מקור חובה חדש לבניה לפי תקן ישראלי
סעיף 6 לחוק התקנים קובע, כי מכון התקנים, והוא בלבד, רשאי לקבוע מפרט, או כללים טכניים של תהליך עבודה, כתקן ישראלי.
סעיף 8 לחוק התקנים קובע, כי שר הכלכלה והתעשייה רשאי להכריז על תקן מסוים כעל תקן ישראלי רשמי.
סעיף 9(א) לחוק התקנים קובע, כי לא ייצר אדם מצרך, שמפרט שלו נקבע כתקן רשמי.
תקנים ישראליים שעוסקים בבניה בדרך כלל לא הוכרזו כתקן רשמי.
יש ועולה הטענה כי אין חובה לבנות על פי תקנים אלה מאחר והם לא הוכרז כתקן רשמי, וכי מי שבונה לפי תקן ישראלי עושה זאת מרצונו הטוב.
תקנות התכנון והבנייה (רישוי בנייה), תשע"ו-2016 קובעות מקור חובה חדש לבנייה בהתאם לתקנים ישראליים, גם כאשר הם אינם רשמיים.
בתקנה 1 מוגדרת "שיטת בנייה חדשה" – "מוצר בנייה חדש, רכיב בנייה חדש, טכנולוגיית בנייה חדשה או מערכת שלמה חדשה המשלבת אחד או יותר של המרכיבים האמורים, או המשלבת בצורה חדשנית ומקורית מוצרים וחומרים שעשויה להיות להם השפעה על בטיחותם או על בריאותם של השוהים בבניין או בסביבתו, והקשורים בשלד ושהתקנות והתקינה הקיימים לא נותנים למכלול הגורמים המקצועיים כלים מתאימים ומספיקים לתכנון או לבדיקת התאמתם לשימוש בבנייה בתנאי הארץ וטרם הוטמעו בתקנות או בתקינה;"
התקנות קובעות תהליך שעל הבונה לבצע אם ברצונו לבנות לפי "שיטת בניה חדשה" שאין לה תקן ישראלי. מבקש היתר הבניה המבקש לבנות בשיטה זו חייב למנות אדם שיהיה ממונה על שיטת הבניה החדשה. "גוף מוסמך" שממנה שר הבינוי והשיכון קובע מה הכישורים הנדרשים ממנו. הגוף המוסמך נותן "אישור זמני" ליישום השיטה, וקובע מגבלות או תנאים ליישומה.
מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ובניה צריך להעביר בקשה להיתר הכוללת שיטת בניה חדשה אל משרד הבינוי והשיכון. המשרד מודיע אם המכסה של הבקשה מלאה ואין לאפשר שימוש בה.
שיטת בניה חדשה היא מוצר בניה, שעשויה להיות לו השפעה על בטיחותם או בריאותם של השוהים בבניין ובסביבתו, והקשור בשלד.
מוצר בניה זה הוא חדש, מאחר שהתקינה הקיימת לא נותנת לו כלים מתאימים לתכנונו.
המילה "תקינה" המוזכרת בהגדרת "שיטת בניה חדשה" לא מוגדרת בתקנות, אך ברור כי משמעותה היא מכלול התקנים הישראליים הקיימים.
המילים "קשור בשלד" המוזכרת בהגדרת "שיטת בניה חדשה" לא מוגדרת בתקנות, ויש לפרשן. אין ספק שמדובר בשלד הבניין, אבל אין מדובר רק בשלד עצמו. אחרת היה כתובה בהגדרה של "שיטת בניה חדשה" המילה "שלד" לבדה, ולא היה כתוב "קשור בשלד".
המילה "שלד" מוגדרת בתקנה 1 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 כך:
"כל חלקי הבנין הנושאים ומעבירים עומסים מכל סוג לקרקע הנושאת את הבנין והדרושים להבטחת יציבותו;"
עולה מכך, כי מוצר הבניה שהוא "שיטת בניה חדשה" אינו בהכרח נושא ומעביר עומסים לקרקע, אלא קשור בשלד בדרך כלשהי. למשל, בנוי על גבי רכיב של השלד.
על כן לגבי כל מוצר בניה שהוא קשור לשלד בדרך כלשהי, שעשויה להיות לו השפעה על בטיחותם או בריאותם של השוהים בבניין ובסביבתו – יש שתי אפשרויות:
- אפשרות אחת, היא לבנותו בהתאם לתקנים הישראליים הקיימים.
- אפשרות שניה, היא לא לבנות את מוצר הבניה הזה לפי התקנים הישראליים הקיימים, ובמקום זאת לעבור תהליך מורכב, המערב את "הגוף המוסמך", את משרד הבינוי והשיכון, והמחייב למנות ממונה מיוחד על מוצר בניה זה, מיד עם קבלת ההיתר.
כלומר, כאשר מבקש ההיתר אינו מבצע את התהליך המורכב הזה, חלה עליו החובה לבנות את המוצר הקשור לשלד בדרך כלשהי, שעשויה להיות לו השפעה על בטיחותם או בריאותם של השוהים בבניין – בהתאם לתקנים הישראליים הקיימים.
