התנהגות מומחה המתמנה על ידי בית המשפט
אכן, המומחה המקבל מינוי כמומחה מטעם בית המשפט, מחשיב את עצמו כמורם מעם, וגרוע מזה, לפעמים גם הצדדים לדיון מתייחסים אליו כאילו הוא עם הילת מלאך מעל ראשו, ונזהרים בכבודו תוך הרעפת חנופה פאתטית.
מבוא
למען הגילוי הנאות, אציין כי גם אלי מגיעים מינויים של מומחה מטעם בתי המשפט השונים במדינת ישראל, ומכאן - היכרותי את המעמד מכל הכיוונים. ראשית ייאמר, כי המינוי לא מוסיף לי שום ידע, אלא מטיל עליי מטלה להחליט החלטות ולהסיק מסקנות, במקום בו בית המשפט לא מסוגל מבחינה מקצועית לעשות זאת, ולנסח את חוות הדעת כך שהיא תהיה מובנת גם למי שאינו מהנדס או אדריכל.
[במאמר מוסגר ייאמר, כי עדיף בשפה העברית לומר "להחליט החלטות" מאשר לומר "לקבל החלטות"; מקור הביטוי "קבלת החלטה" אינו בשורשי שפתנו, ודווקא כפל לשון מקובלת ושכיחה בתורה, ראה – "ועוף יעופף" – בראשית א' כ', "לא מות תמותון" – בראשית ג' ד', "הרבה ארבה" – בראשית ג' ט"ז, ועוד כהנה וכהנה].
מעמדו של המומחה
מקובל לומר כי המומחה הוא ידו הארוכה של בית המשפט, ולא היא. המומחה מטעם בית המשפט אינו ידו הארוכה של בית המשפט, אין לו חסינות כפי שיש לשופט, הוא לא דן ולא שופט אף אחד, הכרעתו אינה פסק דין וניתן להשיג עליה ככל שהיא לא נכונה עובדתית או מקצועית ללא צורך בערעור.
אלא מכיוון שרבים משתמשים בביטוי זה בתיאור המומחה המתמנה, הוא חש לפעמים עם "ראשו בעננים" ועושה שטויות... לעתים קרובות, גם גורם נזקים, ולפעמים כל זאת נעשה בחוסר תום לב ואפילו בחסות בית המשפט שמתגייס לגונן על המומחה, אשר הוא מינה.
מומחה מטעם בית המשפט יכול להתמנות בהסכמת הצדדים או חרף הסכמתם ולאור התנגדות מי מהצדדים. כאשר המינוי אינו בהסכמה, מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט הוא כמעמדו של מומחה כל צד לדיון, וזאת נאמר על סמך הלכה פסוקה של נשיא בית המשפט העליון [כתוארו אז] השופט מאיר שמגר, בע"א 4219/90 חפציבה בע"מ נ' כרמן ואלכסנדר להנר [בתיק זה בית המשפט שבערעור כמו גם בית משפט קמא העדיפו את חוות דעתו של מומחה צד לדיון על פני מומחה בית המשפט]. גם בע"א 25/90 אברהם אלברט ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח', בית המשפט המחוזי בחיפה [שופטים: יוסף מרגלית, חנוך אריאל ומלכיאל סלוצקי] הועדפה חוות דעתו של מומחה צד לדיון על פני חוות דעתו של מומחה בית המשפט. כך גם בפסקי דין רבים ושונים, לאור ההלכה הנ"ל וגם לפני הלכה זו כשגרת עבודה בבתי המשפט.
התנהלות המומחה מטעם בית המשפט
מומחה מטעם בית המשפט כמו כל מומחה אחר, אינו בורר, אינו שופט, אינו מגשר ואינו מפשר. כאשר ניצבת בפניו חוות דעת אחת בצד חוות דעת נגדית הוא לא אמור לגשר ביניהן אלא לקבוע עמדה עצמאית אובייקטיבית על פי האמת ההנדסית שבידיעתו באותה סוגיה השנויה במחלוקת. הוא גם נדרש לבצע את עבודתו בהתאם לקריטריונים אותם קבע בית המשפט, ולא להיטיב עם צד לדיון. לפעמים הצדדים נאבקים נואשות על הכללת מסמך כלשהו בין הראיות שבפני השופט, או אי הכללתו, והמומחה שלא דן בנושא זה, צריך להבין מהי המשמעות של נגיעה ושינוי כלשהו במסמכים שבפניו. להלן יובאו שתי דוגמאות המבהירות את הנושא:
דוגמא א'
מומחה המתמנה על ידי בית המשפט, צריך להיות נאמן בקפדנות לכתב המינוי ואם לא רשום בו כי הוא מוסמך לקבל מסמכים שונים – עליו להימנע מלקבלם. קבלת מסמכים באופן חופשי עלולה להפלות צד לדיון, לגרום להרחבת חזית אסורה, ולהפוך מסמך שאי אפשר היה להציגו מטעמים משפטיים כראייה – למסמך המצוי בתיק בית המשפט. ככל שיש טענה כי העברת מסמכים למומחה מקרבת את חוות דעתו הצפויה לאמת – הרי התשובה היא, שהמסמכים יועברו רק דרך בית המשפט אשר יוכל לשקול הרשאתם לאור טענות הצדדים.
ידוע לי הנוהג של מומחים לדרבן את הצדדים להעביר אליהם מסמכים שונים, שיקלו עליהם את מלאכת כתיבת חוות הדעת, ונגד נוהג זה אני יוצא בהבאת דברים אלו. לא רק שהמומחה צריך להימנע מלעודד את הצדדים להעביר אליו מסמכים בניגוד לאמור בכתב המינוי, אלא גם ברגע שמסמכים מועברים אליו על ידי צד אחד, הוא חייב להודיע על כך לצד הנגדי לדיון כדי לאפשר לו להעביר את המידע לבית המשפט ולהביא לידי קבלת החלטה שיפוטית מתאימה. החלטה כזו היא משפטית מיסודה, והמומחה אינו בקי בכל הנימוקים לקבל או לדחות את המסמך בו מדובר.
ראה לדוגמא ת"א 1753/05 ניצנית כהן נ' פסגות (א.ר.י.ח.) חברה לבניין בע"מ ואח', החלטה של בית משפט השלום בעפולה – שופטת: שאדן נאשף-אבו אחמד, בעניין זה, מיום 2 יוני 2011.
המהנדס רפאל גיל מונה כמומחה מטעם בית המשפט, וצד לדיון העביר אליו מסמכים שונים.
להלן ציטוט סעיף מס' 9 להחלטה המבהיר את אשר נעשה שלא כדין:
9. בתגובתן, מודות המשיבות כי העבירו למומחה מסמכים נוספים לאחר הביקור שערך בדירות נשוא התובענה ובטרם השלים לערוך את חוות דעתו. לשיטתן, אין עסקינן בחוות דעת חדשות, משלימות או נוספות, אלא במכתב ערוך ע"י מומחה המשיבות, המהנדס יוסף שולץ, המכיל הבהרות ו/או הערות ואשר בגינן נשאל המומחה מטעם ביהמ"ש באם יש צורך לערוך ביקור נוסף בדירות נשוא הדיון, אם לאו. לטענתן, מדובר בהשלמות מהותיות אשר נדרשות לאור ביקורו של המומחה מטעם ביהמ"ש בנכס ולנוכח דרישתו מהצדדים להמציא תעודת גמר.
בגין התנהלות זו נתבקשה פסילת חוות דעתו של רפאל גיל. אומנם חוות הדעת של גיל לא נפסלה, אך בית המשפט הביע בצדק את מורת רוחו מההתנהלות בתיק. להלן ציטוט סעיף 19:
19. סבורתני, כי יש בהתנהלות ב"כ המשיבות טעם לפגם, שכן לא ברורה החירות שנטלה לעצמה לפנות ישירות למומחה ביהמ"ש ולהעביר לו חומר נוסף מבלי שנטלה לכך רשות מביהמ"ש. ב"כ המשיבות אף הגדילה לעשות, שעה שלא העבירה, במקביל, העתק מהמסמכים הללו לעיון ב"כ הצדדים שכנגד. דומה, כי התנהלות ראויה ונאותה הייתה מביאה, למצער, לפנייה לביהמ"ש על מנת שייתן הוראות באשר לתיקון או השלמה לחוות הדעת, על פי הנדרש, ותוך שמירת זכויות שאר הצדדים לתיק.
עצם קיומו של ערוץ תקשורת ישיר בין הנתבעים בתיק זה לבין המומחה, ערוץ בו התובעים לא היו לו צד, הוא פסול – קל וחומר כאשר המומחה קיבל בערוץ זה מסמכים שונים שהיו יכולים להשפיע על חוות דעתו.
דוגמא ב'
התנהגות שנראתה לצד לדיון התנהגות שלילית, גרמה לבקשת פסילה של המומחה דן לופו בת"א 1404-03-14 אליעזר משה מרגלית נ' ליאון אריה כהן ואח', בית משפט השלום בחדרה, שופטת: קרן אניספלד. הפרשה נגולה בהחלטת בית המשפט מיום 6 לאוק' 2015. הטענה נגד המומחה הייתה כי הוא נעדר אובייקטיביות ומוטה לטובת צד לדיון תוך התבטאות בצורה בלתי הולמת כלפי הצד השני.
להלן ציטוט מפסק הדין המדבר בעד עצמו:
1. מומחה שמונה ליתן חוות-דעת מטעם בית-המשפט משמש כידו הארוכה של בית-המשפט; תפקידו לסייע לבית-המשפט לרדת לחקר האמת....
2. על מומחה שממונה לבצע תפקיד וליתן חוות-דעת מטעם בית-המשפט, מהיותו ידו-הארוכה של בית-המשפט בכל הקשור למתן חוות-הדעת ולעריכת הבדיקה שמונחת ביסודה, חלות חובות מחמירות שנועדו להבטיח לא רק את האובייקטיביות של המומחה, אלא גם כי זו תוקרן כלפי חוץ ולא יתעורר חשש מבוסס בדבר הטייה של המומחה לטובת צד זה או אחר.
בשל כך, חל על המומחה איסור לקיים דיון עם בעל-דין או בא-כוחו בהיעדר הצד האחר, ואין מקום לשיחות אישיות בין המומחה לבעל-דין – ולו גם בעניינים שמשיקים לתחום עיסוקו של המומחה ושאין להם נגיעה ישירה לשאלות שבמחלוקת. אף אין מקום כי מומחה מטעם בית-המשפט יעתר לבקשה של צד לבדוק נושא שלא נכלל בכתבי-הטענות, ולו מטעמי סקרנות מקצועית; על המומחה ליתן דעתו אך ורק לעניינים שנמסרו לבדיקתו על-ידי בית-המשפט, הא ותו לא. לבסוף, אין מקום כי המומחה 'ימליץ' לבעל-דין כיצד לנהוג בצד האחר, ולו גם בבדיחות הדעת ובמה שנתפש על-ידי המומחה כהומור; מה שנחווה על-ידי האחד כהומור עשוי להתפרש על-ידי אחר כאמירה פוגענית שמקומה לא יכירנה.
מתוך הודעת המומחה עולה כי הוא לא שמר על הריחוק הנדרש מן הצדדים ומן הסכסוך, ודי בכך כדי לסלול את הדרך לקבלת הבקשה. בנסיבות העניין, היה על המומחה לסרב לדון בכל עניין שלא נכלל בכתבי-הטענות – מבלי להוסיף על כך כל אמירה שגלומה בה המלצה לנתבע כיצד לנהוג בצד האחר, בין בהומור ובין שלא בהומור. היה עליו להימנע מבדיקת מרתף הבית ואף היה עליו להימנע מלדון עם הנתבע בכל עניין שנוגע לעיסוקיו האישיים. אמירתו של המומחה כי הנתבע יכול להרביץ לתובע או לתבוע אותו היא אמירה פסולה, והטענה כי הומור ניצב ביסודה אינה עשויה להכשירה. במקרה דנן, בהצטברות הדברים יש כדי ללמד על רבב שדבק במומחה ואשר מצדיק את פסילתו. הדברים עומדים בעינם גם אם לא ניצבה ביסודם כוונה.
אף כי אין הסכמה לתיאור המומחה כידו הארוכה של בית המשפט, יש מה ללמוד מפסק דין זה על ההתנהלות הדרושה ממומחה בית המשפט. בסופו של יום, דן לופו נפסל בתיק זה.
סיכום
המומחה המקבל מינוי כמומחה מטעם בית המשפט הוא כאחד המומחים ואל לו לנהוג כאילו מרחפת מעל ראשו הילת השופט. עליו להצניע לכת, להחליט רק משיקולים מקצועיים, ולא לגלות נטייה למי מהצדדים.
