לפעמים בית המשפט מטיח ביקורת על מומחה ביהמ"ש
יש ובית המשפט מטיח ביקורת על המומחה שמינה כמומחה מטעמו, ואין לראות בכך כאילו בית המשפט מטיח ביקורת על עצמו, כי בניגוד לאימרה המקובלת [גם על שופטים] – "מומחה בית המשפט הינו ידו הארוכה של בית המשפט", בפועל המומחה אינו חלק מבית המשפט אלא נפרד ממנו כמו כל מומחה אחר, והאמירה הנ"ל פשוט אינה נכונה.
העלאה בדרגת חשיבותו של המומחה, מתוך נקודת מוצא כאילו מומחה בית המשפט הוא זרועו הארוכה של השופט, פוגעת במומחה אחר באותו תיק, נניח זה אשר מונה על ידי הדיירים כדי לבדוק את ביתם. נוסף לכך, גישה זו עלולה להשפיע לרעה על פסק הדין.
הבהרה: חזקה על מומחה הדיירים, כי הוא אובייקטיבי ונטול פניות, ואם לא כן אזי יש בכך פגם. ההתייחסות אל מומחה הדיירים צריכה להיות מלכתחילה התייחסות אל מומחה ניטרלי, אשר בודק את ביתם של הדיירים וכולל בחוות דעתו רק ליקויי בניה ואי התאמות אשר הם באמת ליקויים, ולאחר מכן מעריך באופן אובייקטיבי את עלויות התיקונים. אם מומחה הדיירים ייטה מהנחיה זו, הרי הוא מכין חוות דעת לקויה, בדיוק כמו שמומחה בית המשפט, אם הוא מטה את חוות דעתו מהקוו האובייקטיבי – הוא מכין חוות דעת פגומה.
יש להבהיר כי ישנן לכאורה סיבות להטיית חוות דעתו של מומחה בית המשפט, שכולן הן בבחינת שיקולים זרים, ולהלן דוגמאות אפשריות:
א. רצון לקבל תיקים נוספים וכדי שדבר זה יקרה, ריצוי הצדדים ככל האפשר בכיוון השגת המטרה. כאן ניצב מצב אחד הקבלן, שמן הסתם בנה בניינים רבים והמומחה בעל סיכוי גבוה לפגוש אותו בצמתים נוספים בעבודתו המקצועית, ומצד נגדי נמצא הדייר, שבדרך כלל בונה [או קונה] את ביתו רק פעם אחת...
ב. מחשבה כי מצפים ממנו לגשר בין עמדות הצדדים, ולא לקבוע ללא פניות מהו הנכון מבחינה מקצועית. מחשבה זו עלולה להשתלט על חוות דעתו ולהשפיע עליה לרעה – להטות אותה לכיוון האמצע.
ג. רצון [סמוי או גלוי] להתחכך עם שועי הארץ, עם הקבלן בעל המאה ובעל המעמד הגבוה והמוכר בתחום הבניה, ולא בהכרח עם הדייר האנונימי.
המומחה הממונה על ידי בית המשפט חייב להתעלות על כל הפיתויים הללו ולעשות את עבודתו נאמנה לעצמו ולמקצועו, על פי הידע המקצועי שיש לו.
להלן דוגמא שמלווה אותי עשרות שנים, ולא רק אותי:
שלושה שופטים נכבדים מבית המשפט המחוזי בחיפה, ישבו על המדוכה [בערכאת ערעור] על פסק דינו של בית משפט קמא, והוציאו תחת עטם הנחיה והתוויית דרך לשופטים אחרים, בפסק דין חשוב המהווה בסיס למאות ולאלפי כתבי טענות בנושא המומחיות, ו"מככב" בסיכומים ובפסקי דין רבים בתחום התכנון והבניה, ליקויי בניה, מומחים וחוות דעת ונושאים קרובים.
מדובר בע"א 90/(25-38) אברהם אלברט ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח', שופטים: יוסף מרגלית, חנוך אריאל ומלכיאל סלוצקי.
להלן ציטוט ההנחיה המפורסמת שבפסק הדין הנ"ל, ככתבה וכלשונה:
"קבוצת הרוכשים, שהם המערערים בתיקים הנדונים, מתלוננים כולם על בניה בלתי תקינה של הדירות ועל שורה של פגמים שנתגלו בהן, כל זוג מהזוגות התובעים תובע פיצוי על הנזקים שנגרמו לו עקב הפגמים בדירתו.
בכל אחד מהתיקים הוגשה מטעם התובעים חוות – דעת של המהנדס בן – עזרא. המתארת את הפגמים שנתגלו בכל דירה וקובעת את מחיר התקון.
שופט השלום הנכבד החליט למנות מומחה מטעם בית – המשפט ומינה את המהנדס י. דימנט, שבדק את הדירות נשוא התביעות והגיש חוות – דעת על ממצאיו.
המומחה ה' דימנט לא הסתפק בתאור הפגמים ועלות תקונם אלא אף התערב בצד המשפטי. שקל את טענות התובעים אף בנושאים משפטיים והציע פתרונות לכל אלה. למרבה הצער לא בדק שופט השלום את חוות הדעת האלה בדיקה בקורתית וקבלן על קרבן וכרעיהן ללא דיון כלשהו בפסקי דינו ואימצן למעשה כבסיס לפסקי – הדין."
עשרות שנים חלפו, וכוחו של פסק דין זה כיין המשתבח עם הזמן, לרבות ובמיוחד דברי הביקורת הנוקבים כלפי בית המשפט קמא וכלפי המומחה אשר מונה על ידי בית משפט השלום. בית משפט השלום ספג דברי ביקורת לא קלים, על אשר במקרים רבים מדי קיבל "כזה ראה וקדש" את דברו של המומחה מטעמו, נתן לו יתרון על פני מומחה התביעה ללא הצדקה, וללא בדיקה ביקורתית של חוות דעתו מול חוות דעת מומחה הדיירים וכן גם מול תקנות, תקנים והוראות חיקוק מחייבות.
פסק דין זה הוא בעל עוצמה משפטית והינו רב השפעה על מה שקורה בתחום המשפט בענייני ביקורת מבנים, ליקויי בניה וזכויות דיירים, חוות דעת של מומחים זו מול זו, ואתיקה מקצועית בעבודתו של המומחה.
שלושים שנה חלפו מאז פתיחת תיק זה, ממועד הגשת התביעות של הדיירים נגד חברות הבניה שבנו את בתיהם, באמצעות בא כוחם עו"ד אלי הכהן ז"ל, וזכור לי כי בישיבה המקדמית בבית המשפט המחוזי בחיפה, בטרם כניסת בית המשפט לעומק טענות הצדדים בערעור, הוצעה פשרה שנדחתה בשתי ידיים על ידי בא כוח הדיירים, אשר ביקש לקבל פסק דין מלא ומנומק, וכך היה.