סמכות בית המשפט
תביעת ליקויי בניה היא לעיתים קרובות מורכבת ממגוון רב של נושאים הנובעים מאותה עילה; העילה יכולה להיות הפרת חוק המכר (דירות) תשל"ג-1973, ונושאי התביעה יכולים להיות שונים - חלקם הם בסמכות בית משפט השלום, וחלקם הן בסמכות בית המשפט המחוזי.
לדוגמא, בגלל הפרת חוק המכר (דירות), נגרמו לדיירים נזקים שונים -
א) שימוש במקרקעים ע"י היזם - כמחסן לשירותו ולצרכיו אף על פי שמדובר בשטחים שנכללו בחוזה המכר כשייכים לדיירים.
ב) תביעה כספית בשיעור של 2.4 מיליון ₪.
ג) אי-העברה של חלקים ברכוש המשותף לדיירים - בעניין זה הדיירים טענו לאכיפת חוזה ומסירת המקרקעין ידיהם.
בעוד שהנושאים א' וב' הם בסמכות בית משפט השלום, הנושא ג' הוא בסמכות בית משפט מחוזי;
כיצד על הדיירים לנהוג?
שאלה זו נדונה בבית המשפט העליון, רע"א 2299/23 אליעזר זילברברג נ' ליאורה פרו, שופטים: י' עמית, י' וילנר, ג' כנפי/שטייניץ, פסק דין מיום 15/08/2023.
להלן ציטוט סעיפים 38, 39 מפסק הדין - דברי השופטת ג' כנפי-שטייניץ:
"38. כידוע, ככלל על התובע לכלול בכתב תביעתו את מלוא הסעדים הנובעים מאותה עילת תביעה, והוא יהא מושתק מלתבוע סעדים שלא תבע בתביעתי הראשונה בהליך נפרד, אלא אם קיבלת מבית המשפט היתר לפיצול סעדיו (ראו: תקנה 25 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). ואולם, מקום בו נכפה התובע להגיש את תביעותיו לשתי ערכאות שיפוט שונות, אין הוא מחויב לפנות בבקשה להיתר לפיצול סעדים, ותביעתו המאוחרת לא תיחסם בהשתק עילה. כך למשל, במקרים בהם הלכת פיצול הסעדים מחייבת נתבע לתבוע חלק מסעדיו בבית משפט ה/שלום, ואת חלקם האחר בבית המשפט המחוזי (ראו למשל: ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' צוברי, פסקה 23 (15.12.2015); זלצמן, בעמ' 115-117).
"39. ואולם מעתה, ככל שתתקבל עמדתי, תובע העותר לסעד הנוגע למקרקעין המסור לסמכותו של בית המשפט המחוזי, יחויב לעתור אף למלוא סעדיו הכספיים לפני בית המשפט המחוזי, גם אם אלה באים, כשהם לבדם, בגדרי סמכות של בית משפט השלום. תובע אשר לא יעתור למלוא הסעדים הנובעים מאותה עילה, כמשמעותה בדין, בתביעות מהסוג בו עסקינן, יהא מושתק בהשתק עילה מלתבוע אותם בהליך נפרד, אלא אם קיבל היתר לפיצול סעדים (השוו ועיינו: זלצמן, בעמ' 121). למותר לציין כי הוראה זו לא תחול על תביעות שבעת הגשתן לא ניתן היה לרכז את מלו הסעדים כאמור לפי ערכאה אחת".
להלן הסכמת השופט י' עמית:
"... אמור מעתה כי מקום בו פלוני מגיש תביעה לבית המשפט המחוזי לאכיפה או לביטול הסכם מקרקעין, ובנוסף או לחילופין תביעה לפיצוי או לפיצוי מוסכם - הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט המחוזי".
להלן הסכמת השופטת י' וילנר:
"דומה אם כן, כי אף בענייננו, שיקולי יעילות הדיון מובילים למסקנה כי הסעדים הכספיים יישמעו יחד עם התביעה לסעד במקרקעין".
