אוורור אל מרפסת הסגורה בתריס

על פי תקנה 2.40 לתוספת השנייה של תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל-1970, מותר לתכנן אוורור חדר שירות, באמצעות חלון הפונה אל מרפסת הסגורה בתריס בלבד.

תקנה זו נועדה להקל על דרישת האוורור, מתוך הנחה שמידת פתיחותה של מרפסת הסגורה בתריס, נמוכה ממידת הפתיחות של מרפסת הסגורה ע"י חלון.

אין לקבל כלל זה, מהסיבה הפשוטה, כי דיירים אשר רוכשים דירת מגורים - יכולים לבנות במרפסת בה מדובר (אשר חדרי שירות מאווררים ע"י חלונות הפונים למרפסת) - חלונות, וזאת מבלי להידרש להיתר בניה שכן ע"י בניית החלונות - שהמישור שלהם פנימי ביחס למישור התריסים - לא משתנית חזית הבניין.

ואז, כאשר נבנה החלון במרפסת - האוורור של החדר אשר היה בו חלון אל מרפסת הסגורה בתריס בלבד - הופך לאוורור של חדר שירות, ע"י חלון אל מרפסת, הסגורה בחלון... (אי התאמה לתקנה 2.40, ופגיעה באוורור הדירה ובאיכות המגורים).

מדובר בהשמת מכשול בפני עיוור.

בשולי הדברים יוער, כי גם אם וועדה לתכנון ובניה כלשהי סבורה כי בניית חלון מהווה שינוי חזית וטעונה היתר בניה - ההמלצה שלא להסתמך על פטור מאוורור אל אוויר חוץ בחדר שירות הפונה אל מרפסת הסגורה רק בתריס - שרירה וקיימת. הטעם לכך כי דיירים יכולים ללא קושי לבצע בדירתם הוספת חלונות בפועל, מבלי לדעת כי הדבר טעון היתר, ומתוך הבנה כי הוספת חלון פנימי לתריס לא יוצרת שינוי חזיתי.