ת"א 5343/96 לייבוביץ יוסף נ' מילבר בניה ופתוח בע"מ
בית משפט השלום חדרה
א 5343/96
תאריך: 09/12/96
בפני: כבוד השופטת דיאנה סלע
בעניין:
1. לייבוביץ יוסף
2. לייבוביץ אינה
התובעים
נגד
"מילבר" בניה ופתוח בע"מ
הנתבעת
פסק דין
1. עובדות המקרה.
א. בתאריך 19.4.94 רכשו התובעים מהנתבעת, חברה העוסקת בתחום הבניה, קוטג' בן 4 חדרים בפרדס חנה (להלן: הבית), על פי הסכם (להלן: ההסכם).
ביום 15.5.96 הגישו התובעים תובענה כנגד הנתבעת לאכיפת ההסכם, בטענה כי הבית טרם נמסר להם בניגוד להסכם, וכי נתגלו ליקויים רבים בבית. עוד טענו התובעים כי הם זכאים לפיצויים בנוסף לאכיפה בגין הנזקים שנגרמו להם הן בגין הפרת ההסכם, והן בעילה נזיקית.
לטענת התובעים למד התובע מספר 1 (להלן: התובע) בשנת 95 בקורס לטכנאות מחשבים כדי שיוכל להתחיל בעבודה חדשה, אך בשל העיכוב בקבלת הבית, נאלץ להישאר במקום עבודתו הקודם כמדריך בפנימייה בה התגורר, ונפגע קידומו המקצועי.
עוד טענו התובעים כי לא קיבלו טלביזיה בניגוד למובטח על ידי הנתבעת.
התובעים צרפו לכתב התביעה את ההסכם, הקובע כי מועד המסירה הוא 1.6.95, וכי איחור של 60 יום במסירת החזקה לא יחשב הפרת ההסכם. כמו כן הוסכם כי התובעים זכאים לפיצוי של 10$ בגין כל יום של איחור במסירה.
התובעים צרפו לכתב התביעה חוות דעת של מומחה, המהנדס עזרא אלוני (להלן: המהנדס אלוני), אשר הגיש את חוות דעתו ביום 15.2.96, ציין את הליקויים בבית וחיווה דעתו כי עלות תיקונם תעמוד על 70,446 ש"ח כולל פיקוח ומע"מ.
התובעים תבעו פיצוי בסך של 125,466 ש"ח וכן סכום נוסף של 10$ ליום בגין כל יום נוסף של איחור במסירת הבית.
ב. הנתבעת הגישה כתב הגנה לפיו החזקה תימסר לתובעים בתוך מספר ימים, וטענה כי התובעים לא שילמו את מלוא תמורתו של הבית. כל הטענות בדבר הליקויים הם מוקדמות, ואין להן בסיס.
ג. ביום 9.4.97 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן ובו חזרו על חלק מהטענות בכתב התביעה המקורי. בנוסף לכך ציינו כי לאחר הגשת כתב התביעה, קיבלו חזקה בבית, והנתבעת ביצעה תיקונים אשר גרמו לליקויים חדשים. כמו כן נטען כי לאחר מסירת החזקה בבית, "נגסה" הנתבעת, ללא קבלת רשות התובעים 14 מ"ר משטחם לטובת השכן הגובל בשטחם.
בכתב התביעה המתוקן נתבע גם פיצוי בגין גזילת הקרקע וירידת ערך הנכס, וסכום התביעה הועמד על 162,068 ₪.
ד. בכתב ההגנה המתוקן שהוגש ביום 26.10.97 חזרה הנתבעת על טענותיה לפיהן לא שילמו התובעים את מלוא התמורה בגין הבית, ואף על פי כן נמסרה להם החזקה בו. ביום 19.7.96 נערך גמר חשבון בין הצדדים, הנתבעת לא לקחה בחשבון ריבית פיגורים, ועומדת על זכותה לקבלה. בנוסף לכך טענה הנתבעת כי מגיעים לה סכומים נוספים בגין מס רכוש, עמלה של ערבות בנקאית, התקנת פח ושעון מים, ולגבי כל אלה היא זכאית לקיזוז. התובעים אישרו קבלת הבית לשביעות רצונם, התיקונים בוצעו תוך תאום עימם וברשותם, ומכל מקום הבית נמסר לתובעים כשהיה ברור לתובעים כי ישנם מספר פריטים שיש להשלימם, אך אינם מונעים מגורים בדירה ואינם מהווים סכנה מכל סוג ומין.
בנוסף לכך טענה הנתבעת כי התובעים קיבלו את מלוא השטח שנרכש על ידם ואינם זכאים לשטח נוסף. בתחילה מוקמה הגדר של המגרש, בטעות, שלא על פי התוכנית, ומיד לאחר גילוי הטעות הוזזה הגדר ומוקמה במקום הנכון. התובעים אינם זכאים לשטח גדול מזה שנרכש על ידם.
הנתבעת לא פלשה לשטח התובעים, אלא איחסנה במחסן החיצוני חומרי בניה שנדרשו לביצוע התיקונים למשך זמן קצר, והחזקה במחסן הועברה לתובעים כשהוא נקי ומסוייד.
באשר לטענות התובעים כי נגרם להם נזק עקב האיחור במסירה, טענה הנתבעת כי התובעים לא התגוררו בבית גם לאחר קבלתו, הבית נותר ריק, ולאחרונה השכירו אותו. כל התיקונים תוקנו לשביעות רצונם, וטענותיהם הן טענות סרק.
עוד נטען כי הנתבעת סיפקה לתובעים טלביזיה.
הנתבעת הגישה חוו"ד של מומחה מטעמה, המהנדס ישראל דימנט.
ה. לאחר שהוגשו כתבי הטענות התברר כי הנתבעת היתנתה רישום הערת אזהרה על הבית בתשלום של 40,309 ש"ח, אשר שולמו על ידי התובעים ביום 13.4.98.
כמו כן התברר כי בשנת 2000 מכרו התובעים את ביתם לאחרים.
2. שאלות במחלוקת.
א. מי מהצדדים נושא באחריות לאיחור במסירת הבית?
ב. האם נערך בין הצדדים חשבון סופי ביום 19.7.96 או שהנתבעת מסרה את החזקה בבית לפני גמר התשלומים על ידי התובעים?
ג. האם גזלה הנתבעת שטח אדמה מהתובעים, והאם הם זכאים לפיצוי תמורתו?
ד. מהם הליקויים בבית התובעים, והפיצוי המגיע להם בגין ליקויים אלה?
ה. האם זכאים התובעים לקבל פיצוי בגין הליקויים הנטענים, על אף שמכרו את ביתם לאחרים?
ו. האם ביצעה הנתבעת תיקונים בבית, והאם היא זכאית לתקן את הליקויים במקום לפצות את התובעים?
ז. האם קיבלו התובעים טלביזיה?
ח. האם זכאים התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש, על אף שלא גרו בבית, השכירוהו לאחר ולבסוף מכרו אותו?
3. מי מהצדדים נושא באחריות לאיחור במסירת הבית?
אין מחלוקת בדבר האיחור במסירה, ולמעשה הוגשה התביעה מלכתחילה על מנת לאכוף על הנתבעת למסור את הבית. הבית נמסר ביום 14.7.96, לאחר הגשת התביעה, במקום ביום 1.6.95. עוד אין מחלוקת כי התשלום האחרון בסך 14,000$ היה צריך להשתלם על ידי התובעים ביום 1.6.95.
א. לדברי התובע בתצהירו, התברר לתובעים כי הבית נבנה במקום לא נכון, ולאחר שהיפנה את תשומת לבה של הנתבעת לכך, הרסה הנתבעת את המבנה הקיים, ובנתה את הבית במקום הנכון. במהלך חודש יוני 95', לאחר שהושלמו הקירות והריצוף, התברר לתובעים כי הקוטג' נבנה עקום, ולאחר שהודיעו על כך לנתבעת, טענה כי הקירות ייושרו על ידי טיח. לפיכך השאירו התובעים בידם סך של 14,000$, והודיעו לנתבעת כי ישלמו לה את התשלום האחרון בעת המסירה של הבית. הנתבעת דחתה את המסירה מעת לעת, ואף השתמשה בבית כבמחסן. התובע פירט את התכתובת והשתלשלות העניינים בין התובעים לנתבעת.
ב. התובעת 2 (להלן: התובעת) חתמה על תצהיר העדות הראשית של התובע.
בחקירה הנגדית אישרה כי ביקשה שינויים בקומת הקרקע ביום 16.2.95. מדובר בפתחים ללבני זכוכית, בדלת אלומיניום, בסגירת פתח יציאה מפינת האוכל, בבניית קיר באזור המטבח, בפתח לדלת מתחת למדרגות, בהערות לגבי צנרת מים וגז, וכן ביקשה לבדוק אפשרות להגדיל שטח מחסן. היא עמדה על כך כי הבית לא היה מוכן, והם צילמו את הבית.
ג. הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית של מיכאל קנדל (להלן: קנדל), מנהל אתר הבניה בו נבנה הבית. לדבריו, פיגרו התובעים בתשלומים, ולכן נדחתה המסירה.
קנדל לא התייחס כלל לטענות התובעים לגבי בניית הבית במקום לא נכון, אך מסר כי כבר באוגוסט 95' ניתן היה לחבר את הבית לרשת הגז, לרשתות המים והחשמל, והמסירה נתאחרה בשל בקשות התובעים לתיקונים.
בחקירה הנגדית אישר כי באחת הפעמים, למרות שהנתבעת הזמינה את התובעים לקבל את הבית, הוא לא היה מוכן, ובשתי פעמים אחרות, היו ליקויים קטנים אבל היה ניתן לגור בבית. הוא עמד על כך כי הבית היה מוכן כבר בדצמבר 95', ולא הצליח להסביר מדוע לא הגיבה הנתבעת למכתבי התובעים ולדרישותיהם למסירת הבית בינואר 96'.
ד. לאחר ששמעתי את הצדדים, אני מעדיפה את גירסת התובעים, המהימנה עלי, ורואה לדחות את גירסת הנתבעת מכל וכל לעניין אחריותם של התובעים לאיחור במסירת הבית.
אני קובעת כי הנתבעת הפרה את ההסכם בכך שמסרה את הבית באיחור לתובעים, אשר נאלצו להגיש תובענה על מנת לאכוף את ביצוע ההסכם.
מתברר כי מלכתחילה היתה בניית הבית שרכשו התובעים מלווה בתקלות רבות, הבית נבנה במיקום מוטעה, והנתבעת נאלצה להעתיקו לאחר שהרסה את המבנה המקורי.
מעיון בהסכם עולה כי התשלום האחרון היה צריך להתבצע במועד המסירה, ואין להלין על התובעים אשר שמרו לעצמם תשלום זה עד למועד המסירה, לאחר שנתבררו הליקויים הרבים בבית.
אני רואה לדחות את טענות הנתבעת כי הבית היה מוכן בדצמבר 95', גירסתו של קנדל לעניין זה אינה מהימנה עלי, ובנוסף לכך נסתרת בראיות חיצוניות. יתר על כן, הנתבעת מודה כי גם כאשר נמסרה הדירה לתובעים, היו בה "כמה פריטים שיש להשלימם".
כמו כן, מקובלת עליי גירסת התובעים כי הבית שימש כמחסן לפרק זמן מסויים, אם כי לא ארוך.
אומר דעתם של הצדדים:
"חוזה מתפרש עפ"י עומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. שני מקורות אלה "קבילים" הם. בעזרתם מגבש הפרשן את אומד דעתם המשותף של הצדדים. המעבר מהמקור הפנימי (לשון החוזה) למקום החיצוני (הנסיבות החיצוניות) אינו מותנה במילוי תנאים מוקדמים כלשהם...
"על תכלית החוזה ניתן ללמוד מתוכו וממהות הסדריו ומבנהו, וכן ממקורות חיצוניים לו, כגון מהלך המשא ומתן בין הצדדים והתנהגותם לאחר כריתת החוזה, חוזים אחרים הקיימים ביניהם, הנוהג המסחרי הידוע להם או שיש להניח שהם ידעו עליו ומקורות אחרים שיש בהם כדי להצביע על תכלית החוזה ומטרתו... חוזה מתפרש על-פי תכליתו". (ור' ע"א 4628/93 מ"י נ' אפרופים, פד"י מ"ט (2) 265 בעמ' 311-312).
בנוסף לכך, על הנתבעת היה לנהוג בתום לב לעניין זה, והיא לא הייתה רשאית לתבוע את התשלום האחרון לפני המסירה.
"בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה." (סע' 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן: חוק החוזים)).
טענת הנתבעת כי האיחור במסירה נבע מתביעות התובעים לתיקונים, נדחית מכל וכל. בקשת התובעים לתיקונים היתה בפברואר 95', לפני שהבית הושלם. מדובר בתיקונים שאינם משמעותיים, ונסיונה של הנתבעת להיתלות בהם אין לו מקום, משלא הוכח המועד הנדרש לתיקונים אלה.
הפיצוי המוסכם בין הצדדים לאיחור במסירת הבית הוא 10$ ליום, ולכן זכאים התובעים לסך של 3,600$ בגין האיחור במסירה, כערכם בשקלים ביום 19.7.96, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל. הנתבעת אמנם הסכימה לקזז סכום זה מהתמורה המוסכמת בגין הבית, אך לאחר מכן אילצה את התובעים לוותר על הפיצוי ולשלמו במלואו.
התובעים טענו כי נגרם להם נזק נוסף בגין האיחור במסירה, בכך שנאלצו להישאר במקום מגוריהם הקודם בפנימייה בה עבד התובע, והם זכאים לפיצוי גם בגין השינוי בתוכניותיהם. גירסת התובעים לעניין זה מהימנה עלי, ואולם התובעים לא הגישו כל ראייה לנזקים שנגרמו להם. טענות אלה יובאו בחשבון לעניין עוגמת הנפש הכוללת שנגרמה להם בגין הפרת ההסכם על ידי הנתבעת.
4. האם נערך בין הצדדים חשבון סופי ביום 19.7.96 או שהנתבעת מסרה את החזקה בבית לפני גמר התשלומים על ידי התובעים?
א. התובעים מסרו בתצהירם כי ביום המסירה נערך חשבון סופי ביניהם לבין הנתבעת. הם צירפו לתצהירם את מכתבה של הנתבעת מיום 3.12.96 שם נכתב בין השאר "בהתאם לסכום מוכן לאפס את החשבון". לאחר שהנתבעת ערכה חישוב, נכתב על ידי נציג הנתבעת כי אין בעיה לגבי ריבית פיגורים, אין בעיה לגבי שער הדולר, על הנתבעת לספק טלביזיה, ומגיע לדייר (הכוונה לתובעים) סך של 124$. עניין זה הוא בכפוף למחלוקת לגבי הערבות הבנקאית בסך 1,106 ₪, אשר היתה שנויה במחלוקת ולא נדרשה באותו שלב, עד לבירור העניין. מכל מקום על התובעים היה לשלם סך של 247$ בלבד ולא 371$ אשר שילמו.
התברר כי הנתבעת תבעה מהתובעים תשלומים על פי שער של 3.6 ₪ לדולר, אשר לא היה השער היציג בעת התשלום.
ב. קנדל, אשר הגיש תצהיר ביום 29.1.98, חזר על גירסת הנתבעת, כי התובעים חייבים סך של 44,348 ₪, וטען כי ביום 19.7.96 נערך חשבון חלקי בין הצדדים.
קנדל צירף לתצהירו תרשומת שנערכה ביום 19.7.96, (לפני התרשומת שנערכה ביום 3.12.96), ובה הערות לגבי חיובים וזיכויים של התובעים. ההערות היחידות שנותרו היו לגבי חיוב עמלות, ריבית פיגורים וחישוב סופי של זיכויים, כאשר התובעים שילמו סך של 28,028 ₪.
עוד צירף קנדל לתצהירו מסמך שנערך על ידי הנתבעת ביום 22.1.98, שם חישבה הנתבעת יתרות על פי חוזה, ריבית פיגורים, מס רכוש, עמלת ערבות, וכן תשלום עבור פח ושעון, בסך 44,348 ₪. התובעים שילמו לנתבעת 40,309 ₪, והנתבעת הוציאה חשבונית בגין סכום זה.
גם לעניין זה אני מעדיפה את טענת התובעים, אשר גירסתם מהימנה עלי, ורואה לדחות את טענת הנתבעת. בתרשומת שנערכה על ידי הנתבעת ביום 2.12.96 לא הופיעו כל הסכומים הנטענים, הנתבעת ויתרה על ריבית פיגורים, והיתה נכונה לאפס את החשבון.
הנתבעת נהגה בחוסר תום לב, משדרשה מהתובעים בשנת 98 לשלם סכום נוסף של 40,309 ₪, ואף ציינה כי מדובר בפקדון, ללא מע"מ.
לא ברור מדוע סכום זה נמוך מהסכום הנקוב ביום 22.1.98 על ידי הנתבעת, ואני רואה להניח כי מס הרכוש הופחת כדין, שהרי התשלום במס רכוש נגרם מהאיחור בהשלמת הבית, וכנראה סכום נוסף, אשר הנתבעת לא נתנה לו הסבר.
אני מקבלת את גירסת התובעים כי שילמו את הסכום הנ"ל באילוץ, מאחר שהיו זקוקים להסכמתה של הנתבעת לצורך קבלת משכנתא, וכי הסכום הנ"ל נגבה מהם שלא כדין. כאמור לעיל, הנתבעת נהגה בעניין זה בחוסר תום לב מוחלט, נטלה לעצמה את הפיצוי המגיע לתובעים בגין האיחור במסירת הדירה, נטלה לעצמה ריבית פיגורים, אשר לא היתה זכאית לקבלו מאחר שהמסירה התאחרה באשמתה והעמידה את התובעים במצב שהיו צריכים לבחור בין ויתור על משכנתא, לבין תשלום שלא היו חייבים בו. נראה כי התובעים היו זכאים לעכב את התשלום האחרון עד למסירה.
התובעים טענו כי לא היו חייבים בתשלום עמלה בגין ערבות בנקאית על פי ההסכם, ואני רואה לדחות טענותיהם לעניין זה. ואולם, לעניין סכום העמלה, על פי התרשומת של הנתבעת, עמד תשלום זה ביום 3.12.96 על סך של 247$ בלבד, והנתבעת לא היתה זכאית לקבל סך של 3,551 ₪ עבור הערבות. לכן, זכאית הנתבעת לקזז סכום זה, כערכו בשקלים ביום 3.12.96 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 3.12.96 ועד התשלום בפועל, מהסכום שיפסק לתובעים.
כמו כן, זכאית הנתבעת לתשלום בגין פח ושעון, היא זכאית לקזז סכום של 531 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.1.98 מכל סכום שייפסק לטובת התובעים.
מאחר שהתובעים אינם זכאים לפיצוי כפול בגין האיחור במסירת הדירה, וכאמור אינם חייבים בתשלום עבור ריבית פיגורים, יוחזר להם הסכום של 40,309 ₪ ששילמו לנתבעת כאמור לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 13.4.98 ועד ליום התשלום בפועל, וכן תישא הנתבעת בהפרשי ההצמדה והריבית לגבי סך של 3,600$ כערכם בשקלים ביום 19.7.96 מאותו יום ועד ליום 13.4.98.
5. האם גזלה הנתבעת שטח אדמה מהתובעים, והאם הם זכאים לפיצוי תמורתו?
אין מחלוקת כי לאחר שנמסר הבית לתובעים, הזיזה הנתבעת את הגדר והפחיתה משטחם 14 מ"ר. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נראה כי הנתבעת היתה זכאית לפעול כפי שפעלה, לאחר מתן הודעה מוקדמת על הטעות שביצעה, להודיע על המועד בו היא עתידה להזיז את הגדר, ולהסביר את הטעם לכך. הנתבעת פעלה בדרך שאינה מקובלת, בכך שהעמידה את התובעים בפני עובדות מוגמרות, נכנסה לשטח שנמסר להם על ידה, לא הודיעה לתובעים על הטעות, ועל כך שהיא עומדת לשנות את הגבולות של המגרש שמסרה להם.
התובעים קיבלו את הבית והמגרש, מתוך הנחה כי זה השטח המגיע להם, ולא היה עליהם להוציא הוצאה מיותרת ולהזמין מודד על מנת לבדוק את המניעים למעשיה של הנתבעת. מעשים אלה על רקע האיחור במסירה, הליקויים בבית, והיחסים העכורים בין הצדדים תרמו לחוסר האמון של התובעים בנתבעת.
בנסיבות העניין יילקח עניין זה בחשבון הפיצוי המגיע לתובעים בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם.
6. מהם הליקויים בבית התובעים, והפיצוי המגיע להם בגין ליקויים אלה?
א. המהנדס אלוני קבע בחוות דעתו כי בבית קיימים ליקויים כדלקמן:
ריצוף קומת הקרקע - בקומת הקרקע קיימים כתמים כהים מסביב למשיקים בין המרצפות, ובאזור הכניסה הותקנו מרצפות בגוון שונה. הריצוף בולט, אינו מישורי ובמקומות מסויימים קו הפנלים לא ממשיך עם קו הריצוף. יש צורך לפרק את הריצוף ולרצף מחדש, לרבות פירוקו של ארון המטבח והרכבתו מחדש, בעלות כוללת של 10,800 ₪.
ריצוף קומה א' - בחדר שמעל לממ"ד הריצוף בוצע בסטייה משאר הריצוף בקומה. המרצפות נחתכו במידות שונות לאורך הקירות והדבר פוגע באופן ניצול שטח החדר. קווי הריצוף אינם מקבילים לקירות ("קלינים") בחדר השינה, מעל לממ"ד, בחדר השינה המזרחי ובחדר השינה הצפוני. יש צורך בפירוק הריצוף הקיים ובריצוף מחודש בעלות של 10,000 ₪.
טיח חיצוני - עשוי משפריץ שסופג רטיבות וכתמים, הגוון לא אחיד ויש עליו כתמים חומים, הפינות שבירות והגלפים לא ישרים מסביב לחלון הממ"ד. הציפוי מעביר רטיבות לתוך הדירה. העלות של תיקוני הטיח לרבות צביעה מחודשת היא כ - 5,000 ₪.
ניקוז גגות - גג חדר כביסה ללא מרזב ומזחלת, המים מגג הרעפים זורמים על קירות חוץ וגורמים לרטיבות וכתמים בציפוי הקירות החיצוני. העלות של התקנת מיזחלות ומרזב היא 1,150 ₪.
מהלך מדרגות - קיימות 4 מדרגות שרוחב המדרך בהן קטן מהנדרש בתקנות. גמר המעקה בקומה א' נמוך מדי, מסתיים בטיח שאינו שימושי ולא אסטטי. העלות של פירוק המדרגות ובנייתן מחדש לרבות סף שיש מעל למעקה היא 11,200 ₪.
רטיבות - יש כניסת רטיבות לדירה ב - 8 מקומות שונים לפחות. עלות עבודות האיטום היא 1,000 ₪.
אוורור חדרי שירות - חדר הארונות הצמוד לחדר שינה הורים בוצע ללא אוורור, ועלות התקנתו של צינור אוורור ונטה ונקודת חשמל היא 1,100 ₪.
תיחום פינת רחצה - בפינת הרחצה במקלחת הורים נדרשת הנמכה וסף הפרדה למניעה של זרימת מים, דרוש שקרקעית אגן המקלחת תודרג לפחות 2 ס"מ מתחת לרצפה הסמוכה. העלות לריצוף מחדש היא 700 ₪.
מרפסת חיצונית - גובה המעקה נמוך ב - 5 ס"מ מהנדרש, והתקנת השיש תעלה 800 ₪.
רוחב דלת יציאה - קטן ב - 20 ס"מ מהנדרש. פירוק הדלת הקיימת והתקנת דלת חדשה יעלו 2,000 ₪.
ארגזי תריס - חיבור המכסים נעשה באמצעות ברגים ולא ניתנת פתיחה וסגירה חוזרת לצורך תיקונים, ומכסים סמוכים הורכבו בגובה שונה מהתקרה. התיקון יעלה 800 ₪.
מזקף ראש בחדר דיור מתחת למדרגות - נמוך מהנדרש, ובניית הקיר לסגירת השטח תעלה 1,800 ₪.
ממ"ד - קירות הממ"ד לא מאונכים, יש "קלין" של 5 ס"מ לאורך שני קירות, וסף הדלת בכניסה חלול. מילוי טיח יעלה 700 ₪.
חלון בשירותי אורחים - נמוך מדי, ונפתח על המשתמש בשירותים. התיקון יעלה 800 ₪.
גגון מעל לאדנית בבית - נוצק בצורה עקומה, בסטייה של 8 ס"מ ואינו סימטרי. התיקון יעלה 1,000 ₪.
תיקונים כלליים - דלת מקלחת ההורים הורכבה הפוך מהתוכנית והתיקון יעלה 1,100 ₪. במטבח הותקנו 8 שקעים שאינם מוגני מים והתיקון יעלה 400 ₪.
בחדר כביסה הותקן צינור ניקוז ללא סיפון, התיקון יעלה 200 ₪.
נדרשים תיקוני טיח במקומות רבים בבית בעלות של 800 ₪.
בדלת היציאה למרפסת אין ידית אחיזה מהצד החיצוני, וההתקנה תעלה 200 ₪.
גובה הכיור בשירותי האורחים גבוה מהנדרש, והתיקון יעלה 600 ₪.
גובה חלון בחדר שינה דרומי נמוך מהנדרש, והתיקון יעלה 400 ₪.
נדרשים תיקוני קרמיקה מסביב לפתחים ברצפת המקלחת, בעלות של 200 ₪.
לאחר סיום כל התיקונים והעבודות יש לצבוע את הדירה מחדש בעלות של 3,000 ₪.
עלות כל התיקונים היא 55,750 ₪, נדרש תאום ופיקוח הנדסי בעלות של 4,460 ₪, וסך כל ההוצאה תהיה 60,210 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.
בחקירה הנגדית אישר המהנדס אלוני כי ערך את חוות הדעת בפברואר 96', ולא ביקר בדירה לאחר מכן עד למועד מסירת עדותו ביום 16.4.00, שאז ביקר בדירה כחצי שעה. הוא ראה שלאחר שערך את חוות דעתו נעשו מספר תיקונים בבית, לרבות פוליש בריצוף. הוא לא ידע כיצד נמסרה הדירה לתובעים, אך לדבריו רוב הליקויים לא תוקנו, וחלקם תוקנו בצורה חלקית.
באשר לחלל מתחת ל - 10 המדרגות הראשונות, הנתבעת היתה צריכה לסגור את השטח בקירות, אך כיום יש סכנה כי מי שעובר מתחת למדרגות ייחבט בראשו. המהנדס אלוני אישר כי לא ראה תוכניות עבודה ולא ביקש לקבלן.
באשר לריצוף, הפוליש שנעשה כדי לטשטש את הכתמים לא מסתיר את כולם, ומכל מקום גם היום הפנלים אינם בהמשך למרצפות. המרצפות מחוץ לבית לא היו אמורות להיות באותו גוון כמו בבית, אך הן נשחקו אחרי זמן קצר וכיום הן שחוקות.
באשר לריצוף בתוך הבית, מקובל כי החדרים ירוצפו באותו גוון, ויהיו בהמשך לריצוף בהול המשותף. המומחה עמד על דעתו כי קיימת סטייה של ה"קלינים", ורק בחדר אחד היא תואמת את המידות שצויינו על ידי המומחה מטעם הנתבעת.
המומחה חזר על האמור בחוות דעתו לעניין הרטיבות בטיח החוץ, וקבע כי כל הקיר מצופה כתמים כהים וגוונים שונים שנובעים מהנסיונות לתקן את הטיח. גם כיום יש פינות שבורות, ולא נגעו בגליפים של חלון הממ"ד.
באשר לניקוז הגגות, התקן מחייב, ויש להתקין המזחילה והמרזב.
גם באשר למהלך המדרגות, הליקוי המצויין בחוות דעתו לא תוקן, והוא מסכן את המשתמשים בהן.
ב. המומחה מטעם הנתבעת, המהנדס ישראל דימנט (להלן: המהנדס דימנט) ערך חוות דעת ביום 20.1.98, ובה ציין כי ביקר בבית ביום 21.1.98, וממצאיו הם כדלקמן:
ריצוף קומת קרקע - לא נמצאו כתמים בין המרצפות, הרצפה מישורית ואין צורך בפירוק הריצוף הקיים. בשטח לפני דלת הכניסה מחוץ לבית הורכבו מרצפות בעלות גוון שונה.
ריצוף קומה א' - ריצוף חדר השינה שמעל לממ"ד שונה מריצוף שאר החדרים בקומה, אך אין בכך פגם. קווי הריצוף בחדר זה אינם ממשיכים את קווי הריצוף שמחוץ לחדר, אך אין בכך פגם. ב - 3 חדרי הקומה יש "קלינים" אך מדובר בליקוי אסטטי בלבד שאינו מצדיק פירוק הריצוף. המומחה דימנט ממליץ לפצות את התובעים בסך של 300 ₪.
טיח חוץ - אינו סופג רטיבות לתוך הבית, אין בו כתמים חומים, אין פינות שבורות או ליקוי בגליפים.
ניקוז גגות - בגג הרעפים של חדר הכביסה אין מרזב, אך אין חובה לקיום מרזב, ויש להתקין במקום מזחילה או מרזב אם הדבר נדרש לפי התוכניות, והעלות היא 700 ₪.
מהלך המדרגות - ב - 4 מהמדרגות הפנימיות קיים רוחב מזערי הקטן מהנדרש, אך אינו סבור כי מדובר בליקוי המצדיק פירוק המדרגות. אין כל איסור לטייח מעקה של מדרגות, ואין כל ליקוי במעקה. נראה למומחה כי יש להטיל על הנתבעת פיצוי בסך 500 ₪ בלבד.
רטיבות - אין סימני רטיבות בכל המקומות שצויינו, פרט לחדר השינה. דבר זה ניתן לתיקון על ידי ניקוי מסגרת האלומיניום של חלון חדר השינה, ועלות התיקון 25 ₪.
אוורור - אוורור חדר הארונות תקין, ואין חובה להשתמש דווקא במאוורר מכני.
תיחום - אין חובה לבצע דירוג של הקרקעית באגן המקלחת, ואין ליקוי ברצפת המקלחת.
מרפסת חיצונית - המעקה תקין, מחופה בלוח שיש, ומותקן עליו מאחז יד.
רוחב דלת יציאה - רוחב דלת היציאה מהמטבח קטן ב - 10 ס"מ, אך התקנות מתייחסות לדלת יציאה, וכנראה שמדובר בדלת יציאה ראשית בלבד. בכל מקרה מדובר בליקוי קטן שאינו מצדיק פירוק הדלת והריסת הקיר. המומחה מציע לפצות את התובעים בסך 250 ₪.
ארגזי תריס - המכסים בגובה אחיד, התקן עליו הסתמך המהנדס אלוני הוא ישן, והוא ממליץ לפצות את התובעים ב - 1 ₪.
מזקף ראש - האזור שמתחת למהלך המדרגות הראשון נחסם כי המרווח קטן מדי, האזור השני פתוח לשימוש כמקום אחסנה וכד'. ניתן להתקין במקום ארון אחסנה במחיר של 1,200 ₪.
ממ"ד - יש בעיה ב"קלינים", הקירות לא מאונכים והממ"ד אינו ריבוע מושלם. הקירות ישרים אם כי לא ניצבים אחד לשני, ואין צורך במילוי טיח. סף דלת הממ"ד מלא כולו להוציא אזור בגודל 2 ס"מ X 3 ס"מ ואין צורך למלאו.
חלון שירותים - החלון מותקן כראוי ואין בו ליקוי.
גגון מעל האדנית - קיימת סטייה קלה, ועל הנתבעת לשלם פיצוי בסך 100 ₪.
כללי - אין ליקוי בפתיחת הדלת של המקלחת.
יש להגן רק על שני שקעים במטבח, בעלות של 150 ₪, ואין צורך להגן על השקעים האחרים.
אם אין סיפון בצינור הניקוז של מכונת הכביסה יש להתקינו בעלות של 75 ₪.
יש להתקין בסף החלון הגבהה על ידי הוספת מוט בעלות של 100 ש"ח.
הטיח תקין. אין צורך בהתקנת ידית חוץ לדלת האלומיניום. אין ליקוי בגובה הכיור. אין ליקוי בפתחים שבקרמיקה. אין צורך בצביעת הדירה.
אין צורך בתאום ופיקוח הנדסי במקרה הנדון.
בחקירה הנגדית מסר המומחה דימנט כי כאשר קיים ליקוי אך הליקוי הוא קטן ואינו מצדיק הריסות גדולות ויקרות, הוא מוצא לנכון לקבוע פיצוי על פי הערכתו את מידת הנזק או אי הנוחות הנגרמת לתובעים בשל ליקוי קטן זה.
המומחה מסר כי ב - 10 השנים האחרונות כמעט ולא עסק בבנייה בפועל.
לגבי ארגז הפלסטיק אשר הותקן במקום ארגז עץ הקבוע בתקן, אין נזק, ולכן המליץ לפצות את התובעים בשקל אחד. גם החיבור של הארגזים הוא לקוי אך הליקוי הוא חסר משמעות.
המומחה דימנט אישר כי כאשר קווי האריחים אינם מקבילים עם קו הקיר, הסיבה לכך היא ליקוי בבנייה, אך הוא לא ראה אם הפנל נמצא בהמשך ישיר למרצפות. הוא חלק על דעתו של המהנדס אלוני לגבי קיומם של ה"קלינים" וכמות הסטייה.
המומחה דימנט עמד על דעתו כי לא מקובל שהריצוף באותה קומה יהיה אחיד, והוא מכיר בתים שהחדרים בהם הם בעלי גוון שונה.
באשר לטיח, הוא לא ראה סימני לחות בטיח החוץ לאחר שהניח את ידו על הקיר, ודי בכך כדי שיקבע כי אין לחות בקיר החיצוני.
המומחה דימנט הסכים שרוחב המדרך במדרגה צריך להיות 17.5 ס"מ וכי מדובר בעניין בטיחותי, וכאשר מדובר ב - 11 ס"מ זו חריגה מהתקן, ואולם הוא אינו בטוח שהתקנות חלות גם על מדרגות בתוך הבית.
לגבי מעקה המדרגות, אם לא הוסף מוט בגובה של 115 ס"מ, המעקה לא היה תקני.
באשר לשקעים במטבח, לא כולם זקוקים להגנה.
ג. דיון
ככלל, אני מעדיפה את חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים על פני חווה"ד של המומחה מטעם הנתבעת, אשר הקל ראש בליקויים, לא הציע פתרונות לתיקונם, והציע פיצוי סמלי בגינם. חסרונה של חוות דעתו של המהנדס אלוני, הוא בכך כי נעשתה על סמך בדיקת הבית טרם שנמסר לתובעים, והמומחה לא ערך בדיקה יסודית לאחר המסירה והתיקונים. לפיכך יש קושי להסתמך על חוות הדעת במלואה.
עם זאת, אני רואה לקבל את חוות הדעת כמשקפת את המצב בבית טרם מסירתו לתובעים, ובאשר לעובדות שאינן שנויות במחלוקת, אני מעדיפה את פרשנותו על פני זו של המהנדס דימנט.
המהנדס דימנט מחזיק, כנראה, באופן כללי בדעה כי אין לתת פיצוי ריאלי על ליקויים, אשר עלות תיקונם יקרה, והוא מציע פיצויים סמליים בלבד על ליקויים משמעותיים.
הריצוף - אני רואה לקבל את חוות דעתו של המומחה אלוני כי הריצוף בקומה הראשונה ובקומת הקרקע היה לקוי, היו כתמים על הריצפה, הפרשים במידות של מרצפות סמוכות, יש "קלינים", והיה צורך בפירוק וריצוף מחדש. אני מקבלת את דבריו כי גם ביום 16.4.00 עדיין נראו כתמים במרצפות ליד ארון המטבח על אף שבוצע "פוליש" על המרצפות כדי להסתיר את הכתמים, וכי גם כיום הפנלים אינם מתאימים בריצוף למרצפות. כמו כן אני מקבלת את דבריו כי זה פגם אסטטי ולא מקובל שכל חדר יהיה בגוון אחר ולא בהמשך של הריצוף בקומה ליד ההול המשותף.
מאחר שאין מחלוקת כי התובעים אינם עתידיים לבצע את התיקון הדרוש, וכי לגבי הכתמים בוצע "פוליש", אשר פתר את עיקר הבעיה של הכתמים, אך הליקוי בריצוף הפנלים ובקווי הריצוף לא תוקן, אני רואה לפסוק פיצוי בגין הליקוי בריצוף בסך של 7,500 ₪, על פי אומדנה דדיינא.
טיח חיצוני - גם לעניין זה אני מעדיפה את גירסתו של המהנדס אלוני, אשר העיד כי גם כאשר ביקר בדירה לפני מתן עדותו, ראה כתמים כהים וגוונים שונים על קיר החוץ, כפי שהיו בעת שנתן את חוות דעתו.
המהנדס דימנט העיד כי הוא הניח את ידו על הקיר, ומשלא הרגיש בלחות, הוא אומר שאין לחות, מה גם שאין סימני לחות על הקיר.
המהנדס אלוני קבע פיצוי של 5,000 ₪ בגין ליקוי זה עבור תיקוני טיח, צביעת הקירות החיצוניים וצביעת השפריץ החיצוני, ואינני רואה להפחית מהסכום שנקבע.
ניקוז גגות - אין מחלוקת כי הנתבעת לא התקינה ניקוז. לעניין זה המומחים אינם חלוקים, אם כי המומחה מטעם הנתבעת סבור כי אין חובה להתקין מזחילה ומרזב. המומחה כתב בחוות דעתו כי התוכנית מראה צינור מי גשם בקיר, אך בחקירה הנגדית הודה כי לא היו בידיו תוכניות עבודה. ואולם אין מחלוקת כי המים הנשפכים מגג הרעפים גורמים לרטיבות וכתמים בציפוי החיצוני של הקירות, ולכן על הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 700 ₪ בגין ליקוי זה.
מהלך המדרגות - אין מחלוקת כי רוחב המדרגות הוא עניין בטיחותי, וכי רוחבן המזערי צריך להיות 17.5 ס"מ. אינני רואה לקבל את גירסת הנתבעת כי התקנות הקובעות את רוחבן המינימלי של המדרגות, אינן חלות על מדרגות פנימיות המצויות בתוך הבית. המומחה מטעם הנתבעת הודה כי זה עניין של פרשנות, וניסה לפרש זאת כאילו בתוך בית קטן הן אינן חלות, מכיוון שהסיכון להחלקה הוא קטן, אך במבני ציבור הן חלות מכיוון שהמדרגות הן רחבות יותר. משראה המחוקק לקבוע רוחב מינימלי של מדרגות, כדי לאפשר מדרך בטוח על מדרגה, אינני רואה לצמצם זאת למדרגות חוץ או למבני ציבור, ולא ייתכן שבביתו יהא האדם צפוי לסכנת נפילה במדרגות, אך ורק מכיוון שחברת הבנייה לא הקפידה על רוחב מינימלי של מדרגות, אם מטעמים של תכנון לקוי, ואם מטעמים של ביצוע לקוי.
השיקול העומד בפני המומחה של הנתבעת, לצמצם את עלויות התיקון, אינו יכול להוות שיקול מרכזי של ביהמ"ש, והתובעים היו זכאים לתיקון מלא של ליקוי זה. המומחה מטעם הנתבעת לא הציע תיקון כלל, ולכן אינני רואה לקבל את הצעתו לפצות את התובעים בעלות בסך של 500 ₪. בהעדר אומדן נגדי לתיקון המדרגות, אני רואה לקבל את עמדת המומחה מטעם התובעת, וקובעת כי הפיצוי יעמוד על 11,000 ₪.
רטיבות - אין ראיה לכך כי הרטיבות לא תוקנה, ובהעדר חוות דעת לאחר המסירה אינני רואה לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין ליקוי זה.
תיחום פינת רחצה - התקנה היא בבחינת המלצה ואינה מחייבת. לכן אינני רואה לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין ליקוי זה.
אוורור - מחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת עולה כי בדלת חדר הארונות מותקן צוהר אוורור ודי בכך. המומחה אלוני לא התייחס לאפשרות זו ולא שלל אותה. לכן אינני רואה לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין ליקוי זה.
מרפסת חיצונית - ליקוי זה תוקן כנראה, ולכן אין מקום לפצות בגינו.
רוחב דלת היציאה - אין מחלוקת כי רוחב הדלת קטן מהקבוע בתקנות. המומחה מטעם הנתבעת הציע פיצוי ולא תיקון, על אף שלרוחב דלת כניסה יש משמעות. גם לעניין זה אני רואה לקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, ומחייבת את הנתבעת בפיצוי התובעים בסך של 2,000 ₪.
ארגזי תריס - אין מחלוקת כי הנתבעת הפרה את ההסכם לעניין זה, ואני רואה לפצות את התובעים בסך של 400 ₪ בגין ליקוי זה.
מזקף ראש - המומחים אינם חלוקים לעניין זה, ואני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 1,500 ₪ בגין הליקוי הנ"ל.
ממ"ד - אין מחלוקת כי קיים ליקוי בבנייתו. המחלוקת היא לעניין תיקון או פיצוי. לאחר ששקלתי את חוות הדעת של הצדדים, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 400 ₪ בגין הליקוי.
חלון שירותים - לעניין זה אני מעדיפה את חוות הדעת של המומחה מטעם התובעים, ומורה לנתבעת לפצות את התובעים בסך של 400 ₪.
גגון מעל לאדנית - אין מחלוקת בדבר הסטייה בזוית של הגגון, והמחלוקת היחידה היא בשאלת התיקון או הפיצוי. לעניין זה אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 500 ₪.
תיקונים כלליים - למעשה מסכימים שני המומחים כי קיים צורך אמיתי בעריכת תיקונים כלליים, אם כי אינם מסכימים לגבי כל הליקויים ועלות תיקונם.
אינני מחייבת את הנתבעת בפיצוי בגין כיוון הפתיחה של הדלת במקלחת ההורים.
הנתבעת תשלם 150 ₪ לצורך תיקון השקעים, 150 ₪ לצורך התקנת סיפון בחדר כביסה, 100 ₪ להוספת מוט בסף החלון.
באשר לליקויים אחרים, אין ראיה לכך כי לא תוקנו על ידי הנתבעת, ואינני רואה לחייבה בפיצוי עבורם.
סך כל הפיצוי לו זכאים התובעים הוא 29,800 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, דהיינו סך של 34,866 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.2.96.
7. האם ביצעה הנתבעת תיקונים בבית, והאם היא זכאית לבצע את התיקונים במקום לפצות את התובעים?
אין מחלוקת כי הנתבעת ביצעה תיקונים בבית התובעים, אם כי התובעים טענו שהנתבעת נכנסה לביתם ללא רשותם וללא תאום איתם. עוד טענו התובעים כי התיקונים שביצעה הנתבעת החמירו את הליקויים.
אין מחלוקת כי הנתבעת נכנסה לבית התובעים והשתמשה בו למשך תקופה קצרה לצורך אחסון חומרי בנייה.
הנתבעת לא היתה רשאית להיכנס לבית התובעים ללא רשותם וללא הסכמתם, ואולם התובעים אינם יכולים לטעון כי הנתבעת לא ביצעה תיקונים כלל.
הוכח כי ביתם של התובעים נמסר להם רק לאחר שהגישו תובענה כנגד הנתבעת, וגם לאחר מכן לא תוקנו הליקויים בבית. הנתבעת קיבלה את חוות דעתו של המהנדס אלוני עוד לפני המסירה, ולא יכלה לטעון כי לא ידעה מהם הליקויים.
אין מדובר בליקויים שלאחר תקופת הבדק, או בליקויים אשר היו נסתרים מעיני הנתבעת. הנתבעת בחרה שלא לתקן את הליקויים אשר פורטו בחוות דעתו של המומחה של המומחה אלוני עוד ביום 15.2.96, ומסרה את הבית ביום 15.7.96 כאשר הליקויים העיקריים המתייחסים לריצוף, לטיח החוץ ולמדרגות לא תוקנו. בנוסף לכך, מתברר כי גם כאשר בוצעו תיקונים ע"י הנתבעת ביום 15.5.97, לא בוצעו התיקונים הנדרשים.
למעשה, סוברת הנתבעת גם כיום כי מדובר בליקויים קלי ערך ואין צורך לבצעם.
נוכח השתלשלות העניינים כפי שפורטה ע"י התובעים, אינני רואה לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים, והתובעים זכאים לפיצוי כספי בגינם.
8. האם זכאים התובעים לקבל פיצוי בגין הליקויים הנטענים, על אף שמכרו את ביתם לאחרים?
הנתבעת טוענת כי התובעים לא שיירו לעצמם את הזכות לפיצוי בגין הליקויים.
בסיכומי התשובה להם מתנגדת הנתבעת, נטען כי התובעים שיירו לעצמם זכות זו ואף צורף הסכם המכר בין התובעים לבין הקונים של הבית, ממנו ניתן ללמוד כי אכן שיירו התובעים לעצמם את זכות התביעה.
אינני רואה לקבל את טענות הנתבעת לעניין האיחור בהגשת סיכומי התשובה, מאחר ששני הצדדים הגישו סיכומיהם באיחור, ומכל מקום מדובר בטענה שנטענה לראשונה בסיכומי הנתבעת.
גם לגופו של ענין, הצדק בענין זה הוא עם התובעים.
בע"א 4661/96, מורקונפיל ואח' נ' שיכון ופיתו לישראל בע"מ ואח', (צורף לסיכומי התשובה של התובעים) נקבע :
"זכותם של המערערים לקבל פיצוי מהמשיבה על הנזק שנגרם להם בגין הפרת חוזה המכר שבין המוכרת (המשיבה) לבין הקונים (המערערים). העובדה שהקונים מכרו הנכס לצד שלישי, אינה מעלה ואינה מורידה".
בע"א 1772/99, זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ (צורף לסיכומי התובעים) נקבע:
"הדיירים זכאים להשבת מצבם לקדמותו ורק כך יבואו על שלהם. אין זה עניינה של דיור לעולה אם יבצעו הדיירים אם לאו, וגם אם ימכרו את דירותיהם לצדדים שלישיים, יגרע מערכן של הדירות כדי שווי הליקויים לרבות מע"מ, שכן כך יידרשו הקונים לשלם למי שיבצע תיקונים".
לא היה על התובעים להוכיח כי מכרו את ביתם במחיר הנמוך ממחיר השוק, ואין לדעת מה היה מחיר שהיו התובעים מקבלים לולא הליקויים. מכל מקום, נוכח האמור בע"א 4661/96 הנ"ל, העובדה שהקונים מכרו הנכס לצד שלישי אינה מעלה ואינה מורידה.
9. האם קיבלו התובעים טלביזיה?
אין מחלוקת כי הנתבעת סיפקה לתובעים טלביזיה לאחר שנתיים וחצי, ועניין זה יילקח בחשבון בפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם.
10. האם זכאים התובעים לפיצוי בגין עגמת נפש, על אף שלא גרו בבית, השכירוהו לאחר ולבסוף מכרו אותו?
הוכח כי התובעים לא התגוררו כלל בבית. התובעים העידו כי נוכח האיחור הגדול בקבלת הבית והליקויים הממשיים בו, שינו את תכניותיהם לעזוב את הפנימיה בה עבד התובע ובה התגוררו, נשארו להתגורר שם, ולאחר מכן נאלצו להישאר במקום שלוש שנים נוספות. לאחר מכן השכירו את הבית, ובסופו של דבר מכרוהו.
הנתבעת טוענת כי הם אינם זכאים לפיצוי בגין עגמת נפש מאחר שלא התגוררו בבית.
אני מעדיפה את עמדת התובעים לעניין זה. הוכח כי בשל הפרת ההסכם ע"י הנתבעת נאלצו התובעים להגיש תביעה, לאחר שלא קיבלו את ביתם 9 חודשים לאחר המועד הקבוע בהסכם, כי הנתבעת השתמשה בבית תקופה קצרה כבמחסן, הוכח כי בבית היו ליקויים רבים, כי חודשים רבים לאחר שערכה הנתבעת חשבון סופי עם התובעים, אילצה אותם לשלם סכום נוסף שלא הגיע לה, כי הנתבעת מסרה לתובעים בטעות שטח אדמה שלא היו זכאים לו, וללא הודעה מוקדמת, וללא הסבר נכנסה לנכס שבחזקתם ושינתה את מיקום הגדר.
בנוסף לכך, כנראה בשל היחסים העכורים בין הצדדים, אף לא סיפקה להם טלביזיה במועד הקבוע בהסכם, אלא שנתיים לאחר מכן.
בנסיבות העניין אני רואה לפסוק לתובעים פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם בסך של 15,000 ₪.
התובעים לא הוכיחו כי נגרמו להם הוצאות של השכרת דירה, וכן לא הוכחו נזקים אחרים שנגרמו להם, ולכן אינני רואה לפסוק להם פיצוי נוסף.
11. סיכום.
אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן:
א. 34,866 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.2.96 ועד ליום התשלום בפועל, בגין הליקויים בבית.
ב. 15,000 ₪ בצירוף ריבית בשיעור 4% מיום 15.5.96 ועד ליום התשלום בפועל, בגין עגמת נפש שנגרמה לתובעים.
ג. 40,309 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13.4.98 ועד ליום התשלום בפועל, בגין ההחזר של הסכום הנוסף ששילמו התובעים לדרישת הנתבעת.
ד. כן תישא הנתבעת בסכום של הפרשי ההצמדה והריבית על סך של 3,600$, כערכו בשקלים בין התאריכים 19.7.96 ועד לתאריך 13.4.98.
מסכום זה יש לקזז לטובת הנתבעת סכום של 531 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ללא ריבית בגין התקנת פח ושעון מים, וכן סך של 247$ כערכם בשקלים נכון ליום 31.12.96 בצירוף הפרשי הצמדה בלבד, בגין עמלת ערבות בנקאית.
הנתבעת תישא בהוצאות התובעים, וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
המזכירות תשלח עותק מפס"ד זה לב"כ הצדדים.
ניתן היום 9.12.01 (כ"ד בכסלו תשס"ב), בלשכה.
דיאנה סלע, שופטת
- מכירת/השכרת דירה במהלך המשפט
- מומחה אינו מוסמך לקבוע שיעורו של פיצוי
