כללים לביצוע טיח פנים במבנים.

שכבות טיח פנים

השכבה התחתונה של טיח פנים היא "שכבת הרבצה" המוגדרת בתקן ישראלי 1920.2 טיח: מערכות הטיח באתר 2002 כדלקמן: "שכבת הרבצה – שכבת הטיח התחתונה, המושמת ישירות על הרקע ומשמשת מצע לשכבה המיישרו". כשהרקע חלק, שכבת ההרבצה בטיח פנים לא דרושה.

מעל הרקע או מעל שכבת ההרבצה ישנה שכבה מיישרת המוגדרת כך:

"שכבה מיישרת -  השכבה העיקרית של הטיח, המשמשת ליישור ולהחלקה של פני השטח".

ולבסוף – שכבת גמר [שליכט] המוגדרת בתקן 1920 כך:

"שכבת גמר ("שליכט") – שכבה דקה של טיח, המושמת על גבי השכבה המיישרת במטרה להחליק את פני השטח במידה מרבית ולשמש תשתית מתאימה, לדוגמא: לצביעה".

עובי שכבת ההרבצה יהיה בין 4 מ"מ ל- 7 מ"מ [סעיף 4.2.1 בתקן 1920.2].

עובי השכבה המיישרת יהיה כדלקמן:

עד 30 מ"מ, וכאשר נדרש עובי גדול יותר, יש להסתייע ברשתות פלדההעומדות בדרישות סעיף 4.6.3 בתקן הנ"ל.

בכל מקרה, בתקרות עובי השכבה המיישרת לא יעלה על 12 מ"מ.

עובי השליכט לא יגדל מ 2 מ"מ.

בתקן 1920.2 יש דרישות לביצוע בדיקות מעבדתיות לחומרים, וכן במהלך הביצוע ובגמר.

דרישות כלליות מטיח פנים

אחד מנושאי הליקויים העיקריים במבנים, הוא ליקויי טיח פנים, בשל ההשלכות הרבות של ליקויים אלה:

א.     פגמים אסתטיים – סדיקה, קירות עקומים, גליות בקירות ובתקרה הגורמת למפגע אסתיטי בעיקר נוכח אור מלאכותי, ועוד. סדיקה גורמת להיווצרות ומגבירה חדירת רטיבות ומעברי רטיבות.

ב.     ליקויים בבידוד – טיח הפנים משתתף בסך כל הבידוד הדרוש בין כשמדובר בקיר חיצוני ובין שמדובר במחיצה פנימית.

ג.      פגמים תפקודיים – התפוררות, הידבקות לא נאותה, נשירת חלקי טיח.

ד.     סוג לא מתאים של טיח פנים, ציפוי פנים וטיח חוץ – עלול לגרום להיווצרות קונדנסציה [עיבוי] – תופעה המלווה בכתמים ועובש בדירה.

יש תקן ישראלי לטיח פנים, והוא תקן 1275 ובו דרישות לגבי גימור הטיח [מישוריות, סטיות מותרות, עובי נדרש וכו'], וכן גם דרישות לגבי תכונות מכניות של הטיח:

א.     עמידות בקידוח – זאת על מנת שבעת החדרת מסמר או בורג הטיח לא יתפורר.

ב.     כושר הידבקות – נדרש כי השכבה של טיח הפנים תידבק כהלכה לתשתית, למניעת ניתוק ונשירה.

ג.      עמידות בפני הרס – עמידה בלחץ.

בדיקת ליקויים

כמובן שיש תמיד אפשרות להזמין מעבדה מוסמכת לשם בדיקת התאמת הטיח לתקן 1275 – בין במקרה של חשש לגימור נחות, ובין במקרה של חשש להרכב לקוי ותכונות מכניות לא משביעות רצון. אלא שכל בדיקה כזו כרוכה בתשלום לא מבוטל, ובנוסף, בדיקת התאמה לתקן אינה חוות דעת מקצועית, ולא מתייחסת לשיטות התיקון הדרושות, למחירי ביצוע, ולהיבטים שונים שהם ממרכיבי חוות דעת מקצועית. מומלץ כי בדיקת התאמה לתקן תבוצע רק אם המומחה ימליץ על כך. מעבדה מאושרת – מכון התקנים הישראלי, מבדקה לחומרי בנייה של הטכניון, מעבדות איזוטופ, מעבדות סיסטם.

עדיף להזמין מומחה מאשר להזמין בדיקת מעבדה, מה גם שלעתים כשמזמינים בדיקת מעבדה – מקבלים בדיקת מומחה ללא כל הסממנים של בדיקת מעבדה, כלומר, ללא שום בדיקה מכנית במיכשור כלשהו, אלא רק בדיקה חזותית. כך קרה בהזמנת אגף הבדיקות של הטכניון [בדיקה מספר 427/2016/88] – ראש אגף הבדיקות בדק בדיקה חזותית הל הטיח בדירות ברחוב הזית באורן הכרמל [נשר], והסיק מסקנות על סמך בדיקה חזותית כי התנפחויות מקומיות ונפילות טיח נגרמו בגלל שימוש בסיד שלא עבר כיבוי מושלם, ו/או שימוש בחול המכיל גרגירי חרסית בטיח, וכן שכבת הטיח העליונה מתפוררת בקלות עם החדרת מסמר [כגון לתליית תמונה], וכן צויין בדו"ח חולשת שכבה זו ועובי רב מדיי.

מדו"ח זה אנו למדים כמה דברים:

א.     אם החלטתם להזמין בדיקת מעבדה, צריך לסכם מראש מה תכלול בדיקה זו.

ב.     עדיף להזמין מומחה, ובדיקתו – גם אם היא ללא מיכשור מעבדתי – היא בדיקה קבילה [כפי שהדו"ח הנזכר של הטכניון הוא קביל, וממצאיו התקבלו].

טיח פנים במרחב המוגן

טיח עבה במרחב המוגן עלול לגרום לחבלה ולפגיעה עקב התנתקותו מן הקיר או מן התקרה בעת הדף. לפיכך באו תקנות הג"א וקבעו כי קירות הממ"ד ותקרתו ייעשו מיציקה חלקה של ביטון, [דבר המתקבל על ידי שימוש בטפסנות מיוחדת או מעץ חדש], וכן הוגבלה שכבת הציפוי הפנימי לכדי 2 מילימטר בלבד. הדבר יבטיח מיזעור או אף ביטול נזקים בעת הדף. טעות נפוצה היא לבצע טיח פנים עבה יותר בממ"ד, כביכול בגלל סיבות של מניעת עיבוי [קונדנסציה] ושיפור הבידוד. אמנם הבידוד ישופר, אך במקביל יווצר סיכון של התנתקות הטיח הפנימי ופגיעה ביושבי המרחב המוגן, כך שיש להימנע מפתרון מסוג זה. את שיפור הבידוד אפשר לעשות על ידי טיח חוץ, או על ידי ציפוי פנימי שאינו טיח – כגון לוחות גבס.

[מתוך המדור "מחלקת הנדסה" של "מעריב" – "משרדיפ פלוס" מאת: א' בן עזרא]