חובת מעקה במקומות עם הפרשי גובה, במבנה ישן
טריבונת מדרגות אשר נבנתה בשנת 1963, מהווה מעין איצטדיון בו האורחים יושבים על ספסלי-בטון וחוזים בתחרות (או באירוע אחר) המתחוללים במגרש. כל שורה של ישיבה, מוגנת מפני נפילה ע"י קיומה של שורה מעליה, אך השורה העליונה – חסרת הגנה; אין מעקה בגב הספסל העליון. מי שנפגע מכך ונפל מגובה של 1 קומה, הגיש תביעה נגד הרשות המקומית שבתחומה מצוי המבנה. האם אכן הרשות המקומית אחראית, אף על פי שבאותה העת של התכנון והבניה – לא הייתה חובת-בניה של מעקה?
תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל – 1970, הכוללות את התוספת השניה ובה הוראות תכנון וביצוע של פרטי בניין, לרבות מעקים להגנה מפני נפילה בכל מקום עם הפרשי גובה, הותקנו לאחר בניית המבנה האמור.
אומנם ע"פ התקנות לעיל, בגרסאותיהן השונות שעברו שינויים ועדכונים במהלך השנים, יש להגן על מקומות מסוכנים מפני נפילה באמצעות מעקים, אך השאלה היא – מהי החובה החלה על המתכנן, הבונה, המאשר – טרם חלות התקנות.
ראשית ייאמר כי התקנות הן אינן חזות הכול; ראה בעניין זה ת"א 718/96 זיסה הולדר נ' עיריית חיפה ואח', בית המשפט המחוזי בחיפה, שופט: י'. גריל.
בתיק זה קבע בית המשפט כי גם במהלך בן 3 מדרגות, אשר בזמנו לא היה טעון במעקה ע"פ התקנות שהיו אז בתוקף, נדרש להתקין מעקה, על פי חובת הזהירות וכללי הבטיחות הבלתי כתובים, החלים על הנתבעת.
בית המשפט בתיק זיסה הולדר היה מודע לכך שהתקנות לא מחייבות התקנת מעקה, ולמרות זאת חייב את הנתבעת באחריות לאי התקנתו.
כאמור, התקנות אינן חזות הכול, ומי שבונה מבנה – מחויב בביצוע הבניה באופן שלא ייגרם בעטיה סיכון למשתמש, על כל הכרוך בכך.
פסק הדין פורסם בפדאור ובמאגרים משפטיים נוספים.
בנוסף, מצוות בנייה של מעקה עתיקת יומית היא.
אומנם התקן 1142 החל על בניית מעקה [מאז 1985] מתייחס למבנה המעקה וחוזקו, אך בענייננו – אין שאלה לגבי חוזק המעקה וצורתו הגיאומטרית, אלא השאלה היא לגבי עצם קיומו של המעקה, ולפיכך מצוות בניית המעקה העתיקה - היא בת תוקף כללי, בכל אתר, ובפרט באתר המנוהל ע"י הרשות הציבורית ומתוחזק על ידה.
המצווה לבניית מעקה מקורה בספר דברים פרק כ"ב פסוק ח' הקובע לאמור:
כי תבנה בית חדש, ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי ייפול הנופל ממנו.
וחזקוני מפרש:
ולא תשים דמים בביתך – לרבות כל דבר המזיק כגון כלב רע, וסולם רעוע.
לפיכך החובה לבנות מעקה, אינה חלה רק על מעקה, אלא מורחבת לכל פריט במבנה ובבית אשר בנייתו מונעת סיכון בטיחותי ואי ביצועו כהלכה יוצר סיכון, כגון: העדר מעקה על הגג, מעקה לא תקין בהפרשי מפלסים, סולם רעוע, תקרה מטה לפול, וכיוצא בזה.
דומה שחלק ניכר ומהותי מהנדסה אזרחית ואדריכלות - נכלל בקטגוריה זו של "ועשית מעקה לגגך", על פי הפירוש המורחב הנ"ל.
המחוקק הכיר בבניית מעקה כפעילות בתחום הבטיחות החורגת מהוראות חיקוק; ראה תו"ח 2921-07-09 ועדה מחוזית לתכנון ולבניה צפון חיפה נ' גיורא גל ואח', בית משפט השלום בחיפה, שופט: ערן קוטון, שם נאשם בנה בניה ללא היתר, לרבות מעקה, והורשע בדין - אך לגבי בניית המעקה – לא כן הדבר; להלן ציטוט:
בשני מבנים מדובר. אחד מהם שימש בעיקרו את נאשם 1 והשני נועד לשמש את נאשם 2 לצורכי עסקו. לאחר תחילת החקירה הופסק השימוש האסור במבנה ששימש משרד שרטוט ולאחר מתן הכרעת הדין הושב אותו מבנה לבעליו המקורי אם כי על פי הנראה השינוי אותו ביצעו הנאשמים בכל האמור בחלונות ובתריסים נותר בעינו.
אשר למבנה הנוסף עשה נאשם 1 לפירוק התוספת הקשיחה ואף המבנה לא משמש אותו יותר למגורים. ועוד אציין כי לא מצאתי לנכון להרשיע את הנאשמים ביחס להצבת מעקה ברזל על גג מבנה ישן שהיה במקום אליו חוברה התוספת הקשיחה.
[פסק הדין פורסם במאגר נבו].
התשובה לשאלה היא כי הרשות המקומית אחראית להתקין מעקי בטיחות במקומות ציבוריים ובמבני ציבור, ללא קשר עם מועד התקנות וחלותן, ככל שהתקנה כזו תכליתה למנוע סיכון למשתמש.
