קריסת מבנים: זו לא שגרה

קריסת מרפסות גינדי בחדרה – אירוע הנדסי שקרה בחצות 23 לדצמבר 2013, כמו גם קריסת החניון ברמת החייל, תל אביב – ולפנים: גשר המכביה ואולמי וורסאי – אלו אירועים שצריכים להיחרט היטב בראשם של כל העוסקים בבנייה, בתכנון וברישוי, ביזמות ובפיקוח, ואל לנו לעבור לסדר היום מתוך מחשבה כי מדובר בשגרה.

קריסת מבנים אינה שגרה.

חובה על המחוקק הישראלי ליצור מצב סטטוטורי שלא יאפשר "התמוטטות מבנים כחוק", ושבעקבות כל אירוע מסוג זה, בין אם האירוע הוא ללא נגעים בנפש ובין אם ישנם הרוגים ופצועים, יועמדו לדין האחראים.

לא ייתכן כי הבניין מתמוטט ואף אחד לא אשם, כי אז ורק אז יהיו אירועים מסוג זה שגרת חיים מסוכנת.

למדנו בהנדסה כי מהנדס מוסמך להגדיל על דעתו את מקדם הבטיחות על ידי אמצעים שונים.

להבהיר, התקן הישראלי והבינלאומי אינו מסמך קדוש ואינו מבטיח תקינות. התקן הישראלי הוא חובה חקוקה לפעול לפיו בתחום התכנון והבניה, אולם מותר להוסיף ולהגדיל בטיחות.

דוגמא א'

זיגוג כמעקה חייב להיות לפי תקן 1099 החל על זכוכיות – זיגוג רבוד. הוראה זו היא בת תוקף משנת 2010, ולפני מועד זה לא הייתה חובה לזיגוג רבוד כמעקה. שום דבר לא השתנה בהתנהגות בני אדם בשנת 2010, ושום דבר לא שונה בנושא ייצור זכוכית, כשהותקנה הדרישה החדשה לזיגוג בטיחותי רבוד כמעקה. שינוי זה, שהוא כמובן לצד הבטיחות, מוכיח כי יש למהנדס חופס פעולה בהגברת הבטיחות, לפי שיקול דעתו המקצועי, והוא היה יכול [ואולי גם צריך] לתכנן מעקי זכוכית תוך שימוש בזכוכית רבודה, שיתרונה הוא הישארותה כמחסום גם לאחד מהלומות בה.

דוגמא ב'

העומס השימושי המותר על מרפסות היה פעם רק 150 ק"ג למ"ר, ומבלי שיחול שינוי כלשהו בשימוש במרפסות, לפתע מתקין התקנים העלהו לכדי 350 ק"ג למ"ר. מה שינוי זה בא ללמד, אם לא שימת דגש ועידוד שיקול דעת הנדסי עצמאי?

למשל, כשתוכננו מרפסות לעומס 150 ק"ג למ"ר – טרם השינוי האמור לעיל – יש מהנדסים רבים, ואני בתוכם, שלא תכננתי לפי התקן הקיים, אלא לפי הבנתי בכל מקרה ומקרה, ותמיד היה זה עומס שימושי העולה בהפרש רב על הנדרש לפי התקן לעמיסת מבנים.

דוגמא ג'

מבלי להיכנס לאירוע ספציפי, אציין כי בתכנון מבנים, מתכננים תקרות בכמה שיטות. רוב השיטות אנליטיות שהן פותחו על סמך חישובים רציונאליים, ואחת השיטות הנפוצה היא שיטה ניסיונית. אני משתדל להימנע משימוש בשיטה הניסיונית, וכשצריך להשתמש בה, אני נוהג לבדוק את הפרטים הרגישים לפי הבנתי המקצועית בשבע עיניים ולא סמוך לא על התקנים ולא על פלט מחשב בכל תוכנה שהיא.

המהנדס נמצא בין הפטיש של הבטיחות לבין הסדן של הפתרון הכי זול לביצוע, ובמקום זה לא נוח לו. אלא שכאשר הוא רואה נגד עיניו שיקולי בטיחות, הוא חייב לפעול כאילו הוא רואה נגד עיניו שיקולי בטיחות ומה שעלול לנבוע מהחלטות שגויות.

המפקח חייב להיות מתכנן קונסטרוקציות [הנדסאי או מהנדס], בפועל, ולא רק "על הנייר". מתכנן שלד הבניין הוא חייב לפקח פיקוח עליון, ופיקוח עליון הוא פיקוח על כל היציקות. אם הוא שולח אחרים תחתיו, עליו לוודא מהם כישוריהם כי באחריותו האישית מדובר. לפעמים צריך לתת פתרונות בשטח וליישמם, ומי שהוא חסר השכלה בתכנון קונסטרוקציות, לא מסוגל להבין ולא מסוגל לפתור.

והיה ונגרמת התמוטטות, הרי מדובר בעבירה פלילית שגרמה להריגה או שהייתה עלולה לגרום לכך, ולא ייתכן מצב סטטוטורי בו יש התמוטטות ואין נאשמים, כפי שקרה במרפסות גינדי בחדרה לפני 3 שנים.