאת "מסדה" בתחום הנדסה בנאית, הנדסת חשמל והנדסת מכונות, החל בראשית שנות החמישים של המאה העשרים. סדרה זו כונתה - "מדריך לאינג'ינר", בעריכת פרופ' שלמה אטינגן, וכללה אלפי עמודים. פרופ' אטינגן רתם למשימה זו את מיטב המרצים בטכניון, בהנדסה בנאית ובתחומי ההנדסה האחרים, שכתבו את פרקי הכרכים - כל אחד בתחומו.
ה"מדריך לאינג'ינר" בתחום ההנדסה הבנאית כולל 3 חלקים גדושי חומר מערכתי ודוגמאות חישוב של מבנים, ומהווה מדריך שימושי לחישוב ולתכנון, המשמש מהנדסים גם כיום. סדרה זו הקדימה את פרסומי מכון התקנים, וכללה פירוט נרחב של חומר מערכתי וחישובי ברוב תחומי ההנדסה האזרחית.הבניינים הראשונים שתכננתי החל בשנת 1967 חושבו על פי הכללים של ההרצאות בטכניון והמדריך לאינג'ינר, טרם הותקנו תקנות וטרם הותקנו רוב ועיקר התקנים... מקדמי הבטיחות היו גבוהים יותר מאלו שנכללו לאחר מכן בתקינה.
עד שנות השבעים, הייתה נהוגה בטכניון שיטת חישוב ממוצע ההישגים של הסטודנטים, הידועה בשם "2.2" – עקב הממוצע הקריטי שנדרש כדי לעבור משנה לשנה. שיטה זו הייתה מעוותת במידת-מה, ובחישוב ממוצע משוקלל התקבלו תוצאות אחרות... לשון אחר: לפי השיטה של 2.2 שהייתה נהוגה במשך כמעט 50 שנה – היה יכול תלמיד עם הישגים פחותים לעבור שנה, בעוד עמיתו הטוב ממנו בהישגיו המשוקללים – נדון להיכשל...
בפעילותי כסטודנט, פעלתי רבות במטרה לשנות את השיטה הקלוקלת, ולא פעלתי לבד, אלא ביחד עם אחרים באגודת הסטודנטים, ופועלנו זה נשא פרי...
מנהלי הטכניון לא דחו בקש את הטענות, אלא בחנו אותן ואף שינו את השיטה מממוצע 2.2 - לממוצע משוקלל, כפי שנהוג בכל המוסדות האקדמיים האחרים בארץ ובעולם.
הטכניון לימד אותי הנדסה, והדגש הוא על המילה "לימד". הלימוד אינו רק רכישת דעת, אלא גם סיגול תובנות ושיטות, הבנות וגישות בהנדסה.
תרם לכך לא מעט פרופ' יצחק אלפן, שגרס כי "הניסיון אינו תחליף לידע, והאינטואיציה אינה תחליף לחישובים".
באמירה זו, כיוון הפרופסור את תלמידיו לרכוש ידע ולערוך חישובים, במקום להסתמך על ניסיון [שלהם אל של אחרים], ובמקום להחליט החלטות בדרך אינטואיטיבית...
בטכניון – למדתי גם לימודי חובה הומניסטיים [פילוסופיה] מפי המרצה, הרב שלמה גורן -שמעטים יודעים כי היה לו תואר שני [MA ] בפילוסופיה...
כיום הטכניון מכיל מעל 13000 סטודנטים, ויד לו בעיצובה של מדינת ישראל וייצובה בראש המדע העולמי בתחומי המדעים המדוייקים וההנדסה.
