אמצעים להשגה על חוות דעת

הדרך להשגה על חוות דעתו של מומחה בית המשפט, במישור המקצועי בדבר קביעותיו ומסקנותיו, ובמישור האישי - בדבר התאמתו לתפקיד, יושרו, ומהימנותו.

לא אחת קורה, כי צד לדיון אינו שבע נחת ממצאיו של מומחה בית המשפט. אף על פי שמגמת בית המשפט היא למנף את חוות הדעת של המומחה כבסיס לפסק הדין, וזאת לא בהכרח על מנת לעשות צדק - אלא כדי לקצר הליכים ולהקל על העומס הרובץ על בתי המשפט, יש דרכים להשיג על חוות הדעת, הן במישור מיומנותו של המומחה (המישור המקצועי) והן במישור מהימנותו של המומחה (המישור האישי). המישור המקצועי בכל הנוגע למומחיותו של המומחה מטעם בית המשפט, טעות היא לתת לו קרדיט - כאילו הוא "מומחה על". טעות היא לייחס לו ידיעות מקצועיות העולות על אלו של מומחי הצדדים.

להלן הסיבות לכך:

א. מומחים רבים המתמנים דרך קבע כמומחי בית המשפט ובכך פרנסתם, הינם מומחים לדבר מומחיות, להבדיל ממומחים לדבר המהותי, המקצועי, ההנדסי, האדריכלי, התכנוני. לשון אחר: מומחים אלו אינם מקצועיים בנושאים להם הם נדרשים, וכל מומחיותם מסתכמת ומתמקדת בריצוי השופט, ובהשקטת הסכסוך. לדוגמא, מומחה א' המתמנה ע"י בית המשפט בנושאי תכנון של פריטים אשר אותם הוא כבר שכח כיצד לתכנן, וזאת במקרה הטוב, מקרה בו הוא פעם בעבר הרחוק - ידע. דוגמא נוספת, מומחה המתמנה ע"י בית המשפט בנושא קונסטרוקטיבי - בעוד שמומחה זה כלל אינו קונסטרוקטור, אלא עיסוקו ההנדסי הוא אחר. דוגמא שלישית: הנדסאי המתמנה כמומחה בית המשפט, אשר במסגרת מינויו עליו לבחון ממצאים ומסקנותיהם של מומחי צדדים לדיון שהינם מהנדסים בעלי תארים אקדמאיים (וידע מקצועי בהתאם) - ראשון, שני ואף שלישי.

ב. מומחי בית המשפט לעתים קרובות טועים בהבנת תפקידיהם וכתבי מינוייהם, וסוברים לתומם כי בזרועו הארוכה של בית המשפט - יש להם חופש לחקור צדדים לדיון ולקבוע עמדות משפטיות, כמו גם לצמצם ולמדר את המידע המועבר דרכם אל בית המשפט.

ג. מומחי בית המשפט סבורים לעתים, בטעות, כי תפקידם הינו להיות מעין מפשרים, מגשרים ומשכיני שלום, ולפיכך חוות דעתם הינה מסמך של פשרה אשר תמיד והא כולל עלויות ביצוע נמוכות מאלו של צד א' וגבוהות מאלו של צד ב'. הדרך להתמודד במישור המקצועי עם הבעיות המתוארות לעיל הינה בראש ובראשונה הצגת שאלות הבהרה למומחה.

להלן דבר בית המשפט המחוזי בירושלים, בת"א 939/94 סמיר עודה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, שופט: ע' קמא, פורסם בפדאור, מראה מקום: 457-2-96 (4 עמ'):

"אוסיף גם זאת: שאלות הבהרה אינן צריכות להתייחס אך ורק למה שנכתב בחוות הדעת, והן כשרות להצגה למומחה אם יש בהן כדי להבהיר את חוות הדעת, בחינת השלמה לחוות הדעת, ובלבד שהשאלה נוגעת לחלק מהותי של חוות הדעת ונובעת ממנה."

לאמור, שאלות הבהרה אינן בהכרח מוגבלות לאמור בחוות הדעת, אלה הן יכולות להתייחס גם לנושאים שאינם כלולים בה, והיו צריכים להיכלל - כגון: השלמה, דבר העונה על המידור והצמצום בהם דובר.

במסגרת שאלות ההבהרה לא מתבצעת התקפת המומחה ולא ננקט ערעור מעמדו המקצועי או האישי, אלא נעשה ניסיון להניאו שיבהיר את חוות דעתו, ירחיבה, יבארה, וישלים בה פרטים ומסקנות אותם ניסה המומחה להעלים, או לדלג עליהם.

הליך זה של הצגת שאלות הבהרה אינו דומה לחקירת המומחה, ולכן אינו מייתר את חקירתו ככל שהיא נחוצה ואינו בא במקומה. המישור האישי שונה מהמישור המקצועי הוא המישור האישי, בו לגיטימי לתקוף את המומחה, לבדוק את הרקע המקצועי שלו ולדוש בכך, להפתיע אותו באמצעות הצגת אתגרים עליהם יהא עליו להגיב על אתר, ועוד. לדוגמא, לפני שנים כאשר העדתי כעד מומחה בתיק אזרחי בבית משפט השלום בחדרה (שופטת: מ' זילבר), הוצב בפני אתגר - להמשיך בעדותי מבלי להסתייע בשום חומר כתוב, אלא בעל-פה תוך זניחת המסמכים אותם הכנתי לעדותי. להלן ציטוט מאותו פסק דין (עודה נ' מגדל):

"ועוד זאת: בחקירה בבית המשפט, רשאי צד להוציא מפי המומחה תשובות שיש בהן כדי לקעקע את יסודות חוות הדעת, אף אם הן חורגות ממסגרתה, הכל כדי לסייע לבעל הדין ולעמדתו, לרבות מהימנות המומחה."